סב:
המוכר
את הבית פרק רביעי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איתמר
להאי גיסא ואיתמר להאי גיסא שודא. אע"ג דבעלמא
בסירוגין מהו. כגון שהיו מקיפין אותו שמונה
בני אדם
שנים לכל
יד א מיי' פכ"א מהל'
א) [קדושין עד. וש"נ], ב) צ"ל
❖
דמספקא ליה. רש"ש,
מכירה הל' טז סמג
בכל דוכתי אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ואוקי
רוח ראובן ושמעון מן המזרח לוי ויהודה מן הצפון יששכר וזבולון מן
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ממונא בחזקת מריה בין היכא דמספקא בעובדא היכי הוה כגון לעיל
המערב יוסף ובנימין מן הדרום וכתב ראובן מצר מזרח לוי מצר
ריט סעיף ד [ושודא
דדיינא]:
צפון יששכר מצר מערב יוסף מצר דרום. אם תמצא לומר כמין גאם
(דף לב:) דאמר דאיכא סהדי למר ואיכא סהדי למר היכא דקיימא
גליון הש"ס
טו ב ג ד ה ו מיי' שם הל'
לא קנה אלא באלכסון היינו משום
ארעא תיקום בין מספקא לן בדינא
תוס' ד"ה איתמר כו' היה
טו וסמג שם טוש"ע שם
דדרך למכור תלם אחד בין ב' שדות
כההיא דסוף השואל (ב"מ דף קב:)
סעיף ב:
נראה לחכמים דיחלוקו. עי'
בסירוגין מהו א תיקו
מצר לו מצר ראשון
טז ז מיי' שם הל' כג וסמג
בכורות דף כח ע"ב תוס'
❖
אבל אין דרך למכור בסירוגין ורגלים
דמוקי שמואל למתני' באחד ששכר
ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא
שם טוש"ע ח"מ סי'
ד"ה רביע:
❖
לדבר דטורח היה לו לכתוב כולם
מרחץ בבא באמצע החדש לכך יחלוקו
ריח סעיף כא:
מצר לו אמר רב ב קנה הכל חוץ ממצר
ודלגם בסירוגין ליתן מצר בכל ד'
דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או
רביעי ושמואל אמר אפי' מצר רביעי (א) ורב
הגהות הב"ח
רוחות או דלמא ה"נ לא מכר אלא
אחרון אבל בא בתחלת החדש כולו
רבינו גרשום
אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני
(א) גמ' אפי' מצר רביעי
כנגד אותן של
מצר ובאלכסון כזה:
למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר
קנה ורב אסי: (ב) שם
בסירוגין מהו. כגון שהיו
כולה סבר לה כרב דאמר שיורי שייר
דהמע"ה אלא שכאן נראה לחכמים
שייר נמי בכולה שדה אמר
עומדין על המצרים ראובן
רבא: (ג) שם ולא הוי ט'
ושמעון ולוי על רוח
ומדשייר במצר שייר נמי (ב) בכולהי אמר רבא
לעשות שודא וגבי קדשה בעשרים
א
קבין אע"ג דלא מבלע
מזרחית יהודה יששכר
ונתן לה ל' חצאין בפ' מי שמת (לקמן
הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולא
קנה מכלל דכי מובלע וכו':
זבולון על רוח דרומית
(ד) שם והוי ט' קבין נמי
דף קמה.) דמספקא לן לרבי יוסי אי
ובנימין דן ונפתלי על רוח
ב)
אמרן אלא דלא מבלע אבל מבלע קנה
קנה: (ה) שם דמינה פליגא
מערבית גד ואשר ויוסף על
קדושין לטיבועין ניתנו אי לאו ואין
פלגא: (ו) רשב"ם ד"ה
וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא דאיכא
רוח צפונית ובין הני מצרים
מונה לה בכסף כתובה מכסף קדושין
מבי מר רבה הס"ד ואח"כ
מכר לו שדה וכתב ליה
עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין
מה"ד וכתיב בהו בהנהו
מצר ראובן ולא כתב ליה
אלא מחצה והיינו חולקין ולא בעי
שטרי מכירה הכי הס"ד
מצר שמעון וכתב לו מצר
אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי
למימר המע"ה אע"ג דמסתמא לא
ואח"כ מה"ד פלגא וכו':
לוי וכן לכל רוח דלג מצר
(ז) בא"ד הוו עלי עדים:
תשעת קבין (ג) קנה מכלל דכי מובלע אע"ג
האמצעי שלא כתב לו. מהו
סבר כסומכוס דלית הלכתא הכי ועוד
(ח) תוס' ד"ה איתמר וכו'
מי אמרי' הואיל דמצר לו
קנה הכל. כל מה
דאוקי שמואל מתני' דסוף השואל
שמובלע
בתוך ג'
דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת
דפליג משום דמספקא כצ"ל
מצר לכל רוח הכל מצר
❖
ותיבת דהמע"ה נמחק:
לו וקנה בריבוע כל השדה
המצרים: חוץ ממצר ד'. התלם עצמו
דאיירי בה ר' יוסי בבא באמצע החדש
קבין קנה איכא דאמרי אמר רבא הלכתא
(ד)
על פני כולה או לא קנה
היינו כרבנן דסומכוס וכן לרב אסי
של מצר רביעי לא קנה דלהכי אהני
קנה הכל ואפילו מצר רביעי ולא אמרן אלא
אלא כנגד המצר ד' שדות
מאי דלא כתב מצר רביעי: אפילו
בפ"ק דבבא קמא (דף ט. ושם) גבי
(כעין צורתו) דמאי דמצר
מוסף רש"י
דמבלע אבל לא מבלע לא קני וכי מבלע
ליה קנה ומאי דלא מצר
מצר רביעי. דהאי דלא כתביה משום
אחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו
שודא דדייני. לפי ראות
ליה לא קנה תיקו: מצר
נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא
דלא צריך: תלם אחד על פני כולה.
של אחד מהן דאמרינן נוטל רביע
עיני הדיינים יטילו החובה או
לו מצר ראובן עד דרך
הזכות, שודא לשון השלכה,
דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אבל איכא
שביל אחד שבמזרח ומצר
אצל ג' המצרים כמין חי"ת: סבר לה.
בקרקע כו' דמספקא ליה אי כיורשים
כמו (שמות טו) ירה בים
שני שביל שני ומצר שלישי
עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין לא
אי כלקוחות דמו וחולקין ולא אמר
רב אסי כרב דאמר דהאי דלא כתביה
דמתרגם שדא בימא (כתובות
שביל שלישי ומצר רביעי
❖
צד. ועי"ש פה: וקדושין עד.).
לא כתב לו: אמר רב קנה
המע"ה וביש נוחלין (לקמן דף קכד:)
משום דשיורי שייר לעצמו מן השדה
קנה מכלל דכי לא מובלע אף על גב
הכל. השדה והמצר חוץ
נמי גבי בכור שאינו נוטל פי שנים
ועדיפא דרב אסי מדרב דקסבר רב
דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת
ממצר רביעי משום דשייריה
ולא כתבו: אלא תלם אחד
מוסף תוספות
אסי מדשייריה למצר שייריה נמי
במלוה דהו"ל ראוי ובמלוה שעמו אמר
קבין לא קני שמעינן מתרוייהו לישני דרבא
ג
על פני כל המצרים. משלש
לכולה שדה שכנגד המצר ומיהו אהני
התם (דף קכו.) דפליג משום (ח) דהמע"ה
א. [ד]קים ליה לבעל
רוחות דמצר לו סמוך
דבשדה לא שייר ולא מידי ושמעינן נמי
ד
הגמ' דלא נאמר שתי
למצר: כרב דאמר. שייר
דמספקא לן אי גמר ומשעבד נכסיו
ג' מצרים שכתב לקנות פורתא דהיינו
דהיכא דמבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא
הלשונות לחלוק זה על זה
המצר רביעי שלא קנה וקא
תלם אחד אצל המצרים: ולא אמרן.
