חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההוא שטרא. והוצרך המלוה לקיימו:
שכיב חד מינייהו. מת אחד
ומשני דהכא לא מכחשי אהדדי דבין חיטי ושערי לא דייקי אינשי אע"ג
רנט א מיי' פ"ז מהל'
א) [כתובות כא.], ב) [שם],
❖
ג) [דברים יט], ד) [צ"ל דאחי],
עדות הל' ד סמג עשין
מהן קודם שנתקיים השטר ואילו לא מת היה כל אחד בא ומעיד לבדו
דדייקי בין מנה שחור למנה לבן בזה בורר (סנהדרין דף ל:) התם
קיז טוש"ע ח"מ סי' מו
על חתימת ידו ואין צריך לצרף עמו אחר אלא נאמן לומר זה כתב ידי
צריכי למידק שחייב לשלם (א) אותו מנה שלוה אבל הכא לא דייקי
סעיף יב:
רס ב מיי' פי"ב מהל' טוען
דבכל ענין שיאכלנה חטין או
שעורים הויא חזקה ומיהו זה אומר
כדתנן בפ"ב דכתובות (דף כ:) זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב
הגהות הב"ח
ונטען הל' יד ופ"ה
אכלה חטין וזה קטנית עדותן בטלה
ידי כו' וחכמים אומרים אין צריכין
(א) תוס' ד"ה (בדף הקודם)
מהל' שכנים הל' ה סמג
אלא מעתה כו' לשלם כאותו
דאפי' בלא דקדוק אין אדם טועה בין
לצרף עמהן אחר אלא נאמן לומר זה
עשין צה וסי' פב טוש"ע
ההוא שטרא דהוה
חתימי עליה בי תרי
מנה: (ב) ד"ה הכא נפיק
הכא
ח"מ סי' קמ סעיף טו וסי'
נפיק (ב)
❖
חטין לקטנית:
כתב ידי ואמרינן בגמ' א) לדברי חכמים
שכיב חד מינייהו אתא אחוה דהאי דקאי
כולה ממונא נכי ריבעא:
קסא סעיף ה ועי' בב"י:
נכי רבעא [דממונא] אפומא ד)דחד.
על מנה שבשטר הן מעידין אנחנו
וחד אחרינא לאסהודי אחתימת ידיה דאידך
ראינו המלוה וחתמנו הלכך בתרי סגי
ואע"ג דיש תקנה כדאמרינן בפרק
סבר רבינא למימר היינו מתני' ג' אחין ואחד
רבינו גרשום
ב' דכתובות (דף כא. ושם) דאם מת
ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחברי'
מצטרף עמהן אמר ליה רב אשי מי דמי התם
א
אחתימת ידא דאידך. דמית:
והיכא דמת אחד מהן אמרינן התם ב)
אחד מן החתומין ואין שנים מן
היינו מתני'. דא' יכול
לא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי
השוק להעיד עליו לכתוב חתימת
אליבא דרבנן דצריך שנים מן השוק
ליצטרף עם אחין להעיד:
הכא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי:
התם. במתני' לא נפיק. אלא
ידיה אחספא ושדי לבי דינא ומחזקי
להעיד על חתימת יד המת והחי יעיד
מתני' אלו דברים שיש להן חזקה ואלו
פלגא ממונא אפומי דאחי
ליה כו' הכי נמי הכא אלא דרבינא
הוא לבדו על חתימת ידו אבל העד
ופלגא אפומא [דאחר]:
בעי למימר דבלאו הכי יכול
החי לא יצטרף עם אחר מן השוק
הכא נפיק נכי ריבעא אפומא
דברים שאין להן חזקה ב היה מעמיד בהמה
דאחי. שאותו אח הנחתם
אחיו להעיד והוה מדמה למתני':
להעיד על חתימת המת דכיון דעל
בחצר תנור ריחים וכיריים ומגדל תרנגולים
מעיד על חצי הממון ואח
מנה שבשטר הן מעידין וכי אמר זה
בשותפין
השני ואחד מעידין על
ונותן זבלו בחצר אינה חזקה אבל עשה
חתימת המת נמצא אח
כתב ידי נפק פלגא דממונא אפומיה
שני מעיד על רביע הממון
מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכן לריחים הכניס
שהרי הוא לבדו מעיד על חתימתו
והאחד שעמו מעיד על
תרנגולין לתוך הבית ועשה מקום לזבלו עמוק שלשה או גבוה שלשה הרי
הרביע: פיסקא היה מעמיד
ואין צריך אחר להעיד עמו וכי הדר
זו חזקה: גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר עולא כל שאילו
בהמה. בחצר חבירו: או
מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד
מעמיד תנור וכירים וכו'.
