סה: המוכר
את הבית פרק רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נימא
מתני' דלא כר' מאיר. מדתנן דלא מכר את המפתח דייק
הרי כולן מכורין. כל הנך תשמישין המיטלטלין.
אבל שאר (ב) מיני
לב א ב מיי' פכ"ה מהל'
א) [לקמן עח:, ב) ב"ק סז.
[תוס' מקוואות פ"ד, ג) [לעיל
מכירה הלכה ה סמג
דהא מכח מפתח מסיק דאתיא דלא כר' מאיר ולא כפ"ה
תשמישתיה לא מיזדבני ואף על גב דאמר כל מה שבתוכו אני מוכר
א
לז. וש"נ], ד) לקמן פ: שביעית
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
לך שלא ריבה בלשון זה אלא תשמישין המיוחדין לבית זה שאינן
ריד סעיף יא: דפירש דהשתא מדקתני לא מכר את המכתשת המיטלטל קא פריך:
פ"י מ"ז עוקצין פ"ג מ"י,
❖
מחוורתא דלא כר' מאיר. וא"ת והא קאמר בהמוכר את
לג ג מיי' פ"ו מהל'
ה) בס"א: בכותל,
רגילין להשאילן מפני כבידן ומפתח נמי עיקר תשמישו לפותחת של
מקוואות הל' ו סמג
דלת זו ואין ראוי לאחרת והיינו טעמא
הספינה (לקמן דף עח:)
עשין רמח טוש"ע י"ד סי'
הרי כולן מכורין: גמ' לימא מתניתין דלא
דלא זבין שאר מיני תשמישתיה
דרבי אליעזר ור"מ קיימי בחדא שיטה
רא סעיף לד וסעיף לו [וברב
הגהות הב"ח
אלפס עוד בשבועות פ"ב דף
❖
דלא בטילי לגבי בית אי נמי אינו
מדתנן בפירקין (דף סז:) רבי אליעזר
כר' מאיר דאי ר"מ הא אמר מכר את
(א) גמ' דאי כר"מ:
רצא:]:
א)
(א)
רוצה להתרחק מן השכונה שלו וידור
אומר המוכר את הבד מכר את
(ב) רשב"ם ד"ה הרי וכו'
הכרם מכר תשמישי כרם אפי' תימא ר"מ
שאר מאני תשמישתיה כצ"ל
בבית אחר וצריכין לו מטלטלין. אבל
הקורה וי"ל דלאו ממש בחדא שיטה
וכן בסמוך: (ג) בא"ד שהוא
התם קביע הכא לא קביע והא מפתח דומיא
רבינו גרשום
קאמר תדע דהא טעמא דר' אליעזר
גבי חצר תנן לקמן [סז.] דאם אומר לו כל
ב
דבר גדול מבית בטילי וכו'
דדלת קתני מה דלת דקביעא אף מפתח
אמר לו כל: (ד) ד"ה לימא
וכל מה שבתוכו כולם
מפרש בברייתא שלא נקרא בית הבד
מה שבתוכה הרי כל מטלטלין מכורין
וכו' דלא מכר וכו' המוכר
מכורין. אפי' כלים
צינור
דקביע אלא מחוורתא מתני' דלא כר"מ
שחקקו
אלא על שם קורה:
דהיינו כל מאני תשמישתיה דאיקרו
את הספינה נ"ב בדף ע"ח
המיטלטלין שיש בו: מכר
ע"ב: (ה) בא"ד כדתנן
ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת
ולבסוף קבעו פוסל את המקוה.
תשמישי הכרם. משמע
מטלטלי לבד מחיטי ושערי בפ' מי
א
במתני'. נ"ב בסוף דף ס"ח:
תשמישים בין קבועין בין
הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח
איכא לאוקמי אפילו בפרוץ משני
שמת (לקמן דף קנ.) דכיון דמסתלק מכל
(ו) ד"ה הרי הוא כקרקע וכו'
מיטלטלין ומתני' קתני
ותנן זהו גופו וכו': (ז) תוס'
רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו
השכונה מכר את כולן דטורח הוא
דלא מכר המיטלטלין דכי
מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את
ד"ה צינור וכו' לבזבזים
היכי דאמר גבי כרם
באמצע לקבל צרורות דבהאי בית
לו להוציא כליו משם אי נמי לגבי
הקבועה מכר האיצטרוביל אבל לא את
מארבע רוחות כו' ואין צריך
הוא הדין נמי גבי בית:
❖
קבול חשיבי מים שאובים שעוברים
חצר שהוא דבר גדול בטילי. וגבי
לאוקמי:
(ג)
התם קביע. גבי כרם
הקלת לא את התנור ולא את הכירים ולא
תשמישין קבועין בקרקע א)
על אותו בית קיבול כדתנן (מקואות
מוכר את העיר תנן [סח.] דאם אמר כל
אלא קנים המעמידים את
את הריחים ר' אליעזר אומר כל המחובר
פ"ד מ"ג) החוטט בצינור כדי לקבל
מה שבתוכה מכר את הכל אפילו
הגפנים והצירים שקושרין
מוסף רש"י
לקרקע הרי הוא כקרקע בזמן שאמר לו
בהם הגפנים לקנים וכיון
ב
צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרס
בהמה ועבדים דהוו מטלטלי דניידי
צינור שחקקו ולבסוף
דמחובר לקרקע הרי הן
הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין
רביעית ר"י אומר אף בשל חרס בכל
וכ"ש חיטי ושערי דכיון דמסתלק
קבעו. והמשיך בו מי גשמים
כקרקע ומש"ה הרי אלו
או מי נהר למקוה, פסלו
מכורין אבל הכא לא קביע
כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את
שהוא כו' דאי לא חטטו אפילו סתום
מכל העיר מכל וכל רוצה להסתלק
ג
משום מים שאובין (ב"ק סז.).
מפתח ומיטלטל ומשום
משלשה צדדים לא חשיב כלי כדמוכיח
דטורח הוא לו להוציא מטלטלי לעיר
הדות ולא את היציע ת"ר צינור שחקקו
קבעו ולבסוף חקקו. לאו
ב)
ג
הכי לא מכור: אף מפתח.
כלי הוא אלא ארעא סמיכתא
רבינו שמואל מהא דתנן (שם מ"ב)
אחרת א"נ בטלין לגבי העיר. כללא
נמי קבוע בדלת דאינו
ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו
❖
היא (שם).
נפרד ממנו כלל ואפי'
המניח את הטבלא תחת הצינור אם
דמילתא כל מכר הגדול מחבירו
ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה מני לא
הכי קתני דלא מכרה.
יש לה לבזבז מארבע רוחות כו'
ריבה למכור יותר הגדול לפי גדלו
אלא מחוורתא מתני' דלא
(ז)
ר' אליעזר ולא רבנן הי ר' אליעזר אילימא
והקטן לפי קטנו: גמ' לימא מתני'.
כר' מאיר: ואת הנגר.
מוסף תוספות
ואין נראה לאוקמי בצינור שסתום
היינו בריח שקבוע בכותל
ר"א דבית דלמא היינו טעמא דר"א סבר
מכל צד ודוקא שמים נופלין מצינור
דקתני (ד) לא מכר מכתשת המיטלטל
א. [ו]משמע דמעיקרא
למעלה מן הדלת וכשנועל
מוכר בעין יפה מוכר ורבנן סברי מוכר
קפריך מכח[ו], דקאמר הא
הדלת נופל הנגר עד
ג)
למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע
דלא כר"מ דאי כר"מ האמר בפרק
דומיא דדלת קתני מה דלת
לארץ ונועלו: ואת המנעול.
בעין רעה מוכר ואלא ר"א דכוורת דבורים
ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו
המוכר את הספינה בברייתא בגמ'
קבוע אף מפתח נמי
קבוע בדלת: אבל לא את
דקבוע. שיטמ"ק בשם תוס'
המפתח. דמיטלטל: מכר
דתנן כוורת דבורים רבי אליעזר אומר
פוסל המקוה אם יש כבר במקוה כ"א
מכר כרם מכר תשמישי כרם כגון
ד)
הרא"ש. [ו]קס"ד דהא
את המכתשת החקוקה. כמו
סאה מי גשמים כדתנן בפרק קמא
קנים שבכרם שהן לצרכה כדתנן
הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול
מפתח של מנעול הנקרא
סלע היוצאת מאליה מקרקע
אילימא
רבי
בלשון ערבי קפי"ל הוא
שהיא מחוברת מעיקרא
דתמורה (דף יב.) :
במתני' (ה) וה"ה למוכר בית שמוכר
ד
ואינה
וכו', שאין המנעול קבוע
וחוקקין אותה במקומה
אליעזר דבית. התם בהא פליגי פי'
תשמישי בית: ומשני התם קביע.
בדלת וכו', וכיון
לצורך מכתשת ומשום הכי
כלומר התם בדר"מ איכא למימר דלא איירי ר"מ אלא בתשמישין
הקונטרס ומיהו רבנן דפליגי עליה לא ליהוו הנהו רבנן דאמר לעיל
שהמנעול אינו קבוע גם
הוי כקרקע ומכורה היא:
תשמיש מפתחו אינו קבוע
אבל לא את המכתשת
הקבועין לעולם בתוך הכרם שאין מזיזין אותם משם לעולם ואע"ג
לא רבי אליעזר ולא רבנן ונראה לר"י דזה דחקו לפי מה שמפרש לעיל
וכו', ואקשינן והא דומיא
קבועה. שהיתה תלושה
דאינם קבועין בקרקע אבל מכתשת שאינה קבועה בקרקע זימנין
מכר את המכתשת חקוקה היינו קבעה ולבסוף חקקה אבל לא את
דדלת קתני וכו', אלמא
מעיקרא והדר קבעה וחקקה
מפתח זה אינו מפתח של
כלו' דלא מיחבר היא:
דשיילי לה ולא קביעא בבית כל כך: והא מפתח דומיא דדלת
הקבועה היינו חקקה ולבסוף קבעה אלמא מיפלגי רבנן בין חקקה
מנעול הנקרא קפ"ל אלא
אבל לא מכר לא את
קתני מה דלת דקביעא. לעולם שאין מזיזין אותו משם
ולבסוף קבעה ובין קבעה ולבסוף חקקה א"כ אתי שפיר כרבנן ובחנם
מפתח של מנעול הנקרא
התנור ולא את הכירים ולא
פל"ג שמנעול שלו קבוע
את הריחים. משום דכל
להטלטל ממקום למקום אף מפתח בשל עץ מיירי דקביעא
דחק לפרש דמצינן לפרש דחקוקה היינו שלא תלשה מעולם שנחקקה
בדלת ונמצא שתשמיש
הני מטלטלין נינהו ולא
שיש מפתחות שאין מזיזין אותן מן הפותחת כגון של בני כפרים
בסלע היוצא מן ההר וקבועה בין קבועה ולבסוף חקוקה בין חקוקה
מפתחו קבוע הוא בזה
כקרקע דמי. תנור שהוא
ולבסוף קבועה : הרי היא כקרקע. השתא קס"ד דכוורת מחוברת
הדלת ואפי' הכי אינו
עשוי כגיגית רחב מלמטה
ואפ"ה לא מכר את המפתח דאי איתא דבמפתח שאינו
ה
מכור. ר"י מיגש. ב. וכה"ג
וצר מלמעלה: ר' אליעזר
איירי וצריך לפרש והרי היא כקרקע לקנותה בכסף ושטר וחזקה אבל
קבוע מיירי ליפלוג וליתני בדידה המוכר את הבית מכר את
איתא ביבמות פ' חמישי
אומר כל המחובר לקרקע.
לבסוף דמסקינן טעמא משום דאיתקש ליער קאי אדבש שבתוך
המפתח קבוע אבל לא את המיטלטלת כדקתני גבי מכתשת וכ"ש
(נא:) כולה סבירא להו
אפי' מכתשת הקבועה ואת
מאמר קונה קנין גמור.
