סד: המוכר את הבית פרק רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר. בכל דיני מכירות שבעולם: ודאמר נמי בעלמא רבי עקיבא לטעמיה כו'. כלומר מדמוקמינן בעלמא
כט א מיי' פכ"ה מהל'
א) [לעיל לז. וש"נ], ב) [לקמן
❖
מכירה הלכה ג סמג
עא.],
שאר דיני מכירה דתלו טעמייהו בעין יפה ובעין רעה אליבא דר' עקיבא ורבנן כגון בפ' חזקת הבתים (לעיל דף לז:) דאמרן מכר אילנות ושייר
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
❖
רטז סעיף ד: קרקע לפניו פלוגתא דר' עקיבא ורבנן דלר' עקיבא יש לו קרקע לבעל האילן שאם ימות האילן יטע אחר במקומו ולרבנן אין לו: מהכא. ממתני'
הוא דדייקינן לה: ממאי. דלמא דכ"ע התם בעין יפה מוכר ויש לו (ג) קרקע אי נמי בעין רעה ואין לו והכא בהא פליגי דר' עקיבא סבר אין
הגהות הב"ח
לוקח רוצה שיתן דמים למוכר וידרוס
(א) גמ' ממאי דלמא בהא
רבינו גרשום
ממאי
פליגי
על גבי ביתו לילך לבורו ולדותו ומוכר
ר' עקיבא סבר:
דרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר
דלמא רבי עקיבא
א) א
(ב) שם וחכמים אומרים צריך
ולא מכר הדרך. ודקאמרי'
נמי יודע הוא שלדעת כן קונה הלוקח
סבר בתר דעתא
ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר ודקאמר
ליקח לו דרך מאי לאו
נמי בכל דוכתי בתלמוד
שלא ידרוס מוכר על גבי ביתו והיה
בהא קמיפלגי דר"ע סבר
דלוקח אזלינן. פירוש היכא דאיכא
מהכא אמרינן. דהכא עיקר
נמי בעלמא ר' עקיבא לטעמיה דאמר מוכר
מוכר בעין יפה מוכר
מחלוקותן בהכי: ממאי.
לו למוכר לשייר דרך לעצמו בפירוש
טעמא דדריסה ופריחה אבל
ורבנן סברי מוכר בעין
בעין יפה מוכר מהכא ממאי דלמא (א) רבי
מציתו למימר דמהכא מייתי
והלכך צריך ליקח לו דרך אבל גבי
רעה מוכר ודלמא בהא
היכא דליכא כמו גבי אילנות לא:
ראיה. דלמא לא פליגי לא
הכי עקיבא סבר אין אדם רוצה שיתן מעותיו
פליגי דר"ע סבר בתר דעתא:
בעין יפה ולא בעין רעה.
מכר אילנות ושייר קרקע אימא מודי
(ג) רשב"ם ד"ה ממאי וכו'
אלא בהא פליגי דר' עקיבא
וידרסוהו אחרים ורבנן סברי אין אדם רוצה
רבי עקיבא דמוכר בעין רעה מוכר
ויש לו בקרקע אי נמי בעין
סבר משום הכי צריך למוכר
רעה מוכר ואין לו: (ד) ד"ה
שיטול מעות ויפרח באויר ואלא מסיפא מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך
לקנות לו דרך מן הלוקח
ואין לו קרקע לבעל האילן דהיינו לוקח
ורבנן וכו' בלא דרך אבל
דאין אדם רוצה ליתן
ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך דלמא בהאי פליגי דרבי עקיבא סבר
דליכא הכא גבי לוקח טענת ידרסוהו
(ב)
גבי מוכר אילנות וכו' אילן
מעותיו וידרסוהו אחרים
זה הס"ד ותיבות ויד בעל
אחרים דלא דריס מוכר על גבי
ומשום הכי אין לו דרך
בתר דעתא דלוקח אזלינן ורבנן סברי בתר דעתא דמוכר אזלינן ואלא מהא
השטר על התחתונה נמחק:
למוכר אם אינו חוזר וקונה
לוקח: ורבנן סברי.
אילנות של
לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חרבין בין ישובין וצריך ליקח
(ה) ד"ה ודלמא וכו' חשיבי
מן הלוקח. ורבנן סברי
ב)
לדריסה לא חייש לוקח דאין כאן
להו הנך שתי וכו' ורבנן
דאמרי אינו צריך ליקח לו
לו דרך דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך הא תו למה לי אלא לאו
אזלי בתר: (ו) ד"ה אלא לאו
דרך דלא גמר ומקני ליה
חסרון ממון אבל מוכר יש לו טענה
וכו' אלא טענת פריחת אויר
דרך הבור והדות לפי שאין
הא קמ"ל דרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר בעין רעה
❖
דאינו רוצה
שיקבל דמי ביתו מן
אלא לר"ע הוא:
אדם רוצה שיטול מעות
מוכר ודלמא אשמועינן בית וקא משמע לן שדה וצריכא דאי אשמועינן
ויפרח באויר לבורו ולדותו.
הלוקח ע"מ שיצטרך לפרוח באויר
אלמא דבאין אדם רוצה
בית משום דבעי צניעותא אבל שדה אימא לא ואי אשמועינן שדה משום
אל בורו ודותו שמעכב לעצמו
פליגי ולא פליגי בעין יפה
מוסף רש"י
דבעלמא אימא לך דאפי'
דקשי ליה דוושא אבל בית אימא לא אלא מסיפא מכרן לאחר רבי עקיבא
והלכך ודאי לא מכר דרך בורו ולא
לא את הבור. שבשדה, אף
ר' עקיבא מודה דמוכר
הוצרך לפרש שהוא מעכב גם את
אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך הא תו למה לי
על פי שאמר לו כל מה
בעין רעה מוכר כגון אדם
❖
שבתוכה (לקמן עא.).
הדרך של בורו דמה הנאה יש לו
שמכר אילנות ושייר קרקע
היינו הך אלא לאו הא קמ"ל דרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר
לפניו דכל זמן שהאילנות
בבור בלא דרך (ד) ויד בעל השטר על
ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר שמע מינה איתמר רב הונא אמר רב
קיימין יכול להחזיק בהן
התחתונה אבל גבי מכר אילנות
אבל אי מייבשין אינו רשאי
רבינו גרשום (המשך)
הלכה
לנטוע אחרים תחתיהן
ושייר קרקע מודו רבנן דבעין יפה
משום דמוכר בעין רעה
שיטול מעות ויפרח באויר
מכר דלית ליה למוכר השתא טענת פריחת אויר ואינו נפסד מקרקע שהוא משייר לעצמו כלום על ידי אילן: אלא מסיפא.
דהך בבא
מוכר ומהא לא תפשוט.
לשובכו הא תו למה לי
אלא מסיפא דמתני' מצינן
הא כבר שמעינן מרישא
דקתני מכרן לבור ודות לאחר והבית עכב לעצמו רבי עקיבא אומר א"צ הלוקח ליקח לו דרך דבעין יפה מכר לו כדמפרש לקמיה דהשתא
למימר דפליגי ר' עקיבא
דמתני' דהשתא לא מצית
ליכא לפרושי טעמא דרבי עקיבא כדלעיל אין אדם רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים וליכא הכא שום טענה ללוקח אלא זאת דאין רוצה
ורבנן דר' עקיבא סבר
לתרוצי כדמתרצת ליה לעיל
דמוכר בעין יפה מוכר
ולא מייתרא לשום דרשא
שיתן מעותיו ויפרח באויר ולהאי טעמא לא חייש רבי עקיבא לעיל הלכך טעמיה הכא משום עין יפה הוא וחכ"א צריך ללוקח ליקח לו
ורבנן סברי בעין רעה מוכר:
אלא למשמע מיניה דר'
דרך מן המוכר דבעין רעה מוכר דליכא הכא לפרושי טעמייהו דרבנן כדלעיל דאין אדם רוצה שיטול מעותיו ויפרח באויר ואין למוכר
מכרן לאחר. אותן בור
עקיבא סבר מוכר בעין
ודות: ר' עקיבא אומר אינו
יפה מוכר וכו'. ודלמא
אלא טענת דריסת ביתו לחוד ולההיא טענה לא חיישי רבנן לעיל הלכך משום עין רעה הוא. ולא גרסי' הכא הא תו למה לי דהא
צריך ליקח (ללוקח) דרך
מהא נמי לא תפשוט אלא
לפום ריהטא משמע שהחליפו בכאן טעמייהו דר' עקיבא אית ליה פריחת אויר ורבנן אית להו טענת דריסה וקשיא רישא לסיפא אלא
וכו'. דהא תו למה לי
אשמועינן הכא כי היכא
ה"ג מאי לאו בהא קמיפלגי דר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר כו' דאי בתר טעמייהו דלעיל אזלי איפכא הוה להו למימר הכא לרבי
ר' עקיבא לייפות כחו של
דפלוגתתן לענין בית דר'
לוקח בסיפא הא אשמועינן
עקיבא סבר אין אדם רוצה
עקיבא צריך ליקח משום טענת דריסה דמצי למיטען מוכר ולרבנן א"צ משום טענת פריחת אויר דמצי טעין לוקח: ודלמא בהא פליגי
ברישא דכי אמר צריך ליקח
שיתן מעותיו וידרסוהו
דר"ע סבר בתר דעתא דלוקח אזלינן כו'. כלומר בין רבנן בין רבי עקיבא חשיבי להו שתי טענות דריסה ופריחת אויר דבתרוייהו אדם
(ה)
לו דרך למוכר ברישא
אחרים ורבנן סברי דאין
היינו יפוי כח דלוקח ורבנן
אדם רוצה שיטול מעות
מקפיד אלא דרבי עקיבא מייפה כח לוקח בכ"מ שיש לו טענה כנגד המוכר ואזיל בתר דעתא דלוקח משום דלא שדי איניש זוזי
מייפים כח דמוכר ברישא
ויפרח באויר. ה"נ פליגי
בכדי [לעיל מא:] והיה יודע המוכר שכוונת הלוקח לקנות דבר שלם שלא יהא נפסד במקחו כלום דאין אדם משליך מעותיו לאיבוד הלכך יד לוקח
ובסיפא הא תו למה לי אלא
גבי מוכר את השדה סתם
לאו ש"מ דמסיפא שמעינן
לא מכר לא את הבור
על העליונה ולא חיישינן לטענת מוכר נגדו כלל ורבנן אזיל בתר דעת דמוכר דיד בעל השטר על התחתונה [לקמן קסו.] אבל גבי מכר אילנות
דפליגי במוכר בעין יפה
ולא את הדות כו'. וצריכא
ושייר קרקע דליכא לא למוכר ולא ללוקח טענת דריסה ופריחת אויר אימא תרוייהו מודו או עין יפה או עין רעה: לא את הבור
וכו'. ממאי דילמא לעולם
בתרוייהו למתני פלוגתייהו
סיפא אצטריך ופליגי בסיפא
דמחדא לא מפקי' אידך
ולא את הגת. מתני' היא (לקמן דף עא.) וקתני רישא המוכר השדה מכר האבנים כו' אבל לא מכר האבנים שאינם לצרכה ולא את הבור
כדמיפלגי ברישא באין אדם
דאי אשמועינן בית הוה
ולא את הגת כו'. בבור שבתוך השדה מיירי שהיו עושין בתוך השדה בור להשקותו ולא את הגת שבשדה: בין חריבין. שאין מים
רוצה. ודקא קשיא לך הא
אמינא בהא קאמר ר' עקיבא
בבור ואין כרמים סמוך לגת ולא יונים בשובך: בין ישובים. מיושבים ואית דגרסי יושבים. כל הנך אינן בכלל שדה וצריך למוכר ליקח
תו למה לי האי אצטריך דר'
אין אדם רוצה שיתן מעות
עקיבא סבר זיל בתר דעת
וידרסו אחרים משום דבית
לו דרך דברי ר"ע: הא תו למה לי. אי לאשמועינן טעם דרבי עקיבא דאין לוקח רוצה שיתן מעותיו וידרסוהו אחרים וטעמייהו
דלוקח ודעתי' דלוקח אין
לצניעותא עביד שמצניע
דרבנן דאין מוכר רוצה שיטול מעותיו ויפרח באויר הא מרישא דקתני לא את הבור ולא את הדות וצריך ליקח כו' שמעינן לה
אדם רוצה שיתן מעותיו
אדם חפצים בביתו. ומשום
ויפרח באויר לבורו ולדותו
הכי כולה זבין ליה אבל
אלא ודאי משנה יתירא היא לאשמועינן דאפילו בשאר דינין דליכא הנך טעמי מייפה רבי עקיבא כח לוקח משום דמוכר בעין
ומשום הכי אין צריך ליקח
שדה דלאו לצניעות עביד
יפה מוכר ורבנן מייפין כח מוכר משום דמוכר בעין רעה מוכר: ודלמא.
טעמייהו דר"ע ורבנן הכא כדלעיל ודקאמרת הא
לו דרך ללוקח. ורבנן סברי
אימא דלא לימא ר' עקיבא
זיל בתר דעתיה דמוכר
דצריך ליקח לו דרך קמ"ל
תו למה לי איכא למימר דאשמועינן לעיל בית כלומר פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן וטעמייהו גבי מכירת בית והשתא אשמועינן
דאינו רוצה שיקבל מעות
דאפי' הכי פליג ר' עקיבא.
שדה וצריכא לאפלוגי בתרתי: דאי אשמעינן בית. ולא אשמעינן שדה הוה אמינא התם הוא דאמר ר' עקיבא צריך ליקח לו דרך
בסתם וידרסו אחרים בבית
ואי אשמועינן דס"ל לר'
לילך לבורו ולדותו ומשום
עקיבא גבי שדה דאין
מן הלוקח משום טענת דריסה משום צניעות כלומר דהתם ודאי יש לו טענת דריסה משום דאדם עושה בתוך ביתו מילי דצניעותא
הכי צריך ליקח לו דרך
אדם רוצה שיתן מעותיו
ואינו רוצה שידרסוהו אחרים אבל גבי שדה מודי להו לרבנן דאין צריך למוכר ליקח לו דרך דלא מפסיד לוקח מידי בדריסתו של זה
דהא מרישא איפכא שמעינן
וידרסו אחרים הוה אמינא
בשדהו דהא ליכא צניעותא בשדה שאינו עשוי אלא לחרישה וזריעה הלכך איצטריך למיתני שדה לאשמועינן דבשדה נמי פליג רבי
האי אין אדם ומשום
שדה שאני משום דדוושא
הכי אצטריך נמי למתני
דריסה שדורסין בה בני אדם
עקיבא: משום דקשי ליה דוושא. הלכך יש לו גם בכאן ללוקח טענת דריסה: אבל בית אימא לא. פליג ר' עקיבא קמ"ל דבבית
בסיפא דלר' עקיבא לעולם
קשה לזרעים ומש"ה גמר
נמי מזקא ליה דריסתו משום צניעותא. ולרבנן נמי איכא למימר כי האי גוונא אי אשמעינן בית משום דליכא דוושא ואין לו טענה
בתר דעתיה דלוקח אזלי'
למקני אפי' דרך שדהו ולית
בין היכא דמשמע שאין
ליה בה כלום ומשום הכי
ללוקח הלכך אזלי בתר טענת מוכר אבל בשדה דאיכא דוושא אימא מודו ליה לר"ע ואי אשמעינן שדה משום דליכא צניעות אבל בית
לוקח רוצה שידרסוהו ובין
צריך לקנות לו דרך אבל
דאיכא צניעות אימא מודו ליה לר"ע צריכא: אלא מסיפא. דהמוכר את השדה: מכרן לאחר.
בור וגת ושובך והשדה עכב לעצמו:
בסיפא דמשמע שאין לוקח
בית דמהני ומעליא ליה
רוצה שיפרח. ורבנן סברי
דישה אימא דלא מקני ליה
הא תו ל"ל. לאשמועינן דאזיל רבי עקיבא בתר דעתא דלוקח ורבנן אזלי בתר דעתא דמוכר אפי' היכא דמשתנין הטעמים למפרע היינו
בתר דעתא דמוכר וליכא
משום דניחא ליה שידרסוהו
הך דקתני בסיפא דרישא דמתניתין מכרן לבור ודות לאחר דמהתם שמעינן דאזיל ר' עקיבא בתר דעתא דלוקח ורבנן אזלי בתר דעתא
למשמע מהכא דפליגי כלל
אחרים קמ"ל דאפי' הכי
בעין יפה. אלא מהא דקתני
אין אדם רוצה שיתן
דמוכר ומדאשמעינן גבי בית הוא הדין גבי שדה דהא מרישא דהך סיפא דהיינו לא מכר לא את הבור ולא את הגת מינה שמעינן דכי
בסיפא דהאי מתני' איכא
מעות וידרסוהו אחרים
היכי דפליגי גבי בית פליגי נמי גבי שדה דכל טעמי בית דריסה ופריחה איכא למימר נמי גבי שדה וכיון דאשמעינן דהכא נמי גבי
למשמע דפליגי בעין יפה
הואיל דבית לצניעותא
דתנן מכר את השדה כו'
עביד ותרוייהו צריכי. אלא
שדה אית להו הנך טעמי דלעיל הוא הדין נמי גבי הך סיפא דמכרן לאחר שמשתנין הטעמים איפכא כדלעיל גבי מכרן לבור ודות אזיל
לא מכר את הגת ולא את
מסיפא דהאי בבא מכר
נמי ר"ע בתר דעתא דלוקח ורבנן בתר דעתא דמוכר: אלא לאו. שמע מינה הך משנה יתירא דקתני לאשמועינן דאפילו בשאר מקומות
השובך בין חרבין דליכא
את השדה וכו' מכרן
דליכא הנך טעמים מייפה ר"ע כח לוקח משום עין יפה ורבנן מייפין כח מוכר משום עין רעה. והא ליכא למימר דלרבנן אצטריך למתני
בהו יונים בין ישובין דאיכא
לאחר איכא למשמע מינה
בהו יונים וצריך ליקח לו
דפליגי ר"ע ורבנן בעין יפה
הך סיפא לאשמעינן דאית להו לרבנן דגבי שדה נמי חשיב להו טענת מוכר משום טענת דוושא דמרישא דקתני המוכר את השדה
דרך וכו' כדפריש' ליה
ובעין רעה. הא תו ל"ל
לא מכר את הבור לא שמעינן להו לרבנן גבי שדה טענת דריסה אלא טענת פריחת אויר אבל לר"ע הוא דשמעינן ליה דקשי דוושא לשדה
(ו)
לעיל. כלומר אי משום הכי
היינו דקתני בסיפא דרישא
צריך למיתני דר' עקיבא
דמתני' ותרי זימני ל"ל
והשתא קא משמע לן דלרבנן נמי אית להו הך סברא ואי לא תנייה הך סיפא הוה אמרינן דמודו ליה רבנן לר"ע דאין צריך ליקח לו דרך
סבר צריך ליקח לו דרך
לאשמועינן דר' עקיבא סבר
דלא חיישינן לטענת דריסה דקטעין מוכר ליכא למימר הכי דכיון דמרישא דהך סיפא שמעינן לרבי עקיבא דקשי דוושא לשדה בהך סברא
למוכר כדי שילך לשובכו
זיל בתר דעתא דלוקח ורבנן
ולבורו משום דכולה זבין
סברי זיל בתר דעתא דמוכר
נמי מודו רבנן דהא לא פליגי בכל הנך בבי אדרבי עקיבא אלא דאיהו אזיל בתר דעתא דלוקח ואינהו אזלי בתר דעת
המוכר. ותו לא מידי:
ליה. לפי שאין אדם רוצה
אלא לאו ש"מ וכו': אתמר
הלכה