ח:
השותפין פרק
ראשון בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פדיון
שבוים מצוה רבה. והא דאמר בפרק בני העיר (מגילה דף
שבי כולהו איתנהו ביה. שהוא ביד העכומ"ז לעשות בו כל חפצו אם
ע א ב ג מיי' פ"ט מהל'
א) [ברכות ד: וש"נ], ב) [פאה
מתנות עניים הל' ה סמג
פ"ח מ"ז סנהדרין יז:],
למות [אם לחרב] אם לרעב: מפני שהוא כדיני ממונות. לעיין ולתת
כז.) אין מוכרין ס"ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא
ג) שקלים פ"ה מ"ב,
עשין קסב טוש"ע י"ד סי'
לכל אחד כפי טפלים התלויין בו: שגבויה וחלוקה שוה. בכל יום
רנו סעיף ג: קתני פדיון שבוים שמא מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני:
ד) [קדושין עו:], ה) כתובות
ומתחלקת בג' מפני שהיא כדיני ממונות. וא"ת מהאי טעמא
עא ד ה ו מיי' שם הל' ו ז
מט:, ו) [בילקוט ליתא וכן
מדי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גבויו בשנים שלא יצטרכו
בע"י ליתא], ז) נ"א להתם,
טוש"ע שם סעיף ד:
נמי תהא נגבית בג'
לטרוח ולבקש את השלישי לחלק:
עב ז מיי' פי"ד מהל'
ח) [בשאלתות פרשת תשא
לעשות קופה תמחוי. לחלק לעניי
איתא ורבנן אמרו מאי
ופר"ת לפי שהיה ידוע סכום של כל
מכירה הל' ט סמג
פדיון שבוים מצוה רבה היא אמר ליה רבא
דכתיב ואוהביו כצאת
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
עולם אם ירבו עליהן: להתנות על
אחד ואחד כמה יתן א:
לרבה בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן
השמש בגבורתו אלו
רלא סעיף כז כח:
ולשנותה
לכל מה שירצו.
המדות. להגדיל סאת העיר או
עג ח ט מיי' פ"ט מהל'
גבאי צדקה ופרנסי
דפדיון שבוים מצוה רבה היא א"ל דכתיב
העיר], ט) [תוספתא פאה
מתנות עניים הל' ה
להקטין: ועל השערים. שער חטין
נראה לר"ת דיכולים
פ"ד], י) פסחים יג. ב"מ לח.,
1והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם
סמג עשין קסב טוש"ע י"ד
סי' רנו סעיף ג: לשנותו אף לדבר הרשות אע"ג
והיין שלא ימכרנה שנה זו יותר מכך
כ) [מבואר היטב בפירש"י
כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב
עד י מיי' שם פ"ז הל' י
גיטין נב: ד"ה ולא אמיד],
וכך דמים: להסיע על קיצתם. לקנוס
דאמרינן בערכין בפ"ק (דף ו: ושם)
❖
ל) יעב"ץ, מ) [כ"ה בדפו"י],
סמג שם טוש"ע י"ד
לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי
את העובר על קיצת דבריהם להסיעם
האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא
סי' רמח סעיף ב:
ואמר רבי יוחנן כל המאוחר בפסוק זה קשה
עה כ מיי' שם הל' י והל'
מדת דין תורה: הא הימוני מהימן.
אסור לשנותה לדבר הרשות ואמר
יא טוש"ע שם סעיף א
תורה אור השלם
מחבירו חרב קשה ממות אי בעית אימא
יחיד להיות גזבר: שני אחים. לגבי
נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה
א)
וסעיף ז:
עו ל מ נ מיי' שם פ"ט
1 וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ
המנותא כחד דמו: מאי שררותיה.
עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה
קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא
הל' ח ט סמג שם
אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם
משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה
דקופה דקאמרת עלה לפי שאין עושין
סברא האי קא מינוול והאי לא קא מינוול
טוש"ע י"ד סי' רנז סעיף א:
כֹּה אָמַר יְיָ אֲשֶׁר לַמָּוֶת
עז ס ע מיי' שם הל' יא
שררה על הצבור כו': אפילו בע"ש.