התנור והכי נמי ריחים
הכוורת ו ולא חיישינן בחיבור הכוורת ז ואומר רבינו יצחק דהשתא
דלת דקביע טפי אלא מדקתני דלת שמעינן דליכא לאיפלוגי אלא בין
תוס' לקמן עח: ג. דאע"ג
דמחוברין לקרקע הרי הן
הוה מצי למיפרך וליטעמיך דלא מוקמת טעמא משום היקשא
דלת למפתח ואע"ג דקביע בדלת אינו מכור שהרי תשמיש קל הוא
דקיבול העשוי למלאות
כקרקע ומכורין ומסתברא
לא שמיה קיבול כדאיתא
דמתני' ר' אליעזר היא: בין
ונוח לטלטלו ופעמים שמיטלטלת אבל לא תדיר: נגר. בריח וקבוע
דיער אלא משום חיבור כוורת בטיט אמאי חייב חטאת הרודה
במ' סוכה (יב:) שאני הכא
כך ובין כך. אפי' אמר לו
בכותל: מנעול. קבוע בדלת: המכתשת החקוקה. כגון סלע היוצא
ממנה בשבת דה"ל כרודה פת מן התנור דלא מיחייב אף על
שהצינור הזה עשוי
הוא וכל מה שבתוכו: לא
לנקותו כל שעה. ריטב"א.
מכר לא את הבור כו'.
מן הכותל וחקק שם מכתשת: אבל לא את הקבועה. שהיתה חקוקה
גב דתנור מחובר ולענין טומאה נמי מקבל הדבש טומאה אפילו
ד. [ו]לאחר שהוא מקוה
דכל הני רשות בפני עצמן
במקומה כיון דלא בעי מחשבה ולענין פרוזבול נמי תיפוק ליה
ועשויה ואח"כ קבעה בקרקע ודלא כמתני' ומתניתין ר' אליעזר היא
ה)
ח
שלם בכשרות, יכול למלא
הן ולא שייכי כלל עם
בכתף ולתת בו בין מים
הבית: ת"ר צינור שחקקו.
דהא איכא מקום ששוכבת עליו כדפריך בהשולח (גיטין דף לז.) גבי
דפליג בסיפא ואמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכן פירש
שאובים צוננים בין מים
כדי לקובעו מן המעיין
ר' חננאל וכן עיקר: ר' אליעזר כו'. אמכתשת קבועה פליג: בין
עציץ נקוב אלא על כרחך דמנח אסיכי כדמשני התם ואם
ט
י
חמים ואינו נפסל כלל. שם.
ועד המקוה שילכו המים
כך ובין כך. בין שאמר לו כל מה שבתוכו בין שלא אמר: לא מכר
ה. והשתא ודאי הא
כן אין טעמו של רבי אליעזר משום שמחובר בטיט:
למקוה דרך הצינור: פוסל
דצינור לא ר"א ולא רבנן
את המקוה. משום דהמים
לא את הבור כו'. דאינו בתוכו של בית אלא בניינים בפני עצמן הן:
ומקבלת
דבית דר"א אפי' חקקו
דרך הצינור שהוא כלי באין
צינור. של עץ או של אבן עשוי כמין סילון ויורדין ממנו מים למקוה: קבעו בקרקע פוסל את המקוה. דמים שאובין פוסלין אותו וכיון שהיה
ולבסוף קבעו חשיב
למקוה והוו כמים שאובין
כמחובר ולרבנן אפי'
דלאו כקרקע הוא: קבעו.
תורת כלי עליו קודם שקבעו לא מיבטיל תו שם כלי מיניה ומשוי להו שאובין למים שבתוכו: ולבסוף חקקו. הרי הוא כעושה חריץ בקרקע: מני.
קבעו ולבסוף חקקו חשיב
מתחלה לארץ: ולבסוף
הך ברייתא דקתני דמשום קביעות בקרקע לא בטיל שם כלי מיניה דמעיקרא: לא ר' אליעזר ולא רבנן. דפליגי עליה: הי ר' אליעזר. מאיזה
כתלוש וכי נקיטינן הי ר"א
חקקו. כשהוא מחובר: אינו
אי ר"א דבית חד מינייהו
פוסל את המקוה. דכקרקע
דברי ר' אליעזר אתה למד דלא סבירא ליה הך ברייתא. וה"ה דה"ל למימר והי רבנן אך אין דרך גמרא להאריך כל כך: אילימא ר' אליעזר
נקטינן וה"ה דבעינן
דמי הואיל ולא הוי ליה
דבית. דמכתשת חקוקה ולבסוף קבעוה כקרקע משוי לה ומכורה בכלל בית ומיהו רבנן דפליגי עליה לא ליהוו הנהו רבנן דאמר
למימר ואי רבנן דבית
תורת כלי בתלוש: לא
ולפיכך הוצרכו לתרצה
ר' אליעזר ולא רבנן. אי
לעיל לא ר' אליעזר ולא רבנן: בעין יפה מוכר. והלכך אע"ג דאיכא תורת כלי עליו כיון דמחובר מכרן המוכר אבל גבי
אליבא דכולהו דדילמא
נימא ר' אליעזר דבית.
צינור שחקקו ולבסוף קבעו מודי דפסיל מקוה: ורבנן סברי כו'. משום דר' אליעזר נקט לה ואכתי כדברי הכל אתיא: כוורת
הא דצינור בין לר"א ובין
דאמר לעיל כל המחובר
לרבנן ושאני גבי מכר
לקרקע הרי הוא כקרקע
דבורים. מחוברת היא בקרקע בטיט: הרי היא כקרקע. לכל דבר להיות נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ולקנות על גבה מטלטלין ולכתוב
דר"א סבר וכו' ורבנן סברי
והכא קתני צינור שחקקו
עליה פרוזבול כאילו היא קרקע דתנן במסכת שביעית פרק אחרון (משנה ו) אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם אין לו מזכה בתוך
וכו'. שם. ו. וה"ק מה יער
ולבסוף קבעו אע"ג דמחובר
שדהו. ולשם [מ"ג] מפורש לפי שראה הלל שנמנעין העשירים מלהלוות לעניים מפני יראת שביעית שמשמטת והיו עוברין על מה שכתוב
מחובר גמור אף דבש
לקרקע פוסל את המקוה.
בכוורתו. שם. ז. וכי
ולא רבנן דאמרי לעיל מכר
פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' [דברים טו] עמד הלל והתקין פרוזבול פרוז ריוח כמו שהפריז על מדותיו דבמסכת נדה (דף ד:) בול עשירים
פרקינן דהכא בכוורת
את המכתשת חקוקה אבל
כמו אלו ראשי בולאות שביהודה (גיטין דף לז.) כלומר ריוח לעשירים שלא יפסידו שלהם ותנן
גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני
תלושה היא ור"א עביד לה
לא את הקבועה משום
[שביעית פ"י מ"ד] (ו)
כמחובר מגזירת הכתוב
דלא כקרקע דמי הואיל
ופלוני שקראו לדבש בכוורתו
שהיתה תלושה מעיקרא
יער ממילא מתרצא דרבנן,
אע"ג דקבעה וחקקה במקומה ב) והכא קתני קבעו ולבסוף חקקו במקומו הרי הוא כקרקע ואינו פוסל את המקוה. ודלמא התם בבית בהא קמיפלגי דר' אליעזר דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע סבר מוכר בעין יפה מוכר
דהתם תלוש גמור הוא
ורבנן סברי וכו'. אבל הכא לענין מקוה דלמא כברייתא ס"ל: כוורת דבורים. שעשאה וחיבר לקרקע כו' וכותבין עליה פרוזבול. דקאמר מוסר אני לכם שטרותי אגב האי כוורת כדי שלא תהא שביעית משמטת:
ורבנן לא דרשי קרא דיער.
שם. ח. [ד]איכא עלה שם אוכל בלא מחשבה. שם. ט. דאפי' הוא מושאל או מושכר כותבין פרוזבול. שם. י. [דמונח] על
א) נראה דצ"ל דאינו מכור לר"מ אלא קנים המעמידים וכו'.
ב) דברי רבינו בכאן הוא כדעת ר"י בתוס' ד"ה אילימא ע"ש.
גבי יתדות ואין הקרקע שלו. רש"י גיטין לז.