המוכר
את הבית פרק רביעי בבא
בתרא
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
פחות מרביע. דמספקא לן אי רוצה לומר חצי או כל שהוא וא"ת
ולא את השדה עד שיהא בו ט' קבין לזה וט' קבין לזה. פסיקא משמע
יז
א) [עי' בערוך ערך בור פירוש
א מיי' פכ"א מהל'
נכון ומרווח על ברייתא זו],
מכירה הל' כג סמג עשין
מחותך ממנה המועט מן המרובה: אי אמר ליה ואלין מצרנהא.
ומה מתנה היא דכל שהוא וי"ל דנותן רביעית הלוג או יותר אבל
א
ב) לקמן [סד.] קמח, ג) נשצ"ל
פב
טוש"ע ח"מ סי' ריט
מצר מזרח ארעא דמינה פלגא מצר מערב פלוני וכן הולך וחושב כל
הגמרא אינו חושש להזכיר זה פסק רבינו שמואל (ה) בשמעתין דכל
וגם רבינו. רש"ש, ד) נשצ"ל
סעיף ו:
יח
וריבעא. רש"ש, ה) [שם איתא
ב ג מיי' פי"א מהל'
המצרים והלכך האי ואלין מצרנהא יתור לשון הוא לייפות כחו ולקמן
דאלים גבר דהלכה כסומכוס ונראה דאין הלכה כסומכוס כמו שפירשתי
רב יוסף], ו) בדפו"ר איתא:
זכייה ומתנה הל' ז ועי'
בשמעתין נמי חזינא יתור לשון טובא
בחזקת הבתים (לעיל דף לה. ד"ה
כל דבר. ור"י חבר גורס:
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
על
ומאי) : מנת שמעשר ראשון
דלכל דבר. והמהרש"א
שם טוש"ע ח"מ סי' רנג
לייפות כח וה"ק אביי לעיל [סב:] מאי שנא
ולא היא דאמר רב יימר בר שלמיה לדידי
ב
א
גורס: דלדבר שאינו,
סעיף כד:
שלי כו'. הכא לא הוי כמו כהן
❖
הכי ומאי שנא הכי הלא אין חילוק
מפרשא לי מיניה דאביי בין מצר ארעא
יט ד מיי' שם הל' ח
בין פלגא לפסיקא אלא זימנין אמרינן
המסייע בבית הגרנות (קדושין ו:)
טוש"ע שם סעיף כה:
ג
דמינה פלגא ובין מצר ארעא דמינה פסיקא
כ ה מיי' פ"ו מהלכות
בתרוייהו פלגא בין פלגא בין פסיקא
דקאמר מקום המעשר שיורי שייר והוי
אי א"ל אלין מצרנהא פלגא לא א"ל אלין
מעשר הלכה יט:
גליון הש"ס
היכא דאמר ואלין מצרנהא וזימנין (א)
מעשר שלו לגמרי אלא שמכר לו כח
כא ו מיי' פכ"ב מהל'
מצרנהא תשעה קבין: פשיטא אמר יחלוק
רשב"ם ד"ה תנו חלק כו'
ב
מכירה הל' א סמג
תשעה קבין היכא דלא אמר ואלין
זה שיוכל לעשר על חלקו : עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ד
וקי"ל כסומכוס דסתם לן
ואמאי
פלוני בנכסי פלגא תנו חלק לפלוני בנכסי
והא אין אדם מקנה דבר
מצרנהא: פשיטא. שכיב מרע או כל
רט סעיף ד:
תנא. משמע דהתוספתא
כב ז מיי' פ"ו מהלכות
מאי אמר רבינא בר קיסי תא שמע דתניא
כרבנן דסומכוס ותמוה לי הא
שלא בא לעולם. [לא]
המחלק נכסיו על פיו שאמר פלוני
ג
אדרבה לרבנן דסומכוס לא
מעשר הלכה יט:
יחלוק בנכסי פלגא שקיל: תנו חלק
האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס
הוה מצי לשנויי ר"מ היא דכי אמר
כג ח מיי' פכ"ד מהל'
א) ד
