חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במזחילה
של בנין עסקינן. אבל מרזב סתמו של עץ ואין עושין
תנן המזחילה יש לה חזקה. ובמאי דקתני המרזב אין לו חזקה קאמר
רעא א מיי' פ"ח מהל'
א) [אזלו שיילוהו. יעב"ץ],
ב) כתובות סב:, ג) [לעיל יב:
שכנים הל' ה סמג
אבל המזחילה יש לה חזקה: בשלמא למאן דאמר הנך תרתי שפיר.
אותו של בנין וא"ת וליפלוג במזחילה עצמה בין של
וש"נ] לקמן קסח., ד) [ישעיה
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
❖
בנין לשל עץ וי"ל דניחא ליה במתניתין לאשמועינן במרזב דיש למקומו
דלשמואל דאמר אין לו חזקה מרוח אחת שפיר איצטריך למימר
נט], ה) [צ"ל אחרונים],
קנג סעיף ז:
חזקה: והחוט המשולש לא במהרה ינתק. כמה היו שהן
רעב ב מיי' שם הל' ד
אבל המזחילה יש לה חזקה דדבר קביעות הוא ואין רגילין לעקרה
טוש"ע שם סעיף יג:
ממקום למקום וכן דר' חנינא שאם
ואבותיהם ואבות אבותיהם היו
רעג ג מיי' שם פ"ז הל' ו
תורה אור השלם
היה ארוך מקצרו אבל המזחילה יש
תלמידי חכמים ולא קאמר עליהם
ז סמג עשין צה טוש"ע
תנן המזחילה יש לה
חזקה בשלמא למאן
1 וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד
ח"מ סי' קנד סעיף י:
לה חזקה ואין מקצרין אותה: אלא
החוט המשולש אלא הכא היינו
דאמר הנך תרתי שפיר אלא למאן דאמר
רעד ד מיי' שם הל"ה
הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט
למאן דאמר. גבי מרזב דלהכי אין
טעמא לפי ששלשתן ראו זה את זה
טוש"ע שם סעיף ו:
א
הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה
שאם רצה לבנות תחתיו בונה מאי נפקא ליה
❖
ערה ה מיי' שם הל' ז וע"ש
קהלת ד יב
יִנָּתֵק:
לו חזקה שאם רצה לבנות תחתיו
והא דמזכיר ר' אושעיא קודם רבי
מינה הכא במזחילה של בנין עסקינן דאמר
טוש"ע שם סעיף י:
בונה מאי שנא מזחילה דקאמר יש לו
חמא אביו במחלוקת לפי שהיה גדול
רעו ו מיי' שם פ"ח הל' ב
ליה לא ניחא לי דתיתרע אשיתאי אמר רב
סמג עשין פב טוש"ע
הגהות הב"ח
חזקה שאין בונין תחתיה מאי נפקא
יותר מדאי כדאמר (עירובין דף נג.)
❖
ח"מ סי' קנג סעיף ג:
יהודה אמר שמואל אצינור המקלח מים לחצר
ליה מינה לבעל מזחילה אי בני בעל
לבן של ה) (ראשונים) כפתח [היכל]
(א) רשב"ם ד"ה דתיתרע כו'
חברו ובא בעל הגג לסותמו בעל החצר
דלא חשיב כל כך אפי' אי
חצר תותה הא לא מפסיד מידי ובעל
זה ר' אושעיא ואמר נמי ר' אושעיא
❖
הוי:
לעזי רש"י
מעכב עליו דאמר ליה כי היכי דאת קנית לך
חצר לא שעבד לו חצירו למזחילתו
בדורו כר"מ בדורו שלא יכלו חביריו
לדבר שאינו מזיק לו: של בנין.
לעמוד על סוף דעתו:
אשקלויינ"ש
חצר דידי למשדא ביה מיא לדידי נמי קני לי
❖
למטה מד' יש לו חזקה. ר"ת
[אישקילונ"ש]. מדרגות.
מוסף רש"י
אבנים: דאמר לא ניחא לי. שתבנה
מיא דאיגרך איתמר רבי אושעיא אמר מעכב
תחתיה: דתיתרע אשיתאי. כלומר
מפרש דאיירי בחלון
מדת סדום. זה נהנה וזה לא
ר' חמא אמר אינו מעכב אזל שייליה לרבי
א)
חסר (לעיל יב:) לא היו עושין
רבינו גרשום (המשך)
מזחילה שלי תפול לקול מקבות והגרזן
מצרית אבל בחלון צורי או שעשוי
ב
טובה (כתובות קב:)
שלי שלי
ביסא אמר להו מעכב ב) קרי עליה רמי בר
וכל כלי ברזל בהבנות בנינך. אבל גבי
לאורה שהוא דבר קביעות אפילו
(ערובין מט.) כדתנן (אבות
והלא מקבל הוא מימיו
חמא והחוט המשולש לא במהרה ינתק זה
פ"ה מ"י) האומר שלי שלי
שלו בתוך של בנינו: הכא
1
מרזב (א) לא חשיב כל כך אפילו
למעלה מארבע אמות יש לו חזקה
שלך שלך זו מדה בינונית ויש
במזחילה של בנין. שעשויה
רבי אושעיא בנו של רבי חמא בנו של רבי
הוי של בנין בונה תחתיו אי נמי האי
והביא ראיה מדתניא לעיל (דף כב:)
אומרים זו מדת סדום (לקמן
מן אבנים ומן סיד עסקינן
❖
קסח.).
דאמר ליה בעל המזחילה לא
ביסא: סולם המצרי אין לו חזקה: היכי דמי
דקא מפליג בין מרזב למזחילה היינו
החלונות בין מלמעלה בין מלמטה
ב
ניחא לי דתיתרע אשיתאי.
משום דסתם מרזב של עץ וסתם
ד"א ותני עלה מלמטה שלא יעמוד
סולם המצרי אמרי דבי ר' ינאי כל שאין לו
שאם יגע בנינך למזחילה
מזחילה של אבנים: צינור. של
ויראה אלמא אפי' למעלה מד' אמות
יקלקל אותה. ואם לא
מוסף תוספות
ארבעה חווקין: חלון המצרית אין לה חזקה
יהיה ריוח למים לקלח
שופכין: לדידי נמי קני לי מיא
יש לו חזקה כיון דהוי דבר קביעות
כו': מאי שנא גבי סולם דלא מפרש ומאי
א. שאמר ר' אשעיא דבר
ולצאת ישתהו שם במזחילה
דאיגרך. להשקות בהמותיי שעל
ואומר רשב"א דאין נראה משם
ואתו ושאלו לר' ביסא,
ויקלקלו הכותל: לדידי קני
שנא גבי חלון דמפרש משום דקא בעי
לכך קרי עלייהו החוט
לי ממיא דאיגרך. לקבלן
מנת כן נתרציתי לך ודמי למקח
ראיה דאף על פי שהוא יותר מד'
המשולש לא במהרה ינתק
ולעשות מהן צרכי: רבי
איפלוגי רבי יהודה בסיפא אמר רבי זירא
וממכר שאני שעבדתי לך חצירי
אמות לעומד בחוץ לעומד בפנים
לעולם כדאמרינן בעלמא
אושעיא אומר מעכב. לו
למטה מד' אמות יש לו חזקה ויכול למחות
(ב"מ פה.) כיון שאדם
שלאלסותמו זה: ר'אושעיא
בשביל מימיך ואם אתה חוזר בך אני
לא הוי למעלה מארבע אמות כגון
לומר הוא ובנו ובן בנו
שאמר דמעכב כמו שאמר ר'
למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ואינו יכול
לא אחזור בי: מעכב. על בעל הגג:
שאותן חלונות בעלייה אי נמי מיירי
מכאן ואילך תורה חוזרת
ביסא זקינו שהוא שלישי לו:
על אכסניא שלה ודריש
שאין לו ד' חווקין. מעלות:
אינו מעכב. דלא שעבד לו מימיו
למחות ורבי אילעא אמר אפילו למעלה
כגון שיש לו עדים או שטר:
ג
מואני זאת בריתי וגו'. תוס'
אין לו חזקה: אם יש לו
עד
טפח יש לו חזקה ויכול למחות.
אלא כל ימי שיהיו יורדין לחצירו:
מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות
כתובות סב: ב. שאע"פ
מלבן בחצר חבירו כמו שפה
שהחלון צר כיון שהוא
אזול שיילוה לרבי ביסא. אביו של ר'
מתחתיה שמשפע בחצר:
אפילו בעל הגג בבעל החצר
ג
לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי דמר
ג)
למטה מד' אמות הרי הוא
מ"ש גבי סולם דלאקמפרש.
חמא וזקנו של רבי אושעיא: לא
דאין לומר דוקא בעל החצר בבעל
רואה בחצר חבירו דרך
במתני' איזהו סולם: ר' זירא
סבר כופין ומר סבר אין כופין לא דכולי עלמא
במהרה ינתק. כדדרשינן נמי (ב"מ
הגג אבל בעל הגג בבעל החצר לא
הליכתו בבית בלא הכנסת
אמר אדר' יהודהדמתני' קאי
כופין ושאני הכא דאמר ליה זימנין דמותבת
ראשו בחלון וכו' ומתני'
ואמר למטה מד' אמות אי
ד
דף פה.) מפי זרעך ומפי זרע זרעך
יוכל למחות דהא קתני בסיפא פחות
דקאמר בחלון המצרי
איכא חלון בחצר חבירו יש
שרשיפא תותך וקיימת וקא חזית ההוא דאתא
וגו' מדור שלישי ואילך תורה מחזרת
מטפח אין יכול למחות ומפרש רב
ד)
שאין לו חזקה, בחלון
לו חזקה ויכול למחות משום
לקמיה דר' אמי שדריה לקמיה דרבי אבא בר
שהוא למעלה מד"א,
היזק ראיה ואי לא מיחה
על אכסניא שלה: זה ר' אושעיא.
הונא היינו בעל הגג בבעל החצר
ולצורי [או לאורה] יש לו
יש לו חזקה: ואי למעלה
ממל אמר ליה עביד ליה כרבי אילעא אמר
שאמר כזקנו: חווקין. שליבות
אבל בעל החצר בבעל הגג יכול
חזקה אע"פ שהיא למעלה
מד' אמות קאי. דליכא היזק
מד"א ואין שם היזק ראיה,
ראיה אין לו חזקה מפני
אשקלויינ"ש: וקבעי גמרא מ"ש גבי
למחות אלא על כרחך בטפח אפילו
שמואל ולאורה אפי' כל שהוא יש לו חזקה:
ה
דאיבעי ליה למחויי כדי
שאין יכול למחות האי
מתני' הזיז עד
סולם דלא קמפרש. מתני' שיעורא
בעל הגג יכול למחות בבעל החצר
טפח יש לו חזקה
שלא יצריכנו להרחיק ד"א
הואיל דלא מזיק ליה הלכך
ו
אם יבא לבנות כנגדו, אבל
אין לו חזקה מפני שאין יכול
כי היכי דקמפרש גבי חלון: משום
וטעמא דבטפח יכול לתלות דברים
ויכול
בחלון המצרי כיון דלא
למחות לכך שתק אבל לא
דקבעי לאיפלוגי רבי יהודה. גבי
גדולים המכבידים על הכותל או אם
קבוע מימר אמר כשארצה
מחיל: ור' אילעא אמר אפי'
חלון הוצרך ת"ק לפרש שיעורו: א"ר זירא למטה מד' אמות. מקרקע
יניח עליו כלי מלא מים וישפך ויתקלקל הכותל ובעל החצר יכול
לבנות כנגדו יסתום חלונו
למעלה מד' אמות אין לו
ד
שלא פתחו על דעת
חזקה. דלכךשתיק דלאמזיק
הבית קתני מתני' דחלון צורי יש לו חזקה דכיון דאיכא תרתי שהוא
למחות משום היזק ראיה ה ולמאי דס"ד בגמרא למימר דרב יהודה
קביעות. רבינו יונה.
ליה. ויכול למחות ולעכב
גדול ונמוך ויכולין להסתכל ממנו בחצר יש לו חזקה שלא היה זה
לית ליה היזק ראיה מכל מקום כשישים כלי מלא מים פעמים שיפול
ג. שלא יתלה בזיז ולא
לו מתי שירצה: בכופין על
ישתמש בו. שם. ד. אבל
מדת סדום. דבר שאין מזיק
מניחו לעשות אלא ודאי ברשותו עשה ואם בא שכנו לבנות הדין
ויטשטש כל החצר ופעמים שיפול על ראש בעל החצר ומיירי תוך
בפחות מטפח אין דרך
לו ומועיל לחבירו כגון חלון
להתרחק כדתנן (לעיל דף כב.) החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד'
ג' אבל אחר שהחזיק אין יכול למחות בעל החצר בבעל הגג ועוד יש
להשתמש בו בדברים
למעלה מד' אמות דר' זירא
כבדים. שם. ה. ואפי' לרב
סבר כופין שלא יעכב ולהכי
אמות ואם בא עכשיו אחד מהן לפתוח חלון צורי למטה מד' אמות
לפרש דדוקא אחר ג' איירי ויכול למחות בעל הגג בבעל החצר ולא
יהודה (נט:) דלית ליה ביה
קאמר שאין יכול למחות
מקרקע הבית שכנו יכול למחות בידו ומעכבו שלא יפתח: למעלה מד'
מטעם דפרישית אלא משום דיש לו תשמיש לבעל הגג על הזיז
היזק ראיה מ"ט דאמר
ור' אילעא סבר יכול למחות
מהדרנא אפי ותלינא וכו',
קסבר דאין כופין: דכולי
אמות. מקרקע הבית אין לו חזקה דאין חבירו מקפיד וכשבונה שכנו
רוצה להשתמש בו כל שעה ולא יניח את בעל החצר להשתמש בו
ה"מ בזיז פחות מטפח
עלמא. ואפי' ר' אילעא
אינו יכול לעכב עליו ולומר לו הרחק בנינך מן החלון שלי שלא תאפיל
אבל בתוך ג' שלא החזיק אין יכול למחות בבעל החצר אבל בעל
וכו' אבל כשהוא רחב וכו'
אמר דכופין: אי הכי אמאי
מסדרין עליו כלים ולא
עלי שיכול לומר לו סתום אותו שאין לך חזקה ואם אין לו חלון שם
החצר בבעל הגג יכול למחות והוי כמו לרב הונא בפחות מטפח והא
אמר דיכול למחות. דאמר
ו
מצי למיעבד באהדורי
ליה זימנין דמותבת מידי
וביקש עכשיו לפתוח חלון למעלה מד' אמות אין יכול שכנו למחות
דמפליג בין טפח לפחות הא בהא תליא דבטפח דמהני ביה חזקה יכול
אפי. רא"ש. ו. כדי שלא
תותך עד דקיימת להדי חלון
בידו ולמנעו. ודוקא חלון צורי אבל חלון המצרי בין מלמעלה מד"א
למחות בבעל החצר אבל בפחות מטפח דלא הויא חזקה אין יכול למחות :
יחזיק זה ויעכב עליו
וחזית מינאי ותסתכל כלום
ז
מלבנות תחתיו ולהגביה
מה שבחצירי: ההוא דאתא
בין מלמטה אין לו חזקה וגם אין יכול השכן למחות: ור' אילעא אמר
ואפילו לקמיה דר' אמי. שהיה לו
למעלה מן הזיז וכו'. עוד
אפילו למעלה מד' אמות. אע"ג דלית ליה חזקה יכול למחות לבלתי עשות שכנו שם חלון כדמפרש טעמא לקמיה זימנין דמותבת שרשיפא
נ"ל שיכול בעל החצר
חלון בחצר חבירו למעלה
למחות משום היזק ראיה.
מד' אמות: כר' אילעא. דאין
וקא חזית בביתי. ור' זירא לא חייש להכי דלא חציפי אינשי כולי האי למיעבד הכי: מדת סדום. אין מהנה לחבירו אע"פ שאין חסר בכך
רבינו יונה. ז. עיין ברבינו
לו חזקה ויכול למחות: אמר
❖
כלום. לר"ז כופין דלמעלה מד' אין מניחין אותו למחות שהרי אינו חסר כלום ולרבי אילעא אין כופין ויכול למחות: ושאני הכא. דאיכא
יונה הטעם דאין יכול למחות.
שמואל ולאורה אפי' כל
שהוא הרי זו חזקה. כלומר
חסרון: שרשיפא. ספסל: ההוא דאתא וכו'. רוצה היה לעשות חלון צורי למעלה מד' אמות וחבירו היה מוחה בידו: עביד ליה כר'
אם פתח חלון בחצר חבירו
אילעא. אלמא הכי הלכתא: אמר שמואל ולאורה אפילו כל שהוא יש לו חזקה. חלון העשוי ליכנס ממנו אור במקום אפל לא בעינן
למעלה מד' אמות לצורך
רבינו גרשום
אורה בפני חבירו ולא מיחה
חלון צורי אלא אפילו כל שהוא יש לו חזקה דחלון העשוי לאורה מילתא דקביעותא דכל הימים אדם צריך לאורה וכיון שעשה חלון זה לכל
המזחילה. היינו צנור גדול
אפי' כל שהוא שאין ראש
הימים עשאו והיה לו לבעל חצר למחות בתוך ג' ומדלא מיחה איכא למימר דברשותו עשה ומתני' לאו בחלון העשוי לאורה מיירי אלא בחלון
שמונח כנגד כל הבית אם
אדם נכנס בו ואע"פ שאין
העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון: מתני' הזיז עד טפח יש לו חזקה. מי שיש לו כותל סמוך לחצר חבירו והוציא זיז
מקלחת מים לחצר חבירו יש
לו מלבן הויא חזקה ואין
לו חזקה לפי שהיא גדולה:
יכול בעל חצר לסותמה
טפח בולט מכתלו לחצר חבירו הויא חזקה ואין בעל החצר יכול לבנות שם בנין לסתור את הזיז דכולי האי לא הוה שביק ליה בעל
ולא להאפיל עליו: פיסקא
בשלמא להני תרי לישני
החצר להוציא זיז טפח בחצרו בלא
רשותו שהרי יכול למחות כדקתני ואזיל ומדלא מיחה בתוך ג' איכא למימר דברשותו הוציא:
הזיז עד טפח. שאם יש
קמאי שפיר. דלמרזב אין
לו לאדם זיז יוצא מכותלו
לו חזקה מרוח אחת ושאם
ויכול לחצר חבירו עד טפח יש
היה ארוך מקצרו משא"כ
לו חזקה בחצר כשיעור טפח. שאלמלא שיש לו חזקה בחצר לא היה מניחו להוציא בה זיז כשיעור טפח: מפני שיכול
במזחילה שיש לה חזקה:
אלא למ"ד שאם בא לבנות תחתיו. של מרזב:
מאי נפקא ליה מינה. לבעל המזחילה