המוכר
את
הבית
פרק
רביעי בבא בתרא סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המוכר
המוכר
את הבית. תני רב יוסף ג' שמות יש לה יציע צלע ותא.
את הבית. סתם: היציע.
בגמרא
מפרש. ואינו
בכלל
א
א) מדות פ"ד מ"ו, ב) לקמן
א מיי' פכ"ה מהל'
סד, ג) בס"א ליתא, ד) בס"א:
מכירה הל' א סמג עשין
בית אע"פ שפתוח היציע לתוכו של בית דאיכא למימר
איציע דקרא קאי דיציע דמתני' כבר פירש רב יוסף גופיה
❖
לשכב ולישב,
פב
טוש"ע ח"מ סי' ריד
דכיון דתשמישו לבית מכרו עם הבית אפ"ה אינו מכור: ולא את
דהוי בדקא חלילה ויציע דבהמ"ק לא מצינו בשום מקום שהיה עשוי כמין
סעיף א:
חלונות: והצלעות צלע אל צלע. וכתיב בהאי קרא ולא
ב ב ג מיי' שם הל' ב
החדר. אע"פ שהוא לפנים מן הבית
ופתוח לתוכו ודריסתם לבית
טוש"ע שם סעיף ב:
תורה אור השלם
היו אוחזים בקירות הבית ובקרא
דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו
(ב)
ג ד ה מיי' שם הל' א
❖
המוכר את הבית $ לא מכר יציע ואע"פ
1 הַיָּצִיעַ הַתַּחְתֹּנָה חָמֵשׁ
דיציע כתיב לבלתי אחוז בקירות
עשוי
אלא להצניע שם חפציו לשמור
טוש"ע שם סעיף א:
א
בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַתִּיכֹנָה שֵׁשׁ
הבית ש"מ דצלע ויציע חד הוא א:
כמין
תיבה הלכך אינו בכלל
בית:
שהיא פתוחה לתוכו ולא את
ב
בָּאַמָּה רָחְבָּהּ וְהַשְּׁלִישִׁית
ואיבעית אימא מהכא כותל
בזמן שיש לו מעקה כו'. הוי
חשוב
הגהות הב"ח
שֶׁבַע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ כִּי
החדר שלפנים הימנו ג ולא את הגג בזמן שיש
מִגְרָעוֹת נָתַן לַבַּיִת סָבִיב
ההיכל שש. תימה
בפני
עצמו ולא בטיל אגב
בית:
(א) רשב"ם ד"ה חדר
לו מעקה גבוה עשרה טפחים ר' יהודה אומר
חוּצָה לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת
גמ'
אפתא. אפנטמ"ן בנין
נמוך
לר"ת ולר"י דבתר קרא מייתי משנה
וכו' ואין תשמישו דומה
מלכים א ו ו
הַבָּיִת:
אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה י'
לשל בית: (ב) תוס' ד"ה
2 וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע
בדקא
אצל הבית מצדו או מאחוריו:
דהוי כמו יהודה ועוד לקרא (ג) בפ"ק
טפחים אינו מכור: גמ' מאי יציע הכא
והצלעות וכו' ולא יהיו
שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים
חלילה. איהו נמי כמין אפתא
סמוך
דקדושין (דף ו.) ואומר ר"י דהתם
אחוזים בקירות הבית:
וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר לַבַּיִת
(ג) ד"ה ואיבעית וכו' ועוד
תרגימו אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילה
לבית אלא שעשוי חלונות חלונות
לא קפיד אלא אלשון ועוד אבל הכא
לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב לִהְיוֹת
ד
לקרא דהכי מקשה בפ"ק
אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ אֲחוּזִים
❖
למאן דאמר אפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא
לנוי לודר"ש בלע"ז והיינו לשון חלילה
דלא קאמר ועוד אתי שפיר וכענין זה
דקדושין:
בְּקִיר הַבָּיִת: יחזקאל מא ו
3 וְהַתָּא קָנֶה אֶחָד אֹרֶךְ
על שם שכתליו חלול כל סביביה
מצינו בכמה מקומות (ב"ק דף צב:) דבר
חלילה לא מזדבנא למ"ד בדקא חלילה אבל
וְקָנֶה אֶחָד רֹחַב וּבֵין
ועשוי חלונות כן נראה בעיני: כ"ש
זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים
אפתא מזדבנא תאני רב יוסף שלש שמות
לעזי רש"י
הַתָּאִים חָמֵשׁ אַמּוֹת וְסַף
בדקא חלילה. דאינו מכור דאין תשמישו
ומשולש בכתובים ושנוי במשנה:
הַשַּׁעַר מֵאֵצֶל אוּלָם הַשַּׁעַר
יש לו יציע צלע תא יציע דכתיב היציע
1
והתא
אפנטמ"ן [אפינטי"ץ].
מֵהַבַּיִת קָנֶה אֶחָד:
שש. בתיכונה איירי דאותה
דומה לתשמישו של בית כלל שהרי לנוי
❖
יחזקאל מ ז
מבנה נמוך מאחורי
התחתונה חמש באמה רחבה צלע דכתיב
עשוי ולהקר שם: אבל אפתא. שהוא
היתה שש אבל תחתונה
בית או בצידו.
❖
והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים
לודר"ש [לויי"ש]. צריף.
2
סתום כבית דמי תשמישו לתשמיש
לא היתה אלא חמש כדכתיב והיציע
גליון הש"ס
פעמים תא דכתיב והתא קנה אחד אורך
דבית טפי ומזדבנא בכלל בית:
התחתונה חמש באמה רחבה וגו'
3
מתני' לא מכר יציע. עי'
וקנה אחד רחב ובין התאים חמש אמות ואי
היציע התחתונה וגו'. ג' היו זו על
מוסף רש"י
ונראה דלכך לא נקט התחתונה משום
בהרא"ש בפי' נדרים דף נו
❖
גב זו כו' ג) וכל אחת ואחת מרחבת
דכנגד התחתונה היה כותל ההיכל
בעית אימא מהכא כותל ההיכל שש והתא
היציע התחתונה חמש
ע"א ד"ה וחכ"א:
א)
באמה רחבה. והתיכונה
אמה מחברתה בשביל שהיו כונסין
עביו שבע אע"פ שכותל מזרחי של
ב
שש כותל התא חמש אמר מר זוטרא והוא
ה
שש באמה רחבה והשלישית
את החומה אמה להושיב ראשי קורות
היכל שלא היה בו תאים היה שש
דהוי ארבע אמות אמר ליה רבינא למר זוטרא
שבע באמה רחבה, למה,
מוסף תוספות
של תקרה המפסקת בין יציע ליציע
עביו למעלה ולמטה שאר כתלי
כי מגרעות נתן לבית סביב
לדידך דאמרת עד דהוי ארבע אמות אלא
חוצה, קומת התא חמש
א. ואלו הם ודאי
ההיכל שהיו בהן מגרעות היו למטה
כדכתיב [מ"א ו] כי מגרעות דהיינו כניסת
אמות וכשעולה כותל ההיכל
היציעים הסובבים להיכל
מעתה גבי בור ב) דתנן לא את הבור ולא את
החומה נתן לבית סביב לבלתי אחוז
עבין ז' וכנגד התיכונה עביו שש כי
חמש אמות גורע את עביו
משלש צדדים וכן היו
הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא
וכנס בו אמה לפנים והניח
שלשים ושלש כדאיתא
בקירות הבית כלומר שלא יצטרך
המגרעת היא אמה ג ולכך התיכונה
על אותה כניסה ראשי
במסכת מדות (פ"ד מ"ג).
ה"נ אי הוו ארבע אמות אין אי לא לא הכי
לנקוב את קירות הבית לתחוב שם
רחבה מן התחתונה אמה ולכך נקט
קורות גג עליית התא, שהיא
ריטב"א. ב. [פי'] כותל
קרקעית לאמצעית, וכשעולה
ההיכל שמפסיק בין
ראשי קורות: דכתיב. ביחזקאל:
השתא התם הא תשמישתא לחוד והא
תיכונה משום דניחא ליה למינקט
עשר כנס אמה להניח
ההיכל ותא, וכותל התא
הצלעות צלע אל צלע וגו'. ופשטיה
בכותל היכל מערב שש כמו שמונה
תשמישתא לחוד הכא אידי ואידי חדא
ראשי קורות עליית האמצעית,
[פי'] שמפסיק בינו ובין
שהיא קרקע העליונה, נמצאת
רשות הרבים. יד רמה.