יתן לו כלל רק המועט
לפלוני בנכסי מהו. מי אמרינן האי
דהמע"ה ואפילו דהתוספתא
מכירה הל' טז סמג
ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו
אומר אין פחות מרביע לחבית אין פחות
ס"ל דחלק הוא שיעור כא'
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
❖
חלק לשון חלוקה הוא ופלגא קשקיל
שהדקל בעולם והפירות גדלים מאליהן
משמינית לקדרה אין פחות מי"ב לטפיח אין
מהבנים וסומכוס פליג בזה
ריד סעיף ח:
או חלק הראוי ליתן קאמר ובדעת
אבל הכא מי יימר דחרש וזרע ליה
א"כ מאי ראיה מההיא דב"ק
פחות מששה עשר תנו רבנן בן לוי שמכר
ה
דקי"ל כסומכוס בזה הא
ב"ד תלוי הדבר לשער בכמה הוי חלק
ואפילו חרש וזרע שמא לא תגדל
פלוגתייהו דהכא בענין אחר
שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר
רבינו גרשום
❖
ראוי ליתן. ואע"ג דתניא בתוספתא
התבואה כדאמרינן בפרק האומר
וצ"ע:
ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי
בין א"ל מצר ארעא דמינה
דהך בבא (פרק ז ה"ה) האומר תנו חלק
בקדושין (דף סב:) אמר רבה לא אמר
פסיקא ובין א"ל מצר ארעא
ולבניי מת יתן לבניו ואם אמר לו כל זמן
לפלוני בנכסיי יירש עם הבנים איכא
ר"א בן יעקב אלא בשחת שכבר גדלו
דמינה פלגא. משמע חד
הגהות הב"ח
לישנא וקנה כל חלקו הואיל
שהשדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו
למימר הכא מיירי כגון דלית ליה בני
הזרעים קצת אבל אגם שהן עדיין
(א) רשב"ם ד"ה אי אמר וכו'
וייחד לו מצרים אבל להיכא
ואע"ג דאית ליה יורשין בעלמא לא
קטנים לא ה)(ורבא) אמר אפי' באגם
עליו כלום אמאי אין אדם מקנה דבר שלא
וזימנין אמרי' תשעה קבין:
ו
דלא פירש לו מצרנים בין
(ב) ד"ה סומכוס וכו' פחות
יהב דעתיה ליורשין אחרים וחלק
מ"מ תרוייהו מודו דהיכא דאין ניכרים
אמר ליה ארעא דמינה פלגא
בא לעולם כיון דאמר ליה על מנת שמעשר
ז
מרביע ומשהו יותר משום
ובין אמר ליה ארעא דמינה
הראוי ליתן או חצי נכסין קאמר א"נ
כלל ולא יצאו חוץ לקרקע דלא קני
דאילו הוה וכו': (ג) בא"ד
ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר
פסיקא הואיל ולא פירש
הכא מיירי כגון דאמר תנו חלק לפלוני
ורבינו יצחק פירש דלא מצי מוקי לה כר'
היה לו ליטול חציה של
לן שאר מצרנים לא קנה
אמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית
ב)
ח
פלגא וכו' משום דממון:
אלא ט' קבין שיעור שדה
בני בנכסי והשאר נתונים לפלוני א"נ
מאיר דאפילו ר"מ מודה דכל ו) דבר
(ד) ד"ה לחבית וד"ה אין
לחוד דאידי ואידי חדא
לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא
איכא למימר דלא הוה שמיע להו הך
שאינו בעולם דלא קנה כדאמרינן
הד"א: (ה) תוס' ד"ה אין
לישנא הוא: הא פשיטא לי.
העליונה שלי דיוטא העליונה שלו
וכו' רבינו שמואל דהלכה
אם אמר חד שכיב מרע
ברייתא דאי הוה שמיע להו הוו מייתי
פרק קמא דגיטין (דף יג:) והכא קתני
כסומכוס וכו' בחזקת הבתים
יחלוק פלוני בנכסי ודאי
למאי
לה בבית המדרש ואיכא למימר רבנן
ואם אמר לי ולבניי מת נותן לבניו
בשמעתין דכל דאלים
פלגא יהבי' ליה. אבל אי
❖
גבר הס"ד:
אמר בהאי לישנא תנו חלק
היא דפליגי עליה דסומכוס אי נמי שמיעא להו ולא הוה סבירא
ואין נראה לר"י טעם זה דשמא לבניו שהן בעולם קאמר:
על מנת שדיוטא עליונה שלי כו'. שאם רוצה להוציא זיזין
לפלוני בנכסי מהו. כמה
להו משום דפליג סומכוס עלה כדלקמן $ וקיימא לן כסומכוס דאמר
יהבי' ליה: ת"ש האומר תנו
חלק לפלוני בבור. באריתא
ממון המוטל בספק חולקין דסתם לן תנא כוותיה בפרק שור
מוציא פי' הקונטרס להוציא זיזין לחצר וקשה לר"ת הא לא
מוסף רש"י
דדלאי שלו: אין נותנין לו
שנגח (ארבעה ובפרק שור שנגח) את הפרה (ב"ק דף מו.): בבור.
איירי הכא במכירת החצר אלא במכירת בית והמוכר בית לא מכר
דיוטא. היא העליה העליונה
פחות מרביע שבו. משום
❖
של מים מכונסים. ואית דמוקמי לה בבור של יין ולא נהירא:
חצר ומפרש ר"ת להוציא בה זיזין אם הוא בונה בנין בחצר ורוצה
שעל גג הבית (לקמן קמח.).
דלהשקות שדותיו קאמר
ה
ליה הכי ושיערו חכמים
סומכוס אומר אין פחות מרביע. סומכוס לטעמיה דאמר בפרק
להניח על גבי דיוטא את הזיזין מניח אע"פ שמכביד את הכותל ו:
דברביע די לו. הכי נמי
שור שנגח את הפרה חצי נזק לפרה ורביע לולד ומוקמינן לה
שאם
בכולה נכסי יהבי' ליה רביע
מוסף תוספות
כי אמר תנו חלק בנכסי.
בגמרא [שם] אליבא דסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין והכא מספקינן ליה אי פלגא קאמר או חלק בעלמא משהו קאמר כגון
א. עיי' מהרש"א. ב. [ד]יש
ואם אמר סתם תנו חלק
רביעית הלוג הלכך אין לו למקבל מתנה מן הבור פחות מרביע (ב) ושמא יותר משום דאילו הוה מספקא לן בהאי נותן אם נתן לו פלגא או
לדחות דטעמא[דהכא]לאו
לפלוני בבור בחביות אין לו
משום ספיקא כדפי'
בה פחות מח' בו. שכך היו
לא כלום היה לו ליטול (ג) מחצית של פלגא דהיינו רביע הבור משום ממון המוטל בספק חולקין דהא פלגא נמי מוטלת בספק אם יהבה
הקונטרס אלא משום דחלק
רגילין שממלאין חביותיהן
ליה או לא הלכך יטול חציה של פלגא דהיינו רביע וכ"ש השתא דמספקא לן אי יהיב פלגא או רביעית הלוג דלא יטול פחות מרביע.
הוי רביע. תוס' לעיל לה.
