חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נח.
מסורת הש"ס
רבינו גרשום
מציין מערתא.
למדורה. שמוקפת
קדירות והאש באמצע. אף כאן המפה והלחם
משום (ד) דקבר סתום
טומאה
בוקעת ועולה
א) [עירובין נג.], ב) ב"מ פד,
למדורה. שיושבין סביבה
ג) ס"א ל"ג, ד) [גי' הערוך
קדרות כך מניח גלוי
באמצע והקערות סביב: כל שאין תחתיה כו'. דאמרינן בפסחים
כדאמר בכמה דוכתי וא"ת והא אין קברי עובדי כוכבים
דאודדא פי' נוצה], ה) [ד"א
מכאן ומכאן ומקיף קערות
❖
מטמאים באהל משום דאין קרויין אדם ואפילו רבנן דפליגי אר' שמעון
(דף קיב.) אוכלין תחת המטה אפי' מחופין בכלי ברזל רוח רעה
א
זוטא פ"א], ו) [בראשית לה],
סביב המפה: כל שאין
תחתיה אלא סנדלין בימות
שורה עליהן: דרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות
(יבמות סא.) ואמרי דמטמאים
באהל מ"מ בקבר שלפני הדיבור לא
החמה. לפי שבימות החמה
הגשמים בשביל הטיט: אלא סנדלים
מרבה לה בנזיר (דף נד.) אלא לענין
שאין טיט נועלין מנעלין
גליון הש"ס
בימות החמה. שמניחים שם עד ימות
נגיעה או בקבר לרבות קבר שלפני
ומשמרין הסנדלין עד
למדורה וקדרות מקיפות אותה מטה של
ב
גמרא חבוטו קיברא. עיין
לימות הגשמים ואותן
הגשמים שיצטרך להם: לאוצר
הדיבור ומקרא דכתב גבי נגיעה
תלמידי חכמים כיצד כל שאין תחתיה אלא
אליה רבה א"ח סימן תקסח
סנדלין יהיו מונחין תחתיהן
❖
בלוס. בסמ"ך כמו עיסה בלוסה
מרבי לה התם ויש לומר דאברהם
ס"ק ט"ו:
בימות החמה ולא יותר. וכן
סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים
בימות הגשמים [משמרין]
נקרא אדם דכתיב האדם הגדול וכן
במסכת שבת בפרק כלל גדול (דף עו:)
ושל עם הארץ דומה לאוצר בלוס: ר' בנאה
המנעלים לפי שאסור
אדם הראשון ולהכי אין למעטם
עיסה מעורבת ממינין הרבה וכן
להניח אוכלין ומשקין
הגהות הב"ח
הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא
וכלים אחרים תחת המטה
אוצר בלוס (גיטין דף סז.) מינין הרבה
מקרא דאדם [וע"ע תוס' יבמות סא.
(א) גמ' דרב טובי בר מתנה
מפני שרוח רעה שורה
דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם
מעורבין בתוכה ביחד וכן מיטת עם
ד"ה קברי]:
תפשיה אתא אביי כצ"ל ותיבת
עליהן: ושל ע"ה. שאינו
בדיקניה נמחק: (ב) שם אית
דקאי קמי בבא א"ל מאי קא עביד אברהם
מקפיד מניח הכל תחת
הארץ כל דבר מניחין תחת מטתן
כל
לכו חיותא א"ל אין אית לכו
מטתו ודומה לאוצר בלום
אוכלין וכלים: רבי בנאה. אדם
א"ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה א"ל זיל אימא ליה בנאה
בסתרקי א"ל אין: (ג) שם
כאוצר המאכל שמניחין
בלא סהדי ובלא ראיה
גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות
בו רוב מינין: הוה
קאי אבבא א"ל ליעול מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא עייל עיין ונפק כי
אתיוהו: (ד) תוס' ד"ה מציין
מציין מערתא (אתא) היה
ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא
מטא למערתא דאדם הראשון יצתה בת קול ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני
מערתא משום דקא סבר
נכנס במערה ומדד ארכה
כדאמרי' (חולין דף ז:) גדולים צדיקים
טומאה רצוצה בוקעת
ורחבה וכמה מקום תפיסת
❖
בדיוקני עצמה אל תסתכל הא בעינא לציוני מערתא כמדת החיצונה כך
ועולה:
הכוכין שבתוכה והיה יוצא
במיתתן יותר מבחייהן והיה נכנס
חוץ על גבה מן הפתח
מדת הפנימית ולמ"ד א) שני בתים זו למעלה מזו כמדת עליונה כך מדת
במערות ומודד מדת ארכן מבפנים
ומכוין באיזה מקום מונחין
התחתונה א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקיביו ודומים לשני גלגלי חמה הכל
הקברים בתוכה ומציין אותו
מוסף רש"י
ואח"כ מודד מבחוץ כנגדן ועשה שם
מקום שלא יכנסו שם
בפני שרה כקוף בפני אדם שרה בפני חוה כקוף בפני אדם חוה בפני
ציון סיד כדי להכיר מקום הטומאה
כל שאין תחתיה אלא
כהנים ויאכלו טהרות מפני
סנדלין בימות החמה כו'.
שטומאה בוקעת ועולה
אדם כקוף בפני אדם אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם שופריה דרב כהנא
ולא יביאו טהרות דרך כאן שלא
ב)
של בעל הבית שנותנם שם,
ושאר מקום המערה שלא
יאהיל על הקבר: אשכחיה לאליעזר.
(מעין שופריה דרב שופריה דרב) מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו
כשהוא בא לשכב ולישן חולץ
ג)
היו הקברים כנגדה מותר
מנעליו ונותנן תחת מטתו,
דתניא במסכת דרך ארץ דשבעה
לעבור על גבה: דיצר
ה)
מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון
אבל לתת תחתיה דברים
בהאי עלמא ליכא. דאינו
צדיקים קיימין שלא מתו וקא חשיב
ההוא אמגושא דהוה חטיט שכבי כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה
אחרים גנאי הוא לו, שמרגיל
צריך להניח מפני שרה
בהדייהו אליעזר עבד אברהם:
בני הבית לשם (סוכה כא:).
שלא יכנס: בדמות דיוקני.
תפשיה בדיקניה אתא אביי א"ל במטותא מינך שבקיה לשנה אחריתי
שני בתים. היו בה (ערובין
(א)
שדמותו של אברהם כדמות
בכנפה. בין זרועותיה: א"ל. רבי
נג.). שופריה. זיהרורי תארו
אדם הראשון: בדיוקני
הדר אתא תפשיה בדיקניה אתא אביי לא שבקיה עד דאייתי מספרא
בנאה לאליעזר: זיל אימא ליה.
לאברהם:
וקירון עור פניו (ב"מ פד. ועי'
עצמה. של אדם הראשון.
❖
וגזיא לדיקניה ההוא דאמר להו חביתא דעפרא לחד בראי חביתא דגרמי
רש"י כתובות יז.).
אל תסתכל שנברא בצלם
בנאה קאי אבבא. ותן לו רשות ליכנס:
של מעלה: א"ר בנאה והא
לחד בראי חביתא דאודרא לחד בראי לא הוו ידעי מאי קאמר להו אתו
אמר ליה ליעול. דאין כאן חוצפא
ד)
בעינא ליכנס למערה שלו
בשביל לציין: אמרה לו בת
מוסף תוספות
לקמיה דרבי בנאה אמר להו אית לכו ארעא אמרו ליה אין אית לכו חיותא (ב)
דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה:
קול אין את צריך כמדת
דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא
אין אית לכו בסתרקי אין אי הכי הכי קאמר לכו ההוא גברא דשמעה לדביתהו
א. ואמאי מסיים מערתא
החיצונה שאברהם מונח בה
דבני נח. רמב"ן. וכל שהיה
ליכא. ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה:
כך מדת הפנימית של אדם
דקא אמרה לברתה אמאי לא צניעת באיסורא הך איתתא עשרה בני
קודם הדיבור קודם מתן
לפי שאברהם האדם הגדול
ה"ג על עיין ונפיק. נכנס ר' בנאה
תורה בין של עובדי
כאדם הראשון. ולמ"ד
אית לה ולית לי מאבוך אלא חד כי שכיב אמר להו כל נכסי לחד
ונסתכל מדת אורך המערה ויצא
כוכבים בין של ישראל קרי
דמערת המכפלה שהיתה
ברא לא ידעי להי מינייהו אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו זילו $ חבוטו
ליה קבר בן נח. רש"י נזיר
כפולה בית ועליה היו הכי
ואח"כ ציין מבחוץ: למערתא דאדם
נד. ב. ובפ"ק דמ"ק (ה.)
קאמרי לר' בנאה כמדת
קברא דאבוכון עד דקאי ומגלי לכו להי מינייכו שבקא אזלו כולהו ההוא
הראשון. כדדרשינן בעירובין (דף נג.)
אמרינן דאין מציינים על
העליונה ששם אברהם
דבריה הוה לא אזל אמר להו כולהו נכסי דהאי אזלו אכלו קורצא בי מלכא
דבר שאינו מטמא באהל.
כך מדת התחתונה ששם
ממרא קרית ארבע ו) א"ר יצחק קרית
תוס' נזיר נד.
אדם הראשון: דאודרי.
אמרי איכא גברא חד ביהודאי דקא מפיק ממונא מאנשי בלא סהדי
ארבע זוגות אדם וחוה אברהם
דבר העשוי ממוכין צמר
שגוררין מן הבגדים:
ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה:
ובלא (ג) מידי אתיוהו חבשוהו אזלא דביתהו אמרה להו עבדא חד הוה לי
בסתרקי. כרים וכסתות
בדמות דיוקני. יעקב דאמרינן בסמוך
פסקו לרישיה ופשטו למשכיה ואכלו בישריה וקא מלו ביה מיא ומשקו ביה
ומצעות עשוין מאודרין:
באיסורא. דזנות: אזלא
שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם
לחברייא ולא קא יהבי לי דמי ולא אגריה לא ידעי מאי קא אמרה להו אמרי
דביתהו לבי מלכא אמרה
הראשון: בדיוקני עצמה. דהיינו
להו עבדא הוי לי וכו':
ניתו לחכימא דיהודאי ולימא קריוהו לר' בנאה אמר להו זרנוקא אמרה לכו אמרי
אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א)
אמר להו זרנוקא. עבדא
הואיל וחכים כולי האי ליתיב אבבא ונידון דינא חזא דהוה כתיב באבולא כל
היינו בהמה ששחטו אותה
בצלם אלהים ברא אותו: הא בעינא
ופסקו ראשה והפשיטו
דיין דמתקרי לדין לא שמיה דיין אמר להו אלא מעתה אתא איניש מעלמא
לציוני. מבחוץ ולפיכך צריך אני
העור שלה ועשו ממנו נוד
לשאוב בו מים מן הבור:
ומזמין
למדוד תחלה מבפנים: כמדת
הואיל וחכים כולי האי
החיצונה.
שבה ג' אבות ואמהות כך
מדת הפנימית. וכמאן דדריש מכפלה שני בתים זה לפנים מזה ופלוגתא דרב ושמואל היא בכיצד
ליתיב אבבא. דחצר המלך:
באבולא. על גב השער.
מעברין (עירובין דף נג.): כך מדת התחתונה. ודי לך בציון עליונה: בשני עקיביו של אדם הראשון כו'. והאי דכתיב [בראשית ג] כי עפר אתה ואל
עפר תשוב הא פרכינן ליה במסכת שבת בפרק שואל (דף קנב:) ומוקמינן לה ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים: שופריה דר' אבהו
מעין שופריה דיעקב. ובהשוכר את הפועלים [ב"מ פד.] פריך וליחשוב נמי ר' יוחנן ומשני הדרת פנים לא הויא ליה: אמגושא. מכשף: חטיט
שכבי. חופר המתים להפשיטם בגדיהם: אתא אביי כו'. בשביל שהיה העובד כוכבים אוהבו: ההוא דאמר להו. מצוה מחמת מיתה היה
ומחלק נכסיו לבניו על פיו: חביתא דעפרא. אני מניח לאחד מבני. ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר ובעל נכסים:
חביתא דגרמי. חבית מלא עצמות: אודרא. מוכין: אית לכו ארעא. נשתייר לכם קרקע מאביכם דאם כן היינו חביתא
דעפרא. והבהמות שיש בהן עצמות זהו חביתא דגרמי: בוסתרקי. כל מיני בגדים עשויין ממוכין: לחד ברא. לאחד מבני אותו
שיבררו בית דין: חבוטו. הכו הכאות על קברו. ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט: אמר להו
כולהו נכסי דהאי. שלא רצה לחבוט על קברו של אביו שזה הוא הצנוע שבכם ומסתברא דלזה אהב יותר. ויפה דן רבי בנאה דלא
שייך הכא אלא שודא דדייני והיינו שודא שלא רצה לחבוט והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר נכסי לטוביה כו' (כתובות דף פה:):
אזלו. תשעה האחין: אכלו ביה קורצא. הלשינו עליו: אזלא דביתהו. דרבי בנאה לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה כדי שלא
יבינו הם אלא על ידי בעלה: ואכלו בישריה. של עבד: וקמלו ביה מיא. שואבים בו מים בעורו ומשקו ביה בעורו לחברייא לבני
הישיבה: לחכימא דיהודאי. לרבי בנאה: זרנוקא. נוד של עור. וכך אמרה תייש הוה לי וגזלוהו ממני ושחטוהו ואכלו את הבשר ומן העור
עשו חמת ושואבין בו מים ושותין בו: באבולא. על דלתות השער היה כתוב כדי שילמדו משם בני אדם: כל דיין. המיוחד לדון דיני העיר
ממנו: לא שמיה דיין.
ופסול לדון
דכיון דאוהב
בצע הוא
יקבל שוחד:
וזימנין דמיתקרי
לדינא שתובעין אותו
לדין על ממון שתובעין
ומזמין