ס:
חזקת
הבתים פרק
שלישי
בבא
בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפלה
אינו חוזר ובונה אותה. השתא ס"ד דבית שבנה בזמן
זיל האידנא. שהיה רוצה לקשט עצמו תחלה כדלקמן: אי קוץ דידי.
רצג א ב ג מיי' פי"ג מהל'
א) סנהדרין יח. יט. ב"מ קז:,
ב) ב"ק כח. לעיל יב. כו: לקמן
נזקי ממון הל' כד סמג
אם שלי קצוץ כבר: כיון דחזא דמעכבי. הבין שבשביל כבודו שותקין
שבהמ"ק קיים ונפלה חוזר ובונה וכשלקח חצר המסוידת
ק., ג) שבת פ: [תוספתא
שם טוש"ע ח"מ סי' תיז
על שלו: ולימא ליה זיל קוץ כו'. ואמאי א"ל זיל האידנא כו': התקוששו.
הרי זו בחזקתה דכל זמן שהיא קיימת יש לנו לתלות שבהיתר עשה
סוטה פט"ו], ד) [תוספתא
סעיף ב:
רצד ד מיי' שם הל' כה
שם], ה) ע"ז לו. הוריות ג:
בזמן שבהמ"ק קיים אבל כשנפלה תלינן שבאיסור נעשית לאחר חורבן
הסר קש מבין עיניך תחלה כמו לקושש קש (שמות ה). כלומר קשוט
א
[ב"ק עט:], ו) [תוספתא
טוש"ע שם סעיף ג:
עצמך: איבעיא להו כנס. לתוך
ומש"ה פריך ארב הונא אמאי חוזר
רצה ה ו ז ח ט מיי' פ"ה
פ"ב], ז) [תענית טז.],
ח) [תיבת שנאמר ליתא ברב
ובונה אותה כיון דנפלה אית לן
שלו ולא הוציא עכשיו זיזין מהו
מהל' תענית הל' יב
זיל האידנא ותא למחר בליליא שדר קצייה
אלפס], ט) [שם בתוספתא
סמג עשין מד"ס ג טוש"ע
למיתלי שבאיסור הוציא ומשני איסורא
שיחזור ויוציא לאחר זמן מי אמרינן
לההוא דידיה למחר אתא לקמיה א"ל זיל קוץ
תענית ל:], י) [שבת קמח:
או"ח סי' תקס סעיף א:
רצו י כ ל מ מיי' שם הל'
שאני דאפי' ודאי נבנה בהיתר כי נפלה
דויתרה לבני רה"ר ואבד כחו או
ביצה ל.], כ) בע"י: כדי להשיר,
א"ל הא מר נמי אית ליה א"ל זיל חזי אי קוץ
אסור לבנותה ולסייד ב: מים לא
ל) [וע"ע תוס' ע"ז ד. ד"ה
יג טוש"ע שם סעיף ב
לא: (א) וריש לקיש אמר כנס אינו שהיה בידם],
❖
דידי קוץ דידך אי לא קוץ דידי לא תקוץ את
[וברב אלפס תענית דף
נשתה [וכו'] שתקו. וא"ת אמאי לא
מוציא. קס"ד לא יוציא עוד זיזין
קעט:]
מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא
רצז נ טוש"ע או"ח סי'
דאבד כחו: ואיפכא איתמר.
אהדרו דאפשר במי בורות דפסולין
תקנד סעיף כה:
תורה אור השלם
סבר ניחא להו לבני רה"ר דיתבי בטוליה
לניסוך כדמשמע בסוכה (דף מח.)
דמוקמינן לרבי יוחנן כר"י דהלכתא
רצח ס מיי' פ"ב מהל'
כיון דחזא דקא מעכבי שדר קצייה ולימא
1 הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי
ממרים הלכה ה סמג
ואומר ר"י דדבר דהוי ממין שעושין
כוותיה וקי"ל כרב יהודה בהך:
❖
עשין קיא:
צפניה ב א
לֹא נִכְסָף:
מצר. שבין שתי שדות שהחזיקו בו
ליה זיל קוץ דידך והדר אקוץ דידי משום
בו ניסוך חשיב כמו דבר עצמו דאי
2 בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים
לאו הכי תקשה דישתו יין מבושל
והכא נמי הרי החזיקו בהך כניסה:
דריש לקיש א)דאמר 1 התקוששו וקושו קשוט
וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי
מלאכי ג ט
מוסף רש"י
כֻּלּוֹ:
איכא רווחא. כשיחזיר כתלים
דפסול לנסכים ואין להקשות דאפשר
עצמך ואח"כ קשוט אחרים: אבל אם רצה
3 אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם
במי תותים ויין תפוחים שלא היו יכולין
למקומן אכתי איכא כל רוחב רה"ר
מיצר שהחזיקו בו רבים.
תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי
כונס לתוך שלו ומוציא: איבעיא להו כנס
לעשותו להן דרך, אסור
לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם
וסתם רה"ר מרווח הוא: ה"ג אמר
לסבול שלא לשתות בלא מים:
(ב)
לקלקלו. ואע"פ שהוא של
ולא הוציא מהו שיחזור ויוציא ר' יוחנן אמר
דין הוא שנגזור על עצמנו שלא
לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל
רב הונא נפלה כו' אי נמי ואם
יחיד (לעיל כו:) שהשווהו
רֹאשׁ שִׂמְחָתִי
כנס מוציא וריש לקיש אמר כנס אינו מוציא
ותקנוהו להילוך והבעלים
תהלים קלז ה-ו
א
לישא נשים. תימה הכתיב
נפלה. ולא גרס שאם נפלה: חוזר
4 לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת
ידעו ושתקו, דודאי לרבים
א"ל רבי יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברה
ובונה אותה. להוציא זיזין כבתחלה:
פרו ורבו ושמא על אותן שכבר
מחל (לקמן ק.). לא יסור
לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן
אדם את ביתו בסיד. לאחר
לך להוציא כ"ע לא פליגי דמוציא כי פליגי
אין מסיידין. בית משום אבל בית
קיימו פריה ורביה קאמר והיינו
שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה
חורבן, משום אבילות של
תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה
המקדש: ואין מכיירין. צורות שצר
זרעו של אברהם כלה שלא יוליד
להחזיר כתלים למקומן ואיפכא איתמר ר'
ירושלים (שבת פ:). חול או
וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק
אלא בן ובת: מוטב שיהיו
תבן. שלא יהא לבן כל
בסיד. וי"מ דהיינו נמי סיוד אלא
מַטַּע יְיָ לְהִתְפָּאֵר:
יוחנן אמר אינו מחזיר וריש לקיש אמר מחזיר
צרכו (שם). טרכסיד. סיד
ישעיהו סא ג
שוגגין ואל יהיו מזידין. בדבר שאין
שהכיור לבן יותר: מפייחין. צורות
5 שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ
ר' יוחנן אמר ב אינו מחזיר משום דרב יהודה
חזק ומתקשה יותר משאם
של מיני צבעונים: נפלה אינו חוזר
ידוע אם יקבלו כשנמחה בהן אם לאו
לא עירב בו (שם). פאר
בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ
דאמר רב יהודה מצר שהחזיקו בו רבים
ב)
ג
תחת אפר. ש"מ במקום
מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים
כו'. אלמא כל בנין שאינו רשאי
❖
צריך למחות כדמוכח בפ' במה [בהמה]
תפילין דכתיב בהו (יחזקאל
ישעיהו סו י
עָלֶיהָ:
אסור לקלקלו וריש לקיש אמר מחזיר הני
(שבת דף נה. ושם ד"ה ואע"ג) דאמרה
לעשות בתחלה אם היה לו ונפל
כד) פארך חבוש עליך אמרינן
מילי היכא דליכא רווחא הכא הא איכא
אלו תפילין, ומתרגמינן נמי
מדת הדין (ג) אם לפניך גלוי לפניהם
אינו חוזר ובונה. וגבי הוצאת זיזין
טוטפתך הויין עלך, והיכא
הגהות הב"ח
רווחא: לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי
מי גלוי ונענשו אבל בדבר שאנו
לרה"ר נמי כיון דאי אפשר להוציא
מניחין תפילין במקום שמוחו
(א) רשב"ם ד"ה וריש לקיש
של תינוק רופף (תענית טז.).
היא בחזקתה: אמר רב הונא נפלה חוזר
יודעים בבירור שלא יקבלו אמרינן
בתחלה אם נפל אינו חוזר ומוציא:
ד
הנח להם לישראל. בדבר
אמר כנס אינו מוציא. נ"ב
איסורא שאני. מהיזיקא: חול או
מוטב שיהיו שוגגין וכו' :
ל) ג
ובונה אותה מיתיבי ה אין מסיידין ואין מכיירין
שהרגילו בו ולא יחזרו בהם,
[חסר ההתחלה ונשאר זה
מוטב שיהיו שוגגין ואל
הלשון] ומאן דקא מיבעי
תבן. מכהה לבנונו: טרכסיד.