לדבר הרשות הכא שבני העיר
(ד)
לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב
ואבע"א קרא יקר בעיני ה' המותה לחסידיו
2
טוש"ע שם סעיף ב:
וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶּׁר
משנים אותה שאני לפיכך מותר לשנותה
שיש פתחון פה לבעה"ב לומר טרוד אני:
עח פ מיי' שם הל' י
רעב קשה מחרב איבעית אימא (א) סברא
לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי: ירמיהו טו ב
❖
ופקדתי וגו'. אלמא אסור למשכן:
אפילו לדבר הרשות ואפילו באה ליד
2 יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה
טוש"ע שם סעיף א:
האי קא מצטער והאי לא קא מצטער איבעית
לַחֲסִידָיו: תהלים קטז טו
אמיד. עשיר כ): גבאי צדקה. המשכילים
הגבאי וכן היה ר"ת נוהג לתת מעות
3 טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב
אימא קרא 3 טובים היו חללי חרב מחללי
אל דל מהו צריך: מלמדי תינוקות.
הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת
מוסף רש"י
מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ
בני העיר נותנים ב אותם: כי הא
רעב שבי [קשה מכולם] דכולהו איתנהו ביה:
מצדיקי רבים הן שמלמדין ומחנכין
מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי:
שממשכנין על הצדקה.
איכה ד ט
תנו רבנן קופה של צדקה נגבית בשנים
דרבא אכפיה. אחר היה עמו דאין
אותן בדרך טובה: שבקתיה להמנותיך.
ב) א
4 וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת
נוטלים משכונות על צדקה
שיפסקו עליו ואינו נותנן,
עושין שררה על הצבור פחות מב'
שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד
שאין
ומתחלקת בשלשה נגבית בשנים
הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת
ג) ב
ואפילו בע"ש. שהאדם
תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
ולישב על גבם תמיד: דעתאי להתם.
ולא חשיב ליה $ מפני כבודו של רבא:
עושים שררות על הצבור פחות משנים
טרוד (קדושין עו:). פורטין.
שמות כח ה
אכפיה לרב נתן. וא"ת והא
לתינוקות: ורבנן מאי. תלמידי חכמים
5 וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ
פרוטות של נחשת שגבו
ג
ומתחלקת בשלשה כדיני ממונות
תמחוי
ג
לצדקה וכשמשהין אותם
לְפָנַי תִּכּוֹן וּפָקַדְתִּי עַל כָּל
בפרק כל הבשר (חולין
העוסקים בתורה תמיד מאי כתיב
נגבית בשלשה ומתחלקת בשלשה שגבויה
מחלידות צריך לפורטן בכסף
ירמיהו ל כ
לֹחֲצָיו:
בהו: לפרוש זה מזה. מפני החשד שלא
דף קי: ושם ד"ה כל) אמר כל מ"ע
6 וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר
(פסחים יג.) מחליפין פרוטות
וחלוקה שוים תמחוי בכל יום קופה מערב
ד
נחושת בסלעי כסף מפני
הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים
שמתן שכרה ל)[כתובה] בצדה אין
יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב:
שהפרוטות
מתעפשות
שבת לערב שבת ה תמחוי לעניי עולם קופה
כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד:
אבל זה פורש לחנות וזה לשער. זה
ב"ד של מטה מוזהרים עליה וגבי
ונפסלות (ב"מ לח.). תמחוי.
דניאל יב ג
לעניי העיר ורשאים בני העיר לעשות קופה
7 כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְיָ
מאכל שגובין מבעלי בתים
ו
צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך
לגבות מיושבי השער וזה לגבות
לחלק לעניים בכל יום (שם)
וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ
תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה
לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך
מיושבי החנות ובלבד שיראו שניהן
מאכל לחם ומיני מאכל שגובין
בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ
לחלק (פסחים יג.). ואין
כאחד: לא יתנם לתוך כיסו. שלא
(דברים טו) ואר"ת דהאי כפיה
שירצו ורשאין בני העיר להתנות על המדות
אַרְבָּעִים שָׁנָה:
❖
ז
מוכרין לעצמן. שמא
שופטים ה לא
❖
בדברים כמו כפייה (ה) ועל בפרק
יאמרו מעות של צדקה הוא גונב:
ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על
יחשדום שלקחום בזול (שם)
.
פורטין. פרוטות שגבו לוקחין דינרי
נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.)