מים להסתפק ממנה כל
ג. [ד]תנן בבכורות (כו:)
השנה לצורך רחיצת בגדים
ורבינו ג) חננאל פירש דאזדא סומכוס לטעמיה וכל הנך שיעורי דלקמן לחבית לקדירה לטפיח בקיאין היו בשיעורין הללו כמה צריך לכל
כהנים המסייעים בבית
וכלים: ואם אמר תנו לו
אחד ופלגא ד) דההוא שיעורא קמחייב סומכוס ליתן משום דממון המוטל בספק חולקין: לחבית אין פחות משמונה. כלומר אם אמר תנו חלק
הגרנות אין נותנים להם
בו לקדירה. לספוק מאכלו:
לפלוני בבור לחבית כדי למלאות חבית דהיינו להשקאת בהמותיו ולא להשקות שדותיו : אין פחות משמונה. בבור משום דחצי
תרומות ומעשרות בשכרן,
לטפיח. כגון כלי חרס כמו
(ד)
ואם עשו כן, חללו. רש"י
כריא א) דפתיא שדולין בו
הבור צריך לחבית וכי קאמר חלק דלמא פלגא דחבית קאמר דהיינו רביע הבור או משהו קאמר הלכך יש לו חצי רביע דהיינו אחד
קידושין ו: [ו]הרי בן לוי זה
מים לשתות לצורך שתיה:
משמונה. ובשיטה זו יש לפרש כולם: לקדירה. תנו חלק לפלוני בבור לתקן מאכלו: אין פחות מי"ב. דהיינו רביע שיעור הראוי
נוטל המעשר זה בשכר מה
על מנת. שמעשר ראשון של
שפיחת ללוקח מדמי זה
שדה זו שלי יהא שלא תתנו
לקדירה משום דלמא פלגא קאמר וממון המוטל בספק חולקין: לטפיח. כלי קטן לשתות בו בני אדם והאי שיעורא זוטר מכולהו.
השדה. רבינו יונה. ד. שהרי
ללוי אחר: ואם אמר מעשר
והלכך גבי תנו חלק לפלוני בנכסי יטול רביע דדלמא פלגא קאמר או דלמא שוה פרוטה קאמר וממון המוטל בספק חולקין. ואית
אדם יכול להשאיל פירות
ראשון לי ולבני. אחרי: אין
לחבירו כדי שיעשר עליהן
לו עליו כלום. משום דהתנה
דמפרשי כל הנך שיעורי לפי אומד הדעת אין פחות מרביע דסתם נותן דעתו לרביע אין פחות משמונה דהכי הוי שיעור למלוי
פירותיו ומחזיר את הפירות
עמו כל זמן ששדה זו בידך
חבית להשקאת בהמות וכן כולם ולא נהירא לי: בן לוי שמכר. אורחא דמילתא נקט דדרך בן לוי המוכר שדות לישראל להתנות כך
למשאיל. שם. ה. ואם
שלא תוציאנה מתחת ידך
במשמכרה לו בפירוש היה
אבל אם מכרה אע"ג דחזר
משום דלא מוזיל גביה משום האי תנאי מידי דזה נהנה וזה אינו חסר דבלאו הכי הוה יהיב האי לוקח להאי מעשר או לו או לאחר
לו לפרש המוכר בית
ולקחה אין לו עליו כלום.
דהא אין לו בו אלא טובת הנאה והוא הדין לישראל המוכר שדהו לחבירו ואמר לו על מנת שהמעשר שלי הוא ליתנו לכל מי שארצה
וחצר לחבירו. רשב"א.
אבל היכא דאמר סתם על
דהא השתא נמי יש לו בו טובת הנאה זו: מעשר ראשון שלו. וכדמפרש לקמן דכיון דאין אדם קונה דבר שלא בא לעולם שיורי שייר
ו. [ד]אהני ליה תנאה
מנת שמעשר אני נוטל.
