סו: המוכר
את הבית פרק רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא לעולם רבנן. דדף הוא. ודקשיא לך גבי צינור אפילו קבעו
יהא טהור ת"ל אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור מה מעין בידי
לו א מיי' פ"ד מהל'
א) [ב"ק סז.], ב) כתובות סט.,
ג) [ויקרא יא], ד) [מכשירין
מקוואות הל' א סמג
שמים אף מקוה בידי שמים ויש לדחות דאסמכתא היא כמו כמה
ולבסוף חקקו נמי יפסול למקוה לרבנן דמטמאי ליה גבי דף וחשיבי
פ"ד מ"ג], ה) [שמיני סוף
עשין רמח:
דרשות דתורת כהנים ועוד מביא ראיה ר"ת דתנן במס' מקוואות
ליה כלי בכל ענינים אפי' בקבעו ולבסוף חקקו שאני שאיבה דרבנן
לז ב מיי' פי"א מהל' כלים
פרשה ט], ו) [צ"ל משום שאי
❖
❖
הלכה כד:
אפשר וכ"ה בס"י],
כדפרישית לעיל הלכך גבי צינור הוא דמקילי רבנן ואמרי אינו פוסל
בפ"ב (מ"ד) ר' אליעזר אומר רביעית בתחלה פוסל את המקוה ושלשה
בקבעו ולבסוף חקקו אבל לגבי דף
לוגין על פני המים ומדמחמיר
בתחלה טפי מבסוף ש"מ דבתחלה
דטומאתו מן התורה לעולם טמא אפי'
והא קיימא לן דרבנן ועוד האמר ר' יוסי בן
רבינו גרשום
הגהות הב"ח
א
פוסלין מדאורייתא ויש לדחות דהא
בקבעו ולבסוף תקנו דסבירא להו
ר' חנינא בדף של מתכת מחלוקת לעולם
(א) גמ' מהו להכשיר
ב
מדאורייתא היא: והא קי"ל.
דאחמיר רבי אליעזר בתחלה ברביעי'
לרבנן דכל המחובר לקרקע אינו
בהן את הזרעים אליבא
דמים שאובין האי דפסלי
רבנן היא ושאני שאיבה דרבנן אי הכי
א)
דר' אליעזר: (ב) רשב"ם
מדרבנן היא כדאמרי' במס'
כקרקע: א"ה. דלרבנן הכל שוה בין
משום דרביעית הוא שיעור טבילה
אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי שאני התם
ד"ה אליבא וכו' דטעמיה
יבמות
היו עושין
[דף פב]
למחטין ולצינורות וכבר יש שם פסול
קבעו ואח"כ חקקו בין חקקו ואח"כ
דר' אליעזר התם וכו'
מקוה של מ' סאה ונטל
דאיכא תורת כלי עליו בתלוש בעי רב יוסף
כדקחשבי ליה תלוש:
סאה ונתן סאה כשר
מקוה עליהם ולר"י נראה דאפי' כולו
קבעו לא בטיל לגבי קרקע וחשיב כלי
א
(ג) ד"ה כי תיבעי וכו' היכא
עד כמה אמר ר' יוחנן
מי גשמים שחשב
עליהם להדיח את
שאוב דרבנן כדמשמע בתוספתא
גמור וגבי שאיבה הוא דאקילו לבטלו
דחישב להדיח המכתשת
עד רובה יותר מרובה
❖
האיצטרובלין מהו (א) לזרעים אליבא
וכו' אפילו חישב להדיח:
פסיל ליה. ל"א שאיבה
דמקוואות דתניא בפרק שני מקוה
אגב קרקע אפי' חקקו ולבסוף קבעו
לטבילה מדרבנן פסול ולא
דרבי אליעזר דאמר
כל המחובר לקרקע
שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר
נמי לא יפסול מקוה ולבטיל אגב
מדאוריתא דמן התורה כשר
קרקע: ומשני התם דאיכא תורת כלי
מפני שזה ספק מים שאובין למקוה
דלא מצינו בתורה שצריך
מוסף רש"י
הרי הוא כקרקע לא
תיבעי לך כי תיבעי
מים חיים אלא זב דכתיב
כו'. וכל כך לא רצו להקל דאין
ומדקא מכשר ליה זה מספק ש"מ
לך אליבא דרבנן דאמרי אינו כקרקע
ושאני שאיבה דרבנן. מה
וכי יטהר הזב וגו': ועוד.
דכולו שאוב מדרבנן וליכא למימר
לך שאיבה גדולה מזו הואיל והוה
שמקוה נפסל בג' לוגין מים
קושיא אחריני הא אמר ר'
ב
מאי תיקו שלח ליה
רב נחמיה בריה דרב
ב)
שאובין, מדרבנן היא (ב"ק
יוסי בר חנינא בדף של
דלאו בכולו שאוב איירי אלא כשהיה
שם כלי עליה קודם שהוקבע
. כי אתיא הך איתתא
מתכת מחלוקת. ר' אליעזר
יוסף לרבה בריה
דרב הונא זוטי
סז.)
בו מים אך שהיה חסר דאם כן
בקרקע ואי לא חשבת ליה כלי בטלה
לקמך. אשה אחת באת לפני
ורבנן דפשוטי כלי מתכת
לנהרדעא כי אתיא
הך איתתא לקמך
ר' נחמיה שהיה לה ליטול
דאורייתא מיטמו ואפי' הכי
גזירתם לגמרי: בעי רב יוסף מי
הוה ליה למימר שהניחו חסר דריקן
עישור נכסים במקומו של
קאמר ר' אליעזר כי קבעו
אגבה
גשמים. שהיו יורדין וחישב עליהן
משמע לגמרי ריקן שלא היה בו מים
רבה בר רב הונא ובקשה מנו
בכותל טהור ולטעמיה
לשלוח לו דבר מאתו שישתדל
אמאי חקקו ולבסוף קבעו
כלל ועוד אמר בפ"ק דפסחים (דף יז: ושם) גבי משקין בית מטבחיא
שידיחו האיצטרובלין מהו שאותן גשמים יכשירו זרעים אם נפלו עליהן
❖
בדינה (כתובות סט.).
פוסל את המקוה: אלא
בכלים טמאים בקרקע טהורים ומפרש התם דבקרקע טהורים משום
לקבל טומאה דתנן (מכשירין פ"א מ"א) כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ
לעולם רבנן היא. דמטמי
דחזי להטביל בהן מחטין וצינורות אלמא אפי' כולו שאוב חזי להטביל
שאין סופו לרצון מכשיר והכא נמי כיון דניחא ליה בירידתן לצורך
גבי דף של מתכת דאפי'
קבעו בכותל לא קמבטל
מוסף תוספות
בו דבשאוב מיירי מדמפליג בין כלים לקרקע וסתם משקין בית
איצטרוביל אע"ג דלא ניחא ליה בירידתן על הפירות הוי הכשר ובלבד
ליה: אי הכי. לטעמייהו
מטבחיא נמי שאובין הם ורשב"א דוחה דהכי קאמר בכלים טמאים
שיהא איצטרוביל חשוב כתלוש דלא מהני מחשבתו ולא קרינא
א. ומשום הכי לא מבטיל
בקבעו ולבסוף חקקו אמאי
אבל על פני המיםלאומקוה
אינו פוסל את המקוה. היינו
פי' שהיו בכלים אע"ג דהשתא הן בקרקע ולפי שהיו שאובים בקרקע
ביה וכי יתן ג) אלא היכא דמחשב שירדו על דבר תלוש כדאמרינן בפ"ק
היא ובטיל עד דאיכא
טעמא דשאיבה דרבנן היא
שלא היו מעולם בכלים טהורים והר"ר משה מפונטויז"א דוחה דאע"ג
דשחיטת חולין (דף טז.) תלוש ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים
שלשת לוגין שהוא דבר
ולאו מדאורייתא. אי הכי
חשוב שראוי להדיח רובו
אפי' חקקו ולבסוף קבעו
דשאיבה דאורייתא היא בקרקע טהור משום ו) שאפשר בלא המשכה
מחלוקת דתנן ד) הכופה קערה על גבי הכותל כו' ופרכינן רישא לסיפא
וראשו כדאיתא בפ"ק
אמאי פוסל את המקוה:
דכי נפלו מן הכלי לרצפה שהיא חלקה מימשכי אילך ואילך והוה ליה
ודייקינן מינה דכותל בנין חשוב תלוש ואם חישב שיודח הרי זה בכי יותן
דשבת (יד.). ר"ן.