אלו דבר המטלטל הן אינה
בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה כל שאילו בנכסי
הגר לא קנה
על חתימת המת הדר נפיק ריבעא
חזקה דהואיל דלא קביע
דממונא על פומיה אשתכח דכוליה
בנכסי חבירו לא קנה מתקיף לה רב ששת וכללא
הוא והרי ניר
לא קפיד בעל חצר: אבל
ממונא נכי ריבעא נפק אפומיה ואנן
עשה מחיצות. דהיינו בנין
דבנכסי הגר קנה בנכסי חבירו לא קנה והרי אכילת
פירות דבנכסי
קבוע או הכניס תרנגולין
על פי שנים עדים ג) בעינן חצי דבר
חבירו קנה בנכסי הגר לא קנה אלא אמר רב נחמן אמר
רבה בר אבוה
לתוך הבית של בעל חצר
על פיו של זה וחצי דבר על פיו
שמשתמש בביתו או עשה
הכא
מקום לזבלו בחצר ושתיק
של זה והלכך הכא דשכיב חד מינייהו
בעל חצר הרי זו חזקה:
אין עד החי יכול להצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת יד המת אלא צריך שנים מן השוק להעיד עליו: אתא אחוה דהאי
כל שאילו בנכסי הגר קנה.
כגון נעל גדר ופרץ היינו
דקאי. אחיו של עד החי בא להצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימתו כדפרישית דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת
דומיא דסיפא דגדר ועשה
דאידך המת: היינו מתניתין.
דאף על גב דשני אחין פסולין לעדות אחת דלא חשיבי אלא כחד אפילו הכי מכשרא להו מתניתין
מחיצה: כל שבנכסי הגר
לא קנה. כגון הני דרישא
לשלשה אחין בעדות קרקע אחד מאחר שאין זה מעיד על אותה שנה שזה מעיד אף כאן העד החי מעיד על החתימה שלו ואחיו
דלא עבד ולא מידי בגוף
על חתימת יד המת: התם. במתניתין לא קנפיק כל הממון: נכי ריבעא. חסר רביע דהיינו שלשת חלקים ממון אפומא דאחי
הקרקע: והרי נירא דבנכסי
הגר קנה. כדאמר לעיל
אלא פלגא הוא דנפיק אפומא דעד נכרי ופלגא נפיק אפומא דאחי והלכך כשירין לעדות זו דטעמא דפסיל רחמנא קרובים בעדות
אתא ההוא גברא רפיק ביה
אחת לפי שאינן חשובין אלא כאיש אחד ולגבי חזקת שלש שנים כאיש אחד דמו שהרי איש אחר שמצטרף עמהן מועיל בשלשתן אם
פורתא ואוקמיה בידיה:
ראה החזקה שלש שנים: אבל הכא. גבי שטרא נפיק נכי רבעא דממונא דהיינו שלש חלקי הממון אפומא דאחי וכי חשבת לאחי כעד
ובנכסי חבירו לא קנה.
כדאמר בפירקין דלעיל אלא
אחד נמצא עד אחד מגבה שלשה חלקים והאחד רביע ולא קרינא על פי שנים עדים וגו': מתני' אלו דברים שיש להם חזקה.
דכולי עלמא ניר לא הוי
כלומר אלו מיני תשמישין דאמרינן לקמן שאדם משתמש בשל חבירו שאם משתמש שלש שנים ולא מיחה בו חבירו יש לו חזקה לזה
חזקה: והרי אכילת פירות.
אילן חבירו ג' שנים הויא
המחזיק ויכול לטעון אתה נתתו לי לתשמיש זה במתנה או מכרתו לי כגון תשמישין קבועין כדמפרש לקמן שאדם מקפיד עליהן אם
חזקה: ובנכסי הגר לא קנה.
נעשין שלא ברשותו והלכך בשלש שנים הויא חזקה דומיא דבורות שיחין ומערות ובית השלחין וכל הנך דלעיל [כח.] דכיון דקביעות תשמיש
כדאמר לעיל בההיא איתתא
דאכלה תליסר שנין ולא
הוא כדמחזיק בגופה של קרקע חבירו דמי והויא חזקה בשלש שנים. ורבינו חננאל פירש אלו דברים שיש להם חזקה כאשר כבר
קנתה בהכי: אלא אמר רב
פירשנו ולא נהירא אלא לקמיה קאי כדפרישית דאי לעיל קאי ומסקנא דמתני' דלעיל היא אריכות לשון של הבל הוא בלא צורך ועוד
נחמן אמר רבה בר אבוה.
לאו היינו טעמא דמתני'
דאכתי תנינן לקמן יש להם חזקה טובא. כללא דמילתא כל הני יש להן חזקה דתנן במתניתין עד סוף הפרק בחזקת שלש שנים מיירי
כדקאמרת אלא מתני'
כדמוכח בברייתא (לקמן נט:) בא לפני רבי חייא אמר לו יגעת בני יגעת: היה מעמיד בהמה כו'. כל הנך דברים המיטלטלין הן ואינן
תשמיש של קביעות ואין בעל חצר מקפיד עד ארבע וחמש שנים ולכך אין לו חזקה למחזיק לומר מדוע לא מחית בידי דאמר ליה
בעל חצר לא חששתי למחות דלא מחזקת בגוף הקרקע כדמחזקי אינשי ולא הייתי נפסד כלום ומעתה אני מקפיד: תנור וכירים.
מטלטלין הן וכן ריחים בריחיא דידא: אבל עשה מחיצה בחצר כו'. הרי זה גדר והרי זו חזקה כל מקום תוך המחיצות שעשה
יכול לטעון לקוח הוא בידי: הכניס תרנגולין לתוך הבית. של חבירו שלש שנים גם על זאת ודאי מקפיד איניש ואם לא מיחה
הפסיד דודאי על פיו עשה וברשותו: ועשה מקום כו'. או עשה מקום: עמוק שלשה. כדי שלא יתפזר: או גבוה שלשה. מחיצה גבוהה
שלשה: גמ' מאי שנא רישא. דבהעמדת בהמה כדי בלא מחיצה אין זו חזקה: ומ"ש סיפא. דבעשיית מחיצה קנה. וקא ס"ד השתא
דבאיניש בעלמא שאינו בר חצר זו קאמר דאין זו חזקה והלכך קשיא ליה מ"ש רישא מסיפא הא ודאי מקפידין בני חצר על איש נכרי
שיביא כאן בהמותיו ומדלא מיחו ודאי הקנו לו מקום בחצר זה להעמיד בהמותיו ואמאי אין לו חזקה ולקמן [ע"ב] מתרץ לה בשותפין: אמר
עולא. כל חזקה רעועה דלא קנה אם בא לעשותה בנכסי הגר לקנותה מיד. והוא הדין לענין קונה קרקע מחבירו וא"ל לך חזק וקני והלך
והחזיק חזקה רעועה דלא קנה כגון העמדת שם בהמתו או תנור וכירים דאין זה נעל וגדר דלא עשה שום תיקון בגוף הקרקע: בנכסי
חבירו נמי לא קנה. כלומר לענין חזקת שלש שנים שלוקח אומר לקחתי ומוכר אומר לא מכרתי אינה קרויה חזקה להיות במקום עדי מכירה
דהא לא עבד ולא מידי: כל שאילו בנכסי הגר קנה. כגון עשיית מחיצה ורפק בה פורתא: בנכסי חבירו נמי קנה. כלומר הויא חזקה.
ומיהו הקנין ע"י מעות או מתנה היא. ומיהו הכניס תרנגולין לתוך הבית דקתני סיפא דהוי חזקה בנכסי הגר לא הויא חזקה והאי דלא פריך
לה משום דעדיפא מינה קפריך רב ששת. ואית דמפרש דהכניס תרנגולין נמי הוי חזקה בנכסי הגר דהיינו נעל שנעל את הדלת בפניהם ולאו
מילתא היא דנעילת דלת לאו חזקה היא דאינו דומה אלא למבריח ארי כדאמרן לעיל (נג.) ונעל דלת בבנין מיירי שעשה דלת או סתימה: וכללא
הוא. בתמיה דקא מדמית חזקת שלש שנים שתלוי בקפידא לחזקת קנין נכסי הגר שתלוי בתקון הקרקע: ניר. אמרינן בפירקין דלעיל (דף
לו:) דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה דבנכסי הגר קנה אפי' רפק בה פורתא ובנכסי חבירו לענין שלש שנים לא קנה בחזקה זו לפי שהכל תלוי
באכילת הפירות שאם יחרוש ולא יאכל אין בעל הקרקע מפסיד שהרי יזרע ואחר יאכל: והרי אכילת פירות. לקיטת הפירות דבנכסי
חבירו קנה אם אכל הפירות שלש שנים דהויא אכילת שלש שנים במקום עדות שקנה הקרקע זו מן הבעלים כדאמרן בכוליה פירקין: ובנכסי
הגר לא קנה. דאין זה נעל וגדר כדאמרן לעיל (דף נד.) האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא לא קני: אלא אמר רב נחמן אמר רבה
בר אבוה. לעולם גבי איש נכרי שבא להעמיד בהמה בחצר אחרים שאין לו בה שותפות לא שנא רישא ולא שנא סיפא דהויא חזקה שאין
בני חצר מניחין לנכרים להשתמש תשמישין הללו בחצר שלהן אלא
אם כן נטלו רשות
מהן ואם
לא מיחו בתוך שלש
שנים הויא חזקה:
והכא