יהיו מזידין. לעבור כשידעו הדרן עלך חזקת בתים
ואין מפייחין בזמן הזה לקח חצר מסוידת
ו
ליה נמי לא קא מיבעי ליה
בנין חזק וטוב ואף על פי שמשחיר
ולא יניחו בכך (ביצה ל.).
אלא בלהחזיר כו' והכי קא
מכוירת מפויחת הרי זו בחזקתה נפלה אינו
❖
קצת אסור: אפשר בפירות. ויפה
הדרן עלך חזקת הבתים
מיבעי ליה הא דתנן אלא
חוזר ובונה אותה איסורא שאני ת"ר לא יסוד אדם את ביתו בסיד ואם עירב
אם רצה כונס לתוך שלו
ג)
אמרת ונפרוש גם מן הלחם: בפירות
ומוציא ומשכנס מחל לבני
בו חול או תבן מותר ר"י אומר עירב בו חול הרי זה טרכסיד ואסור תבן מותר
אחרים. שאין מביאים ביכורים אלא
רה"ר ושוב אינו יכול להחזיר
רבינו גרשום
כתלים למקומן אלא מוציא
ת"ר ד) כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא
מז' המינין: שכבר נגזרה גזירה.
זיזים בלחוד או דלמא ה"ק
כיון דחזי דמעכבי. להאי
לשתות יין נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר
חורבן ונתחייבנו להתאבל דכתיב
כונס לתוך שלו ומוציא והתם
אמר ש"מ דלא ניחא
הוא כיון דכבר הוציא זיזין
להו ומשום יקרא דידי
שישו אתה משוש כל המתאבלים
ואין אתם שותין יין אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו
אינו מחזיר כתלים למקומן
שתקו: איבעיא להו כנס
עליה (ישעיה סו): במארה אתם
בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל אמר להם א"כ לחם
דכבר מחל לבני רה"ר אבל
לתוך שלו ולא הוציא.
אם לא הוציא הזיזין עדיין
זיזין באותה פעם באותה
נארים. קבלתם עליכם בגזירת
לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו
אלא כנס בלבד מחזיר כתלים
כניסה מהו שיחזור ויוציא
ארור להביא המעשר אל בית האוצר
למקומן ומאי דקאמר מהו
לאחר זמן. מי אמרי' כיון
בכורים אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו
שיחזיר ויוציא ה"פ מי נימא
כדכתיב במלאכי (ג) הביאו את כל
דלא הוציא בתחלה בההיא
אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר
דמוציא זיזין וא"כ שוב לא
כניסה ויתרה לבני רה"ר
המעשר וגו' ואעפ"כ ואותי אתם
יחזיר הכתלים למקומן או
אי לא: ר' יוחנן אמר.
נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור
ה)
קובעים אתם גוזלים את המעשר ואת
דלמא אינו מוציא לפי שמחזיר
לרשותו מוציא בה זיזין
הכתלים למקומן וממילא אם
כל זמן שירצה. וריש
אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם
התרומה כדכתיב התם ואמרתם במה
2
הוציא שוב אין יכול להחזיר
לקיש אמר כנס ולא הוציא
קבענוך המעשר והתרומה: הגוי
קובעים הגוי כולו אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו
ובזה לא נצטרך לפרש דמאי
לאלתר אינו מוציא שוב:
ו)ז
דקאמר ואיפכא איתמר משום
להחזיר כתלים למקומן.
כולו. כלומר וכל הקהל כולו קיבלו
דבר מועט וכמה אמר רב יוסף חאמה על אמה אמר רב חסדא טכנגד הפתח
דר' יוחנן מוקמינן כרב
כמו שהיה: אבל רה"ר
את הגזירה ומסתמא אם לא היו
יהודה כמו שפירש רשב"ם:
מצר שהחזיקו בו [רבים].
י עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט מאי היא אמר רב פפא כסא
(ב) תוס' ד"ה מים וכו'
שכבר דשין באותה כניסה:
כולן יכולין לעמוד בה לא היו מסכימין
דהרסנא עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב
שלא היו יכולין לסבול בלא
כ
ה"מ. דאסור לקלקלו היכא
ורובן ככולן. אלמא לא חשיבא גזירה
שתיית מים הס"ד: (ג) ד"ה
דליכא רווחא טפי ברה"ר:
בת צדעא שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו'
3
מוטב וכו' דאמרה מדת הדין
אא"כ רובן יכולין לעמוד בה: אלא
אין מכיירין. שאין עושין
❖
רבש"ע אם לפניך:
מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק ל זה אפר מקלה שבראש חתנים א"ל רב
ציור מן הסיד עצמו
כך אמרו חכמים כו'. מסקנא דמילתיה
כמו שעושין בנאין: אין
פפא לאביי היכא מנח לה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון
דרבי יהושע היא: כסא דהרסנא.
ז)
מ
ח)
4
מפייחין. שאין מלבין הבית
לאחר שמצויר בזמן הזה
לעזי רש"י
לתת להם פאר תחת אפר וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה
קערה של מאכל דגים מטוגנין
ט)נ
מפני איבול בהמ"ק: אין
בשמנן בסולת: בת צידעא. טנפ"ל
שנאמר שמחו את ירושלים וגו' תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום
טנפ"ל [טינפל"א].
חוזר ובונה אותה. באותו
5
❖
סיד וכיור: איסורא שאני.
צדעה, צדעות.
שרגילות לסוד שם ולהשיר כ) שערן:
שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות
שאסרו חכמים מפני איבול:
שנאמר אם אשכחך וגו'. אכולהו
אבל אם (כן) עירב בו חול.
יין אלא ס אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום
שלא יהא לבן כל כך:
מוסף תוספות
קאי: אפר מקלה. אפר הכירה
שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה
הרי זה טרכסיד. השביחו
השרופה באש קרוי כן. ומשום דאיכא
א. אלמא נהי דתלינן
מפני שאע"פ ששחור כמעט
ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור
בהתירא לגבי גופיה אבל
נעשה חזק ונדבק ביותר:
אפר פרה נמי הוצרך לפרש כן: פאר
נסתרה לחזור ולבנותה לא
אפשר בפירות אחרים.
על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה
תחת אפר. מכלל שהיו רגילין ליתן
תלינן להתירא. ריטב"א.
שלא היו מביאין בכורים
מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו
מזידין:
אפר במקום פאר דהיינו תפילין
ב. וטעמא דמילתא
אלא משבעת המינין:
י)
[דאזלינן גבי ממונא
שתקו. שא"א לחיות בלא
כדכתיב פארך חבוש עליך (יחזקאל
הדרן עלך חזקת הבתים
לקולא] דכיון דכי לא נפלה
מים: במארה אתם נארים.
: לשבוע הבן. מילה שהיא לסוף
הרי זו בחזקתה כי נפלה
כשאתם גוזרים מארה גזרה
כד)
נמי בחזקתה קיימא דהעמד
ואותי אתם קובעין בהם
ז': ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה
מאליו. בענין טוב ולא ע"י עובדי כוכבים ומצות
לא יבטלו עוד: אלא
הנח להם לישראל מוטב שיהיו
דבר על חזקתו. יד רמה.
בהסכמתכם. אי איכא הגוי
שוגגין. במה שלוקחין נשים שאינם
שיש איסור בדבר: ואל יהיו מזידין.
סבורים
דמשום דלא יוכלו
לעמוד
בה יבטלוה ונמצאו
ג. כדאמרינן בהמביא כדי
כולו שיכולין לעמוד בה
יין (ביצה ל.) ובפ' שואל
אין. מקוימת הגזירה ואי
מזידין הלכך לא גזרינן:
(שבת קמח:) תוס' שבת נה.
לא לא: בת צדעא. א) שלא
הדרן עלך חזקת הבתים
תזבין צדעא בשרק שלא
תיתפור ממנה שיער: כנגד
הפתח. כדי שתהא נראה:
לשבוע הבן. שעושין לסוף שבעה: שיהיו שוגגין. שיבטלו אותו דין בשוגג ואל יהיו מזידין שאם נגזור גזירה יהיו מבטלין אותה במזיד שלא יהיו יכולין לעמוד בה שלא לישא אשה: הדרן עלך חזקת הבתים
א) אולי צ"ל שלא תעביר צדעא בשרק כדי שתיפול ממנה שער.