שאני התם דאיכא תורת כלי
ב. והיינו משום דספיקא
עליו בתלוש. משום הכי
כשאיבה שהמשיכה כולה דכשרה ובפרק קמא דתמורה (דף יב.) דלא
אבל בכותל מערה שהוא מחובר מעיקרו לא מהניא מחשבתו להכשיר
דרבנן לקולא. תוס' פסחים
לא קמבטל אפי' בדרבנן:
מכשיר המשכה אלא כי איכא כ"א סאה במקוה אפשר דהיינו מדרבנן
זרעים ובתורת כהנים ה) יליף מקראי דבעינן מחשבה לצורך דבר התלוש
יז: ג. דמתוך הכלי ודאי
בעי רב יוסף מי גשמים
אסור לטבול מדאורייתא.
שחישב להדיח בהן את
וא"ת בשלמא אי כולו שאוב מדאורייתא היינו דגזרו חכמים ג' לוגין
והאי איצטרוביל נמי תלוש ולבסוף חיברו הוא ואליבא דרבנן דלעיל [סה:]
שם. ד. דמדאורייתא בטל
האיצטרוביל. שהוא מחובר
מים שאובין פוסלים אטו כולו שאוב ודוקא בשלשה לוגין גזרו שהן
דפליגי במכתשת קבועה קמיבעיא ליה כדמפרש ואזיל אי סבירא להו
ברובא. ריטב"א. ה. דהתם
לקרקע מי הוו חשיבי
דתלוש ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים הוי תלוש או לא: אליבא דר'
ראוין לרחיצת אדם כדאמרינן בפרק קמא דשבת (דף יד.) בתחלה
כיון דיש לפנינו שאוב
הני מים להכשיר הזרעים
מוכיח לתלות בו כמו
אי לא. מי אמרינן דאין
אליעזר לא תיבעי לך. דודאי חשיב מחובר ולא מיבעיא איצטרוביל
היו טובלין במערות סרוחים ונותנין על גביהן ג' לוגין מים שאובין
בהכשר לא רצו חכמים
מכשירין כי היכי דגרסינן
כו' אבל אי כולו שאוב דרבנן אמאי גזרו כלל בשאיבה וי"ל גזירה
דדמי לקרקע טפי ממכתשת קבועה דודאי חשיב מחובר אלא אפילו
להתיר ספיקו עד שיהא שם
בשחיטת חולין הכופה
רוב הכשר במקוה לבטלו
קערה על הכותל אם בשביל
שמא יטבול בכלי ג דדומיא דמעין אמר רחמנא שהן בקרקע ומההוא
מכתשת קבועה דחשבו לה רבנן תלוש פליג איהו ואמר כל המחובר
ואז סומכו על הספק. שם.
שיודח הכותל אינו בכי יותן
מקוה שהניחו ריקן ארשב"א דאדרבה יש להוכיח דכולו שאוב
כו' והא ליכא למימר דטעמיה (ב) התם משום דבעין יפה מוכר דהא
ו. עיין ר"ש מקואות פ"ב
משום דחשיב דבר המחובר
מ"א. ז. כיון דלית להו
לקרקע וכל המחובר לקרקע
דאורייתא דקתני כשר מפני שזה ספק מים שאובין וחזקת המקוואות
כללא קאמר ועוד דשמעינן ליה גבי דף דמטהר אפי' בתקנו ולבסוף
לרבנן כל המחובר לקרקע
הרי הוא כקרקע ולא חשיב
כשרות שאדם אינו עושה מקוה אלא לטבול בו ואינו ממלא אותו
קבעו ואליבא דרבנן דדף נמי לא קמיבעיא ליה דודאי תלוש ולבסוף
הרי הוא כקרקע. תוס' רי"ד.
כלום ואם בשביל שיודח
ח. שפעמים שאדם מפנה
הקערה הרי זה בכי יותן.
מסתמא מים שאובים אלא מים כשרים לטבילה משמע דוקא משום
חיברו הוי תלוש כדקא חשיבי ליה תלוש גבי טומאה אפי' בקבעו
ביתו ומסלק אבי
הא גופא קשיא. הא בכותל
ולבסוף תקנו והוא הדין להכשיר: כי תיבעי לך אליבא. דהנהו רבנן
חזקה הוא דכשר הא לאו הכי פסול דספיקא דאורייתא לחומרא
האצטורביל משם ומוליכם
מערה דהוה מחובר מעיקרו
תדע דקתני סיפא צינור המקלח למקוה והמכתשת נתונה בצדו
דלעיל דפליגי עליה דרבי אליעזר במכתשת קבועה מאי מי אמרינן
למקום שהוא הולך, והיינו
אינו בכי יותן דכקרקע דמי.
טעמא דמכר את
בכותל בנין הרי זה בכי יותן
ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפני
היינו טעמייהו דסבירא להו דכל תלוש ולבסוף חיברו חשיב תלוש
האצטרוביל מפני שאינו
משום דהוי תלוש ולבסוף
שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שיש ספק מים שאובים
והלכך לא מכר את הקבועה והוא הדין לגבי הכשר טומאה וכיון
כליאלא בניןאבניםוהילכך
חיברו דתורת כלי עליו
בטל הוא אצל הבית
הכא נמי לגבי אצטרוביל
למקוה ומדמכשר בשיש בו רוב מקוה ד מספק וכשאין רוב פסול משמע
דטעמייהו משום דחשיבי ליה תלוש לא מבעיא היכא
ולעולם לאו כמחובר
המחובר לקרקע מכשירין
דרובו שאוב דאורייתא ועוד תניא התם שני מקוואות אחד שאוב ואחד
(ג) דחשיב להדיח מכתשת קבועה דמכשירין אלא אפילו חשיב להדיח
לקרקע הוי והוי הכשר. שם.
מי גשמים אי לא: אליבא
ט. [ד]דילמא טעמא דר'
דר' אליעזר דאמר כל
כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי הן
בהן איצטרוביל מכשיר את הזרעים דעל כרחך טעמייהו גבי
אליעזר משום עין יפה.
המחובר לקרקע הרי הוא
איצטרוביל ריטב"א. י. כי תיבעי לך
תלויות ומדלא מטהרין מספק אלמא כולו שאוב דאורייתא והראיות
כקרקע לא תיבעי לך. דודאי
אליבא דרבנן מי אמרינן
אפי' בכותל בנין סבירא ליה
לא נראו לר"י עוד האריך רשב"א ועוד אומר ר"ת דדוקא במקוה חסר פוסלים מים שאובין אבל במקוה שלם כל מים שאובין שבעולם אין
ה
ו
כיון דלגבי בית ודף חשיבי
דכקרקע דמי ואין מכשירין:
פוסלין אותו ושמה כתב ראיות ממסכת מקוואות ואין להאריך ואכתוב ראיה אחת דתנן התם פרק ששי (מ"ח) היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום
כתלוש ה"ה בהא או דילמא
כי תיבעי לך אליבא דרבנן
התם טעמא משום דכל
ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו בתחתון מ' סאה משמע אע"פ שרוב מים שאובין אין נפסל כיון שהיה שלם דהא אי אפשר אם לא נתן
דאמרי כל המחובר לקרקע
בעליון יותר מארבעים סאה: בעי רב יוסף מי גשמים שחישב עליהם להדיח בהן את האיצטרובלין מהו להכשיר בהן את הזרעים. פירש
המוכר בעין רעה מוכר,
אינו כקרקע. מאי מי אמרינן
ושאני דף, דכל דלא מבטל
דהאי דקאמרי כל המחובר
הקונטרס דבכל תלוש ולבסוף חיברו מיבעיא ליה לענין הכשר זרעים ואליבא דרבנן דמכתשת ואין נראה לר"י דאם כן לימא סתמא תלוש
כולי האי כמו אצטרוביל,
לקרקע אינו כקרקע לכל
שאינו מחובר כ"כ שהרי
מילי קאמרי אפי' לגבי
ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים לרבנן מהו כדנקיט בפרק קמא דחולין (דף טז. ושם) ולא הוה ליה למינקט איצטרוביל טפי משאר מילי ועוד
פעמים עוקרים אותו
איצטרוביל ומכשיר או
דאין סברא לדמות הכשר זרעים למכר שתהא מכתשת חשובה כתלוש לענין הכשר זרעים כמו שחשובה לענין מכר ועוד דלענין שחיטה נמי
ממקום למקום, מחשב
דלמא בעלמא כגון כותל
כתלוש. שם.
בנין אמרי' דאינו כקרקע
תיבעי לרבנן תלוש ולבסוף חיברו מהו אי הוי כתלוש או לא ועוד דפירש דלרבנן דדף לא מיבעיא ליה דלדידהו ודאי הוי כתלוש א"כ אדמיבעיא
דזימנין משנהו אבל גבי
ליה לרבנן דמכתשת אי סבירא ליה כר' אליעזר או כרבנן דדף לענין הכשר זרעים תיבעי ליה לענין טומאת דף גופיה דאיפליגו
איצטרוביל דקביע הוא
כקרקע דמי ואין מכשירין
בה רבי אליעזר ורבנן ועוד כיון דלרבנן דדף פשיטא ליה דהוה כתלוש ה"נ לרבנן דמכתשת דאמאי אית לן למימר דפליגי הני
תיקו:
רבנן דרבי אליעזר אהנך רבנן דר"א ועוד דאינו מחלק בין דף למכתשת לכותל ואיצטרוביל ובפרק קמא דחולין (דף טז:) מחלק בין
סכין הקבועה לצור היוצא מן הכותל דקאמר שאני סכין דלא מבטל ליה ונראה לר"י דלרבנן דדף מיבעיא ליה דחשבי ליה לדף תלוש
לענין טומאה והוא הדין לענין הכשר זרעים דהכשר וטומאה דמו אהדדי ואליבא דמאן דאמר בפ"ק דחולין (דף טז. ושם) דתלוש
ולבסוף חיברו דכותל בנין לענין הכשר זרעים הוי כמחובר והשתא מיבעיא ליה לרבנן דדף ומכתשת דכולהו רבנן דרבי אליעזר
מסתמא חדא נינהו באיצטרוביל מהו ובאיצטרוביל דוקא מיבעיא ליה והכי קמבעיא ליה איצטרוביל דבטל לגבי קרקע גבי מכר לרבנן
דמכתשת אי הוי בטל לגמרי כמו כותל וחשיב נמי מחובר לענין הכשר זרעים או דלמא לענין הכשר זרעים לא חשיב מחובר כמו כותל ז
אלא דוקא לענין מכר משום עין יפה אע"ג דלא מהני עין יפה לענין מכתשת היינו משום שאין סופה כל כך להתעכב בבית כמו האיצטרוביל
ומיהו לענין הכשר זרעים לא חשיב האיצטרוביל מחובר לפי שעשוי לינטל יותר מכותל ח ואליבא דרבי אליעזר לא מיבעיא ליה דהא חשיב
דף מחובר לענין טומאה והוא הדין לענין הכשר זרעים וכ"ש איצטרוביל והא דקאמר אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך דאמר כל המחובר
לקרקע הרי הוא כקרקע
לאו דוקא
נקט ההוא לישנא דהא ממכר
אין להוכיח אהכשר זרעים ט
אלא אמאי דמטהר בדף קא סמיך י:
מעמלא