דקרא בתאים מיירי: קנה אחד
התם בכותל מזרח ואם הוה נקט
תשמישתא היא אי הוי ד' אמות חשיב ואי
אמצעית רחבה מן התחתונה
ג. שעובי כותל ההיכל
אורך וגו'. היינו שש אמות שכן
בתחתונה הוה צריך למימר כותל היכל
אמה, והעליונה רחבה מן
לא היה שוה בכל מקום
לא לא חשיב: ולא את החדר שלפנים הימנו:
שבע והתא חמש וניחא ליה למינקט
התיכונה אמה (מלכים א ו ו).
מדת הקנה כדמפרש ביחזקאל (מ) ואיציע
שאם כן היו צריכות לנקב
השתא יציע לא מיזדבן חדר מיבעיא
והצלעות צלע אל צלע.
החומה לתחוב בה ראשי
התיכונה קאי דהויא שש אמות: ואיבעית
שש במערב כמו במזרח ועוד נראה
תא אל תא ותא על תא
הקורות של התא וזה לא
לא
אימא מהכא. נפקא לן דתא היינו בנין
לר"י דהמגרעות היו בין בכותל ההיכל
(יחזקאל מא ו). והתא. הוא
רצו לעשות פן ירקבו. תוס'
יציע שקורין אפנדו"ץ בלע"ז
יומא נב. ד. וכותל התא ה'
שאחורי בית דהיינו יציע דקחשיב תא אחורי ההיכל: כותל ההיכל
בין בשלשה כותלי התא והמגרעת היתה חצי אמה מכל צד והיתה כותל
. לא את הבור ולא
אמות ומחצה. שם.
(שם מ ז)
שש כו'. משנה במסכת מדות דקחשיב אורך ההיכל מן המזרח
ההיכל מלמטה שש ומחצה וכנגד התיכונה שש והשתא ניחא דכל התאים
ד
את הדות. המוכר את הבית
ה. שהיה מגרע חצי אמה
לא מכר את הבור שבה או את
מכל כותל. שם. ו. דהיינו
למערב מאה אמה כותל האולם חמש כו' ומדקא חשיב תא לבסוף
היו מרובעים התחתונה חמש על חמש והתיכונה שש על שש והעליונה
הדות, בור בחפירה בלא בנין
אורך המגרעת הראשונה
ש"מ היינו יציע: כותל ההיכל שש. עובי הכותל שאחורי בית קדשי
שבע על שבע והא דתנן במס' מדות (פ"ד מ"ד) התחתונה רחבה ה'
ה
כתלים, ודות בבנין (ערכין
היא שש והמגרעת השניה
❖
יט.). אף על פי שכתב לו
ארכה שבעה. שם.
הקדשים: והתא שש. חללו של תא מן המזרח למערב: וכותל
ורובד שש אמצעית שש ורובד שבע המגרעת קרי רובד לפי
ו
עומקא ורומא. כדאוקמא
התא. כותל מערבי שלו עביו חמש: אמר מר זוטרא. הא דתנן
שהוא כעין שורה בולטת דרובד היינו שורה כדתנן במסכת
רב דימי בגמרא (לקמן סב:)
דעומקא ורומא בסתמא לא
לא מכר את היציע והוא דאיכא ד' אמות על ד' אמות חשוב בפני
תמיד (פ"א מ"א) בית גדול היה ומוקף רובד של אבן ומפרש בגמ'
רבינו גרשום
קני ואהני עומקא ורומא
עצמו ואי לא לא: לא את הבור. סיפא דמתני' דהמוכר את הבית
דהיינו איצטוותא ועוד יש לפרש דבבית שני היתה יציע התחתונה
המוכר את הבית. סתם:
למיקני עומקא ורומא ולא
לא מכר את היציע היא וקאמר דגם את הבור ואת הדות אינו בכלל
שש והיה חלוק מבית ראשון כמו שמצינו שחלוקין תאים שלעתיד
למיקני בור ודות שתשמישין
יציע. מפרש בגמ': שהיא
חלוק מן הבית, שאינו עשוי
פתוחה לתוכו. דמהו דתימא
בית: בור בחפירה. דות בבנין: אע"פ שכתב לו. בית זה אני מוכר
במשכן דיחזקאל דכתיב התם ורוחב הצלע ד' אמות ה"נ שמא
אלא לשאוב ממנו מים (לקמן
כיון דתשמישו בבית מכרו
❖
לך ועומקה ורומה דלא אתא לרבויי אלא עליות ומעקה וקרקעית
כך היו חלוקין מבית ראשון ומצינא למימר דחשיב שפיר מלמטה:
סד. וכעי"ז לקמן קלח:).
אפ"ה אינו מכור: בזמן שיש
לו מעקה גבוה י' טפחים.
הבית שאם רצה מוכר לחפור תחת הבית לוקח מעכב עליו:
לא
דבר חשוב בפני עצמו לא
ה"נ. גבי בור ודות אי הוי ד' אמות אינו מכור ואי לא לא חשיב בפני עצמו ומזדבן בהדי בית בתמיה והלא סתם בור לא הוי ארבע אמות רוחב
מכרו. וכן היו רגילין שהיו
רבינו גרשום (המשך)
משתמשין בגגותיהן: אפתא
דבור קצר הוא: בור ודות תשמישתא לחוד. שעמוקים הם ותשמישן למים ובית תשמישתא לחוד ד) לפיכך אינו בכלל בית אע"ג דלא הוי ד' אמות
דהכא הוי עליה ולא כההוא
והיינו כי מגרעות היינו
אבל יציע ובית חדא תשמישתא הוי הוא מקום דירה: לא חשיב. ובטיל לגבי בית: השתא יציע. שתשמישתה שוה לגמרי לשל בית אמרת לא
אפתא דסוף חזקת הבתים:
כניסות לבלתי אחוז בקירות
מיזדבן להדי בית: חדר. העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כל שכן ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתניה:
בדקא חלילה. הוא פרוזדור
הבית כדי שלא יהיו צריכין
(א)
שעושין בפני הבית ולועזין
לנקוב הכותל בשביל הנחת
לא הקורות שלא יהא הכותל
פוריי"א: מ"ד אפתא. אינו
מוכר אע"פ שפתוח לבית כל שכן בדקא חלילה שלפני הבית שפתוח לחצר ולבית ודבר חשוב לעצמו: אבל מאן דאמר דבדקא
רעוע: והצלעות צלע אל צלע. ולא יהיו אחוזות בקירות הבית אלא כדאמרן במגרעות: והתא. היינו יציע: ובין התאים. כלומר בין
חלילה. לא מיזדבנא דחשיבא: ג' שמות יש לו. במקרא: והיציע התחתונה. אלו לשכות שהיו בנויות חוץ לכותל בהמ"ק תחתים
תא לתא ה' אמות: ואיבעית אימא מהכא. מצי יליף דתא היינו יציע של אחר הבית דקא חשיב במדות דכותל ההיכל עביו שש והתא
שנים ושלישים זו על גב זו. וכי האי גוונא היו בנויות דקי"ל דכותל ההיכל עביו שש אמות מלמטה כנגד היציע התחתונה והיא
שש היינו יציע: אמר מר זוטרא. היכי אמרי' מכר את הבית סתם דלא מכר את היציע והוא דהויא יציע ד' אמות ברוחב דמקום
היתה חמש באמה רחבה וכנס אמה מכותל ההיכל כנגד תקרה של יציע התחתונה ועל אותה כניסה שוכבות קצות קורותיו של יציע
חשוב בפני עצמו הוא: ה"נ. בור ודות אי הוי ד' רוחב אין מכורין אי לא לא והא בור לא הוי ד' אמות רוחב: האי תשמישתא. דבית
וממנו ולמעלה כנגד יציע התיכונה היה עביו של כותל היכל חמש אמה ולהכי הוה תיכונה שש באמה רחבה וכנגד תקרה של תיכון
לחוד הוא שהולכין בו ושוכבין בו ובור ודות עומדין לתשמיש אחר מש"ה אפי' פחות מד' אמות לא מכר אבל הכא גבי בית ויציע
כנס אמה בכותל היכל שעל אותה כניסה קצות קורות תיכון שוכבות וכנגד היציע שלישי היה עובי הכותל היכל ד' אמות. ולהכי
אידי ואידי חדא תשמיש מקום דירה. הלכך אי הוי ד' אמות חשוב הוא לעצמו ולא מכר ואי לא לא: השתא יציע. דתשמיש הבית
והשלישית שבע באמה רחבה וכנס עוד אמה מקום שקורותיו שוכבות. נמצא מן תקרה השלישית ולמעלה עביו של כותל ג' אמה
הוא אמרת לא מזדבנא. חדר בפני עצמו דלאו תשמיש בית הוא אלא לישן בו או להצניע בו חפצים מיבעיא דלא מזדבן: