חזקת
הבתים פרק
שלישי בבא
בתרא
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולסתום. אם החזיק
בחלון ג' שנים בחצר השותפין ובא חבירו וסתמו שבנה כותל כנגדו והוא שתק לאלתר הויא חזקה לזה הסותם שלא
רפג א מיי' פ"ז מהל'
א) לעיל כז:, ב) [לעיל כג.],
ג) [לעיל כז:], ד) ת"ח מ"ז וכן
שכנים הל' ז סמג עשין
יפתח עוד חבירו אלא ברשותו וחזקת ג' שנים שהיה חלונו פתוח אינה כלום מאחר ששתק כשסתמו זה: שאין אדם עשוי שסותמין אורו
❖
ברי"ף ורא"ש ליתא,
פב טוש"ע ח"מ סי' קנד
בפניו ושותק. ומדשתק אודויי אודי ליה דשלא כדין החזיק מעיקרא: שמרבה עליהן את הדרך. שרוב בני אדם יוצאין ונכנסין עכשיו
סעיף יב:
רפד ב ג מיי' פ"ה שם הל'
בחצר יותר מבתחלה וליכא צניעות כדמעיקרא: והלא מרבה עליהן את הדרך. בבנין עלייה זו שלא היתה שם קודם לכן והוא מכניס
ח סמג שם טוש"ע
תורה אור השלם
לתוכה דיורין לבד דיורין שבביתו
שם סעיף א:
רפה ד מיי' שם הל' ו
לקח
1 וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו
אע"פ שכולן נכנסין ויוצאין דרך
ולסתום לאלתר הוי חזקה שאין אדם עשוי
בית בחצר אחרת לא יפתחנה
א
טוש"ע שם סעיף ג:
וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן
פתח ביתו הרי נתרבו נכנסין ויוצאין
לחצר השותפין. פירוש אפילו
שסותמים אורו בפניו ושותק: לקח בית בחצר
רפו ה מיי' שם הל' י
לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ
❖
בחצר: מאי. בונה החדר דקתני
טוש"ע שם סעיף ד:
לביתו כדי (ו) שלא יכנס ממנו לחצר
במדבר כד ב
אֱלֹהִים:
אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין: מאי
רפז ו מיי' שם הל' ו
השותפין : ראוין הללו שתשרה
מתני' לא בונה ממש כדקאמרת אלא
א
טעמא במפני שמרבה עליהם את הדרך אימא
טוש"ע שם סעיף ג:
שחלקו לחדר שלו לשנים שעשה
רפח ז ח ט מיי' שם הל' י
שכינה עליהם. מסיפיה דקרא
גליון הש"ס
סיפא אלא אם רצה בונה את החדר לפנים
יא טוש"ע שם סעיף
מחיצה באמצעיתו להושיב שם דיורין
דריש דכתיב ותהי עליו רוח אלהים:
מתני' ר"א מתיר. עיין
ד:
מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו והלא מרבה
❖
נפלה רפט י מיי' פי"ג מהל' נזקי
מרובין דבדבר זה יש לו רשות שיכול
בר"ש ריש בכורים:
עליו את הדרך אמר רב הונא מאי חדר
ממון הל' כג סמג
למלאות כל ביתו דיורין: ומאי עלייה
ג
עשין שם טוש"ע ח"מ סי'
שחלקו בשנים ומאי עלייה אפתאי: מתני' לא יפתח אדם לחצר השותפין
אפתא. יציע מפרשי לקמן (פרק
ד
(א)
תיז סעיף א:
הגהות הב"ח
רצ כ מיי' שם הל' כד
המוכר את הבית סא.) אפתא ואמרינן ג'
פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ה היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו
(א) גמ' שחלקו לשנים:
טוש"ע שם סעיף ב:
שמות יש לה יציע צלע ותא ומוכח
שנים אבל פותח הוא לרה"ר פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן
רצא ל מיי' שם הל' כה
(ב) שם מר נמי אית ליה
ו
ז
התם מקראי דהיינו בנין נמוך
א"ל דידי: (ג) רשב"ם ד"ה
עושה אותו גדול ואחד עושה אותו שנים: גמ' מנהני מילי א"ר יוחנן דאמר
טוש"ע שם סעיף ג:
רצב מ מיי' שם הל' כג
סבר וכו' מצטנעי נמי מפתח
בצדי הבית או מאחוריו ואינו שוה
❖
גדול: (ד) ד"ה סוף וכו'
טוש"ע שם סעיף א:
קרא 1וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שאין
לגג הבית. ומתני' הכי קתני ובונה
חלונותיך הס"ד: (ה) ד"ה
פתחי אהליהם מכוונין זה לזה אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה: היה
מפיק וכו' מוציא למבוי
עלייה על גביו דההוא חדר שלפנים
והמבוי מקום: (ו) תוס' ד"ה
רבינו גרשום (המשך)
קטן לא יעשנו גדול: סבר רמי בר חמא למימר בר ד' לא לישוייה בר תמניא
מביתו דהיינו נמי שחלקו בגבהו
לקח בית וכו' כדי שיכנס
❖
כצ"ל ותיבת שלא נמחק:
מאי בונה את החדר ואת
דקא שקיל תמניא בחצר אבל בר תרתי לישוייה בר ארבעה שפיר דמי א"ל
ועולה דרך ארובה מן החדר לההיא
העלייה דקאמר לא עלייה
עלייה דהיינו יציע שהרי אחורי
רבא מצי א"ל בפיתחא זוטרא מצינא לאצטנועי מינך בפיתחא רבה לא מצינא
ח
ממש אלא שחלק חדרו
הבית הוא והלכך קרוי יציע וגם
לשנים וחלק החיצון קרוי
מוסף רש"י
אצטנועי מינך: אחד לא יעשנו שנים: סבר רמי בר חמא למימר בר ארבעי
חדר ומאי עלייה דקאמר
גבי יציע אשכחן כי האי גוונא תחתיים
שאין פתחי אהליהם
לא לישוייה תרי בני תרתי תרתי דקא שקיל תמני בחצר אבל בר תמני לישוייה
אפתא שקורין אפלדי"ץ
שניים ושלישים כדכתיב הצלע התיכונה
מכוונין זה לזה. שלא
והיינו חלק הפנימי ושוכר
בני ארבעי ארבעי שפיר דמי א"ל רבא מצי אמר ליה בחד פיתחא מצינא
ט
יציץ לתוך אהל חבירו
האחר לדירה. ואי אמרת
וכתיב ובלולים יעלו על התיכונה
(במדבר כד ב). כדי שתהא
והלא מרבה עליהם הדרכים
אצטנועי מינך בתרי לא מצינא אצטנועי מינך: אבל פותח הוא לרה"ר פתח
ומן התיכונה וגו' (מלכים א ו) והלכך
עגלה מהלכת. אם תקרתה
לא מצי אמרת דכשם שאם
כנגד פתח: דא"ל סוף סוף הא בעית אצטנועי מבני רה"ר: מתני' אין
חזקה כל כך מותר, ואע"ג
היו לו בני בית לזה יותר
א) י
אין כאן תוספת בנין כלל לא בחדר
שסופה שתתליע ותפחת
מן השותפין אחרים לא
עושין חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות $ר"א מתיר כדי שתהא עגלה
ולא בעלייה דחדר היינו שחלק רחבו
(לעיל כז:). אין מוציאין
היו יכולין לעכבן שלא
זיזין וגזוזטראות לרה"ר.
יכנסו ושלא יצאו בחצר כך
מהלכת וטעונה אבנים אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרה"ר אלא אם רצה
של חדר ועשאו שני חדרים קצרים וכן
כ
אדם הבונה בית לא יוציא
עכשיו כיון שלא בנה בנין
עלייה שבנה מעזיבה באמצעית גבהו
כונס לתוך שלו ומוציא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה:
ראשי קורות תקרתו לרה"ר,
יותר אלא שהיה כמו שהיה
ב) ל
גמ' ורבנן זימנין דמפחית ולאו אדעתיה: אין מוציאין זיזין וגזוזטראות וכו':
אבל אם רוצה כונס בנינו לתוך
וחלקו לשנים והכניס דיורין
של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאיליה:
ג)מ
שלו ומוציא ראשי קורותיו
בחלק האחד אין יכולין
מתני' לא יפתח אדם לחצר
לעכבו: פיסקא. שלא היו
לחוץ (לעיל כג.). הרי זו
ר' אמי הוה ליה זיזא דהוה נפיק למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דהוה
השותפין. אפילו היכא דיש לו חזקה:
בחזקתה. שבית דין טוענין
מכוונין זה כנגד זה. מפני
מפיק לרה"ר (הוו קא מעכבי עליה בני רה"ר) אתא לקמיה דר' אמי א"ל זיל קוץ
לו שהראשון כנס לתוך שלו או
היזק ראיה: אם היה קטן.
ד)
❖
חלון כנגד חלון. אלא משהו ירחיק
נתפייס עם הרבים (שם).
הפתח: א) דקא שקיל ח'
אמר ליה והא מר נמי אית ליה (ב) דידי למבואה מפיק בני מבואה מחלין גבאי
זה שלא כנגד זה וטעם משום צניעות.
אמות בחצר דאיכא ביה
כולה מתני' מפרש בגמ': גמ' וירא
דידך לרשות הרבים מפיק מאן מחיל גבך: ר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה
שיעור ב' פתחים: אבל בר
תרי (טפח בכ"י) אמות.
מוסף תוספות
לרשות הרבים הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים
את ישראל שוכן.
ראה היאך שוכנים
לישויה בר ארבע אמות
א. שהיום ומחר ישכיר
(טפח בכ"י) רוחב שפיר דמי
ולפיכך אמר מה טובו אהליך וגו'
אתו בני רשות הרבים הוו קא מעכבי עילויה אתא לקמיה דר' ינאי א"ל
אותם לאנשים ונמצא
דסוף סוף לא שקיל אלא ד'
שאין פתחי אהליהם מכוונים. ומחנה
זיל
מרבה עליו את הדרך וכו'
אמות ככל פתח שהוא פחות
[ו]אין לפרש שלא יפתח
מח' אמות (טפח בכ"י). ואם
ישראל כחצר השותפין דמי דלא היה
לו פתח בחצר, דהא ודאי
הפתח פחות מח' וחלקן
רה"ר אלא במחנה לויה כדאמרינן במס' שבת (דף צו:): אמר ראוין הללו כו'. מדכתיב התם [במדבר כד] מה טובו אהליך קדייק: סבר רמי בר
פשיטא, דהא לבית דידיה
לשני פתחים לכל פתח יש
חמא למימר. דמאי דקתני היה קטן לא יעשנו גדול היינו דאי הוה פתח בר ד' אמות רחב לא ירחיבנו לח' אמות דקמפסיד לבעלי
תני בסיפא אחד לא יעשנו
לו ד' אמות ושהוא בו ח'
שנים, כל שכן בבית אחר
אע"פ שלא נחלק לשנים יש
החצר דקשקיל השתא תמני אמות בחצר כנגד כל הפתח באורך ארבע אמות רחוק מן הפתח כדאמרינן בפרק ראשון (לעיל יא.)
שלא היה לו חלק בחצר
ח' אמות: אבל בר תמני.
היה רחב שמנה נוטל שמנה אמות באורך החצר כנגד רוחב כל הפתח ואילו מעיקרא לא הוה שקיל אלא ארבע אמות. אבל לצניעותא
ועכשיו קנאו שלא יעשה
שיש לו ח' אמות לישויה
❖
שם פתח בחצר. תוס' רי"ד.
תרי פתחים שפיר דמי דסוף
לא הוה חייש רמי בר חמא דכי היכי דמצטנעי מפתח קטן מצטנעי (ג) מפתח גדול: בר תרתי. דשקיל נמי ד' אמות בחצר כבר
סוף לא שקלי אלא ח'
ארבעי כדאמרי' [שם] נותן לכל פתח ארבע אמות: לישוייה בר ארבעי. דלא מפסיד לחבריה מידי דמעיקרא נמי הוה שקיל ד' אמות בחצר: לישוייה
אמות בחצר כדמעיקרא:
מצי אמר ליה. בחד פיתחא
רבינו גרשום
תרין בני ארבעי. דהשתא נמי לא שקיל אלא תמני בחצר כמעיקרא. ולאיצטנועי נמי לא חיישינן דמה לי ח' אמות בפתח אחד מה לי ח' אמות
מצינא דאיצטנועי מינך
חלוקות לב' פתחים בשני מקומות מ"מ ח' אמות יש לו פתוחות לחצר: בחד פיתחא מצינא איצטנועי. כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר
ולסתום. שאם יש לאדם
שאני משתמש כשהוא
נעול: בתרי פתחי לא מצינא
חלון בחצר חבירו ובונה
א"נ להשתמש שלא כנגדו אבל בשני פתחים לא מצינא לאיצטנועי כל כך דאפי' אם האחד נעול השני יהיה פתוח: סוף סוף הא בעית
