המוכר
את הבית פרק
רביעי בבא בתרא סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
סלקא דעתך בסתמא קני כי גבוה י' טפחים מאי הוי. פי'
ואי סלקא דעתך
בסתמא קני עומקא ורומא. כדקפרכת לעיל: כי
כו א מיי' פכ"ד מהל'
א) [לעיל סג. לקמן קמח.],
ב) [שם:], ג) [לעיל סג:] לקמן
מכירה הל' טז סמג
גבוה י' טפחים מאי הוי. אמאי לא קנה אלא לאו ש"מ דרומא
בקונ' אי בסתמא קני אויר שלמעלה מן הגג שהוא גבוה
קלח: ערכין יט. [נזיר ז:],
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
מסתמא לא קני לא גג גבוה עשרה ולא אויר מי' ואילך והוא הדין
עשרה מן הגג וגם הבנין שלמטה ממנה יקנהה) והגג שבאמצע לא יקנה ריד סעיף ח:
ד) [סג: ד"ה רב], ה) צ"ל
❖
כז ב מיי' שם הל' טו
קנה. רש"ש,
דלא קני עומקא מסתמא כלל כרב דימי ומיהו גג שאין לו מעקה
ואין סברא שיהא הפסק בקנינו וזה דחקו לרבינו שמואל לפרש
ופכ"ה הלכה ב סמג שם
גבוה י' קני מסתמא להשתמש על
דלא קאי אע"פ שכתב לו עומקא
טוש"ע שם סעי' ב וסעי' ג:
כח ג ד ה מיי' שם פכ"ה
הגג דאין זה בכלל רום אלא בכלל
ורומא דמתניתין אגג דאי קאי אגג
ואי סלקא דעתך בסתמא קני עומקא ורומא
הגהות הב"ח
הלכה ג טוש"ע שם
❖
גוף הבית ממש כעליית הבית:
א"כ כי נמי בסתמא לא קני תקשי
כי גבוה עשרה טפחים מאי הוי כיון דגבוה
(א) גמ' וקא קשיא ליה הינו
סעיף ב:
ומדחינן גבוה עשרה חשיב. בית בפני
ליה הכי דכשכתב לו עומקא ורומא
בור הינו דות כצ"ל ול"ג
עשרה טפחים חשיב א"ל רבינא לרב אשי
היינו וכן בפירוש רשב"ם:
קני בנין שלמטה מן הגג ואויר
עצמו ולא מיבטיל לגבי בית בסתמא
(ב) שם בפיסקא אינו צריך
תא שמע דאמר ריש לקיש זאת אומרת
רבינו גרשום
א)
שלמעלה והגג שבאמצע לא קני
עד דמפרש עומקא ורומא אבל אויר
וכו' במאי קא מיפלגי
המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא
ר"ע ורבנן בהא קא מיפלגי
אי ס"ד בסתמא קני עומקא
ומשני כיון דגבוה עשרה טפחים
הגג עד לרקיע דהיינו רומא והוא
דר"ע סבר: (ג) רשב"ם ד"ה
ורומא כי גבוה י' טפחים
העליונה שלי דיוטא העליונה שלו ואמרינן
הדין לעומקא קני מסתמא: ת"ש
חשיב ולא קני ליה לגג אבל אויר
וצריך המוכר ליקח דרך כצ"ל
מאי הוי. ליקני נמי אלא
ותיבת ממנו נמחק: (ד) תוס'
למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה
ש"מ בסתמא לא קני ואכתי
דאמר ריש לקיש כו'. מדרב פפא
שלמעלה קני וכך פירש הקונטרס וכן
ב)
ד"ה ואי וכו' ומסיק לרב
מסייע לרב דימי. ומשני
להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם
צריך לפרש דלא מצי למימר כיון דלא
מקשי. אי אמרת בשלמא דמסתמא
פפא דאהני ליה על מנת
לעולם לא תסייעיה בסתמא
❖
לענין דאי נפל הדר בני לה:
קני גג לא קני נמי אויר שלא יהא
קני לוקח עומקא ורומא היינו דאהני
קני והכא משום דכיון
רצה לבנות עלייה על גבה בונה ואי ס"ד
דגבוה י' טפחים הוה
הפסק בקנינו דהא מוכח בסמוך
תנאה דע"מ שהוא מיותר לכדרב
בסתמא לא קני למה לי על מנת אהני ליה על
דבר חשוב ורשות בפני
בהדיא דאי אמר בסתמא קני רומא
פפא שאם רצה מוכר לבנות על גבי
מנת דאי נפיל הדר בני לה: מתני' לא את
עצמו הוי מש"ה לא קני
מוסף רש"י
א
ג)ב
עד דכתב עומקא ורומא:
אפי' כשהגג גבוה עשרה קני האויר
הדיוטא ולהגביה בניינין אחרים ברומו
לא את הבור ולא את
ת"ש דאמר ריש לקיש.
הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא
למעלה הימנו עד לרקיע אע"ג דלא
של בית בונה דאי לא אתני הוה קני
הדות. סיפא דמתני' דהמוכר
לעיל זאת אומרת וכו'
ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא
את הבית לא מכר את היציע
ורב פפא אמר שאם רצה
ג
קני גג דפריך מדרב פפא דאמר אם
ליה לוקח לרומא שעל גבי הדיוטא
היא, וקאמר דגם את הבור
לבנות עלייה על גבה בונה.
וחכ"א אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע
רצה לבנות על גבה בונה וסלקא
מסתמא דרומו של בית קונה בכ"מ
ד
ואת הדות אינו בכלל בית
בשלמא לרב זביד משום
(לעיל סא.) המוכר את הבית
הכי אצטריך למתני זאת
בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח
דעתך דעל גבה ממש קאמר באויר
מסתמא ואפי' היכא דאיכא דיוטא
לא מכר את הבור שבה או
אומרת דכי היכי דגבי
העליונה שהיא של מוכר אלא אי
שלמעלה מן הגג ויבנה על גבי עמודים
דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך
את הדות (ערכין יט.) בור
ה
מעשר שייר מקום מעשר
בחפירה בלא בנין כתלים,
ס"ד דמסתמא לא קני לוקח רומא
שלא יכביד על הכותל ואי ס"ד
כן הכי נמי הכא שייר
ליקח לו דרך וחכ"א צריך ליקח לו דרך:
ודות בבנין (שם ולעיל סא.).
מקום לזיזין וגזוזטראות
אלא של מוכר הוא ל"ל ע"מ מאי
בסתמא לא קני ל"ל על מנת פי'
גמ'
אף על פי שכתב לו
יתיב רבינא וקא קשיא ליה (א) היינו בור
בחצר דהיינו דמהני על
אהני תנאי המיותר בלא תנאיה נמי
והלא בלא ע"מ נמי יכול לבנות עלייה
עומקא ורומא. של בית,
מנת לטפויי מלתא. אלא
היינו דות א"ל רבא תוספאה לרבינא ת"ש
שתשמיש הן בפני עצמן, ולא
לרב פפא קשיא דמאי אהני
הוה קני מוכר לדיוטא העליונה
באויר שלמעלה מן הגג א ואי כי אמר
אהני עומקא ורומא אלא
על מנת הא בלאו הכי
דתניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא
ולרומו של בית ואם היה רוצה לבנות
בסתמא נמי קני כשגג גבוה י' לא
למקני עומקא ורומא כדאמרן
יכול לבנות על גבי עלייתו
שהבור בחפירה והדות בבנין יתיב רב אשי
דמסתמא לא קני אינש עומקא
מה שרוצה. בשלמא אי
קנה לאויר שלמעלה דא"כ כי נמי
בונה. וקס"ד דהאי מקשה דהכי איתיה
ורומא (לקמן קלח:) דלא אתי
אמרת בסתמא קני הלוקח
וקא קשיא ליה היינו בור היינו דות א"ל מר
בסתמא קני תקשי ליה ע"מ ל"ל
לפירושה דמילתיה דרב פפא כדפרישית
לרבויי אלא עליות ומעקה
עומקא ורומא מן המוכר
וקרקעית הבית, שאם רצה
משום הכי לדברי הכל אהני
לה: ה"ג בפירוש רבינו חננאל דאי
קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ת"ש
וזהו דוחק לפי' רבינו שמואל שהמקשה
מוכר לחפור תחת הבית
על מנת דשייר בדיוטא
נפלה הדר בני לה. לעולם מסתמא
הוא מקשה מכח אותה סברא שאין
דתניא אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא
לוקח מעכב עליו (לעיל סא.).