כל כך שיהא אביו מוחזק כדי שיטול
אלא שניהם אמרן רבא כדי
מוסיף רב אסי מדשייר
ולא הוי תשעת קבין קנה לא מבלע ואיכא
ה
בהן פי שנים או לא וחולקים מספיקא
דלא קנה מצר רביעי אלא דלא מבלע
לעשות שודא דדייני לפני
למצר שייר לכולה שדה
שפעמים ראוי לעשות כך
חוץ מתלם אחד שקנה. והני
עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין לא קנה
וכן (ב"מ דף פג.) דדרו באגרא ואיתבר
בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן אלא
ופעמים ראוי לעשות כך
מילי דלא קנה מצר רביעי
משלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד
כזה:
מבלע ואיכא עליה לא מבלע וליכא עליה הולך על פני שניהם
לפי מה שיהיה דעת
היכא דלא מובלע המצר
הלוקח ודעת המוכר ולפי
בתוך השדה שהמצר עמוק
וזוטר לתרי קרוב לפשיעה וקרוב
אתמר לה להאי גיסא ואתמר לה להאי
מנהג המדינה ולפי הדמים.
ונמוך מן השדה או גבוה
לאונס בכל אלו $ היה נראה לחכמים
רא"ש. ואין לפרש הכא
יותר מן השדה שנראה
גיסא א) ו שודא דדייני: אמר רבה זפלגא דאית
[שודא] שיעשו הדיינים
כמו שאינו מן השדה: אבל
שיחלוקו והיכא דלא מפרש גמרא מידי
לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי
מה שירצו כדאמרינן התם,
מיבלע בשדה. דהמצר שוה
אית לן למימר המע"ה והיכא דלא
(גיטין יד: ועיין לעיל לה.
עם השדה דמי כשדה עצמה
ריבעא א"ל אביי מאי שנא הכי ומ"ש הכי
תוד"ה שודא), דהא ודאי
ומכרו: וכי מבלע נמי לא
איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וס"ל
כיון דמספקא מילתא למה
אמרן דקני. דליכא עליה
אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק
לדיין כחד מינייהו ועבד מאי דעבד
יוציאו הקרקע מבעלים
דההוא מצר ריכבא. שורה
קבולי קבלה ולא היא חזינא הנהו שטרי
עבד דהכי אמר בפרק כל הנשבעין
ראשונים בלא טענה. רבינו
של דקלים. דלא כשדה
❖
יונה.
אחרת דמי ולא הוי ארוך כל
(שבועות דף מח:) השתא דלא איתמר לא
דנפקי מבי מר וכתיב בהו הכי פלגא דאית
כך כמקום זריעת ט' קבין
אבל מובלע. כזה קנה כל מה שיש
כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד
דהיינו שיעור שדה קטנה:
לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי
אבל אי איכא כו' לא קנה.
רבינו גרשום (המשך)
בתוך המצרים: הכי גרסינן וכי לא
כמר עבד ואי מספקא לדיין כמאן הלכת'
ריבעא ואמר רבה מצר ארעא דמינה
משום דכשדה אחרת דמיא:
המע"ה: חזינא להנהו שטרי דכתב
מובלע נמי לא אמרן אלא בדאיכא
ואיכא דאמרי כו'. ה"ג וכי
דאית ליה כולה. אבל אמר
(ה)
בהו פלגא דאית לי בארעא פלגא. כלומר פלגא פלגא מצר ארעא דמינה פסיקא ט'
לא מבלע נמי לא אמרן
ליה כי האי לישנא פלגא
עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת
אלא דאיכא עליה ריכבא
בארעא דאית לי מזבינא
קבין א"ל אביי מאי שנא הכי ומ"ש הכי
קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא
היו מגבין פלגא פלגא בארעא דאית
דדיקלא ואי נמי הוי כו' אבל
לך משמע דמההיא פלגא
אישתיק סבור מינה אידי ואידי פלגא
ליכא עליה ריכבא ולא הוי
דמגיע לחלקו מזבין ליה
ולא הוי תשעת קבין אף על גב דלא
לי ריבעא היו מגבין אותו ריבעא:
ט' קבין קנה. דייקי' מהאי
החצי והיינו ריבעא דכולה
ולא
מובלע נמי קנה מכלל דכי מובלע
אין
לישנא בתרא מכלל דכי
שדה קנה: א"ל אביי. מ"ש
אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין קנה. ואמאי דקאמר רבא בהדיא חוץ ממצר רביעי קאי ואוקמה בדלא מובלע
מיבלע אע"ג דאיכא עליה
בהאי לישנא דקנה פלגא
ריכבא והוי ט' קבין קני.
מ"ש באידך דלא קנה
וקמפרש וכי לא מובלע נמי דאמרן לא קנה לא אמרן אלא דאיכא עליה הרכבת דקלים הנטועים שם אי נמי דהוי ההוא מצר תשעת
ושמעינן מתרוייהו לישנא
אלא ריבעא: דקבולי קבלה.
קבין כשיעור שדה בפרק ראשון (לעיל דף יא.) דכיון דחשיב שייריה לעצמו וקדייק גמרא מכלל דברי דרבא אנו למדים מדאוקמיה
דבשדה לא שייר דבמצר
דאידי ואידי פלגא: מבי
פליגי ולא בשדה ושמעינן
מר. מבי רבה: אמר רבה.
להאי חוץ ממצר רביעי בתרתי לריעותא בדלא מובלע וכגון דאיכא עליה ריכבא דדיקלי מכלל דאי מובלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא
נמי מתרוייהו לישני דהיכא
אם יש לב' שותפין קרקע
דדיקלי קנה דליכא אלא חדא לריעותא: איכא דאמרי כו' ואפי' מצר רביעי ולא אמרן אלא דמיבלע אבל לא מיבלע לא קני וכי מיבלע
דמיבלע וכו' קני. ושמעינן
וחלקוה ביניהן ואמר חד
נמי מתרוייהו דהיכא דלא
מן השותפין לאחר קרקע
נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אבל איכא כו' אע"ג דמיבלע נמי לא קנה מכלל דכי לא מיבלע
מיבלע ואי איכא ריכבא אי
שלי אני מוכר לך ומצר
אע"ג דליכא עליה כו' לא קני
ה"ג לה. והכי פירושא מדאוקמה רבא להאי ואפי' מצר רביעי בתרתי לטיבותא בדמיבלע וליכא עליה
הוי ט' קבין לא קני דכשדה
לו ללוקח מצד אחד מצר
בפני עצמה דמיא. אבל
ארעא דמינה פליגא כלומר
מכלל דאי לא מיבלע אע"ג דליכא עליה כו' לא קנה משום דאיכא חדא לריעותא. וקפסיק גמרא ושמעינן מהני תרי לישני דרבא כו'
מיבלע ואיכא עליה ריכבא
חלק שותפי שחלק עמי
דאע"ג דפליגי כדלקמן בהכי מיהא לא פליגי וכן הלכה דבארעא לא שייר אלא במצר רביעי דהיינו כרב והיכא דמיבלע וליכא עליה
איתמר להך גיסא ללישנא
הוא מצר אחד ודאי אמרי'
קמא דלא קני דכשדה בפני
דאית ליה פלגא ללוקח
קנה דאיכא תרתי לטיבותא והיכא דלא מיבלע ואיכא עליה כו' לא קנה דאיכא תרתי לריעותא. מיבלע ואיכא עליה א"נ לא מיבלע
עצמה דמיא ואיתמר להך
שכל חלקו מכר לו עד חלק
וליכא עליה דהיינו חדא לטיבותא וחדא לריעותא אמרי לה בתרי לישני ואליבא דרבא ללישנא קמא קנה ללישנא בתרא לא קנה.