שיוכל להכביד על הבית
אע"ג דמכרה הואיל וחזר
מקום מעשר הלכך מעשר ראשון שלו ואפילו אם מכרה הלוקח לאחר דזכותו של לוי אינו יכול למכור לאחר והכי מוכח לקמן: יתן לבניו
וא"צ לבנות דיוטא ע"ג
ולקחה שלו הוא. והיאך
אחריו. אבל אם לא פירש כן אינו מוריש בדבר זה זכותו לבניו דכיון דמשום יתור לשון הוא דאמרינן לקמן דשייר מקום מעשר די
עמודים. ריטב"א.
יכול להתנות על מעשר
והלא דבר שלא בא לעולם
לנו אי אהני יתורא למאי שפירש דהיינו לעצמו: אין לו עליו כלום. דמשמכרה לאחר פקע ליה מקום המעשר ששייר לעצמו וכשחזר
הוא: מקום גדילת המעשר
ולקחה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שבאה לידו דכי היכי דההוא לוקח שני זכה אפילו במקום מעשר הוא הדין לזה הלוקח ראשון
שיורי שייר לפניו. דהשתא
לא מקני ליה דבר שלא
הבא מכחו: אמאי. מעשר ראשון שלו הא אין אדם מקנה כו' (כרבנן דר"מ) מעשר זה עדיין עתיד ליזרע התבואה שיצאה ממנו אף ליחרש
בא לעולם דהא כבר בא
השדה תחלה: כיון דאמר ליה ע"מ כו'.
כלומר כיון דעל תנאי מכר רוצה הוא שיתקיים התנאי דאין אדם מתנה על חנם ולדעת כן מכר
דהמקום של מעשר שייר
לעצמו שלא מכרו. ואי
שיקנה המעשר והלכך שייר בידו קרקע הראוי ליגדל בה המעשר וכמי שאמר לו שדה שלי אני מוכר לך לאריסות ע"מ שתטול ט' חלקים
בעית אימא דקתני דהיכא
ואני אטול חלק עשירי. ויש ספרים דגרסי' בהו בהדיא כיון דא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלי כו' ואית דמפרשים דייתור לשון דע"מ קא דייק
דאמר ע"מ לטפויא מלתא
היא כגון הכא לענין מעשר
וכדאמרינן בעלמא (קדושין ח.) כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"א להעמיד שיטת שמועה זו כן ובפ' מי שמת (לקמן דף קמח.) אמרי' דאם
דבלאו ע"מ לית ליה ללוקח
מכר דקל ואמר לו חוץ מפירותיו דשייר מקום פירותיו וה"נ אם אמר חוץ מן המעשר שייר מקום מעשר הלכך לאו בלשון דע"מ תליא מילתא אלא
מעשר כלום אלא טובת
כיון דמתני והתנאי אינו מועיל אלא ע"י שיור אמרינן דשייר מקום: אמר ר"ל זאת אומרת. ברייתא זו דאשמעינן דכל תנאי שאינו לא
הנאה אקנייה ליה המוכר
מהני ע"מ דאינו רשאי
מעלה ולא מוריד אא"כ שייר אמרינן שיורי שייר מקום לעצמו פורתא מינה שמעינן דהמוכר בית לחבירו ואמר לו ע"מ שהדיוטא העליונה
ליתנו לאחר אלא לו: זאת
שלי הדיוטא העליונה שלו הוא גג שיש לו מעקה גבוה י' דאמרינן במתניתין
דאינו מכור עם הבית ותנאי זה אינו מועיל דבלאו הכי נמי
אומרת המוכר בית לחבירו
[לעיל סא.]
ואמר לו ע"מ שדיוטא
הרי הוא של מוכר כדקתני במתניתין ולא את הגג כו' ולא היה צריך להתנות הלכך דיוטא העליונה שלו להוצאת זיזין כנגד רשותו של לוקח
העליונה. היינו עלייה שעל
כדמפרש ואזיל. והוא הדין אם אמר לו חוץ מדיוטא העליונה דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין ואליבא דרב זביד כדאמרינן בפרק מי שמת [לקמן קמח:]:
גבי הבית:
למאי
א) עי' בערוך ערך כר א