נט:
חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפילו
בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות. אע"ג דגבי זיז
ויכול למחות. כלומר הבא
להוציא זיז טפח בתחלה
לחצר חבירו
רעז א מיי' פ"ח מהל'
א) [לעיל ב:], ב) [שייך
לסוע"א], ג) [דבפניו רש"ש],
שכנים הל' ג ועי'
[שלפני] החלון דיוצא לרשות הרבים לא שרינן במסכת
יכול למחות בו בעל חצר שלא למלאות אויר חצירו ולא אמרינן זה
❖
ד) [צ"ל בר רבי],
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
נהנה וזה אינו חסר דודאי איכא חסרון כדאמרינן בגמרא גבי זיז
עירובין (דף צח:) להניח עליו אלא כלים הנשברים משום דחיישינן
פב טוש"ע ח"מ סי' קנג
סעיף ד:
פחות מטפח דמגו דמשתמש בעל הגג בזיז רואה בחצר ואיכא היזק
דלמא נפיל ואתי לאתויי והכא לא חיישינן שמא יפול על ראשו של
רעח ב מיי' שם הל' א
הגהות הב"ח
ראיה: פחות מטפח אין לו חזקה.
בעל החצר שאינו עומד כל שעה
טוש"ע שם סעיף א:
רעט ג מיי' שם פ"ה הל' ו
(א) גמ' ופתחת לך יגע:
תחת הזיז א"נ התם לא אסר אלא
שאם ירצה בעל החצר לבנות שם
ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין
(ב) רשב"ם ד"ה מאי איריא
סמג שם טוש"ע ח"מ
יכול למחות: גמ' אמר רבי אסי אמר רבי
סי' קנד סעיף ג: להניח עליו אבל הכא איירי למיתלא
בונה משום דלא קפיד דבציר מטפח
וכו' אפי' יחיד נמי כצ"ל
לא חשיב: ואינו יכול למחות. בגמרא
רפ ד ה מיי' שם הל' ח
ביה דבדבר התלוי לא חיישינן לנפילה
ותיבת ראיה נמחק: (ג) ד"ה
מני ואמרי לה אמר רבי יעקב אמר רבי מני
אבל וכו' ביתך וכי הוינא וכו'
טור ש"ע שם סעיף א:
וא"ת והיאך יכול בעל הגג להשתמש
מפרש מי אינו יכול למחות במי:
רפא ו מיי' שם פ"ז הל' ו
החזיק בטפח החזיק בד' מאי קאמר אמר אביי
לא הוית בעינא וכו':
ב) זיז. הוא כעין נסר או ראש קורה
בזיז והא איכא מעקה דאמר בפ"ק
(ד) בא"ד כשאתה בבית נמי
סמג שם טוש"ע שם
ה"ק החזיק רוחב טפח במשך ארבע החזיק
א
סעיף ג:
בעינא:
(לעיל ב:) גג הסמוך לחצר חברו עושה
הבולט מן העלייה לחוץ וראוי לתלות
רפב ז מיי' שם פ"ה הל' ו
ברוחב ארבע: פחות מטפח אין לו חזקה ואינו
בו חפציו: גמ' מאי קאמר.
❖
לו מעקה גבוה ארבע אמות וי"ל
סמג שם טוש"ע שם:
יכול למחות: אמר רב הונא לא שנו אלא בעל
כגון דהזיז בקרן זוית בסוף המעקה:
דמשמע דהכי קאמר שאם החזיק
מאי
הגג בבעל החצר אבל בעל החצר בבעל
איריא לחצר השותפין. פ"ה
בהוצאת זיז ארוך טפח יכול להוציא
ב
רבינו גרשום
כמו כן זיז ארבעה דכיון דהחזיק בזיז
מאי איריא לחצר השותפין
הגג יכול למחות ורב יהודה אמר אפילו בעל
למחות. ולעכב אדם בחבירו
טפח החזיק נמי בארבעה ומילתא
שמזיק לשנים משמע מתוך פירושו
חצר בבעל הגג אינו יכול למחות לימא
שלא יוציא בחצירו זיז
בלא טעמא הוא שאם נתרצה לו
שהוא אינו שותף באותה חצר וקשה
טפח ואם פחות מטפח
בהיזק ראיה קמיפלגי דמר סבר שמיה היזק
א)
הוא אין לו חזקה בחצר
בעל החצר בטפח לא נתרצה לו
לר"י לפירושו מדמסיק בתר הכי אלא
ומר סבר לאו שמיה היזק לא דכולי עלמא
שאינו חשוב. ואין יכול
הכי קאמר החזיק.
