סא:
המוכר
את הבית פרק רביעי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
ד א מיי' פכ"ה מהל' צריכא אע"ג דמצר ליה מצרים אבראי. מספקא לר"י ביציע אי
לא צריכא. למיתני
לא מכר את החדר אלא (ד) דמצר לו מוכר ללוקח
א) גי' רש"ל דאיכא, ב) [צ"ל
ברה], ג) [ברב אלפס וברא"ש
מכירה הל' ב סמג עשין
בשטר מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר
אמרינן נמי מצרים הרחיב לו $ממשנה יתירה או שמא דוקא
א
ליתא], ד) [צ"ל אחר ד"ה
פב טוש"ע ח"מ סי' ריד
שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתני' דלא מכר אלא בית והאי
בחדר דתשמיש אחרינא הוא כדאמר הכא אבל יציע קנה:
המוכר], ה) [ב"מ נו.],
סעיף ב:
❖
אלא דקרו לה לבירה נמי בית.
ה ב ג ד מיי' שם פכ"א
ו) [ימצר רש"ש],
דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו:
פי' ריב"ם אלא דכולי עלמא
הלכה יז סמג שם טוש"ע
כדרב נחמן. שלא ידע לפרש ולומר
כשמזכירין בית סתם כל
ח"מ שם סעיף ז:
ו ה ו מיי' שם וסמג שם
חדר שלי היא ממערבו של בית דאין
הבירה משמע $וכשרוצין להשכיר
לא צריכא דאע"ג דמצר ליה מצרי אבראי
(ה)
גליון הש"ס
א
טוש"ע ח"מ סי' ריח
זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך
בית אחד בלא בירה צריכין לפרש
כדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר
תוס' ד"ה לא כו' ממשנה
סעיף כב:
כתב מצרים הניכרים: בבירה גדולה.
ז ז מיי' שם פכ"ד הל' יד
ולומר בית אחד בלא בירה אני אומר
יתירה. וכעין זה בנדה דף נט
ד)
אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה
ב
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
ע"ב ועי' בתוס' שם דף יד
רטז סעיף ב: א"כ אפי' לא מצר מצרים החיצונים
בית גדול הוא ופתוחין לו בתים
ע"ב ד"ה ור"י: שם ד"ה
אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים
כולה זבין ליה ומתוך לשון הקונטרס
סביבותיו ואין הבירה עשויה לתשמיש
ח ח ט מיי' שם פכ"א הל'
אלא כו' וכשרוצים
הרחיב לו היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית
כ טוש"ע שם סי' ריח
להשכיר. להזכיר כצ"ל
משמע נמי שרוצה לפרש כן ולפי'
אלא לישיבה והילוך בני הבתים והכל
סעיף כג:
תשובות שבות יעקב חלק ג'
בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה
❖
זה הא דכתיב בכל הספרים לבירה
בית אחד הוא כדכתיב הבירה אשר
ט י כ ל מיי' שם הל' יח
סי' קפג:
❖
לא זבין ליה אלא דלבירה נמי קרו לה בית
טוש"ע שם סעיף כד:
הכינותי (דה"א כט): המוכר בית
נמי בית היינו כמו שקורין לבירה
לחבירו. וכגון שהיה עומד באחד
כוליה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו ליה
בירה קורין נמי לבירה בית וקשה
ג
א)
הגהות הב"ח
לר"י דא"כ ה"ל לשנויי לא צריכא
מבתי הבירה ואמר לו בית זה אני
רבינו גרשום
לבית בית לבירה בירה ואיכא נמי דלבירה
(א) גמ' ולא שיירית בזביני
מוכר לך: כוליה זבין ליה. דכיון
דקרו נמי לבית בית וקרו כולי עלמא
קרו ליה בית מהו דתימא כוליה זבין ליה
אלין קדמי כלום: (ב) שם
דמצר לו מצרי אבראי.
לבית בית ולבירה בית ואמאי איצטריך
דליכא דקרו לבית בית ולבירה בירה
ואי א"ל ארעתא מיעוט כצ"ל
שאמר לו מצר פלוני רוח
קמ"ל מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני
ד
ותיבת סתמא נמחק: (ג) שם
דרומי וכן לכל מצר ומצר
למימר דאיכא דקרו לבירה בירה פי'
אלא כולה ביחד מיקריא בית איהו
אפי' בוסתני כצ"ל ותיבת בי
והיציע חדר זה לפנים
אלין (א) כלום ולא כתב שמע מינה שיורי
בית זבין ליה וקנה הכל: דאיכא דקרו
ולא בית ואיכא נמי דקרו לבירה בית
נמחק: (ד) רשב"ם ד"ה לא
מן המצרים וחוצה לחדר
שייר ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה
צריכא וכו' אלא כגון דמצר:
מצר ליה מצריו וסד"א
לבית. שבבירה בית ולבירה עצמה
ונראה לר"י דה"פ ואלא דקרו לבירה
(ה) תוס' ד"ה אלא וכו'
הואיל דחוץ לחדר מצר
❖
המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה אע"פ
קרו בירה: מהו דתימא. כיון דמצר
נמי בית כמו שקורין לבית בית כוליה
ה
וכשרוצין להזכיר בית:
לו וקלט החדר עם הבית
דמכר לו החדר נמי קמ"ל
שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו
זבין ליה כיון דמצר לו מצרים החיצונים
ליה מיצרי בראי וכולה מיקריא בית
ב
דלא מכר: כרב נחמן וכו'
כולה זבין ליה: קמ"ל. רב נחמן
ובתר הכי משני דלאו כולי עלמא קרו
היכי דמי אילימא דקרו ליה לשדה שדה
בבירה גדולה. פלטורין:
מוסף רש"י
דלא אמרינן הכי: משום דהוה ליה
לבירה בית אלא איכא דקרו לבירה
אע"פ שמצר לו מצרים
ולבקעה בקעה פשיטא שדה זבין ליה בקעה
❖
בירה ולא בית: שמע מינה שיורי
זיהרא. נחלה (לעיל נה.).
החיצונים. שחוץ מן הבירה
למכתב. למוכר ולא שיירית בזביני אלין
לא זבין ליה ואלא דלבקעה נמי קרו לה שדה
לא מצי למיטען ליה עם
שייר. וא"ת ונימא הדמים מודיעים
שבתוך ארבעה המצרים קדמי כלום
אותן המצרים דמצרת לי
כולה זבין ליה לא צריכא דאיכא דלשדה
ו
מכרת לי הכל. אפ"ה לא
מוסף תוספות
כדקאמר ר' יהודה גבי מכר לו את
שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב בשביל
מכר לו אלא בית א'
קרו ליה שדה ולבקעה בקעה ואיכא נמי
הצמד בהמוכר את הספינה (לקמן דף
שיש בני אדם שמרחיבין המצרים
א. והכי קאמר דלהכי תנא
בלבד בבירה וזה שמצר לו
דלבקעה קרו לה שדה מהו דתימא כוליה
חדר לאשמועינן ממשנה
כן מבחוץ מצרים הרחיב
עז:) הדבר ידוע שאין הצמד שוה
בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה
יתירא דאפי' היכא שמצר
לו שלא היה יודע היאך
זבין ליה קמ"ל מדהוה ליה למכתב ליה לא
מאתים כו' ה"נ נימא הדבר ידוע שאין
שבתוך המצרים ואיהו לא כתב ליה
ליה מצרי בראי איירי
לומר מפני שיש למוכר
מתניתן ואפי' ביציע נמי,
בתחום סביב לזה שמכר.
ש"מ כו': בבקעה גדולה. שיש בה
שיירית בזביני אלין קדמי כלום ולא כתב
הבית שוה כל כך אלא כל הבירה
ורישאבחדגונאוסיפאבחד
ואיכא נמי אינשי דקרו
קאמר וי"ל דהכא כרבנן דר' יהודה
שדות הרבה והן שלו וכגון שהיה עומד
ליה שמע מינה שיורי שייר וצריכא דאי
גונא לא מוקמינן. רמב"ן
לבירה כולה נמי בית. מהו
ועיין ריטב"א. ב. אע"ג
דתימא כוליה [זבין ליה]
דאמרי אין הדמים ראיה וההיא דריש
באחד מן השדות ואמר לו שדי זו
אשמעינן בית משום דהא תשמישתא לחוד
דבעלמא יד בעל השטר
קמ"ל דלא. מדהוה ליה
המוכר פירות (לקמן דף צב.) דפריך
אני מוכר לך. והדמים מודיעין ליכא
על התחתונה. ריטב"א.
למכתב. אי איתא דכולה
והא תשמישתא לחוד אבל בקעה דכולה
וניחזי אי דמי רדיא לרדיא נפרש
למימר לא גבי בירה ולא גבי בקעה
ג. שדרך בני אדם לקנות
מכר ליה הו"ל למכתב לא
חדא תשמישתא היא אימא כוליה זבין ליה
ביוקר קרקע שלבםחפץ בו.
שיירית בזביני אלין קדמי
דהא אין אונאה לקרקעות ה): וצריכא.
כשנגיע שם בע"ה ועוד אומר ר"י
רבינו יונה. ד. [ד]אין דרך
בין המצרים כלום ולא כתב
ואי אשמעינן בקעה משום דלא הוה ליה
לאשמועינן גבי בירה ובקעה דמצרים
דשמעתין אתיא אפי' כר' יהודה דגבי
בני אדם ליקח בית
ליה ש"מ שיורי שייר לפניו
למימצר ליה אבל בית דהוה ליה למימצר ליה
בדמי בירה. רמב"ן.
ולא מכר לו אלא בית
הרחיב לו: משום דהא תשמישתא
קרקע לא שייכא הודעת דמים
ה. דומיא דשטרות. שם.
בלבד ומצרים הרחיב לו:
ולא מצר ליה כוליה זבין ליה צריכא כמאן
לחוד כו'. בית ובירה אין תשמישן
דפעמים קונה אדם קרקע הרבה
ו. [ד]משאיל אינו מקפיד
מצרים החיצונים. שסביב
כל כך כי סופו לחזור אליו.
לכל הבקעה לא מכר אלא
שוה לפיכך אין בירה בכלל בית ואמרי'
יותר ממה שהיא שוה ג כדאמר בפ' מי
אזלא הא דאמר רב מרי (בריה) דבת שמואל
ב)
תוס' הרא"ש שם. וכיון שלא
שדה אחת בלבד: וצריכא
שהיה נשוי (כתובות דף צא:) ההוא גברא
מצרים הרחיב לו אבל שדות שבבקעה
(בר שילת) משמיה דאביי האי מאן דמזבני
פירש לו שלא יעדור בואלא
לאשמועינן. בין גבי שדה
ג)
ז
תרי פרדיסי מסתמא לכל
בבקעה בין גבי בית בבירה
דהוו מסקי ביה אלפא זוזי כו' הוו ליה
שהכל עומד לחרישה אימא דכולה זבין
ליה מידי לחבריה צריך למכתב ליה לא
פרדיסיו השאילה לו. רבינו
גדולה: דאי אשמועינן בית.
דבקעה בכלל שדה: דלא הוה ליה
תרי אפדני זבן חדא בחמש מאה
יונה. ז. [ד]הלשון מסופק
ה"א מש"ה שיורי שייר
שיירית בזביני אלין קדמי כלום כמאן כרב
למימצר. לחוד דלא ידע מוכר היאך
וחדא בחמש מאה אתא בע"ח וטרפה
דפרדסי נהי דתרי משמע,
ולא מכר לו כי אם הבית
נחמן אמר רבה בר אבוה ההוא דא"ל
כל פרדסי דאית ליה נמי
לחוד משום דבית תשמיש
ח
לחדא מינייהו הדר קא טריף לאידך
ימצא ו) שדה אחת בתוך שדותיו והלכך
משמע, הו"ל אידך מוציא
לחוד ופלטין תשמיש לחוד
לחבריה ארעא דבי חייא מזבננא לך הואי ליה
שקל אלפא זוזי ואמר ליה אי שויא
הוצרך להרחיב מצרים ולכתוב שדה
ועליו הראיה. ר"ן.
ולא דמי האי תשמיש להאי
ח. דדוקא קרקע שאין
תשמיש אבל גבי שדה
תרתי ארעתא דהוה מתקרין דבי חייא אמר
לך באלפא זוזא לחיי ואי לא שקול
ראובן מן המזרח ושדה שמעון מן
יכול להצניע לשמטו מיד
ובקעה אימא דלא שייר
רב אשי חדא אמר ליה תרתי לא א"ל ואי
אלפא זוזי ואיסתלק ומה שפירש רבינו
המערב וכן לכל ד' רוחות אבל גבי
בעלה אזלינן בתר חזקה
כלום משום דכולה חדא
ט
קמא אבל במטלטלין
תשמישתא הוא לזריעה:
שמואל דלא שייך בקרקע הודעת
בירה שעשויה בנינין משונין זה מזה
א"ל ארעתא (ב) יסתמא מיעוט ארעתא כשתים
אזלינן בתר מאן דתופס
אימא. הואיל ומצר לו
❖
דמים משום דאין אונאה בקרקעות
בין ברוחב בין באורך בין בגובה
השתא. תוס' ב"מ קג.
מצרים החיצונים דכולה
ואי א"ל כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה
בין הואיל דאיכא דקרו
אין נראה לר"י דזה אינו בשביל ששוה
ועובי הכתלים והיה יכול למצור
לבר מבוסתני ופרדיסי ואי א"ל זיהרא אפי'
ל
לבקעה נמי שדה קמ"ל
יותר דהא הקדשות ועבדים נמי אין
ולכתוב אותו בית שעשוי כן וכן
ד
דלא מדהוה ליה למכתב לא
רבינו גרשום (המשך)
ה בי בוסתני ופרדיסי לבר מבתי ועבדי
(ג)
להם אונאה אלא גזירת הכתוב הוא
ממזרח וכן לכל רוח ורוח ומדלא
שיירת בתוך מצרים הללו
ואי
לעצמי כלום ולא כתב ש"מ
מצר ליה כוליה זבין ליה
ושייך שפיר הודעת דמים ועוד דהא
עשה כן איכא למימר דכולה זבין
שיורי שייר: ואי אשמועינן
קמ"ל מדהוה ליה למכתב
ביטול מקח יש להן: ארעתא תרתי משמע. והא דאמר
צריכא: כמאן כרב נחמן אמר רבה בר אבוה. דמשום
שדה. ה"א מש"ה שייר דלא
לא שיירית בין המצרים
הוה ליה למוכר למימצר
הללו לפני כלום ולא כתב
בהשואל (ב"מ דף קג. ושם ד"ה פרדסי) האי מאן דמשאיל מרא לחבריה
דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו הלכך תקינו לכתוב
ליה דלא ידע היכי מצי
ליה (קמ"ל) [ש"מ] דשיורי
כן דלא ליטעון מוכר מצרים הרחבתי ויפסיד לוקח: ארעא
למירפק ביה פרדסי רפיק ביה כל פרדסי דאית ליה ולא אמר פרדסי
מצר ליה שדה אחת בתוך
שייר: ארעתא דבי חייא.
שדותיו דיש לו שדות
קרקע שקנה מן חייא: אמר
דבי רבי חייא. שקנה מרבי חייא. ארעא לשון יחיד אמר ליה ויטול
תרתי משמע התם דרך הוא שמשאיל לו לכל מה שצריך ו אבל הכא
למוכר כל סביבותיו ומש"ה
רב אשי. ארעא חדא משמע
בשביל שימכור אדם שתי שדות לא ימכור כל שדותיו וי"מ דהתם יד
הלוקח הפחותה שבשתיהן דיד בעל השטר על התחתונה. ומפרש
מצר לו מצרים החיצונים
דקאמר ליה ולא ארעתא
דלא אפשר ליה בלאו
דמשמע תרתי: ואי א"ל
גמרא ואזיל: ואי א"ל. איניש לחבריה: ארעתא. מזביננא לך:
המשאיל על התחתונה דשואל מוחזק אבל הכא יד לוקח על התחתונה
ז
הכי דלא מינכר מלתא.
מזבינא לך כל ארעתא דאית
בוסתני. גנות: ופרדסי. כרמים: זיהרא. כל הקרקעות קרויין כן:
שהמוכר מוחזק ואין נראה לר"י דהתם נמי הואיל וסופה לחזור
אבל בית אימא דלא שייר
לי. זבין ליה הכל שהן
לעצמו כלום היכא דמצר
בני זריעה: לא מבוסתני.
לבעליה הוי משאיל מוחזק כדאמר רב נחמן (שם דף קב:) קרקע
ואי
ליה מצרים החיצונים משום
גינה של אילנות: ופרדיסי.
בחזקת בעליה עומדת הואיל וסופה לחזור לבעליה ואין לומר דיש
לחלק בין קרקע למטלטלין דאין חזקת השוכר חשובה בקרקע כמו
דאם איתא דשייר מצי
גינת ירק: ואי א"ל זיהרא.
במטלטלין כדאשכחן (לקמן דף צב.) גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלי בתר מוחזק במעות עתה אף על פי שתחלה היו של
למימצר ליה הכי בית זה
מזבינא לך דמשמע כל
ח
שאני מוכר לך מצר מזרחי
נחלות שיש לי מכרנא
לוקח ולא אמרינן בחזקת בעלים הראשונים קיימא דאין נראה לחלק דהא מיירי התם רב נחמן אפילו בא בסוף החדש שנגמרה חזקתו
בית שסמוך לחצר ומצר
לך אפי' בוסתני ופרדיסי
שדר בה אפילו הכי מוקמן בחזקת בעלים וכן בהמקבל (ב"מ קי.) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש פירות בחזקת אוכליהן ופריך אמאי
דרומי גינתי ומצר מערבי
דנחלות נינהו: בר מבתי
פרדסי או בית העצים או
ועבדי. דנכסים נינהו ועבדא
לא מוקמן בחזקת בעלים אף על פי שהפירות כבר אכלן מלוה אם כן לא הוי טעמא משום דחזקת קרקע גרועה אלא משום דסופה
בית הבקר הואיל דלא
כמקרקעי דמי:
לחזור וריב"ם
מחלק בין פרדיסי לארעתא וה"נ אי אמר מקרקעי
הוי אמר כל הקרקעות
שיש
לו כדמוכח לקמן במי שמת (דף קמח:):
דמיין תשמישייהו אהדדי
מצי מצר ליה והואיל ולא
ואי