בעל חצר כנגדו וסותמו
איצטנועי. שכשהאחד נעול
איצטנועי מבני רה"ר. שרואין בביתך דרך פתח הבית ורוכבי סוסים וגמלים רואין בתוך (ד) חלונותיו: מתני' אין עושין חלל
בפנים. אם לא מיחה
השני פתוח: אבל פותח
תחת רה"ר. ואע"ג דמקבל עליה כל היזקא דאתי מחמתיה שאין רצונם של בני אדם ליזוק ולירד לדין על עסקי ממונו. ומפרש ואזיל
לאלתר בעל חלון (שעה)
הוא לרה"ר פתח כנגד
לאלתר הוי חזקה לבעל
פתח דא"ל סוף סוף כו':
מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות: ר"א מתיר. אלא שיכסהו כיסוי חזק כדי שתהא עגלה מהלכת דר"א אזל בתר השתא ולא
פיסקא ור"א מתיר. ובלבד
חצר לסותמו: לקח. אחד
חייש לשמא היום ולמחר יכלה הכיסוי ויפול והכי אמרינן בבבא קמא (דף נב:): זיזין. קורות קטנות: גזוזטראות. קורות גדולות
שיכסנו כסוי חזק כדי
מן השותפין: בית בחצר
שתהא עגלה כו': ורבנן.
אחרת לא יפתח לחצר
הבולטות מן הבית לחוץ ואיכא למיחש פן יכשלו בהם בני רה"ר והלכך אין מוציאין דהא כל בני רה"ר ליתנהו גביה דלימחלו:
דאסרי מאי טעמא והלא
השותפין. מפני שמרבה על
כונס לתוך קרקע שלו. את כותלו ומניח מקרקעו לחוץ כשיעור הוצאת זיזין ומוציא: ובה זיזין וגזוזטראות.
הבולטות לרשות
הכסוי חזק סברי דזימנין
השותפין דריסת רגל של
דמיפחת. שיתליע מתוכו
אותן שיהיו דרין באותו
הרבים: הרי זו בחזקתה. דטענינן ללוקח ואומרים אימר כונס לתוך שלו היה אבל המוכרה לו שהוציא הזיזין הוא היה צריך להביא
ולאו אדעתיה דהאי שיהא
בית מה שלא היה שם
עדים שכנס לתוך שלו או שיטעון שני חזקה החזקתי וכנסתי לתוך שלי דהויא לה חזקה שיש עמה טענה אבל לוקח לא צריך
רעוע: זיזין. יברונ"ש:
קודם לכן: בנה עלייה על
למיטען מידי אלא כך לקחתיה וא"צ לטעון היאך הוציא המוכר את הזיזין לחוץ לרה"ר דטוענין ליורש וטוענין ללוקח [לעיל כג.]: גמ' ורבנן.
גזוזטראות. קורות: לרה"ר.
גבי ביתו ורוצה לשוכרה
לבית דירה לא יפתח לה
דליתנייהו כל בני רה"ר גבי
דאסרי סברי לא אזלינן בתר השתא וחיישינן משום דזימנין דמתליע מתוכו ויפחות ולאו אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור ויפול: מפיק
הדדי דלימחלי ליה: לקח
פתח בחצר השותפין מפני
חצר ובה זיזין וגזוזטראות
למבואה. מוציא (ה) למבואה והמבוי מקום הלוך כל בני החצירות
הוא: הוו מעכבי עילויה בני רה"ר. שנופיו מזיקין לגמל ורוכבו:
שמרבה עליהם הדרך: אלא
שיוצאין לרה"ר הרי זו
אם רוצה כו'. מפרש בגמ'.
זיל בחזקתה ואין צריך לקוץ:
והלא מרבה על הדרך.
מחלין לי בני מבואה.
דיחידים נינהו ומצי מחלי: הוו מעכבי עילויה. בני רה"ר שנופיו מזיקין לגמל ורוכבו:
דהשתא בונה עלייה מה שלא היתה שם קודם לכן ומשים בה דיורין אע"פ שפותחה בתוך ביתו מרבה עליהם הדרכים. אלא
א) נראה דהוא ציון על הגמ' דסבר רמי בר חמא למימר דבר ד' לא לישווייה בר תמניא דקא שקיל וכו'.