נז:
חזקת
הבתים
פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשותפין
עסקינן דבהעמדה כדי לא קפדי. תימה דאמר
והכא בחצר השותפין עסקינן. שאחד מן השותפין עצמו העמיד
רסא א מיי' פ"ה מהל'
א) ב"ק נא: ביצה לט: נדרים
מה:, ב) מגילה ח.,
שכנים הל' ה סמג
הכא דהיכא דקפדי קני והאמר לעיל (דף מב:)
בהמותיו ותנור ואשפה שלו בחצר ג' שנים ולא מיחו בו וסתם חצר
ג) [כתובות עג: וש"נ],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
לכניסה ויציאה הוא ולא להעמיד שם בהמותיו וחפציו זמן מרובה
דשותפין אין מחזיקין זה על זה דפעמים מניח האחד להשתמש
ד) [מגילה ח. נדרים לב: לג.
קסא סעיף ה ועי' בטור
מח:], ה) מכות כד.,
ובב"י ובמ"מ:
והלכך בהעמדת בהמותיו גרידא בלא בנין לא הויא חזקה דבהעמדה
לחברו ג' שנים ואח"כ ישתמש הוא י"ל הא דנחית לפלגא והא דנחית
רסב ב ג מיי' פ"ז מהל'
ו) [במדבר ל], ז) [וע"ע תוס'
❖
כדי לא קפדי שותפין זה על זה עד
לכולא להאי גיסא או להאי גיסא
נדרים הל' ד סמג
ב"ק נא: ד"ה זה],
כדאמר לעיל ועוד נראה דיש לחלק
שעה שיצטרכו לאותו מקום וכשירצו
לאוין רמב טוש"ע י"ד סי'
הכא בחצר השותפין עסקינן דבהעמדה
(א)
א
רכו סעיף א ואין הלכה כן
בין שדה לחצר דהכא מיירי שבתים
יקפידו ויסלק זה חפציו דאין לו חזקה
כדי לא קפדי אמחיצה קפדי ובהעמדה כדי
וטוש"ע ח"מ סי' קפ:
תורה אור השלם
בשתיקתן: אמחיצה קפדי. ומדשתקו
רסג ד מיי' פכ"א מהל'
אלו פתוחין לחצר זה דכיון שהוא יוצא
לא קפדי והא א) תנן ב השותפין שנדרו הנאה
1 הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר
איסורי ביאה הל' כא
ונכנס דרך חצר זה היכא דקפדי
ולא מיחו ודאי ברשותן עשה והויא
זה מזה אסורין ליכנס לחצר אלא אמר רב
סמג לאוין קכ טוש"ע אה"ע
מֵישָׁרִים
מֹאֵס בְּבֶצַע
חזקה: אסורין ליכנס לחצר. שכל זמן
אין מניח לו לעשות אי לאו דזבנה
סי' כא סעיף א:
מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ
מיניה: אסור ליכנס בחצר. בגמ'
נחמן אמר רבה בר אבוה הכא ברחבה של
רסד ה מיי' פ"ה מהל'
שלא חלקו את החצר נכנס כל אחד
בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ
דעות הלכה ט:
דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת
אחורי בתים עסקינן דבהעמדה כדי ב) לא
❖
❖
מוקי לה בין בחצר שיש בה דין חלוקה
בחלק חבירו וקם ליה בלא יחל
רסה ו (מיי' שם הל' ב):
ישעיהו לג טו
בְּרָע:
קפדי ואמחיצה קפדי רב פפא אמר אידי
בין אין בה ואע"ג דבאין בה דין
דברו ו) שהרי נהנה מחבירו שעומד
ואידי בחצר השותפין ואיכא דקפדי ואיכא
חלוקה אין יכול למחות בו מליכנס
בחצרו דבהעמדה קפדי דאם איתא
רבינו גרשום
גליון הש"ס
בחצר מ"מ יכול לאסור עליו מידי
דלא קפדי מותר לעמוד בחצר חבירו
דלא קפדי גבי ג) ממונא לקולא גבי איסורא
גמרא חלוק של ת"ח. עי'
בחצר השותפין עסקינן.
❖
דהוה אמשכיר בית לחברו שיכול
אע"פ שמודר ממנו הנאה דכיון דלא
לחומרא רבינא אמר לעולם לא קפדי והא
תענית דף י ע"ב:
שמעמיד בה אחד מן
ג
המשכיר להקדישו כדאמר בפ' האומר
קפיד בעמידה הרי הפקיר את החצר
השותפין בהמה או תנור
מני ר' אליעזר היא דתניא ר' אליעזר אומר
ד)
וכירים ואמאי לא הויא
לכל בני החצר לעמוד בו ולגבי עמידה
משקלי עלי (ערכין דף כא. ושם) אע"פ
חזקה משום דשותפין
אפילו ויתור אסור במודר הנאה א"ר יוחנן
הגהות הב"ח
הכא ברחבה כו'.
