המוכר
את הבית פרק
רביעי
בבא
בתרא סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
גריס רבינו חננאל ואזדו לטעמייהו וצריכא. והוצרך לפרש
הלכה כדברי חכמים. דמוכר בעין רעה מוכר: כר' עקיבא. דבעין
ל א ב ג מיי' פכ"ה מהל'
א) [לקמן פב:], ב) [ר"הכב.],
ג) לעיל ז:, ד) [לקמן קלה:],
מכירה הל' ד סמג עשין
וצריכא דלא תקשי והא איפליגו בה חדא זמנא וכן היא
יפה מוכר (לקמן עא.). והכי הויא מסקנא כר' עקיבא דאמר ליה רב הונא
ה) [לקמן קמב:], ו) [לקמן
פב טוש"ע ח"מ סי' ריד
סוגיית הגמרא בכל מקום:
לרב נחמן הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי
עא.], ז) [לעיל נג.], ח) צ"ל
סעיף ט:
לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים. להאי
לא ד ה מיי' שם הל' ה
לרבי עקיבא. רש"ש,
דייני: אמר ליה איפכא. לר' עקיבא בעין רעה ולרבנן בעין
ט) [ובחגיגה ג: הוסיף רש"י
וסמג שם טוש"ע שם
❖
יפה. וגמרא הוא דקמפרש דאיפכא
גירסא איירי בתלושין דהא קתני מכר
לפרש אפרכסת טרמויי"א
סעיף יא:
❖
הוה תני רב ירמיה ומיהו איהו לא
שעל הריחים],
הלכה כדברי חכמים
ורב ירמיה בר אבא
את המכתשת קבועה אם כן כרבי
אמר לרב הונא לשון זה איפכא
אליעזר דגמרא אתיא ואי בתנור
אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא אמר ליה
א)
לעזי רש"י
תנינא שאם היה יודע שאין רב
וכירים מחוברים הא רבי אליעזר הוא
תורה אור השלם
רב ירמיה בר אבא לרב הונא והא זמנין
ב)
צרקיי"א [צירי"א].
הונא שונה כמותו לא היה לו
דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא
1 תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ
סגיאין אמריתה קמיה דרב הלכתא כרבי
מסגרת עץ המקיפה
לתמוה דהיינו הך דבין לרב הונא
אבן הריחיים.
כקרקע אי נמי אומר רשב"א דאיירי
תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל
א
❖
עקיבא ולא אמר לי ולא מידי א"ל היכי
טרמויי"א [טרימויא"ה].
תהלים מה יז
בין לרב ירמיה הלכתא דבעין רעה
הָאָרֶץ:
במחובר דסתמייהו מחוברים
אפרכסת (משפך שדרכו
תניתה א"ל איפכא תנינא משום הכי לא
מוכר: משום הכי לא אמר לך ולא
מכניסים חומר לריחיים
כדאמרינן (כלים פ"ה מ"ז) וגורר את
❖
אמר לך ולא מידי א"ל רבינא לרב אשי
מידי. דהא את נמי הוה פסקת
וכדומה).
גליון הש"ס
הטפילה [עד שיהא] בארץ אבל אין
הלכתא דבעין רעה מוכר: אזדו
לימא אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר
ג)
גמרא כי היכי דדרו בה
חבורו חשוב חבור תדע מדמקבלי
לטעמייהו. דלרב בעין רעה ולשמואל
אבהתי. עי' לקמן עא ע"א
רבינו גרשום
שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה
טומאה הלכך לא מכר אפילו לר'
ברשב"ם ד"ה זכו בכולה
❖
בעין יפה: האחין שחלקו. שניהם
על זה ולא סולמות זה על זה ולא חלונות זה
ובתוס' שם ד"ה האחין:
רב הונא אמר הלכה כדברי
אליעזר תנור וכירים וריחים אע"ג
מוכרין זה לזה: אין להן דרך זה
חכמים. דאמרי מוכר בעין
על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו
דלדידיה מכר את המכתשת ולספרים
ד)
רעה מוכר: ושמואל אמר
על זה. אם חלקו שני שדות אחד
הלכה כר"ע. דאמר בעין
בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן
הגהות הב"ח
דגרסי מכר את התנור וכירים אבל
נטל חיצון ואחד נטל פנימי ואין
יפה מוכר: אנא איפכא
לא את הריחים צריך לומר דחשיב
צריכא דאי אשמועינן בההיא בההיא קאמר
(א) גמ' וכל שכן חיצון וכו'
תנינא. דרב הונא דאמר
הפנימי יכול ליכנס לשדהו אלא
ופנימי במתנה מאי סבור:
דהלכה כחכמים ס"ל בעין
חיבורן חיבור ולא דמו לקבלת טומאה
רב משום דא"ל בעינא למידר ביה $
כי היכי
דרך חיצון בדרך שהיה אביו נכנס
(ב) רשב"ם ד"ה ולא וכו'
יפה מוכר ושמואל אמר
וחיבור הריחים לא חשיב כולי האי
בפ' ראשון. נ"ב בדף ז' ע"ב:
הלכה כר"ע דאמר מוכר
דדרו ביה אבהתי תדע דכתיב תחת
אין לו לפנימי דרך על חיצון משום
1
(ג) ד"ה שניהם במכר וכו' כי
בעין רעה מוכר: לא אמר
כמו של תנור וכירים ואין להקשות
דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר
אבותיך יהיו בניך אבל בהא אימא מודי ליה
מתניתין נ"ב פי' כגון מכר לו
לך מידי. דהיינו כרב סבירא
❖
אמאי נקט בגמרא ולא את הריחים
את הבור ואת הדות כו':
דרך לעצמו וכיון שמכר לו לאחיו
ליה: האחין שחלקו. בנכסי
לשמואל ואי איתמר בהא בהך קאמר
אביהן: אין להן דרך זה
כיון דאפילו ר' אליעזר מודה
חלקו שבחיצון בעין יפה מכר לו כל
שמואל אבל בהא אימא מודי ליה לרב
על זה וכו'. דהואיל דחלקו
דלא מכר את הריחים ואומר רשב"א
השדה והדרך ולא שייר לעצמו
בעין יפה חלקו וצריכין
מוסף רש"י
צריכא אמר ליה רב נחמן לרב הונא הלכתא
ה)
ליקח זה מזה דרך וגם
דנקט להו משום דבעי למיתני
במכירה זו כלום והיינו שמואל
האחין שחלקו. ונטל זה
לא חזקת חלונות וגם לא
כוותין או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא
ובזמן שאמר ליה הוא וכל מה
לטעמיה דפסק כר' עקיבא דמוכר
שדה לצפון וזה לדרום והיה
חזקת סולמות להניח זה
כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא
אביו רגיל להיות לו ליכנס
בחצר זה להעלותו לגגו ולא
שבתוכו כולן מכורים ואפילו ריחים:
בעין יפה מוכר דלגבי פנימי שייך
דרך זו לתוך זו, אין יכול
אמת המים של זה לעבור
דשכיחי דייני: איתמר שני בתים זה לפנים
נימא בחלקו של זה: ורב אמר
למימר עין יפה דאע"פ שצריך לפרוח
א
לומר דרך לי עליך (לעיל ז:).
ולא סולמות. אם נטל זה
יש להן. דס"ל כלישנא קמא
מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה (א) כל שכן חיצון
באויר לא שייר לעצמו את הדרך אבל
בית וחצר וזה נטל עלייה,
כחכמים דאמרי מוכר בעין
גבי חיצון לא שייך עין רעה במה
במתנה ופנימי במכר חיצון במכר
ופנימי במתנה סבור מינה אין
אין לו לקבוע סולם בחצירו
רעה מוכר: דאי אשמועינן
של זה לעלות לעלייתו (שם).
בהא. באחין שחלקו דבהא
שאינו נותן לו את הדרך שהרי
להן דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר
ב
ו)
ולא חלונות. לערער על
אמר רב דבעין רעה חלקו
אינו מוכר בשדה זו החיצון אלא
סתימת אורו (שם). ולא
ויש להן. משום דכתיב
אבל בנותן מתנה נותן את כולן אלמא
ז) מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב
אמת המים. להביאה מן
לוקח ובלוקח לא שייך עין יפה
תחת אבותיך יהיו בניך:
מתני' המוכר את הבית
הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב:
הנהר דרך שדהו של זה לתוך
אבל בהא. גבי מוכר: קאמר
ג
ד
❖
אבל בשדה הפנימי הוי הוא מוכר
שלו שם).
שמואל. דהמוכר בעין יפה
מכר את הדלת אבל
לא את המפתח מכר
את המכתשת קבועה אבל
שמכר לאחיו חלקו ובההוא שמכר לא
מוכר אבל בהך דאחין אימא
לא את המיטלטלת מכר את האיצטרוביל
אבל לא את הקלת ולא
מודי ליה לרב קמ"ל דאפי'
שייר לעצמו כלום וליכא עין רעה
הכי פליגי: רב נחמן הוה
מוסף תוספות
הכירים בזמן שאמר
לו הוא וכל מה שבתוכו
את התנור ולא את
גביה כלל: ולא חלונות כו'.
כבר
ה
תלמיד דשמואל כדאמרינן
א. [יש להקשות] ומאי
לעיל אמר רב נחמן אמר
מפורשת בפ' ראשון (ב): ולא חלונות
הרי שמואל האחין שחלקו ורב
שנא מבור ודות דאע"ג
כו'. ואם רצה לבנות בחצירו כנגד חלון אחיו בונה: קבועות. כלומר שהלכה כן: ורב אמר יש להן. דמוכר בעין רעה מוכר ומשייר לעצמו
דמגוף קרקעיתא דביתא
הונא הוה תלמיד דרב:
נינהו לא מיזדבני בהדיה,
הלכתא כוותין. דאמרינן
במה שמכר לאחיו דבר הצריך לו כגון דרך ואורה: הכי גרסינן צריכא. ורב אשי הוא דקמהדר הכי לרבינא דלא אזדו לטעמייהו לגמרי ואין
אי משום דחשיבי ופלגי
מוכר בעין יפה מוכר: או
ללמוד מחלוקת מחבירתה ומיהו דרך גמרא הוא לומר ואזדו לטעמייהו וצריכא אבל הכא אמוראי הוא דאיירו בה בהדיא ואמרו לימא אזדו
רשותא לנפשייהו, אי הכי
הלכתא כוותייכו. דאמריתו
לטעמייהו הלכך הוצרך לומר בלשון תירוץ צריכא: דאי איתמר בהך. דאחין שחלקו: בהך קאמר רב. דיש להן דרך משום דאמרי אחין נידור
אגב חצר נמי לא ליזדבון,
מוכר בעין רעה מוכר:
ואי משום דלאו אורחייהו
שניהם מכרו במכר או
בה כו' וכמו שהיה לאבא דרך בהן גם לי שעל מנת כן חלקתי: תדע. דטענה מעלייתא היא גבי חלוקת יורשין דכתיב תחת אבותיך וגו': אבל
למהוי ברוב בתים ה"נ לאו
שניהם נתנו במתנה לשניהם
בהך. דר' עקיבא ורבנן אימא מודי ליה רב לשמואל דמוכר בעין יפה מוכר: הלכתא כוותין. שמואל ורב נחמן תלמידו היה: דמקרביתו בי
אורחיהו למהוי ברוב
אין להם ללוקחין או
בתים, אלא שאני בור ודות
למקבלין דרך זה על זה.
ריש גלותא. רב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה ורגיל במקום הדיינים דשכיחי דייני וראה מעשים בכל יום היאך דייני. אי נמי דיני כך פירש רבינו
דלאו מתשמישי דבתים
משום דהמוכר או הנותן
חננאל: זה לפנים מזה. ודריסת הפנימי על החיצון לרשות הרבים: שניהם במכר. שמכרן ביחד לשני בני אדם או שניהם ביחד במתנה
נינהו אלא מתשמישי
בעין יפה מוכר ונותן: מכל
דחצר נינהו וכו' ואילו
שכן דאין להן. היכא דחיצון
לשני בני אדם אין לו דרך לפנימי על החיצון דכי היכי דלפנימי זבין ויהב בעין יפה לחיצון נמי בעין יפה יהב וזבין ולא מקרי עין רעה
מכתשת ורחים ותנור
נותן במתנה דיפה כח מתנה
אפילו לרבנן ח) אלא היכא דמכר את הפנימי ועיכב לעצמו את החיצון (ג) כי מתניתין אבל היכא דלא עיכב לעצמו כלום דכולי עלמא מודו דלזה
וכירים כולהו מתשמישי
מכח מכירה כדאמרינן בגמ'
דבתים נינהו. יד רמה.
בסיפא דפרקין ובעין יפה
מכר כל החיצון ולזה כל הפנימי ואין לפנימי על החיצון כלום דלא תהיה עינו יפה לזה ורעה לזה: וכל שכן חיצון במתנה כו'. דודאי לא תהיה
נתן החיצון ופנימי דמכר
עינו יפה אצל לוקח ורעה אצל מקבל מתנה דלההוא דיהיב ליה לדידיה רחים ליה: סבור מינה אין לו דרך. דכיון דלשנים מוכר ונותן אין
אין לפנימי דרך על החיצון
רע לזה וטוב לזה: מי לא תנן. בסוף פירקין: במה דברים אמורים. דפליגי רבנן ואמרי דצריך לוקח ליקח דרך אבל מוכר לא צריך
כלום אע"ג דמשועבד חיצון
לפנימי: חיצון מכר ופנימי
משום דבעין רעה מוכר הני מילי מוכר אבל בנותן מתנה מודו דבעין יפה יהיב ויהיב גם את הדרך אלמא רבנן דסבירא להו מוכר
נתן מהו. מי אמרי' דיפה
בעין רעה מוכר גבי נותן מודו דבעין יפה נותן. והלכך הכא לא מיבעיא לרבנן דיש דרך לפנימי על החיצון דגבי חיצון שמכר לו הוי עין רעה
כח מתנה מכח מכירה ובעין
יפה נתן יש לו דרך או
וגבי פנימי שנתן לו במתנה הוי עין יפה אלא אפי' לרבי עקיבא דאית ליה עין יפה גבי מוכר גבי נותן מיהא איכא עין יפה טפי והלכך
לא לטעמיה דר' עקיבא:
יש דרך לו לפנימי על החיצון דמוכח מילתא דעינו יפה אצלו טפי מחיצון דקא יהיב ליה מתנה: מתני' המוכר את הבית. סתם: מכר
מי לא תנן בד"א. דאין
צריך ליקח להן דרך לדברי
כו'. כללא דמילתא כל תשמישי בית הקבועים מכורין בכלל בית והמטלטלין אינם מכורין: את הדלת. דכל המחובר לקרקע הרי הוא
חכמים: במוכר. דבעין רעה
כקרקע: אבל לא את המפתח. דמיטלטלא: המכתשת הקבועה. בקרקע: איצטרוביל.
עגול שסביב הריחים צרקיי"א בלע"ז ודבר קבוע
מוכר: אבל בנותן מתנה
נתן את כולה. דבעין יפה
הוא ואין מזיזין אותו ממקומו: הקלת. האפרכסת טרמויי"א ט) בלע"ז ומיטלטלת היא: הכי גרסינן לא את התנור ולא את הכיריים. דכל הנך
נתן הכי נמי לההוא דיהיב
מיטלטלין הן והכי נמי תניא בתוספתא [פ"ג ה"א]. ובסדר המשנה גרס מכר תנור מכר כיריים ולא נהירא ואם איתא צריך לאוקמה במחוברת לקרקע:
מתנה בעין יפה נתן לו ויש
לפנימי דרך על החיצון:
הרי
פיסקא המוכר את הבית
מכר את הדלת. דהוי מחובר לבית שהוא מחובר לקרקע וכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: אבל לא את המפתח.
דלא הוי כלל מחובר דאי בעי מצי לנוטלה ויוצאת ונכנסת היא. המכתשת הקבועה.
בקרקע: איצטרוביל. היינו מקום שכיבת הרחיים הסדינין שקבוע בקרקע: אבל לא את הקלת. היינו רחיים העליונה שחוזרת
דלא הוי מחובר: מכר את התנור ואת הכירים. אם קבועין בקרקע: בזמן שאמר לו הוא