גיסא ללישנא בתרא דייקא
שותפו: אבל אי אמר ליה
וקפסיק גמרא שודא דדייני השלכת הדיינין מאחר דמספקא לן נעביד שודא הכל לפי הענין שיראו הדיינין ויכירו המוכר עינו יפה או
מיניה דקנה. ולהיכא נמי
בהאי לישנא קרקע שלי אני
דלא מבלע ולא איכא עליה
מוכר לך ומצר לו מצר אחד
רעה הכל לפי אומד דעתם. ומיהו בשאר מקומות דמספקא לן בתרי לישני הלכתא כמאן לא אמרינן שודא דדייני עד שיפרש כי הכא
ריכבא איתמר להך גיסא
בהאי לישנא לרוח פלוני
אלא המע"ה: אמר רבה. ראובן ושמעון שהיה להם שדה בשותפות ומכר ראובן את חלקו לאיניש מעלמא וכתב לו כן פלגא דאית
בלישנא קמא משמע דלא
ארעא דמינה פסיקא לא
קנה ואיתמר להך גיסא
קנה בה הלוקח אלא שדה
לי בארעא כלומר החצי שיש לי בשדה זו אני מוכר לך: פלגא. כלומר כל חצי השדה מכר ולא שייר לעצמו כלום. אבל אם כתב לו פלגא
ללישנא בתרא משמע דקנה
של ט' קבין דאמרי דהכי
בארעא דאית לי אני מוכר לך: ריבעא.
זבין ליה רביע השדה דהיינו חצי חלקו דהכי קאמר ליה החצי אני מוכר לך מקרקע שלי נמצא
דלאו כשדה אחרת דמיא
אמר ליה המוכר ללוקח
דהואיל דליכא עליה ריכבא
לרוח פלוני מצר ארעא דילי
מחצי השדה שיש לו מכר החצי דהיינו רביע כל השדה: א"ל אביי מאי שנא הכי כו'. כי היכי דפלגא דאית לי בארעא פלגא הכי נמי
דדיקלי: שודא דדייני. שאם
דמינה פסיקא ההוא שדה
פלגא בארעא דאית לי פלגא דהכי משמע פלגא אני מוכר לך בהך ארעא והאי דמסיים דאית לי אמאי דקאמר פלגא קאי כלומר אותו
יראו ב"ד שדעתו של מוכר
דזביני לך כלומר שפסקתי
קרובה ללוקח שהוא אוהבו
מקרקע שלי שיעור שנחשב
חצי שיש לי אמרתי לך למכור: מבי מר. רבה (ו). וכתיב הכי בהנהו שטרי מכירה פלגא דאית לי בארעא פלגא כו' כלומר אותו
או שקרובו ומוכר לו בעין
שדה ומכרתי לך והשאר
שטר שהיה כתוב בראשו איך פלוני אמר לנו הוו (ז) עדים שאני מוכר לפלוני פלגא דאית לי בארעא היה מוכיח בסופו שפלגא היה
יפה יתננה לחלקו של לוקח
שיירתי לי ולא קנה כל
מוכר לו שכך היה כתוב וקנה פלוני מן פלוני חצי השדה בכך וכך ממון ואותו שכתוב בו פלגא בארעא דאית לי היה מפרש בסוף השטר
ואם לאו למוכר: אמר
חלקו: א"ל אביי. מ"ש
רבה. אם היה בין שני
בהאי לישנא דקנה פלגא
שהקנה לזה הלוקח רביע השדה: מצר ארעא דמינה פלגא פלגא. ראובן שהיה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב ומצד מזרח עכב
שותפין קרקע ואמר אחד
ומ"ש בהאי לישנא דלא
לעצמו ולא פירש כמה מכר וכמה שייר לעצמו אלא כך כתב המצרים שדה פלוני שאני מוכר לפלוני מצד מערב לוי ומצד מזרח ארעא דמינה פלגא
לאינש דעלמא מזבינא לך
קנה אלא ט' קבין בלבד: בין
פלגא דאית לי בארעא
מצר ארעא. דמינה פסיקא.
הקרקע עצמה שהיא שלי שחלוקה ממנה זו שמכרתי הוא מצר מזרחי שלה פלגא מכר לו דהא קאמר דמינה פלגא דמשמע חלוקה לחצאין: דמינה
משמע דכל חלקו מקני ליה
הכל אחד: אי א"ל ואלין
פסיקא.
משמע
שדה הראויה לפסוק מקרקע אחרת דהיינו לכל הפחות תשעה קבין כדתנן בפ' ראשון (לעיל יא.) אין חולקין את
החצר כו'
וקנה הלוקח ההוא פלגא
מצרנהא האחרים ופירשן
למזרח מצר פלוני למערב
ולא
מצר פלוני וכן כולם: