המוכר
את הבית פרק
רביעי בבא בתרא סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[ומקבלת
ח) טומאה במקומה]. וא"ת מה טעם נקט גבי טומאה
ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כ"ז
לד א מיי' פכ"א מהל' שבת
א) שבת צה. לקמן פ: ע"ש,
ב) כלים פט"ו מ"ב,
הל' ו סמג לאוין סה
במקומה דאין חילוק בין במקומה בין שלא במקומה
שארצה והדיינין חותמין עליו מלמטה או העדים והלכך משמסר שטרותיו
ג) [דברים טו], ד) [רש"י
טוש"ע א"ח סי' שכא סעיף
לב"ד לגבותן ואיהו לא קגבי לא קרינא ביה לא יגוש ג) דדיינין קמגבו ליה
דהא לאו מחוברת היא ואומר ר"ת דשלא במקומה מקבלת טומאה כיון
יג:
גיטין לז. ד"ה אלא על
לה ב מיי' פי"א מהל' כלים
הקרקע], ה) [שמיני פרשה
דמטלטלין אותה ממקום למקום ודמי לשאר כלים שבבית וגזרו בה
והפקר ב"ד הפקר וה"מ כשיש לו קרקע ללוה דדמי כאילו יש למלוה משכון
❖
ט], ו) [מכאן שייך לע"ב],
הלכה כד:
דבמשכון לא שייך לא יגוש (א) שכל מה
רבנן טומאה דלמא אתי לאיחלופי:
ז) [צ"ל קבעו], ח) צ"ל ואינה
ושאני
פשוטי כלי עץ דרבנן.
שיוכלו חכמים לתקן כדי שלא יהו נראין
מקבלת. יעב"ץ ועי' קובץ
ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה
❖
א
שיעורים אות רפה,
רבינו גרשום
עוקרין דבר מן התורה התקינו כן
וא"ת דבהנך דחזו
ממנה בשבת חייב חטאת וחכמים אומרים
נראה הטעם בעיני. ומרבי זקני זצ"ל
למדרסות איכא טומאה דאורייתא
ד)
ואינה מקבלת טומאה
אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול
במקומה. דלאו כלי
תורה אור השלם
דכל המטמא מדרס מטמא טמא מת
שמעתי דהיינו טעמא דסתם לוה אין
ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה
הוא דכקרקע דמי: חייב
ק"ו מפכין קטנים כדאמרינן בפרק
רגילין להלוותו אא"כ יש לו קרקע
1 וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ
חטאת. משום דתולש דבר
בשבת פטור התם כדאמר ר' אלעזר טעמא
המחובר: וחכמים אומרי'
להשתעבד למלוה ובמילתא דשכיחא
כיצד הרגל (ב"ק דף כה:) ובפרק על
אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת
א
אינה כקרקע וכו'. והשתא
קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ
א) דאמר ר' אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב
אלו מומין (בכורות דף לח.) נמי פריך
תקינו רבנן אבל בשאין לו קרקע מילתא
משמע דלא ר' אליעזר היא
וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ
ויטבול אותה ביערת הדבש מה יער
דהא ברייתא קתני גבי צינור
דלא שכיחא היא ולא תקינו רבנן
ואין לו תוך בכלי שטף מדאורייתא
וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה
1
❖
חקקו ולבסוף קבעו פוסל
עֵינָיו: שמואל א יד כז
התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף דבש
בר קבולי טומאה הוא והא דומיא דשק
פרוזבול. ואתא רבי אליעזר למימר דאם
את המקוה דלא כקרקע
בעינן ומשני בהנך דחזו למדרס ואי
יש ללוה כוורת דבורים כותבין פרוזבול
דמי. ולא רבנן היא דאמרי
הרודה ממנו בשבת חייב חטאת אלא ר"א
אינה כקרקע וברייתא קתני
הגהות הב"ח
בשאר פשוטי כלי עץ דלא חזו למדרס
דסד"א אע"ג דהרי היא כקרקע
דדף דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל
קבעו ולבסוף חקקו אינו
ב)
הנהו אפי' מדרבנן לא מקבלי טומאה
לשאר דברים לגבי הך תקנה לא
(א) רשב"ם ד"ה (בדף
פוסל את המקוה אלמא
ר"א מטהר וחכמים מטמאין מני אי רבי
ב
הקודם) הרי היא כקרקע וכו'
(דלאו) דכקרקע דמי: התם
חשיבא קרקע דלא סמכא דעתיה
כדמוכח בריש חולין (דף ג. ושם ד"ה כגון)
לא שייך לא יגוש דכגבוי
טעם דר' אליעזר. דחשיב
אליעזר אפי' חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן
דמלוה עילויה הואיל ויכולין לטלטלה
דאמר הכל שוחטין ואפי' טמא במוקדשין
ועומד הוא שכל מה
ליה כקרקע משום דכתי'
אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי לעולם
שיוכלו: (ב) ד"ה ואינה וכו'
ויטבול אותה ביערת הדבש.
קמ"ל: ואינה מקבלת טומאה. זו
האי טמא דאיטמי במאי כו' ומשני
בפרק המוכר. נ"ב בדף פ
מה ענין הטבלה אצל יער
רבי אליעזר היא ושאני פשוטי כלי עץ
הכוורת במקומה דכיון דמחוברת
כגון שבדק קרומית של קנה ושחט
ע"ב: (ג) ד"ה אינה כקרקע
אלא מה יער כו'. אבל
דמשום: (ד) ד"ה ה"ג וכו'
לענין צינור כברייתא ס"ל.
דטומאה דרבנן מכלל דשאיבה דאורייתא
היא לקרקע יצאה מתורת כלי וגם
בה ואי מקבלי טומאה מדרבנן מאי
מיירי וקא קרי ליה:
ורבנן לית להו האי דרשה
הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה
משני וכ"ת התם בדלא עבדה כעין
והא
(ה) תוס' ד"ה ושאני וכו' כלי
דר' אליעזר להכי קסברי
עץ וכלי עור וכלי עצם:
דבטל לגבי כוורת. ודוקא במקומה אבל אם נטלה משם אז מקבל
כלי דעל כרחך איירי בדעבדה כעין כלי דקדשים טעונים שחיטה
דכל שעה אינה כקרקע אבל
(ו) בא"ד ביום השמיני כלי
בצינור כברייתא סבירא
הדבש טומאה כמאן דאמר (ב) בפרק המוכר את הספינה דלא בעי
בכלי כדאמרי' בהתודה (מנחות דף פב:) מויקח את המאכלת ועוד תנן
עץ יכול וכו' ת"ל מכל כלי
להו: דף של נחתומים.
עץ: (ז) בא"ד ובאין להם בית
מחשבה דאיכא מאן דמצריך מחשבה והלכך אצטריך הכא גבי
במסכת כלים (פ"ב מ"א) ומייתי לה בפ"ק דשבת (דף טז. ושם) כלי עץ
נסר שמתקנין על גביו
(ה)
קיבול נמי איירי וכו' דא"ר
הלחם: ר' אליעזר מטהר.
טומאה למיתני במקומה וה"ה לכל הנך מילי: והרודה ממנה.
וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהם טהורים ומקבליהם טמאים ועל כרחך
יוחנן: (ח) בא"ד דרשה
דלא קא מקבל טומאה
כשהיא במקומה דהיינו מקום גידולו של דבש חייב חטאת כתולש
טהורים אפילו מדרבנן דכלי זכוכית אפילו מקבליהם ליכא טומאה אלא
גמורה היא ההיא דתורת
הואיל דקבעה כקרקע דמי:
❖
כהנים אמאי קבעי:
מני. ברייתא דצינור: אי
מן הקרקע. אלמא לר' אליעזר חקקו ולבסוף קבעו כקרקע משוי ליה
מדרבנן כדאמרינן במסכת שבת (שם) ב ופירש רבינו שמואל דודאי אין
ר' אליעזר אפילו חקקו.
וברייתא דלעיל דלא כרבי אליעזר היא ומיהו הנך רבנן היא: אינה
להם טומאה אפילו מדרבנן ומסקנא לא קיימא הכי אלא מוקי לה בדף
לצינור ולבסוף קבעו לא
ליפסל דכקרקע דמי כדקתני
מוסף תוספות
כקרקע. (ג) משום דחיבור בקרקע לא בטיל תורת כלי מינה ומקבלת
של מתכת ויש מפרשים בדף של נחתומין אע"פ שהוא פשוטי כלי עץ
הכא דף של נחתומים
טומאה במקומה וגם הדבש דלא בעי מחשבה כדתניא לקמן בהמוכר
מקבל טומאה מדרבנן כיון שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם
א. ומה פכין קטנים
אע"ג דתקנו קודם וקבעו
שטהורים בזב טמאים במת
את הספינה [פ:]: ה"ג התם אמר רבי אלעזר מאי טעמא דר"א.
בכותל ר' אליעזר מטהר
דדריש בת"כ בפרשת ויהי ביום השמיני כלי (ו) יכול אפילו הסולם
מפץ שטמא בזב אינו דין
דכותל כמחובר. ואי רבנן
והקולב כו' ת"ל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השולחן
דחשיב לכוורת דבורים כמחובר דכתיב ויטבול אותה ביערת
שטמא במת. ר"ן.
אפי' קבעו לצינור ולבסוף
ואת הטבלא ואת הדולבקי ת"ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות
הדבש ביהונתן כתיב ובדבש במקום גידולו מיירי וקרי ליה יער
ב. וסיככה בחיצין זכרים
חקקו נמי לפסול דתורת
(ד)
כשרה בפ"ק בסוכה (יב:)
כלי עליו דכי היכי דאמר
והלכך חשיב ליה מחובר ואפי' אין הכוורת מחוברת ממש בקרקע
את אלו כו' ת"ל שק מה שק שהוא משמש אדם ואת משמשי אדם
ואי מקבלי טומאה אפי'
הכא בין קבעו לדף בכותל
אבל גבי צינור שחקקו ולבסוף קבעו מודי ר"א דחשיב כלי ופסיל
אף אני ארבה את השולחן כו' ועל כרחך כשאין ראוין למדרס
מדרבנן, הוי פסילי לסיכוך.
ולבסוף תקנו בכותל עצמו
תוס' מנחות צו: ג. ועיקר
ובין תקנו בתחלה ולבסוף
מקוה כדקתני ברייתא ואכתי לא ידעינן הי ניהו ר"א דלית ליה הך
מדלא נקט מטה כסא וספסל והוה ליה לרבוינהו מקראי דמשכב
דרשה דרשינן למה שק
קבעו כל שעה מטמא
ברייתא: דף של נחתומין.
נסר רחב לערוך עליו וללוש את הפת.
ומושב ובאין להם בית קבול (ז) איירי מדלא קאמר מה שק מיטלטל
מטלטלין מלא וריקן. תוס'
דלאו ככותל דמי הכי נמי
עירובין לא. ד. והיינו נמי
אפי' קבעו ולבסוף חקקו
ולי נראה הוא דף שקבוע בכותל ליתן עליו את הפת למכור כעין
מלא וריקם אלמא מקבלי טומאה ואע"ג דמפיק להו מקרא לא הוי
דאמרינן מעיקרא שאני
ליפסל: לעולם ר' אליעזר
שעושין פלטרין שלנו בכותל בתיהן מבחוץ. ולקמן מוקי בדף של
אלא אסמכתא כמו כמה דרשות דת"כ ובספרי דלא הוי אלא
ג
[ע"ב]
פשוטי כלי עץ דרבנן,
ושאני פשוטי כלי עץ.
כלומר משא"כ בשאובה
דלית להו בית קבול כגון
מתכת דפשוטיהן טמאין: רבי אליעזר מטהר. דכל המחובר
אסמכתא וכן משמע בפרק שתי הלחם (מנחות דף צו:) א"ר
שהיא פסולה דאורייתא
דף: דטומאה דרבנן. כלומר
לקרקע הרי הוא כקרקע: וחכמים מטמאין. דלא בטיל לגבי קרקע.
יוחנן לדברי האומר מסגרתו למטה היתה פירוש למטה ברגלי השולחן
וכו', [ו]מתמה תלמודא
מדרבנן מקבלת טומאה
ותיקון הדף שמחליקין אותו לכך הוא במקום חקיקת הצינור
ולא בשולחן טבלא המתהפכת טמאה פירוש דדרשינן השולחן הטהור
וכו' והא כיון דקתני פוסל
ולא מדאורייתא ומשום
את המקוה מכלל דאיכא
הכי מטהר אפי' כי תקנו
דתיקון משוי לה גמר כלי לקבל טומאה. ומדלא קמפליג בין תקנו
מכלל שהוא טמא לדברי האומר מסגרתו למעלה היתה טבלא
מקוה מעיקרא וכיון
ולבסוף קבעו. אבל גבי
ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף תקנו אלמא לרבי אליעזר הכל
המתהפכת תיבעי דהא דשולחן של מקדש מקבל טומאה לפי שהיה
שכן אינו נפסל אלא
מים שאובים דאורייתא
מדרבנן. ר"ן.
