השותפין פרק
ראשון בבא
בתרא
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
שליט למרמא
עליהם. לפי שהיו
אלו תלמידי חכמים. אלמא אין צריכין חומה: [זו] כנסת ישראל.
עסוקים במלאכת שמים
נז
א) [פסחים פז.], ב) ס"א רב
א מיי' פ"ו מהלכות ת"ת
הונא, ג) ס"א רבא, ד) נדרים
הלכה י סמג עשין יב
כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים: שאתה
בבנין בית המקדש ה"נ אין להטיל מס על לומדי תורה:
סב:, ה) ב"מ קח., ו) [שם
טוש"ע ח"מ סי' קסג סעיף ה
והלך
זו ארנונא. פי' בקונטרס עישור בהמות ותבואה כו' ור"ח
מחבב עמים. שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך: כל קדושיו. של
ולעיל ז:], ז) [שבת קלט. ע"ש
וטוש"ע י"ד סי' רמג סעיף ב:
נח ב ג ד מיי' פ"ו מהל'
יבמות סג. ע"ש], ח) [פי' נגנב
ישראל בידך [הם] לשומרן: בלשון ארמי נאמר. יתנו תרגום של ישנו
פי' ארוחת דורון לשלטון העובר ממקום למקום שנותן לו
נזר המלך אמר המלך הואיל
שכנים הל' ו ז סמג עשין
כמו ושננתם ותנינון (דברים ו): אם תנו
כל עיר ועיר ארוחה ופירושו מלשון
ופשעו היהודים בשמירת העיר
פב טוש"ע ח"מ סי' קסג סעיף
כולם. וכן רובן יהיו שונין ועוסקים
ויבא הלך לאיש העשיר (שמואל ב יב):
ישלמו דמי הנזר. ערוך ערך כליל
ד:
אלו ת"ח ור"ל סבר לה כדדרש רבא אני
א)
1
כריא פתיא. פירש ר"ח להסיר
נט ה ו ז מיי' שם ופ"ו מהל'
א'], ט) סנהדרין קיב. ע"ש,
בתורה כשיגלו בעמים: עתה אקבצם.
חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו
י) [סנהדרין שם תוספתא נדרים
ת"ת הל' י סמג שם וסי'
בקרוב אקבצם: ויחלו מעט וגו'. ואף
גבשושית מרחוב העיר:
פ"ב], כ) [תוספתא דפאה פ"ד],
יב טוש"ע שם וטוש"ע י"ד סי'
א
בתי כנסיות ובתי מדרשות רב נחמן בר רב
איפרא הורמיז. פר"ח דמשמעות
ב) (א)
ל) פי' קרשי עץ לחזק שערי העיר.
רמג סעיף א ב:
[אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו
ס ח טוש"ע י"ד סי' רנא
ערוך ערך פס א'), מ) [לעיל
חסדא רמא כרגא ארבנן א א"ל רב נחמן בר
ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת
הלשון חן מאת המקום
ז: וש"נ], נ) [עי' פירש"י נדה כ:
סעיף יא:
יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי
סא ט מיי' פ"ד מהל' ע"ז הל'
ובתענית כד:], ס) צ"ל דרב יוסף.
משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל
איפרא כמו אפריון נמטייה לר"ש (ב"מ
❖
רש"א,
ט:
אדאורייתא דכתיב 2 אף חובב עמים כל
דברו (במדבר ל): מנדה בלו והלך. דריוש
דף קיט.) הורמיז שם שכינה כי ההיא
סב י מיי' פ"ט מהל' נדרים
קדושיו בידך אמר משה לפני הקב"ה רבונו
הל' יז סמג לאוין רמב
דס"פ אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לט.
צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת
טוש"ע י"ד סי' ריז סעיף לב:
גליון הש"ס
הגדולה: מנת המלך. מגבת מסים
של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים
ושם ד"ה דהורמיז) מפלגא דידך ולעיל
סג כ מיי' פ"ט מהל' מתנות
גמרא המודר הנאה מאנשי
עניים הל' יב סמג עשין
שהן מטילין תמיד על בני המדינה:
דהורמיז בזיי"ן מפלגא ולתחת דהורמין
כל קדושיו יהיו בידך והם תכו לרגלך תני רב
העיר. עיין בר"ן נדרים דף פג
קסב טוש"ע י"ד סי' רנו סעיף
ארנונא. עישורי תבואות ובהמות
בנו"ן כמו הורמין בר לילתא לקמן
יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם
ע"ב ד"ה ר"נ אמר: שם דרבנן
ה:
(דף עג.): (לעיל) ככלב וכעורב.
סד ל מיי' פ"ו מהל' שכנים
מדי שנה בשנה: כריא חדתא. יציאת
ל"צ נטירותא. עי' רבינו יונה
מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה
פ"א דברכות דף ד ע"ב ד"ה
הל' ה סמג עשין פב
כריית באר מים חיים לשתות: לא
כמו שפי' הקונטרס והיינו דכתיב נותן
❖
שנאמר:
טוש"ע ח"מ סי' קסג סעיף ב:
ישא מדברותיך לישא וליתן בדבורותיו של
מידויל. לא ימצאו בו מים והפסדתם
לבהמה לחמה לבני עורב וגו' בהמה
סה מ מיי' שם הל' ו סמג שם
בגימטריא כלב: יתיב רב יוסף
מקום אדנביאי דכתיב גם כי יתנו בגוים
טוש"ע שם סעיף ד:
3
חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו
סו נ ס ע מיי' שם ופ"ו מהל'
הגהות הב"ח
עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים
וקא מעיין בה. וא"ת וכי לית ליה
דליחלו: לאגלי גפא. לשערי חומות
ת"ת הלכה י סמג שם
(א) גמ' רב חנן בר רב חסדא
טוש"ע שם וטוש"ע י"ד סי'
אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר אי
העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות
ביבש קצירה תשברנה וגו' (ישעיה כז)
ג)
רמא כרגא וכו' עבר מר
רמג סעיף ב:
כמו טרוקו גלי (ברכות דף כח.).
כדאמרי' בפירקין (דף י:) וי"ל דקבל'
תנו כולהו עתה אקבצם ואם מעט מהם יחלו
סז פ צ מיי' פ"ז מהל' מתנות
אדאורייתא: (ב) רש"י ד"ה
לפרשא פרש הרוכב סביבות:
עניים הלכה יב סמג עשין
גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה
משום שלום מלכות כדעבד רבא לקמן
ממשא מלך ושרים אדכתובי דכתיב מנדה
4
(ג) תוס' ד"ה יתיב וכו' כדפי'
קסב טוש"ע י"ד סי' רמח סעיף
באלו מציאות (ב"מ דף כה:): לכריא
(שם) וכי היכי דפלגינהו רבא לעניי
הקונטרס דרב יוסף קבלם
בלו והלך לא שליט למרמא עליהם ד)ואמר רב
ג:
סח ק מיי' שם פ"ח הל' ט
פתיא. חפירת בור לשתות מים ועל
עובדי כוכבים ה"נ פדה בהו רב יוסף
הכא משום שלום. נ"ב לקמן דף
❖
יהודה מנדה זו מנת המלך בלו זו כסף גולגלתא
י"א ד"ה דלא סיימוה:
סמג עשין קסג טוש"ע
שם הכלי המונח שם בבור תמיד
שבויי עובדי כוכבים ומיהו לא צריכי
י"ד סי' רנד סעיף ב:
והלך זו ארנונא רב פפא ברמא כריא חדתא
לשתות בו עוברי דרכים קורהו
להכי אלא כדפירש הקונט' (ג) ס)דרבא
סט ר מיי' שם הל' י סמג שם
איתמי א"ל רב שישא בריה דרב אידי לרב
טוש"ע י"ד סי' רנב סעיף
מוסף רש"י פתיא: אפילו מרבנן. שהכל צריכין
דקבלה משום שלום מלכות וכיון שאמר
❖
א:
פפא ודילמא לא מידויל א"ל מישקל שקילנא
למים: דלא נפקי באכלוזא. שאין הן
לו ליתן למצוה רבה לא היה אפשר
אלו ת"ח. המניקין אחרים
כשדיים הללו (פסחים פז.). הכל
מנייהו אי מידויל מידויל ואי לא מהדרנא
עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא
לחלקם לעניי עובדי כוכבים דאסור
ג
לאגלי גפא. הכל מסייעין
תורה אור השלם
שוכרים פועלים: ככלב וכעורב.
לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של
לה ניהלייהו אמר רב יהודה הכל לאגלי
לגדור חומת העיר ולהעמיד
ה)
ד
1 אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת
שעריה שלא יכנס צבא שונאים
שחס הקב"ה עליהם (שבת קנה:)
עובד כוכבים (חולין צד.) אבל מעות
גפא אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי
ו) ה
לעיר. אגלי, שערים כמו (ברכות
אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת
שנאמר יודע צדיק דין דלים (משלי כט)
המתחלקים לעניים אין כאן גניבת דעת
כח.) טרוקו גלי. גפא, סתימת
שיר השירים ח י
נטירותא והכל לכריא פתיא אפי' מרבנן ז ולא
שָׁלוֹם:
2 אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו
לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך
דאינהו נמי ידעי שישראל רגילין
העיר כדתנן (ב"מ כה:)
אמרן אלא דלא נפקי באכלוזא אבל נפקי
מצא אחר הגפה גוזלות (ב"מ
בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא
שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי
לפרנסם ב כדאמר בהנזקין (גיטין דף סא.)
קח.). אבל רבנן לא צריכי
דברים לג ג
מִדַּבְּרֹתֶיךָ:
באכלוזא רבנן לאו בני מיפק באכלוזא נינהו:
עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו
מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל
3 גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה
נטירותא. תורתו משמרתו,
כדכתיב (משלי ו) בשכבך תשמור
רבי פתח אוצרות בשני בצורת אמר יכנסו
אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא
(תהלים קמז) לפי שהעורב אכזרי על
מפני דרכי שלום והא דקבל מההוא
עליך (ב"מ שם). הכל לכריא
הושע ח י
מֶלֶךְ שָׂרִים:
בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי
בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך
טייעא דנדב שרגא לבי כנישתא בפ"ק
פתיא. לכרות מעין או בורות
4 וּלְכֹם מְהוֹדְעִין דִּי כָל
למים לשתות, אפילו מרבנן.
צואתם ואוכלין: דמי כלילא. עטרה
דערכין (דף ו: ושם ד"ה עד) אע"ג
כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא זַמָּרַיָּא תָרָעַיָּא
הלכה בעלי הגדה אבל עמי הארץ אל יכנסו
שהרי גם הם צריכים לשתות, ועל
נְתִינַיָּא וּפָלְחֵי בֵּית אֱלָהָא דְנָה
למלך קיסר: אתו. עמי הארץ לקמיה
דהתם לא היה שלום מלכות התם
דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס אמר לו רבי
שם כלי ששותין בו משקין שקורין
מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט
❖
פתיא בלשון ארמי קרי ליה
דרבי: דליוה לפלגא. מחל המלך
לְמִרְמֵא עֲלֵיהֹם: עזרא ז כד
טעמא משום דהוו כמו קרבן ואמרינן
פרנסני אמר לו בני קרית אמר לו לאו שנית
כריא דפתיא (שם). דלא נפקי
דמי החצי וסילקה מעליהן: שדיוה
(נזיר סב.) איש איש לרבות נכרים
באכלוזא. שאין יוצאין בעלי
א"ל לאו אם כן במה אפרנסך [א"ל] פרנסני
אכובס. הטילוה פחתי המלך על
בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא
שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
רבינו גרשום (המשך)
ככלב וכעורב פרנסיה בתר דנפק יתיב רבי
לחפור, אלא גובין מעות ושוכרין
ח
הכובס: החמרת והגמלת. שיירא של
פדיון
פועלים (שם). רבנן לאו בני
בעל הלכות. זה ששונה
וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ אמר לפניו ר' שמעון בר רבי
חמרים ושל גמלים: הרי אלו בסקילה.
מיפק כו'. גנאי הוא להן (שם).
ברייתות. אף על גב דבדוכתא
המודר הנאה. שאומר הרי
אחרינא אמרי' בעלי הלכות
שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו
כדין שאר יחידים: יתובי מתא.
עלי קונם אם אהנה (סנהדרין
אלו בעלי משנה הכא הואיל
בדקו ואשכח אמר רבי יכנסו הכל רבי לטעמיה דאמר רבי אין פורענות בא
בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב
קיב.). איפרא הורמיז. נכרית
ותני בעלי משנה צריכין למימר
ז)
היתה וכך שמה, ולשון יוני
דהלכות אלו ברייתות הן:
יושבי העיר (דברים יג): ולכל מילי.
לעולם אלא בשביל עמי הארץ כההוא דמי ח) כלילא דשדו אטבריא אתו
איפרא חן כמו (ב"מ קיט.)
ככלב וכעורב. דכתיב ורחמיו
ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני
אפריון נמטייה לר"ש. הורמיז
על כל מעשיו: רבי לטעמיה.
לקמיה דרבי ואמרו ליה ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא אמרו ליה ערוקינן
כמו (לקמן עג.) הורמיז בר
שלא היה רוצה לפרנס עם
העיר: שלשים יום לתמחוי. כיון ששהה
[א"ל] ערוקו ערקו פלגיהון דליוה פלגא אתו הנהו פלגא קמי דרבי א"ל
ליליתא, כלומר יופי שדים היה
הארץ דההוא דמי כלילא.
שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי]
לה (נדה כ:). שדרה ארנקא
שהשליך המלך מס על יושבי
ליתבו רבנן בהדן אמר להו לא ערוקינן ערוקו ערקו כולהו פש ההוא כובס
דדינרי לקמיה דרב יוסף.
תמחוי מאכל לעניים: לקופה. לצדקה:
טבריא כדי שיקנו לו כתר:
משום שלום מלכות קבלינהו,
שדיוה אכובס ערק כובס פקע כלילא א"ר ראיתם שאין פורענות בא לעולם
אמר להו. לא תסייען [לכו]
לכסות. עניי העיר: לקבורה. לקבור
ולא אפשר ליה לחלקן לעניי
רבנן: ערקינן. דלא מצינן
אלא בשביל עמי הארץ: וכמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר וכו': ורמינהי
עניי העיר שהיא יציאה יתירא: לשורא.
עכו"ם, שאסור לגנוב דעת
למיתן כולי דמי כלילא אמר
הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם
להו ערוקו: דלייה לדמי
החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ולנה בתוכה והודחה עמהן הן
לתיקון החומה: לפרשא. פרש (ב) שהולך
❖
ט)ט
(לקמן יא.).
כלילא. על ההוא פלגא
סביבות העיר לשומרה ולידע מה היא
בסקילה וממונן פלט ואם נשתהו שם שלשים יום הן בסייף וממונן אבד אמר
דאשתייר: פקע כלילא. בטל
גזירת הכתר: הראיתם שאין
צריכה: לטרזינא. שומר כלי זיין של
רבא לא קשיא הא לבני מתא הא ליתובי מתא כדתניא $ המודר הנאה
י) י
פורעניות בא לעולם אלא
מוסף תוספות
בני העיר ויושב בבית אצל השער:
בשביל עמי הארץ. דכיון דלא
מאנשי העיר כל שנשתהא שם שנים עשר חדש אסור ליהנות ממנו פחות
א. דרבנן נמי צריכין שיהא
נשארו שם אלא רבנן לא גזרו
שבי
מכאן מותר מיושבי העיר כל שנשתהא שם שלשים יום אסור ליהנות ממנו פחות מכאן מותר ליהנות ממנו ולכל
בעיר שוק קבוע כדי שימצאו
עליהן ליתן דמי כתר שכל זמן
כלצרכיהם.ריטב"א. ב. [אבל
שאחד מעמי הארץ היה שם
מילי מי בעינן י"ב חדש והתניא שלשים יום לתמחוי שלשה חדשים לקופה ששה לכסות תשעה לקבורה
כ) כ
אין רגילין לפדותן, אף
גזרו ושוב לא גזרו:
❖
פיסקא ויהא כאנשי העיר.
שמותר. מהר"ם].
שנים עשר ל)לפסי העיר אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן לכי תנן נמי מתניתין שנים עשר חדש לפסי העיר תנן: וא"ר אסי
ליתן בכל מילי שנותנין בני
אמר ר' יוחנן הכל לפסי העיר ואפי' מיתמי אבל רבנן לא $ דרבנן לא צריכי נטירותא אמר רב פפא לשורא
העיר שנים עשר חדש: החמרת
מ
נ
מ)
ס
והגמלת. שיירא של חמרין
רבינו גרשום ולפרשאה ולטרזינא אפילו מיתמי ע אבל רבנן לא צריכי נטירותא כללא דמילתא כל מילתא דאית להו הנאה
וגמלין העוברים ממקום
למקום ולנה בתוך עיר הנדחת
אלו ת"ח. שלומדין זה מזה
מיניה אפילו מיתמי רבה רמא צדקה איתמי דבי בר מריון א"ל אביי והתני רב שמואל בר יהודה פ אין פוסקין
כתינוק יונק משדי אמו: וריש
והודחה עמה כדכתיב וידיחו
צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים א"ל אנא לאחשובינהו קא עבידנא איפרא הורמיז אימיה דשבור
צ
נ) ק
לקיש דמפיק מאספרם מחול
את יושבי עירם הן בסייף
ירבון דריש האי אני חומה בכל
וממונן אבד כאנשי עיר הנדחת
מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה ליהוי למצוה רבה יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה
ישראל ולא בצדיקים בלבד:
כדכתיב הכה תכה את יושבי
רבה א"ל אביי מדתני רב שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבוים ר שמע מינה
כרגא. כסף גולגלתא: אע"פ
העיר וגו': הן נדונין בסקילה
שאתה מחבב אומות העולם.
וממונן פלט. הואיל ולא
שאתה נותן להם על ישראל
נשתהו שם כלל אלא כדי לינה
אלמא דל' יום הוי כיושבי העיר וקשיא למתני' דבעי י"ב חדש ב) למיקרייא מיתבא מתא לא בעינן אלא ל' יום ונידון כמותם משום
ממשלה בזמן שישראל בגלות אעפ"כ קדושיו של ישראל העוסקים בתורה יהיו מסורין בידך: לרגלך. משמע בשבילך ומשמע רגל
דהכתוב מיירי בלשון יושבי כדכתיב הכה תכה את יושבי העיר וגו' אבל למיקרייא מבני מתא להיותן כאנשי העיר ליתן עמהם לכל
ממש: יתנו בגוים. בלשון ארמי כמו ושננתם ותתנינון כלומר גם יתנון שעוסקים בתורה כולהו עתה אקבצם מגלותם ואם מעט מהם
דבר לא הוי עד י"ב חודש כדתניא המודר וכו': ולכל מילי. כלומר דמשמע במתני' שלא יתן כלום בדבר עד י"ב חודש והא תניא
יעסקו ויחלו אותו מעט ויחלו כמו לא יחל דברו: מנת המלך. שנותנין מתנות למלך מסים: ארנונא. מס של קרקע: כריא חדתא.
נמי הבא לעיר ונשתהה שם ל' יום חייב ליתן לתמחוי היינו כלי שבו נותנין מאכל ומקבצין וגובין מבני העיר ליתן מנות ממאכלים
חפירה גדולה שחופרין ליכנס שם מים הרבה להשקות ממנה שדות ע"י דלייה ודרך נגרים ופסק א) ליתן ליתומין חלק בחפירה זו
שהן נהנין ממנה כאחרים: לא מידויל. שלא ינבעו המים ונמצאת מוציא מעות יתומים בכדי: לאגלי גפא. זהו שעושין מחיצה או
בתמחוי להאכיל לעניי העולם העוברים עליהם ואם נשתהה שם ג' חדשים יתן חלקו לקופה של צדקה שגובין מע"ש לערב שבת
גדר סמוך לחומת העיר מבחוץ כדי להגן על החומה ועל שם כך קרי אגלי גפא לשון הגפת דלתות כלומר לנעול שערים שעושין
לפרנס עניי אותה העיר ואם נשתהה ו' חדשים חייב ליתן ג) חלקו העיר שקורין שפיצ"א ותירות שעושין חוץ לחומה לחזוק העיר
אלמא לכל מילי לא בעינן י"ב חדש: הכל לפסי. מן הכל גובין לצורך תקון פסי העיר: לשורא. לחזוק החומה: לפרשא. שקונים
לפני פינת העיר משום מצור העיר: לכריא פתיא. שחופרין למלאות ממנו מים לשתות ועל שם כך קרי ליה כריא פתיא שדולין בכלי
חרס כמו (ברכות נ וש"מ) פתיא אוכמא: אפי' מרבנן. שהן שותין ממנו כאחרים: ואי קא נפקי באכלוזא. כלומר שיוצאין חבורות
סוסים לפרשים (כפי) [כדי] שיצאו חוץ לעיר לעיין אם [באו] גייסות: לטורזינא. לצורך [כלי] זיין שנושאין אותן שומרי חומות
העיר: בר מריון. איש א' היה עשיר גדול: אנא לאחשובינהו בעינא. שיהיו חשובין בכל דבר מצוה כמו אביהן:
בני העיר הן עצמן (ואינן) [ואינהו] חופרין ואינן שוכרין רבנן לא עבדי הכי מפני כבוד תורה: פתח אוצר בשני בצורת. לפרנס עניים:
א) נראה דצ"ל ופסק שיתנו היתומים חלק וכו'. ב) צ"ל הא למיקרייא מיתבא מתא וכו'. ג) צ"ל חייב ליתן חלקו בכסות: לפסי העיר שקורין שפיצא וכו'.