אין לו חלק בו:
שאין יכול למחות בידו של שוכר
אהעמדה כדי גרידא לא
משום ר' בנאה בכל שותפין מעכבין זה את
(א) רשב"ם ד"ה והכא וכו'
קפדי כו': אסורין ליכנס
מליכנס בו ומיהו היא גופא תימה
מתני' ברחבה שאחורי הבתים דאינו
עד שעה שיצטרכו לאותו
לחצר. דהיינו הנאה משום
זה חוץ מן הכביסה שאין דרכן של בנות
דמ"ש מבעל חוב דאם הקדיש
מקפיד כל כך אבל בחצר שלפני
מקום וכשיצטרכו יקפידו:
דקפדי אהדדי אלמא
(ב) תוס' ד"ה אסור וכו'
דאהעמדה כדי קפדי ואמאי
ישראל להתבזות על הכביסה ועוצם עיניו
שדהו דאתי בעל חוב ושקיל (שם
הבתים צריך שיהא מקום פנוי לביאה
1
הקדיש שדהו דאתי בע"ח
לא קנה בשלא מיחה:
כג:) (ב) אלא משום דרבי אבהו שלא
ויציאה והלכך קפדי בהעמדה כדי:
מראות ברע א"ר חייא בר אבא זה שאין
ושקיל אי לאו משום דר'
ה)
ד
אלא הכא. מתני' דקתני
אבהו: (ג) ד"ה רבינא וכו'
אידי ואידי. מתני' דהכא ודנדרים:
יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון
היה מעמיד בהמתו בחצר
מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה
❖
משמע הכא דלכולי עלמא:
ברחבה שאחורי הבתים
איכא דקפיד. בהעמדה כדי: גבי
מוסיף דינר וי"ל דשאני בע"ח שגוף
היכי דמי אי דאיכא דרכא אחריתא רשע
מיירי דאהעמדה כדי לא
ממונא. לענין חזקה: לקולא. יש
הקרקע יוצא מתחת יד מקדיש אבל
קפדי: גבי ממונא. לענין
א
הוא אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא
חזקה: לקולא. דאזלינן
מוסף רש"י
התם אין גוף הקרקע יוצא מתחת יד
לנו לילך להקל ולומר שאין השותפין
בתר דלא קפיד ולא הוי
משכיר לעולם : רבינא אמר
לעולם דליכא דרכא אחריתא ואפ"ה מיבעי
מקפידין זה על זה ומותר להעמיד זה
אסורין ליכנס לחצר.
ב
חזקה: גבי איסורא. דנדר:
ליה למינס נפשיה בעא מיניה ר' יוחנן מרבי
בחצר של שניהן, דכל חד אסור
לחומרא. דאסורין ליכנס:
לעולם לא קפדי. משמע הכא (ג) דכולי
בהמותיו בחצר כל זמן שאין חבירו
בדריסת הרגל שלחבירו, וקא
רבינא אמר לעולם בחצר
בנאה $ חלוק של ת"ח כיצד כל שאין בשרו
עלמא קפדי אינשי אדריסת הרגל
מעכב עליו והיינו קולא שאנו מתירין
ה
סבר אין ברירה, דאימור האי
[השותפין] אהעמדה לא
לחלק חבירו עייל והאי לחלק
קפדי. ואמאי שותפין שנדרו
נראה מתחתיו טלית של ת"ח כיצד כל שאין
דאפי' רבינא לא קאמר אלא בשותפין
לזה מסתמא להעמיד שם בהמותיו
גבי
חבירו עייל (נדרים מה:).
אסורין בהנאה: ר"א היא
ותימה דתנן בפ"ק דמגילה (דף ח.
אף על פי שלא נטל רשות מחבירו
חלוקו נראה מתחתיו טפח שלחן של ת"ח
ממונא לקולא. דהמוציא
דאמר אפי' ויתור אסור.
ו
מחבירו עליו הראיה (כתובות
מה שמוסיף חנוני לקונה
ושם ד"ה דריסת) אין בין המודר הנאה
ובדוכתא אחרינא (ב"מ דף מא.)
כיצד שני שלישי גדיל ושליש גלאי ועליו
עג:) והמוציא מחבירו ידו על
אגוז אחד או תפוח א'
מחבירו למודר הימנו מאכל אלא
אמרינן דשואל שלא מדעת גזלן הוי
התחתונה (גיטין סג:). ויתור.
אם הקונה מודר הנאה
קערות וירק וטבעתו מבחוץ והא תניא
דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן
והכא בלא דעת יכול להכניס בהמותיו
דבר שהיה מוותר לכל אדם
מחנוני אסור לאותו תוספת
טבעתו מבפנים לא קשיא הא דאיכא ינוקא
ואינו מקפיד עליו (מגילה ח.)
אע"פ שאינו נותנו לו
אוכל נפש ופריך בגמ' דריסת הרגל
והלכך לא הוי חזקה דהא לא קפדי
הכי נמי אף על גב דדריסת
אלא מחמת מכירה. ולר'
הא דליכא ינוקא ואי בעית אימא הא והא
הא לא קפדי ומפרש ר"ת דהתם
ומאיזה טעם נאמר כך משום דא"ל
הרגל לא הויא הנאה גמורה
אליעזר דמחמיר א) הכא
❖
אסור (נדרים לב:).
דליכא ינוקא ולא קשיא הא דאיכא שמעא
הוא מחמיר דאסור ליכנס
משמע ליה לגמרא דמתני' איירי
שותף לחבריה המחזיק אנא מהנך
ולא דברי הכל היא: בכל
הא
דליכא שמעא ואי בעית אימא הא
בבקעה דלא קפדי דאי בחצר דקפדי
דלא קפדי אנא והלכך שתקתי ואין
שותפין מעכבין זה לזה.
שלא יעשה מלאכה בחצר
מוסף תוספות
אפילו מודר הימנו מאכל אסור דכיון
חזקתך חזקה ואם רצונך להחזיק
והא
דאיכא שמעא ולא קשיא הא ביממא
שאין חבירו עושה: חוץ מן
דקפדי א"כ כיוצא בו משכירים ותנן
אייתי ראיה דמהנך דקפדי אנא ותיהוי
הא
בליליא ושל
עם הארץ דומה
א. שלא תחזור אליו עוד
הכביסה. שאם האחד מכבס
בלא פרעון מעות. תוס'
בגדיו בחצר וא' אינו רוצה
בפרק אין בין המודר (נדרים דף לג.)
חזקתך חזקה והלכך לא הויא חזקה
למדורה
ערכין כא. ב. שלאחר
לכבס בה אינו יכול לכופו
דכיוצא בו משכירים אסור אפילו כלים
שכל מקום שיש טענה למערער למה
השלמת זמן השכירות
זה שלא יכבסו לו בחצר:
לא מיחה לא הויא חזקתו של מחזיק חזקה: גבי איסורא. השותפין
שאין עושין בהן אוכל נפש ולהכי פריך כיון דעל כרחך איירי בדריסת
תחזור לו בחנם. שם.
לפי שאין דרכן של בנות
ג
ג. [ד]כיון
דרגילין
ישראל להתבזות. על גבי
שנדרו: לחומרא. ואסורין ליכנס לחצר דדלמא מהנך דקפדי נינהו
הרגל בבקעה דלא קפדי אם כן אפילו מודר הימנו הנאה
להשכירן וזה משאילו בלא
הנהר לכבס שם: שעומדות
וכל ספק איסורא דאורייתא לחומרא: לעולם לא קפדי. בהעמדה
אמאי אסור והוא הדין דהוי מצי למיפרך כלים הא לא קפדי :
ז)
שכר, הנאה המביאה לידי
על הכביסה. בנהר אפי'
מאכל היא, שהרי בדמי
נכריות משום שעומדות
כדי כדתנן דלא הויא חזקה וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר:
מציין
השכירות שמחל לו יקח
יחיפות ומגלות זרועותיהן
❖
והא דקתני אסורין רבי אליעזר היא. דמחמיר בנדרים טפי דאפילו
דבר שאינו הנאה כל כך אסר: אפילו ויתור אסור. כגון בעה"ב
מאכל. ר"ן נדרים לג.
