המוכר
את הבית פרק
רביעי בבא בתרא סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
א"ל נכסי אפילו בתים ועבדים. אבל מטלטלין לא ואע"ג
ואי
אמר
ליה
נכסי
אפילו בתי ועבדי. אבל מטלטלי לא עד
דא"ל
י א מיי' פכ"א מהל' מכירה
א) מצר לו מזרחית צפונית
שהוא כמין גמא ועלתה
הל' יח סמג עשין פב
כל נכסיי: מצר לו. המוכר שדה לחבירו בשטר המכירה מצר מערבי
דאמר במי שמת (לקמן דף קנ:) כל נכסיי לפלוני גלימא איקרי
איבעיא זו בתיקו וקי"ל כל
טוש"ע ח"מ סי' ריח סעיף
ארוך מאה אמה ומצר מזרחי כנגדו קצר נ' אמה שלא הגיע אלא עד
נכסי לשון נכסיי שאני דמשמע ריבוי יותר מנכסי דהכא אבל אין
תיקו דממונא לקולא ויד
כד:
יא ב ג מיי' שם הל' יג
הקונה על התחתונה ואינו
חצי השדה ומצר של צפון ודרום מימין ושמאל מן המזרח עד המערב
לחלק משום דהתם אמר כל
נכסי דא"כ הו"ל לחלק התם כדמחלק
לוקח אלא בפחות שכך הדין
סמג שם טוש"ע ח"מ
אלא
כנגד הקצר. כנגד מצר
כזה:
התם בין מטלטלי לכל מטלטלי ועוד
שלא להוציא ממון מיד מחזיקו
סי' ריט סעיף ג:
יב ד ה מיי' שם הל' יד
י"ל דהתם מיירי במתנה דבעין יפה
מזרחי יקנה דהיינו
בספק וי"א חולקין מפני שהוא
ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי מצר
ב)
א
נותן והכא במכר: מצר אחד
ספק וכל ספיקא דממונא
טוש"ע שם סעיף ה:
חצי השדה ומצר
לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר
יג ו מיי' שם הל' טז טוש"ע
חולקין ולא נתברר לנו להכריע
❖
ארוך ומצר אחד קצר. ומיירי שמצר
מערבי שהוא ארוך
הלכה למעשה זה פי' רבינו
שם סעיף ד:
רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה
ב
חננאל. ערוך ערך גם וצ"ע
מצרים הרחיב לו
לכל ד' רוחות א כדפי' הקונט' ב דאי לא
רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש
שלא הביאו שום אחד
דמצר שלם הוצרך
מצר אלא מזרח ומערב ולא מצר צפון
מהפוסקים וגם תדע שפי'
רבינו גרשום
תור שתיק רב ומודה רב היכא דאיכא
ג
ר"ח כמו שפירש ר"י בתוספות
לכתוב
בשטר:
ודרום א"כ היכי קאמר ליה רב אסי
ד"ה כמין גאם, ב) בס"א:
מכר לו שדה ומצר לו
מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי
ויקנה
כנגד
ראש תור. כלומר הא
וניקני כנגד ראש תור אדרבה ה"ל
הקנה, ג) [בדפו"י קצר],
מצר אחד ארוך. כגון מצר
ד) צ"ל שמעון. רש"ש,
ויהודה מחד גיסא מדהוה ליה למכתב
מזרחי ראובן על פני כל
למפרך דלא ליקני אלא תלם אחד
איכא למימר דדוקא כתב לו מצר
ה) רש"ל מ"ז [ועי' רש"ש],
השדה שמכר לו ומצר
ליה דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד
במזרח ותלם אחד במערב דהא אית
מערב ארוך ומצר מזרח קצר
ו) [צ"ל רבה], ז) רש"ל מ"ז,
(א)
אחר קצר כגון למערב
❖
ח) נ"א הוה אמינא,
ליה לרב אסי לקמן במצר לו מצר
היינו כדי לקנות מצר מערב מאה
השדה מצר שמעון ולא
(ב)
יהודה ולא כתב ליה שמע מינה כנגד
היה מגיע מיצרו אלא עד
ראשון ושני ושלישי ומצר רביעי לא
אמה באורך המצר ומצר מזרח חמשים
ראש
תור הוא דאמר ליה מצר ראובן
חצי השדה שמכר לו:
ד
מצר לו דלא קנה אלא תלם אחד על
אמה וה"ד כגון שיקנה כל השדה
אמר רב. הואיל וכן לא
הגהות הב"ח
מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום
אזלינן בתר מצר הארוך
פני כולו ומה שהקשה רבינו יצחק
באלכסון כנגד
ראשי השורות של
(א) גמ' מדהוה ליה
אלא בתר מצר הקצר ולא
ה צריך
למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרין
כזה: ומודה רב.
לפירוש הקונטרס אי מארבע רוחות
מזרח
ומערב
למכתב מצר דראובן כנגד
קנה בשדה אלא כשיעור
ומצר שמעון רוחין
תרין איבעיא להו
לוי (ודשמעון כנגד יהודה)
משך מצרו של שמעון
ו
מצר לו אמאי לא קנה אלא כנגד
מקמי דאישתיק אבל
תא"מ. ונ"ב גירסת התוס'
כנגדו עד מצר ראובן: אמרו
סיים לו את הקרנות
מהו כמין גאם מהו
הקצר דאם כן אמאי מצר לו מצר
בתר דאישתיק אודי
א)
היתה דשמעון כנגד
ליה רב הונא ורב אסי.
יהודה ורשב"ם היה גורס
בסירוגין
אמאי אמרת דלא קנה אלא
בתרוייהו: היכא
רביעי לאו פירכא היא דמצינן למימר
במקומו דראובן כנגד
שוה בשוה כנגד הקצר של
ומודה
רב. פי' בקונטרס קודם ששתק
דאיכא מצר ראובן ושמעון מזרח ומצר לוי ויהודה
מצרים הרחיב לו:
לוי והמדפיס הכניס שתי
שמעון ליקני כנגד ראש
הגירסות בפנים: (ב) רשב"ם
כנגדן במערב. ורוחב השדה ק' אמה והוי מצר
משמע דבשתק מודה להו אע"ג דלקמן (עמוד ב) שתק (רבא) לאביי
תור. כלומר היכא דאין
ו)
ד"ה ויקנה כנגד וכו' מזרח
מגיע מצר שמעון אלא
לוי כנגד ראובן נ' אמה וכן מצר יהודה כנגד
אע"ג דלא הודה לו אלא שלא חש להשיבו הכא ליכא למימר הכי דרב
קצר כדי כצ"ל ותיבת היינו
כנגד חצי של ראובן ימשך
נמחק: (ג) ד"ה היכא דאיכא
שמעון נ' אמה וכתב לו בשטר מצר ראובן ושמעון
כהנא ורב אסי הוו כמו תלמיד חבר לרב כדאמרי' (סנהדרין דף לו:)
מסוף מצר שמעון אצל
כו' מדהוה ליה למכתב ראובן
השדה באלכסון עד סוף
מן המזרח ומצר יהודה מן המערב דהיינו מצר
דלסבריה לא הוו צריכי ג וברוב מקומות רב מודה כששתק להם בפ"ק
כנגד לוי כזה:
מצר ראובן וכך יקנה והיינו
מערבי ג) קצת ולוי לא הזכיר הכא מודה רב דיקנה
דב"ק (דף יא. ושם) גבי אין שמין לא לגנב ולא לגזלן דקאמרי' אדרבה
כעין ראש תור שלמעלה
מרוחב ומלמטה מקצר:
כנגד ראש תור דאי הוה בעי מוכר להקנות כנגד
מדאמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ושתיק ש"מ שמין ולא
ומודה רב היכא דאיכא מצר
הקצר הכי ה"ל למיכתב ושמעון ד) כנגד (חצי) יהודה
אמר הא דשתיק משום דלא חש להשיב ובפ"ק דביצה (דף ו. ושם) גבי
ראובן ושמעון לצד מזרח
השדה ומצר לוי ויהודה
כלומר מצר מזרחי שהוא ארוך לא יקנה אלא יהודה כנגד שמעון
אפרוח שנולד ביו"ט דא"ל רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה
לצד מערב ואמר לו שדה זו
דהיינו חצי השדה ומדלא כתב הכי ש"מ כנגד ראש תור קאמר ליה.
לעגל שנולד מן הטרפה ושתיק רב אמר רב יוסף מאי טעמא
שאני מוכר לך מצד מזרחי
עומד ראובן ושמעון ומצד
אבל לעיל במילתיה דרב מיירי כגון ראובן ושמעון מצר מזרחי
שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים וכן באיזהו נשך
מערב שסמוך לדרום עומד
ויהודה מצר מערב כנגד שניהן וכתב לו יהודה מצר מערב ושמעון
(ב"מ דף סט:) גבי ספינה אמר רב אגרא ופגרא א"ל רב כהנא ורב
מצר לוי ומצר יהודה לא
(ד) תוס' ד"ה מצר וכו' חצי
מצר מזרח דהיינו אחד ארוך ואחד קצר התם לא קנה אלא כנגד
אסי לרב אי אגרא לא פגרא אי פגרא לא אגרא שתיק רב אמר רב
מצר לו שסמוך ללוי היינו
שדה כזה:
מצר לוי מצר אחד ארוך
הקצר דבע"כ מצר מערב הרחיב לו שלא יכול לפרש ושמעון כנגד
ששת מאי טעמא שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא כו' משמע
ומצר אחד קצר מדהו"ל
חצי יהודה כי הכא שאין כותבין חצי מצר והוצרך לכתוב מצר שלם.
בכל הנהו דלא מפני שלא חש להשיב שתק אלא מפני שהודה:
למכתב נמי ומצר שמעון
מדהוה
כנגד יהודה ולא כתב ליה
ליה למיכתב מצר שמעון כנגד יהודה. פירוש כנגד
נראה דה"ג מדה"ל למיכתב ראובן כנגד לוי (ג) דמשמע שמצר לו
אלא מצר ראובן ושמעון
מצר ראובן ושמעון ארוך ומצר לוי הוא הקצר אבל יהודה לא
יהודה לבד ולא הו"ל למיכתב ראובן ומדכתב ראובן
למזרח ומצר לוי למערב
ולא כתב יהודה ש"מ דלא
הזכיר ונראין כן הדברים להעמיד החסרון של מצר ביהודה האחרון.
שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה וגירסא זו אינה נראה דלמה
ניחא ליה דניקני ליה מסוף
❖
ובפירושי ר' חננאל מרומא גרסינן מדה"ל למיכתב מצר לוי כנגד
ליה למינקט כה"ג דהשתא דלג לוי יהודה היה לו לדלג שהוא
מצר לוי ועד יהודה אלא
כעין ראש תור ולא יותר
מצר ראובן וכיוצא בו מצר יהודה כנגד מצר שמעון ומשם יש ללמוד
אחרון לכך גריס רשב"ם מדה"ל למיכתב ראובן כנגד לוי והשתא
כמו שמצויירין. ואם אותה
שכתוב בספרים שלהן מדהוה ליה למיכתב לוי כנגד ראובן ולא כתב
דלג יהודה ומ"מ קשיא לר"ת דהכי הוה ליה למימר מדלא הו"ל
שדה שמכר לו היו לו
מוסף תוספות
כו' וכן עיקר: מצר ראובן מזרח ומערב כו'. המוכר שדה
למיכתב שמעון וכתב שמע מינה כנגד ראש תור קאמר ליה ונראה
לראובן משני צידיה בשדות
א. ולא מצר לו המצר
כשיעור ארכה אחת במזרח
לחבירו ורוצה לכתוב מצריה ויש לשכנו ראובן ב' שדות אחת במזרח
לר"ת כגירסא ראשונה ולא קאי אעיקר מילתיה דרב דקאמר לא
הרביעי אלא קצר. רשב"א.
ואחת במערב וכן לשמעון
ואחת
במערב
(ולשמעון שכנו שתי שדות אחת בצפון ואחת
קנה אלא כנגד הקצר דא"כ הו"ל למימר מדלא הו"ל למיכתב
ה)
ב. וא"ת וכו' והא שמעינן
אחת לצפונה ואחת לדרומה
ליה לרב דאמר (לקמן
צריך למכתב ליה המוכר
בדרום) לא יכתוב לו סתם שדה זו שאני מוכר
ראובן אלא קאי אדיוק דכי היכי דקאמר רב דלא קנה אלא כנגד
בע"ב) שאפי' לא מצר אלא
מצר ראובן לרוחין תרין
לך הרי היא בתוך שדות ראובן ושמעון דאתי
הקצר ה"נ אם מצר מצר ראובן ושמעון מצד מזרח ומצר לוי
ג' מצרים קנה הכל חוץ
וכו' ואי כתב ליה הכי
ממצר רביעי, ולמה יגרע
מקנה ליה כל השדה כולה
למיפלג ליה באלכסון כזה ונמצא שנוטל אצל
חצי שדה מצד מערב ואצל לוי קרקע עולם דמודה רב דקנה כנגד
כשהמצר הרביעי קצר יותר
מקצה לקצה לד' רוחותיה.
מצר ראובן ושמעון אבל כשכותב מצר ראובן
הארוך כיון שלא מצא מה למצור ואהא קאמר דהיכא דמוצא למצור
מזה שלא מצר לו מצר
אבל אי לא כתב ליה אלא
רביעי כלל י"ל היינו טעמא
מצר ראובן מזרח ומערב יש
רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין הרי
כגון לוי ויהודה מן המערב מודה רב דלא קנה כנגד הארוך אם
דגרע כשמצר לו מצר רביעי
לומר שמא לצד מזרח קנה
ארבע רוחות וכ"ש אם יכתוב לו בפירוש מצר
דלג יהודה וגרסינן מדהו"ל למיכתב יהודה כנגד שמעון דאי גרסינן
והוא קצר לפי שהוא
כולו ולצד מערב מעט וכן
כמפרש שאינו רוצה שיקנה
ראובן מזרח ומערב מצר שמעון צפון ודרום
שמעון כנגד יהודה הלשון דחוק ופי' מגומגם דלא קאי אדברי רב
נמי מצד צפון קנה כולה
כנגד הארוך. רבינו יונה.
ומצד דרום קצת מן דרום
דשפיר דמי: סיים לו את הקרנות. לשון סימן. שהיו שדות הרבה של
אלא אדיוק ואין להקשות אמאי לא קאמר גמרא מודה רב אעיקר
ג. לא הוה שתיק להו
א). ואיכא למימר דשייר
בני אדם מקיפין אותו ולא כתב אלא ארבע שדות של ד' קרנות השדה
דבריו כדפירש הקונטרס ולימא מדלא הו"ל למיכתב כי שמא לא חשש
משום דלא חש למילתייהו
בשדה מקצת: איבעיא להו
אלא מתוך שלא מצא
סיים לו הקרנות שעל זוית
אבל ארכה ורחבה לא מצר כלל מי אמרינן אין דרך למכור קרנות
הגמרא לפרש זה דפשיטא דלא אמר הכא דלא קנה אלא כנגד
תשובה לדבריהם. שם.
אחד של שדה קרן של
השדה אלא כל השדה שבתוך הקרנות מכר לו דמש"ה סיים לו קרנותיו
הקצר דודאי לא מצר לו מצר שמעון בחנם ולא הוצרך לפרש אלא
ד. [ומיבעיא ליה] מי
מצר ראובן ועל זוית אחר
אמרינן כיון דמצר ליה
קרן של מצר שמעון ועל
או דלמא
לא
מכר
לו אלא תלם באלכסון מקרן לקרן שתי וערב
אמאי לא קנה כנגד הארוך כיון שמצר לו מצר שמעון:
מזרח וצפון, (לפי תוס' צ"ל
זוית שלישי קרן מצר לוי
מצר ראובן לרוחין תרין.
כזה: כמין גאם. אות יונית ודומה לכ"ף. כגון
אע"פ שאם היה כותב לו קרקע שבין
דרום), קנה ליה לרוח
ועל זוית רביעי קרן מצר
דרומית ולרוח מערבית
יהודה (כי האי גוונא) ולא
שמצר לו קרן דרומית
שדות ראובן ובין שדות שמעון לא היינו יכולין לומר שיקנה
דאמרינן וכו' דהו"ל
מצר לו כל אורך השדה
מזרחית וקרן צפונית
שדה כזה דאם כן לא הוי בין שדות ראובן ושמעון ז)(בזוית)
חצי (ד)
מרובע, או דילמא אמרינן
על פני כולה ולא כל
כיון דלא כתב ליה רוח
הרוחב אלא הזויות מהו
מערבית ונמצא שמצר
ומיהו ח) קאמר דקנה באלכסון
דרומית ורוח מערבית, לא
מי אמרי' הואיל דמצר ד'
תחלת כל רוח כזה. אם
מקרן לקרן דהויא בין שדות
קני אלא תלם אחד על פני
קרנותיה כולה מכרה לו
שמעון וראובן בזוית: כמין גאם.
תמצא לומר גבי סיים
מזרח וצפון, א"נ כנגד ראש
השדה על פני כולה או
תור. ר"י מיגש. ה. וש"מ
דלמא כיון דלא מצר לו
לו את הקרנות דלא קנה
פירש ר"י מזרח ודרום דהיינו
שאם מצר לו מצר אחד
כל ארכה וכל רחבה אלא
אלא כנגד הקרנות היינו משום דהתם לא סיים
משתי רוחות וקשה לפירושו דאם
ד
במזרח ומצר אחד בצפון
הקרנות לא מכר לו אלא
ולא יותר שלא קנה כל
רצועות באלכסון ההולכות
את הרוחות
אבל הכא שמצר תחלת כל הרוחות
כן אמאי צריך למיכתב לעיל מצר
השדה. רבינו יונה.
מקרן לקרן ב' רצועות
כמי שמצר את כולן דמי וקנה הכל או
ראובן לרוחין תרין ומצר שמעון
ולא יותר (כי האי גוונא):
כמין גמא מהו. שמצר
דלמא לא
קנה אלא באלכסון כזה:
לרוחין
תרין ה אי קני כמין
גאם ופירוש
הקונטרס נראה עיקר:
לו מצרים שתים ראובן
איתמר ארכה מצד אחד ושמעון
רחבה
מצד
אחר
ולא
יותר מהו מי אמרי'
נותנה לו
בריבוע על
פני כולה
או
דלמא
כיון שלא מצר לו אלא
ב' רוחות לא
קנה אלא שתי רצועות כנגד
המצר (הכי). מצר לו
א) הציורים עי' בסוף המסכתא