בארבעה:
אפילו לחצר השותפין דאמר ליה סוף
בזיז
למחות בידו בעל החצר
שמיה היזק ושאני הכא דאמר ליה לתשמישתא
שלא יוציא בחצירו פחות
סוף בעית לאיצטנועי מינאי משמע
שהוא רוחב טפח באורך ד' טפחים
מטפח שכיון שאין לו
לא חזי למאי חזי למתלא ביה מידי מהדרנא
שהוא שותף ונראה לר"י לפרש מאי
בולט מן הכותל לחוץ החזיק נמי
חזקה בכך מאי איכפת
אפאי ותלינא ביה ואידך א"ל זימנין דבעיתת:
ליה: הכי קאמר. החזיק
איריא לחצר השותפין שהוא מזיק לו
בזיז שהוא רחב בד' על ד' אורך
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר
בטפח שיש לו בחצר חבירו
משני מקומות אפילו לחצר חבירו
דכיון דהניח לו אורך של מקום
ג
זיז רחב טפח ובמשך
שאינו מזיק לו אלא מכאן נמי ולפי'
חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין
ארכו ד' יש לו חזקה
השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה
ד
בחצר ברוחב ד' כנגד
קשה לרשב"א דא"כ אמאי קאמר עד
מקום חשוב בפחות מד' על ד'.
בחצר השותפין בנה עלייה על גבי ביתו לא
אורך כל הכותל שכיון
ה
האידנא הוה בעית כו' הוה ליה
והוא הדין שאם החזיק ברחב טפח
שלא מיחה בו בעל חצר
יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה
בזיז חשוב כזה בידוע
למימר קא משמע לן דבשני מקומות
במשך עשרה לא החזיק כי אם
את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי
שיש לו חזקה בחצר כנגד
לא מצינא לאיצטנועי מינך ונראה
ברחב ד' אבל אם החזיק ברחב
כל הכותל ברוחב אותו
ביתו ופותחה לתוך ביתו: גמ' מאי איריא
זיז: לא שנו. שאין יכול
לי דמעיקרא דפריך מאי איריא לא
טפח במשך ג' לא החזיק ברחב
למחות אלא בעל הגג
לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי לא
סלקא דעתיה שיש לו שותפות בחצר:
ג' אלא מה שהחזיק החזיק
בבעל חצר שאין יכול בעל
בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך.
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לחצר חברו
הגג לעכב לבעל החצר
ולא יותר: אמר רב הונא לא שנו.
ו
שלא ישים בחור שבכותלו
דלא אבל לחצר השותפין דא"ל סוף סוף הא
דאין יכול למחות: אלא בעל הגג.
פירוש כשאתה בבית אבל
זיז פחות מטפח אם הוא
שהוא בעל הזיז: בבעל החצר.
צריך לו שכבר אין לו
פירוש אחר שפ"ה כשאני בבית אין
קא בעית אצטנועי מינאי בחצר קא משמע לן
חזקה: אבל בעל חצר בבעל
נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי
דאינו יכול למחות בו ולומר אל
דאמר ליה עד האידנא בחצר הוה בעינא
הגג יכול למחות. שלא
לאיצטנועי בתשמיש הבית דהא האי
תשתמש בזיז שלי דמה הפסיד בעל
יוציא זיז פחות מטפח
אצטנועי מינך השתא אפי' בבית נמי בעינא
בחצירו בכותלו: מר סבר.
חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא
הגג הלא כשישתמש בעל החצר
אצטנועי מינך ת"ר מעשה באדם אחד שפתח
רב הונא: שמיה היזק.
כנגד החלון דהא תנן (לקמן דף ס.)
ויתלה בזיז חפציו לא יראהו לבעל
להכי מעכב בעל חצר
חלוניו לחצר השותפין ובא לפני ר' ישמעאל
לבעל הגג שאגב שישחה
אין פותחין חלון כנגד החלון כו':
הגג שהרי הוא תחתון לו וליכא היזק
מראש גגו וישתמש באותו
בר רבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת ובא
ראיה ואי משום דממלא מקום הזיז
לקח
זיז פחות מטפח שיקשור
ופתחת (א) יגע וסתום אמר רב נחמן
לפני רבי חייא אמר יגעת
בו חבל או יתלה עליו
שעכשיו אין יכול בעל הגג לתלות בו
ז
[יסתכל] כלום ממנו בחצר
ולסתום
חפציו להא לא חיישינן דכיון דאין לו
ור"י סבר לאו שמיה
היזק: ושאני הכא דאמר
חזקה ויכול זה בעל חצר לחתכו לזיז אם יצטרך כל שכן שישתמש בו בעודנו תלוי באויר שלו. אי נמי הכי קאמרה מתני' אין לו חזקה לבעל
ליה בעל הגג לבעל חצר
הגג וגם אינו יכול למחות בבעל החצר אם בא לקבוע זיזין סמוך לכתלו דהא ליכא היזק ראיה: אבל בעל החצר. יכול למחות בבעל הגג
לתשמיש לא חזי ההוא
שלא יוציא זיז פחות מטפח בתחלה אי נמי שלא ישתמש בזיז שהוציא כבר מפני שהוא עליון וכשיבא להשתמש יראה בעלילה זו בחצר ואיכא
זיז פחות מטפח שאין
ראוי לעמוד עליו ולא חזי
היזק ראיה: ורב יהודה אומר כו'. טעמא מפרש לקמיה: ומר סבר לא שמיה היזק. רב יהודה. והלכך אינו יכול למחות בעל החצר
אלא למיתלי ביה שום
בבעל הגג: ושאני הכא דא"ל. בעל הגג לבעל החצר לשום תשמיש לא חזי לי האי זיז כל שהוא שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצירך
חפץ: כי תלינא ביה מידי
מהדרנא אפאי ותלינא. ולא
בעלילה זו ולא חזי אלא למתלי בי חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה דכיון דיכולני לתלות בחזרת פנים אם
אסתכל בחצירך: ואידך.
אסתכל בחצירך אהא נתפס כגנב והלכך ליכא היזק ראיה. ורב הונא [א"ל] זימנין דבעיתת ליפול מן הגג כשתעמוד בשפת הגג
בעל חצר אמר זימנין
דבעיתת שלא יהא תלוי
ותשוח לתלות דבר על הזיז ולא תהדר אפך ולא תבוש מלהסתכל בחצרי ולא תהא נתפס כגנב דאפילו כי לא בעיתת תטעון
או קשור בזיז יפה ומעיינת
מתני'
לא יפתח אדם חלונותיו לחצר. שיש
כך ותאמר מחמת ביעתותא לא אהדרנא אפאי והלכך איכא היזק ראיה:
ואגב הכי תסתכל בחצירי:
פיסקא לא יפתח אדם
לו בשותפות משום היזק ראיה וכל שכן לחצר חבירו כדמפרש בגמרא: לקח בית בחצר אחרת. הסמוך לזה החצר: לא יפתחנו
חלונותיו לחצר השותפין.
לחצר השותפין. דאע"ג דיש לו חלק בחצר אינו יכול לרבות עליהם אכסנאין: לא יפתחנה. שהרי הוסיף דיורין בחצר ומטריח על
בחצר שיש לו שותפות
בני החצר שמרבה עליהן דריסת הרגל: ופותחה לתוך ביתו. דכיון דדרך פתח שלו יוצאין לחצר אין טורח לבני החצר שאינו
בה אם אין לשאר שותפין
שם חלונות: אפי' לחצר
מרבה עליהן דיורין וכדמפרש בגמרא [ס.] שלא הוסיף על ביתו כלום אלא חולקה לשנים שהרי כל ביתו יכול למלאות אכסנאין אם
חבירו. של יחיד אין רשאי
ירצה: גמ' מאי איריא לחצר השותפין. הרבים דלא יפתח דמשמע מפני שהן רבים חיישינן שלא יעשה להן היזק ראיה אפילו יחיד
לפתוח משום היזק ראיה:
לא מבעיא לחצר חבירו
(ב) ראיה נמי אסור להזיקו והלכך אפילו לחצר חבירו נמי לא: אבל לחצר השותפין. איכא למימר דשרי לפתוח דבלאו הכי בעי איצטנועי
דלא. משום דאין לו חלק
מחבירו בחצר שזה יכול לראותו דרך פתח ביתו הפתוח לחצר ולא מזקי ליה חלונות מידי קמ"ל מתניתין דקתני לא יפתח דא"ל האי לבעל
בה: אבל לחצר שותפין.
שיש לו חלק בה הא
החלונות עד האידנא כי הוה משתמשנא בחצר הוה בעינא לאיצטנועי מינך שלא תראני דרך פתח ביתך (ג) ואי הוינא בבית לא הוה
מצי אמר ליה סוף סוף
בעינא לאיצטנועי מינך שהרי לא היו עושין פתח כנגד פתח כדקתני מתניתין [שם] אבל השתא אפי' בבית בעינא לאיצטנועי מינך כדי שלא תראני
הא בעית איצטנועי מינאי
כשאני נכנס ויוצא בחצר
דרך חלונותיך שהן גבוהות א"נ עד האידנא כי הוית בחצר בעינא לאיצטנועי מינך כי הוית בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך השתא אפילו
כך הצנע עצמך כשחלונותי
כשאתה בבית (ד) בעינא לאיצטנועי מינך: שפתח חלונותיו. והיה טוען שעשה ברשות בני חצר: החזקת. סבר לה לאלתר הויא חזקה
פתוחין: קמ"ל. דמצי א"ל
השותף עד האידנא קודם
דכיון דבפנינו ג) החזיק ושתק אם איתא דשלא ברשות עשה היה לו למחות. והיינו דאמרן בפירקין לעיל (דף מא.) כמאן
כרבי יהודה
פתיחת החלונות כשאתה
וכר' ישמעאל ד) וכרבי יוסי דאמרי כל בפניו לאלתר הויא חזקה ואין הלכה כן: לך יגע וסתום. דלא הויא חזקה עד
שלש שנים:
בחצר הייתי צריך להצנע
ולסתום
ממך וכשהיית בבית לא
הייתי צריך להצנע. עכשיו
אפי' כשאתה בבית צריך אני להצנע ממך בחצר מפני חלונותיך: שפתח. לחצר השותפין ולא מיחו ושוב מיחו: לך יגע וסתום. שאין חזקה עד ג' שנים: אמר רב נחמן