קיצתן אמר מר אין עושין שררות על
גליון הש"ס
ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו
כסף לפי שהפרוטות של נחושת
הצבור פחות משנים מנא הני מילי אמר רב
מוסף תוספות
מחלידות: ואין פורטין לעצמם. פן
אותן הגבאי ולר"י נראה דבצדקה
תוס' ד"ה כי כו' מפני
נחמן אמר קרא והם יקחו את הזהב וגו'
4
כבודו של רבא. וכעין
א. דהקופה דבר קצוב
יחשדום שפורטין בזול: אין מונין אותם
כופין משום דאית בה לאו דכתיב
דאיתא בר"ה דף כב ע"ב
הוא על כל אחד ואחד,
שררות הוא דלא עבדי ח הא הימוני מהימן
שנים שנים. פן יאמרו שנים הוא
בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ
גיטין דף ג ע"ב סנהדרין דף
ואין הגבאין מוסיפין ולא
❖
מסייע ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא
יא ע"ב:
גורעין, אבל תמחוי אינו
נוטל ואינו מונה אלא אחד: אציפי
וגו' ולריצב"א נראה דהא דאין ב"ד
דבר קצוב אלא לפי צורך
מעשה ומינה רבי שני אחין על הקופה מאי
דבי כנישתא. מחצלות של בית הכנסת
מוזהרין על מצות עשה שמתן
ט
שעה היא נגבית לעניי
עולם. רי"ף. ב. לפיכך
שררותא דאמר רב נחמן אמר רבה בר
(ו) שכרן בצדה היינו דאין נענשין
משום דמזבני להו ממעות הקופה:
הגהות הב"ח
רשאין לשנותן לצרכי
וכן משמע בירושלמי דהמוכר את
ואתני (א) גמ' רעב קשה מחרב
אבוה לפי שממשכנין על הצדקה ואפילו
ציבור. רבינו יונה. ג. היאך
ד) י
איבעית אימא קרא ואיבעית
הספינה וההיא דכל הבשר (שם)
כפה אותו בשביל צדקה.
בע"ש איני והא כתיב ופקדתי על כל לוחציו ואמר ר' יצחק בר שמואל בר
5
אימא סברא אב"א סברא
תוס' כתובות מט:
דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר
האי קא מצטער: (ב) שם
מרתא משמיה דרב ואפי' על גבאי צדקה לא קשיא כהא דאמיד הא דלא אמיד
ד. דבדין מרומה צריך
להו שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרין
א"ל לאו הא האידנא
לחקור העדים בטוב עד
כי הא דרבא אכפיה לרב נתן בר אמי ושקיל מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה
ה)
תליסר שנין דלא חזיא לי:
שיתבאר האמת ואז ידונו
להכריחו עד שיעשה כשאר מצות
(ג) שם אין מונין אותן שתים
אותו לאמתו. תוס' מגילה
6 והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' ו)(המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע) זה
עשה דאם א"ל עשה סוכה ולולב
שתים אלא: (ד) תוס' ד"ה
טו: ה. ר"ל דשבעתיים
דיין שדן דין אמת לאמתו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו גבאי
ולשנות' וכו' משבא' ליד
היינו שבע כפול שבע,
ואינו עושה מכין אותו עד שתצא
הגבאי אסור לשנות' הכא
ושבעתיים כאור שבעת
צדקה במתניתא תנא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת
נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו:
כצ"ל ותיבות לדבר הרשות
ימים, מכפיל בעוד שבע,
נמחק: (ה) ד"ה אכפיה וכו'
שהן שמ"ג. ערוך. ועיין
לאמתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקות
❖
ושם) [וע"ע תוס' כתובות מט: ד"ה אכפייה
כמו כפייה רב פפא לרב
ריטב"א.
דין
ותוס' חולין קי: ד"ה כל]: אמת
כגון מאן אמר רב כגון רב שמואל בר שילת דרב אשכחיה לרב שמואל בר
יהודה בפ' נערה: (ו) בא"ד
❖
שמתן שכרה כתובה בצדה:
לאמתו. אמת לאפוקי דין מרומה
שילת דהוה קאי בגינתא א"ל שבקתיה להימנותך אמר ליה הא תליסר
(ב)
רבינו גרשום
אע"ג שהעדים מעידין אותו מ)[אין
שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי ז) עלויהו ח) ורבנן מאי אמר רבינא
מחתכיםאותו]כיון שיודעים שמשקרים
נהרג בחרב מינויל.