ודאי פסול הוא. ומקשי'
טהור לא שנא חקקו ולבסוף קבעו לא שנא קבעו ולבסוף חקקו
לו בית קבול אבל טבלא המתהפכת שאין לה בית קבול תיבעי ואי
לר' אליעזר מכלל דשאובין
ולרבנן הכל טמא. אלמא ההיא ברייתא דצינור דלעיל דקמפליג בין
דרשה גמורה היא (ח) דת"כ אמאי תיבעי תיפוק ליה מקרא דהתם
דאוריית'. כלומר מים
שאובין שפוסל את המקוה
קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קבעו לא רבנן ולא רבי אליעזר
אלא ודאי אסמכתא היא ובטבלא המתהפכת מספקא ליה אי מקבלא
דאי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו היה לו להכשיר ואי רבנן
טומאה מדאורייתא כדפירש הקונט' התם משום דעדיפא משאר פשוטי
אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי יפסול את המקוה: לעולם רבי אליעזר.
כלי עץ לפי שראוי להשתמש בה משני צדדין ולמאן דאמר למטה
סבירא ליה כברייתא דצינור שחקקו ולבסוף קבעו אכתי כלי הוא
היתה טמא מדכתיב הטהור:
מכלל דשאיבה דאורייתא. רשב"ם ור"ת מפרשי דכולו שאוב הוי
ולא בטיל לגבי קרקע ופסיל את המקוה והכא גבי דף היינו טעמא
דר' אליעזר דמטהר ליה אפילו בתקנו ולבסוף קבעו דשאני פשוטי
דאורייתא ד ומביאים ראיה מדתניא בת"כ בפרשת ויהי ביום
כלי עץ כגון האי דף דאפי' קודם שקבעו אין לו טומאה אלא מדרבנן
השמיני מקוה מים יהיה טהור יכול מילא בכתפו ועשה מקוה בתחלה
והלכך בקבעו מיקל ר' אליעזר אבל לעיל גבי צינור שמים שאובים
יהא
פוסלין את המקוה מן התורה כדתניא בת"כ ה) יכול מילא מים על כתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור ת"ל מעין [ויקרא יא] מה מעין בידי שמים
אף מקוה בידי שמים התם מודי ר"א דפסיל מקוה דמשום קביעותו בקרקע לא בטיל מניה תורת כלי דמעיקרא ומיהו לא אשכחן
טומאה לפשוטי כלי עץ אפי' מדרבנן חוץ מאותן הראוין למדרס וכדתנן במס' נדה (דף מט.) כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת ובמסקנא
נמי מוקמינן לה בדף של מתכת: ומתמה גמ' מכלל דשאיבה דאורייתא. דמדקא משני הכי שמעינן דברייתא דלעיל בפסול שאיבה דאורייתא
מיירי והלא מדרבנן הוא כדאמרי' במסכת יבמות (דף פב:) שאם היה מקוה מ' סאה ונתן סאה שאובין ונטל סאה כשר עד כמה רבי יוחנן
אמר עד רובו והיינו טעמא דמדאורייתא הוא דבעינן מקוה ממים מכונסין לכתחלה בלא שאיבה דאיתקש למעין כדפרישית לעיל ואפילו
נפלו בתר הכי שאובין בטלו ברובא א"נ קמא קמא בטיל ולעיל נמי גבי צינור המקוה היה עשוי כבר כהוגן ואח"כ קבעו שם צינור כדקתני
פוסל את המקוה מכלל דהיה שם מקוה מעיקרא הלכך פסולא מדרבנן הוא: ו) ועוד. אפילו אם תמצא לומר דאחמירו ביה רבנן כשל
תורה הכא גבי דף נמי בדאורייתא מיירי דבדף של מתכת מיירי דטומאתו מן התורה דבשלמא עץ אתקש לשק [דכתיב]
כלי עץ או בגד או עור או שק (ויקרא יא) מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ כו' אבל כלי מתכת בפרשת מדין הוא [דכתיב]
(במדבר לא) אך את הזהב וגו' ולא אתקש לשק. ואכתי דלא כרבי אליעזר היא ההיא דצינור דרבי אליעזר לא קמפליג מידי בין ז)חקקו
מעיקרא לחקקו ולבסוף קבעו: האמר רבי יוסי ברבי חנינא כו'. משום דפשוטי כלי עץ לית להו טומאה כלל הלכך אוקמה בדף של מתכת:
אלא