כי היכי דמהני גבי מעשר
וצריך. מוכר, ליקח לו
מהני על מנת גם הכא
לא קני לוקח רומא ודקאמרת ייתור
נראה לו שיהא הפסק בקנינו והגמ'
שהבור בחפירה והדות בבנין: וצריך
דרך. מן הלוקח לילך בה
אלא אי ס"ד בסתמא לא
תנאה ל"ל להכי אהני דאי נפלה דיוטא
אינו חושש ממנו ונראה לר"י לפרש
לאותו בור ודות, שהרי כל
קני הלוקח עומקא ורומא
ד) ליקח לו דרך דברי ר"ע וחכ"א אינו
הדר בני לה וכדפרישית לעיל דרב
דקאי ארישא אבל לא את הגג כדפרי'
הקרקע מכר לו ולא שייר בה
למה לי על מנת בשלמא
צריך וכו': מאי
לאו בהא קא מפלגי
כלום, דסבירא ליה מוכר בעין
לרב זביד אצטריך שיכול
(ב)
פפא לאו בבנין ע"ג דיוטא איירי
לעיל והכי פריך הכא א"א בשלמא
יפה מוכר (ערכין יט. וכעי"ז
להוציא זיזין בחצר אלא
דרבי
אלא בבנין דיוטא עצמה אם תפול.
דבסתמא לא קני עומקא ורומא כיון
נזיר ז: ולקמן קלח:). וחכ"א
לרב פפא למה ליה על
אינו צריך ליקח לו דרך.
מנת בלא על מנת יכול
כן נראה שיטת שמועה זאת בעיני ויש שיטות אחרות ואין בהן
דבטורח בעי לקני רומא אתי שפיר דכיון דגג גבוה עשרה טפחים דלא
דמוכר בעין רעה מוכר ודרך
לקנות אלא ש"מ דבסתמא
ממש: מתני' אע"פ שכתב לו עומקא ורומא.
כדאוקמה רב
קנה גג דבדבר מועט מתבטל הקנין דלא בטל גג אגב בית אלא אי
שייר לו (ערכין יט.) דאמרינן
קני ולהכי אצטריך על
כשם ששייר את הבור ואת
מנת לרב פפא וקשיא לרב
דימי בגמרא לעיל [סג:] דעומקא ורומא בסתמא לא קני ואהני עומקא
אמרת דבסתמא קנה כיון שנקל כל כך לקנות א"כ אפי' גג שיש לו
הדות לעצמו כך שייר לו
דימי. אמר לך רב דימי
ורומא למיקני עומקא ורומא ולא למיקני בור ודות שתשמישן חלוק
מעקה גבוה עשרה יקנה כיון דבעין יפה כל כך מוכר דאפי' בסתמא
דרך (נזיר ז:). בזמן שאמר
לעולם בסתמא לא קני
לו. מוכר ללוקח בית אני
ודקאמרת על מנת לרב
מן הבית שאינו עשוי אלא לשאוב ממנו מים: וצריך. המוכר ליקח
קני רומא ומשני לעולם בסתמא קני רומא ואפ"ה לא מזבין ליה גג
מוכר לך, חוץ מאלו. בור
פפא למה ליה. להכי אהני
(ג) ממנו דרך מן הלוקח לילך לבור ודות שלו דמוכר בעין יפה
גבוה י' בסתמא אם לא שכתב עומקא ורומא כיון דחשיב ורבינו תם
ודות, שאין צריך ליקח
האי על מנת שאם נפלה
דרך. כיון דלא צריך לפרושי,
מוכר דברי ר"ע. ורבנן סבירא להו דמוכר בעין רעה מוכר ושייר
אין נראה לו מה שפי' הקונ' דדיוטא גג שיש לו מעקה גבוה עשרה
הדיוטא מצי למבני לה
דהא מסתמא נמי אין בור
כדמעיקרא אבל אי לא
דרך לעצמו ממה שמכר: בזמן שאמר ליה חוץ מאלו. חוץ מבור
טפחים דבמסכת שבת מוכח דלשון דיוטא הוא שורה דתנן בהזורק
ודות בכלל הבית ופירש, ודאי
הוי מהני לא הוה מצי
ודות ותנאי שלא לצורך הוא שהרי אינן בכלל בית אלא לטפויי
(דף צו.) שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר המושיט והזורק מזו
לטפוי מילתא קאמר ולהודיעו
למהדר ולמבני לה דמצי
שמשייר לעצמו (ערכין יט.
