נח:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
רסו א מיי' פ"ח מהל' דיין דמתקרי לדינא ומפקי מיניה כו'. כגון אם כפר והוציאו
ומזמין ליה לדינא. שלא כדין ויצא מן הדין זכאי: ומפקין מיניה ממונא
א) [צ"ל ליה], ב) צ"ל על
ידי הדם. רש"ש, ג) עי'
שכנים הל' ה סמג
בדינא לא שמיה דיין. דגזלן פסול לדין שיעוות הדין בשביל שוחד:
ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה לישבע ושילם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
בר"ש מכשירין פ"ו מ"ב
אנבג
אנפק אנטל. אומר הר"ר חיים
בריש כל מותא אנא דם. ראש לכל המיתות הוא דם שאין אדם מת
קנג סעיף ו: משום הכי לא מיפסל לדינא:
ובר"ן סוף עירובין ד"ה
רסז ב מיי' שם הל' ד
בור הגולה, ד) [חולין דף
אלא ע"י רוב דם שלא הקיז בזמן הראוי לו: בריש כל חיין אנא חמר.
דאנבג ואנפק הם משקים דרפואה והיינו אספרגוס דאמר ט)(בפ' כל
צב.], ה) צ"ל ומד'. רש"ש,
טוש"ע שם סעיף יג:
שהיין מחיה כל שותיו: דדרכיה
הבשר (חולין דף קי ושם) אנפק)
רסח ג ד מיי' שם פ"ז הל'
ו) [שמות ו], ז) [צ"ל והצלתי
למימת. כגון גוסס: בריש כל
אספרגוס שיפה ללב כדמשמע בפרק
ז סמג שם טוש"ע
וגאלתי ולקחתי וכ"ה במדרש
ומזמין (להו) לדינא פסליה אלא כל דיין
א)
ח"מ סי' קנד סעיף י:
רבה פרשה פ"ח ועי' רש"י
מרעין אנא דם. כל תחלואי האדם
עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) וה"ק
דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין
רסט ה ו מיי' שם פ"ח הל'
פסחים צט:], ח) [צ"ל עמו],
על הדם הם שמתרבה עליו: בריש
הכא מה שקורין אנבג ואנפק צריך
ט) [צ"ל בברכות נא.], י) [צ"ל
ה ועי' בהשגות
ב)
לאו שמיה דיין כתבו הכי ברם סאבי
❖
ונישלוקינהו], כ) [צ"ל שתיית],
ובמ"מ סמג שם טוש"ע ח"מ
כל אסוון אנא חמר. שאם ישתה יין
סי' קנג סעיף ז: לשתותו כשיעור אנטל שהוא רביעית
דיהודאי אמרי כל דיין דמתקרי לדין ומפקין
והיינו דאמר בפרק גיד הנשה (חולין
כהלכה וכראוי לא יבא לידי חולי:
ער ז מיי' שם טוש"ע שם
❖
מיניה ממונא בדין לאו שמיה דיין חזא
סעיף ח:
הגהות הב"ח
תמן מתבען סממנין. שם מבקשין
דף צד. ושם) אנפקא חייא משמע שהוא
אספרגוס כדאמר בברכות דאספרגוס דכתיב בראש כל מותא אנא דם בראש כל
(א)
סממנים לרפואה שבמקום שאין יין
(א) גמ' חזא דהוה כתיב
❖
חיין אנא חמר אלא מעתה דנפיל מאיגרא
בראש:
מצויין תחלואין: כתיב אפיתחא
אין שותין אלא חי והא דלא חשיב
רבינו גרשום
דקפוטקיא. מילתא באנפי נפשה
ומית ודנפיל מדיקלא ומית דמא קטליה ותו
בברכות (דף נא. ע"ש) גבי ה' דברים
בראש כל מותא אנא דם.
שנאמרו באספרגוס שצריך לשתותו
היא ואגב גררא נסבה. וללמוד בני
מי שאחזו הדם שאינו
מוסף תוספות
מן דדרכיה למימת משקו ליה חמרא וחיי
מקיז מסתכן ומת. כלומר
כשיעור רביעית משום שאינו חושש
העיר משם כתבו ששלשה שמות הללו
אלא הכי בעי למכתב בראש כל מרעין אנא
א. לפי שיכול לומר לו
דכל מיתות מחמת דם
לחשוב מה שתלוי בשיעור והא דאמר
מדה אחת הן ונפקא מינה למקח
אין לך עלי אלא שירדו
הן: אלא בריש כל מרעין.
דם בראש כל אסוון אנא חמר כתבו הכי
ממי גגך לחצירי ואין לך
עיקר חולי מחמת רוב דמין
בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט:)
וממכר שאם התנה למכור לחבירו
היזק שירדו מצד זה או
באין. ועיקר רפואה היא
ברם סאבי דיהודאי אמרי בראש כל מרעין
מלא מדה זו באיזה לשון שיאמר יתן
י) (ולישקליה) עד דקאי אאנפקא משמע
מצד זה. מאירי. ב. ונקל
חמרא: אנבג אנפק אנטל.
אנא דם בראש כל אסוון אנא חמר באתר
הוא לבעל הגג לשנות
כלומר אותו כלי אספרגוס
דהוא מדה י"ל עד דקאי אשיעור
שיעור אחד ומקומות מקומות יש יש
השפוע באותו צד בעצמו.
ששותין בשחרית משום
דלית חמר תמן מתבעו סמנין כתיב אפיתחא
כ)(שתיה) אנפקא קאמר אי נמי לכלי
שקורין אנפק או אנטל
או אנבג
שם. ג. שעכשיו מכבידו
רפואה היו קורין אותו
לשנות שפוע הגג לרוח
בלשונם אנפק והיינו אנבג
דקפוטקיא אנפק אנבג אנטל ואיזהו אנטל
נמי קרי אנפקא על שם ששותים אותו
וכדאמר בקדושין (דף ע.) לישתי מר
אחרת. שם.
והיינו אנטל כלומר שיעורו
זהו רביעית של תורה: מתני' המרזב
המרזב
אין לו חזקה
אנבגא א"ל מי סני מר אספרגוס
באותו שיעור:
א
באותו כלי שנוטלין ממנו
מרוח אחת. פי' שאם הוא במזרח
כדאמרי אינשי או אנטל כדקריוהו
לידים. ושיעורו כרביעית
אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש
של תורה ביצה ומחצה:
רבנן: ואיזהו אנטלג). גמרא קאמר ליה.
יכול לומר לו תנהו במערב א אבל
פיסקא המרזב אין לו
לה חזקה ב סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי
לסלקו לגמרי מב' רוחות לא ותימה
כלומר ואיזהו שיעורו של אנטל:
חזקה. היינו צינור קטן
יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה
ג
כמו שתים או שלש אמות
רביעית של תורה. רביעית הלוג
דמזחילה היאך יש לה חזקה והלא
שתולין אותו בסוף צינור
ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית
כשמניח המרזב לראש אחר של
דהיינו ביצה ומחצה. ומשום דארבעה
גדול כדי שיקלחו מימיו
כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס
ברחוק מן הכותל. וכשתלוי
ד
המזחילה גם המזחילה צריך לזוזה
כוסות של פסח שיעורן ברביעית
בסוף הצינור גדול (רגליו)
לתוכה רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן
ולהגביה ראש אחד ולהנמיך ראש
ומצאו להן חכמים סמך מן התורה
יכולין להחזירו לאותו מרזב
לקלח מימיו או לימין
אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס
האחר שנותן שם המרזב והיכי קאמר
מד' כוסות האמורים במצרים ד) מד' ה)
או לשמאל: ויש למקומו
לתוכה הרי זו חזקה: גמ' מאי המרזב אין
דמרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה
לשוני גאולה האמורים בפ' ו) והוצאתי
חזקה. מפרש בגמ' מאי
קאמר הכי קאמר אין לו
ז) (וגאלתי ולקחתי והבאתי) לפיכך
חזקה והלא לעולם לא יזיז המרזב
לו חזקה ויש למקומו חזקה אמר רב
חזקה בחצר אם שופכין
קרי ליה רביעית של תורה וכן רביעית
אם לא יזיז גם המזחילה וי"ל דמ"מ
מימיו לחצר חבירו אם
יהודה אמר שמואל ה הכי קאמר המרזב
של יין לנזיר הלכה למשה מסיני.
יש לה חזקה לענין שאין צריך
הוא נטוי תדיר לצד אחד
אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה
דאיכא למימר הואיל ואין
ובמסכת נזיר (דף לח.) חשיב עשר
לעוקרה לגמרי ממקומה כמו שצריך
לו רשות להטותו לאיזה צד
משתי רוחות רבי חנינא אמר המרזב אין
רביעית הן שמן התורה שיעורן בהך
לעקור המרזב אי נמי כגון שהמזחילה
שירצה ברשות בעל חצר
לו חזקה ו שאם היה ארוך מקצרו ויש
בעה"ב תלוהו שם ואימתי
רביעית והכי נמי אמרינן (חולין
שוה ואין גבוה צד זה יותר מצד זה
שירצה יכול לעכב עליו:
למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו
דף קז.) דשיעור אנטל היינו רביעית
דהשתא לעולם אין צריך לזוזה ממקומה
ויש לו למקומו חזקה מב'
רוחות. כלומר ואם בעל
אלא לסתום לצד שמסיר ממנו המרזב
דאתקין ר' יעקב מנהר פקוד נטלא
רב ירמיה בר אבא אמר המרזב אין לו
ז
המרזב מחזירו פעמים לצד
מתני'
המרזב.
וה"ר יוסף פירש דמרזב שאין לו חזקה
בת רביעתא:
חזקה שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ויש
זה ופעמים לצד זה ברור
שיש לו למקומו לשפיכת
מרוח אחת שיוכל להטות ראש המרזב
צינור קטן ורגילין לתלותו לסוף
למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו
מימיו חזקה בחצר. איכא
לצד צפון או לצד דרום כשהוא מונח
צינור גדול ההולך על פני כל הגג
דאמר אין לו חזקה בחצר
תנן
במזרח ב יש לו חזקה משתי רוחות
ורגילין להפכו לכל ראש שירצו
מרוח אחת. כשלא תלה
אלא מרזב אחד בראש
שאין יכול לדוחקו להסיר לראש לצד אחד של מזחילה ג וכענין זה פירש
ומרחיק קילוח מים מן הכותל. ולשון מרזב טפה של מים זב דרך שם
אחד של צינור אבל תלה
רבינו חננאל שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר
כדכתיב (ישעיה מ) כמר מדלי לשון טפה. והלכך אין לו חזקה דאינו
שני מרזבין משני ראשין
והחזירן לחצר היינו משתי
לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביע ובכל אותה רוח
דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג ג' שנים ותלה אותו באויר חצר
רוחותיו ויש למקומו חזקה.
בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה:
חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא
ור' חנינא מתרץ למתני' אין
לו חזקה שיכול בעל חצר
לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים ושלש: אבל יש למקומו חזקה.
במזחילה
לקצר למרזב: שאם בא
בגמ' מפרש לה: המזחילה. הוא צינור הגדול מחזיק כל אורך הגג ומילתא דקביעות הוא הלכך יש לו חזקה דלא עביד איניש דשתיק אלא
לבנות. בנין תחת המרזב
בונה ומקבל מימיו כמה
קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה ח) עצמו בדמים: סולם המצרי. קטן הוא הלכך אין לו חזקה דכיון דלאו
שרוצה: ויש למקומו חזקה.
מילתא דקביעותא הוא לא קפיד ולא חש למחות והלכך אם נתן סולמו בחצר חבירו לעלות לגגו ולשובכו אינה חזקה: ולצורי. סולם
שאם בא לעקור שאם רוצה
גדול: חלון המצרית. קטנה היא אין לה חזקה אם עשה חלון בכותל ביתו להביט דרך שם ולשמור פרדסו וגינתו והחלון פתוח לחצר
להגביה בנינו ולעוקרו
למרזב אינו רשאי:
חבירו והחזיק בה שלש שנים אינה חזקה דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא חשש למחות. אבל אם עשאו להאיר שלא היה לו אורה
מצד אחר כי אם מכאן יש לו חזקה דלשם קביעות עשאו דאינו יכול להשתמש בביתו בלא אורה וכל מידי דקביעות הוי חזקה והכי אמר
שמואל בגמ' [נט.] ולאורה אפילו כל שהוא הוי חזקה: מלבן. הוא משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח: גמ' אין
לו חזקה מרוח אחת. אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושופך שם מים והחזיק בו ג' שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר
להשתמש שם צריך זה לעקור מרזבו מכאן ולהניח בראש השני של מזחילה דאין בעל הגג מפסיד בכך כלום והלכך אין כאן קביעות
להיות מונח לעולמים לרוח זה והלכך לא חשש בעל חצר למחות: אבל יש למקומו חזקה. באחת משתי רוחות או צפוני או דרומי שאם
יעקרנו מצד זה יניחו בצד אחר ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחת משתי רוחות
הוי מרזב מילתא דקביעותא דסתם בית אי אפשר בלא מרזב וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר לשם קביעות עשאו והיה לו לבעל החצר
למחות בתוך שלש ומדלא מיחה הפסיד: שאם היה ארוך. יותר מכדי צרכו ותופס באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה
לארכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל אפילו מצד זה לצד אחר אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום
הויא חזקה: שאם רוצה. בעל החצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמגיע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב
אחזיקי נמי במה שתחתיו שאם נותן רשות לתלות מרזבו באויר לא נתן לו קרקע שלו שתחת המרזב ולא שעבדו לו לבלתי עשות בו צרכיו
בין בנין בין כל דבר הצריך לו
אבל
אם בא לעקרו ולהגביה בנינו
במקום שהיה המרזב אינו יכול
לעקרו דלמקומו מיהא
יש
לו חזקה:
תנן