שלא יגרה בעצמו יצה"ר:
אנוס הוא. אי מסתכל דרך
שמודר הנאה מחנוני ושלח לו בעל הבית פרוטה לחנוני לקנות ממנו מאה אגוזים בפרוטה והוסיף לו חנוני אחת יתירה או שתים
הליכה: אפ"ה איבעי ליה
אסור בעל הבית באותו ויתור שהותיר לו חנוני דמתנה הוא ואף על פי שלשאר לוקחים נמי הוסיף כמו כן. ומיהו רבנן שרו דמ"מ
למינס נפשי'. לכוף עצמו
רבינו גרשום (המשך)
שלא יסתכל: כל שאין
בשביל המקח הוא מוסיף לזה על החשבון הקצוב לפרוטה שאילו לא היה לוקח ממנו בדמים לא היה נותן לו חנוני לבעל הבית
בשרו נראה מתחתיו. שיהא
שיהא הטבעת מבחוץ שאם
כלום: בכל שותפין מעכבין כו'. בכל תשמישין הקבועין בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים שממעטין אויר החצר יכולין
ארוך עד פיסת רגלו שלא
היה הטבעת מבפנים בסמוך
לעכב אם האחד רוצה לעשות לבדו וחביריו אין רוצים לעשות כן: חוץ מן הכביסה. שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן
יראה רגלו כשהוא הולך
שהוא יושב הוה איכא
יחף: וטלית של תלמידי
למיחש שמא יחזיק התינוק
של שותפין חביריו: לפי שאין דרכן כו' להתבזות. שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר: שאין מסתכל. כשהוא
חכמים. מקטורן שלו שיהא
בטבעת וינענע השלחן
הולך על שפת הנהר: היכי דמי. דמשתבח ביה קרא אם עוצם עיניו דמשמע שאם לא יעצים עיניו אינו לא צדיק ולא רשע: אי
רחב כל כך שלא יהא חלוקו
ויהפוך אותו ואי ליכא
נראה מתחתיו אלא טפח:
ינוקא יהא מבפנים: אי
דאיכא דרכא אחרינא. ואזיל בהך: רשע הוא. ואף על פי שעוצם עיניו שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה דקיימא לן
שני שלישי גדיל. מכוסה
איכא שמעא. שעומד לפני
(חולין דף מד:) הרחק מן הכיעור: אנוס הוא.
אם מסתכל דרך הליכתו ואונס רחמנא פטריה ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו
במפה מדבר שהוא עשוי
השלחן ומשמשו יחזיר
בגדיל ארוג מקום שמשים
הטבעת מבפנים סמוך לו
דמדמשתבח ביה קרא שמעינן דצריך לעצום עיניו: למינס נפשיה. להטות עיניו לצד אחר והיינו דמשתבח ביה קרא דאי אניס
הלחם עליו: שליש גלוי.
שלא יזיק לשמש לשעומד
נפשיה חסיד הוא: בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה. שמעתין דרבי בנאה קחשיב ואזיל אגב גררא דהך דלעיל: כל שאין בשרו
בלא מפה שעליו מניחין
לצד האחר: הא ביממא.
קערות וכוסות שלא ילכלכו
יכול להחזירו שיהא הטבעת
נראה מתחתיו. שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף: טלית. מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש:
המפה ויקלקל הסעודה:
מבחוץ לפי שרואהו ויכול
שאין נראה כו'. וכל שכן דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי: שני שלישי גדיל ושליש גלאי. שני שלישי רוחב השלחן
וטבעת. של שלחן שתולין
לשמור שלא יגע בו.
אותו בו תהא קבועה מבחוץ
מכוסה במפה מצד האוכלין לקנח את פיהן ולתת עליה את הפת ושליש החיצון מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו
שלא באותו צד שהוא
המפה ויתבזו האוכלין. ואית דמפרשי שליש גלאי באמצע שני שלישי גדיל דהיינו מפה מבחוץ ומבפנים כל סביב השלחן ואמצעיתו
יושב אלא מבחוץ מצד
מגולה. גדיל קרי המפה על שם שארוגה ולשון צח הוא: וטבעתו. של שלחן שהיו רגילין לעשות בשפתו לתלותו בו יהיה מבחוץ
האחר: והתניא מבפנים.
באותו צד שהוא סמוך לו:
ולא מבפנים מצד האוכלין וכדמפרש ואזיל: מבפנים. בצד הסמוך לו: היכא דאיכא ינוקא. שיושב אצל אביו לאכול צריך להושיב
לא קשיא הא דאיכא ינוקא.
השלחן שיהא צד שבו קבוע הטבעת מבחוץ פן יצחוק התינוק בטבעת וינענע השלחן: ואי ליכא ינוקא. יעשה מבפנים ולא יהפכנה מבחוץ
שיושב אצלו יחזיר השלחן
פן יכשל בה השמש שהולך ובא סביב השלחן: הא דאיכא שמעא. שמש יעשה מבפנים פן יכשל בה השמש: והא דליכא שמעא. יעשה
א) נראה דצ"ל ולר"א דמחמיר
מבחוץ ולא מבפנים פן יוזקו בה האוכלין. ומיהו היכא דאיכא שמעא יעשה מבפנים מצד היושבין ולא מבחוץ שיכולין להזהר מן הטבעת
התם הוא מחמיר הכא דאסור
ליכנס וכו'.
יותר מן השמש שהוא הולך והן יושבין: הא
ביממא. יהיה מבחוץ
שיוכל השמש להזהר
ולא מבפנים דמזיק לאוכלין
שצר להם המקום:
למדורה