אמר הלוקח השתא לית לך
מילתא קאתי ושייר לו דרך. ולרבנן לא אתא לטפויי כלל דבלאו
לזו פטור היו שתיהם בדיוטא אחת כו' משמע בשורה אחת שאינם זו
❖
.
רשותא. ואמטו להכי לא
1וכעי"ז נזיר ז: ולקמן קלח:)
הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמילתא אמר כן שלא יאמר הלוקח
כנגד זו ועוד דמאי דמפרש מילתיה דרב פפא דאי נפלה הדר בני לה
מתרץ לה רב פפא לההיא
תירוצא לעיל משום דשניא
כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרין בקיאין
הא לא משמע הכי לישנא דרב פפא דקאמר שאם רוצה לבנות
דחיקי דמי ליה דמתני דבר
מוסף תוספות
בדינין והלכך פירש כל כך: מכרן. לבור ודות לאחר והבית עיכב
עלייה על גבה בונה דמשמע דעל גבה ממש של דיוטא ועוד שצריך
דלא אתא אכתי לעלמא:
פיסקא ולא מכר לו את
א. דס"ל לתלמודא
לעצמו: רבי עקיבא אומר א"צ הלוקח ליקח לו דרך. לבור ודות
לדחוק ולחלק בין הך דיוטא לההיא דהבית והעלייה ונראה לר"ת
דהשתא נמי דאתני ואמר
הבור ואת הדות. שבבית
שקנה דמוכר בעין יפה מכר לו: גמ' היינו בור והיינו דות.
דיוטא עליונה היא שורת אבנים עליונה של חומה שהגג עומד עליה
ע"מ שדיוטא העליונה שלי
אע"פ שכתב לו עומקא
אינו רשאי להכביד ולבנות
איזהו בור ואיזהו דות והלא אין היכר בין זה לזה ששניהן עמוקין
וקאמר למאי הלכתא קאמר ע"מ שהדיוטא עליונה שלי הלא אינו
ורומא: היינו בור היינו
ע"ג הדיוטא עצמה אלא
דות. ששניהם עמוקים ויש
בקרקע ויש בהן מים מכונסין ולמה לי למיתני תרתי: בחפירה.
יכול להסירה אם היה רוצה שכל הבית מכר לו ולענין מה היא שלו
לבנות ע"ג העמודין. רבינו
בהן מים: שהבור בחפירה.
בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין: בבנין. חופרין בור בעפר
ומפרש רב זביד שאם רוצה להוציא בה זיזין מוציא פירוש על שורה
יונה. ב. [ו]לא מצי מוכר
בלא כתלים: והדות בבנין.
לבנות על גבי הבית ממש,
עשוי סביב בכתלים ממטה
תיחוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. והלכך אי תנא בור הוה
עליונה אע"פ שמכביד על הבית ב ורב פפא אמר אם רצה לבנות עלייה
שלא נשתעבדו לו כותלי
ועד למעלה: וצריך. למוכר
אמינא ה"מ בור שהוא בחפירה אבל דות שהוא בבנין כעין
על גבה בונה ע"ג עמודים שלא יכביד על הבית אבל להכביד אינו
הבית אלא להשתמש בה
הבית והחצר לקנות דרך
בזיזין, כדרך שאדם
מן הלוקח כדי שילך לבורו
הבית הרי הוא בכלל בית ואי תנא דות משום דבנין בפני
רשאי ג ופריך אלא לרב פפא מאי זאת אומרת דאע"ג דיכול לבנות
משתמש בדיוטות. רשב"א.
ולדותו דברי ר' עקיבא.
עצמו הוא וחשיב אבל בור לא חשיב וליבטל גבי בית צריכא:
עלייה על גבה הא מסקינן דעומקא ורומא מסתמא לא קני וא"כ
ג. דאפי' להכביד עלהבית
לפי שלא שייר לעצמו
בניעוץ זה לא אהני תנאיה
כלום אלא הבור והדות
כיון דלא מהני דבוריה לשייר בגוף הבית ואינו יכול להכביד מאי
דרבי
וכו', ואע"ג דגם בלא התנו
בלבד משום דמוכר שמקבל
זאת אומרת דהא פשיטא דמהני דבוריה אם נפלה דהדר בני לה וממתניתין שמעינן דייתור לשון מהני אבל לרב זביד אתי שפיר זאת
ד
יכול הוא לבנות באויר וכו'.
זוזי בעין יפה הוא מוכר:
שם. ד. דהתם [גבי מעשר]
וחכמים אומרים אינו צריך.
אומרת דמשייר בגוף הבית ולמאי דמסקי' דבסתמא לא קנה עומקא ורומא (ד) מסיק לרב פפא לענין דאי נפל הדר בני לה לאו
שייר בתנאיה מקום מעשר
לפי שאין אדם מוכר דרך
אעלייה קאי אלא אם נפל הבית ואינו רוצה הלוקח לבנותו הרי בעל עלייה בונה את הבית והעלייה ע"ג עמודים כאשר בתחלה ויושב בה
בגוף השדה שמכר אבל
בורו: ומודה ר' עקיבא
עד שיתן לו יציאותיו וא"ת ומאי נפקא ליה מינה במה שהבית בנוי תחת העלייה כיון שהעלייה אינה בנויה ע"ג כתלי הבית אלא ע"ג עמודים
הכא מי משייר בגוף הבית
היכא דמכר הבית ואמר
ה
שמכר כלל. שם. ה. והיינו
לו ללוקח הכל אני מוכר
הקבועין בחצר בלא בית נמי יכול לעשות כן ואמר ר"ת שלא יפחד תמיד שלא תפחת העלייה ויפול לארץ ועוד דנפקא ליה מינה שלא ינשב
דאמרינן בשילהי שמעתא
לך חוץ מאלו בור ודות
הרוח תחת העלייה ויתקרר וקשיא לפי' ר"ת דאמר בפרק זה בורר (סנהדרין דף לא.) אחד אומר בדיוטא עליונה ואחד אומר בדיוטא תחתונה
אהני ליה על מנת דאי נפל
שאינו צריך ליקח לו דרך
הדר בני ליה ולא גרסינן דאי
משום דבסתם נמי לא מכר
מעשה בא לפני רבי וצירף עדותן ואי דיוטא שורת חומה היאך הלוה חבירו על שורת חומה אלא משמע דהיינו תקרה ובשילהי כיצד
נפלה הדר בני לה. שם. ועיין
הבור ודות וכי אמר הכי
משתתפין (עירובין דף פח.) נמי תנן שתי דיוטות זו כנגד זו מחצתם עשו עוקה כו' לא משמע כלל שורת חומה אלא תקרה:
רמב"ן.
ודאי לטפויי מלתא קאתי
ולא מכר הדרך: מכרן בעל
ממאי הבית לאחר. הבור והדות
בלבד: ר"ע אומר אינו
צריך. הלוקח ליקח דרך מן המוכר דודאי מכר לו את
הדרך
עם הבור ודות דמוכר בעין
יפה מוכר: וחכמים אומרים צריך לקנות לו דרך.
דמוכר בעין רעה מוכר