ד
רבינו גרשום (המשך)
ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ת"ר גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה
ט) ל
7
דמתלכלך בדמו: נגבית
כדדרשינן (בסנהדרין דף ז.) [צ"ל
בשנים. משום דמתחלקת
בקופה. ואפי' בע"ש דטרידי
מזה אבל פורש זה לשער וזה לחנות ממצא מעות בשוק לא יתנם בתוך כיסו
בשבועות ל:] לאמתו שלא יטו את הדין
לעניי העיר ודבר קצוב
אינשי בתיקון מאכלם: הא
אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיבא לביתו יטלם כיוצא בו היה נושה
הוא שיודעין כמה כל אחד
דאמיד. אם אומדין אותו
נ
[וע"ע תוס' מגילה טו: ד"ה זה]:
ואחד צריך ליתן בקצוב
שהוא עשיר וממאן ליתן
ומצדיקי הרבים וגו' אלו
בחבירו מנה ופרעו בשוק לא יתננו לתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של
ונותנין בשוה וליכא א)
ממשכנין אותו בעל כרחו
אלא סידורי בעלמא דגובין
והא דלא אמיד שאין
צדקה ולכשיבא לביתו יטלם תנו רבנן גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק
מלמדי תינוקות. אומר
י)
ס
אותו גבאי צדקה מהם:
לו מה ליתן אם (לוה)
ר"י דצריך לומר דרקיע מזהיר טפי
פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק
ומתחלקת בג'. מפני שהיא
[ליה] ממשכנין עליו נאמר
ע
כדיני ממונות מה דיני
ופקדתי על כל לוחציו.
מכוכבים דהא בס"פ אלו עוברין
מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן מעות של צדקה אין מונין אותן שתים
פ
(ג)
ממונות נוטלין מזה ונותנין
שקל מיניה [ד' מאה]
(פסחים מט: ושם ד"ה לא) משמע
אלא אחת אחת אמר אביי מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי כנישתא
לזה אף מחלקי צדקה מרבין
זוזי לצדקה. דהוה אמיד
דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות
לא' וממעטין לא' לפי
שהיה עשיר גדול: זה דיין.
כיון דשמעה להא דתניא ולשנותה לכל מה שירצו הוה יתיב אמר אביי
שיראו צרכי עניים: גיבויו
שמשכיל לדין הדין לאמתו.
דאמר לא מצא בת תלמיד חכם ישא
וחילוקיו שוה. שגובין מכל
ומצדיקי הרבים אלו גבאי
מריש הוה עביד מר תרי כיסי חד לעניי דעלמא וחד לעניי דמתא כיון
בת גבאי צדקה לא מצא בת גבאי
א' לפי מה שידו משגת
צדקה שמעשין בני אדם
דשמעה להא דאמר ליה שמואל לרב תחליפא בר אבדימי עביד חד כיסא
וכעין דין שמעיינין בדין על
ליתן צדקה ומצדיקין אותן:
צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ואריב"א
מי להרבות ועל מי למעט
שבקת לאומנותך. שהיה
ואתני
כי מצא בפרקי דרבי אליעזר דרקיע
משא"כ בקופה שאין גובין
מלמד תינוקות כלומר אם
מכל אחד אלא לפי מה
היית מלמד עדיין לא היית
דהאי
קרא דהמשכילים יזהירו כזוהר
הרקיע היינו רקיע שעל ראשי החיות שמזהירין מכוכבים שאורו כאור החמה והאי דקאמר
שרוצה ליתן ב) וקרוב נותנין
מבטל לעמוד בגינה: דעתי
ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש היינו שמש של עתיד לבא דהוא שבעתים כאור שבעת הימים ואור שבעת ימי בראשית
כולן בשוה: לעשות קופה
עלייהו. על התינוקות שלא
תמחוי. שאם ניתותר בקופה
הסחתי דעתי מהם שלא
היה שבעתים מאור חמה של עכשיו כדמפרש תרגום של רני ושמחי (זכריה ב):
ה
יותר על צורך עניי העיר
לזרזם ממקום זה שאני
ואע"פ עומד: ורבנן מאי. כלומר
ונתמעט בתמחוי לעניי כל
אדם שבאו עניים הרבה וכן תמחוי לקופה כמו כן: להתנות על המדות. להגדילן או למעטן מכמות שהיו: ועל השער. שאם היה
כיון דלדיין נתת זוהר הרקיע לעתיד לבא [ולגבאי] צדקה נתת אור הכוכבים רבנן עצמן מאי לאיזה אור יזכו הן: כצאת
השער ביוקר רשאין להתנות שילך בזול: ועל שכר הפועלין. שאם נשכרין פועלים בג' פשי' ביום רשאין להתנות שלא ישכרום אלא
השמש בגבורתו. דעדיף מכולהו: לפרוש זה מזה. בשוק משום חשדא שלא יחשדו זה לזה שא' מהם יתן לתוך כיסו
בב': ולהסיע על קיצתן. לקנוס על מי שעובר על תנאי שקצבו אנשי העיר: והם יקחו. ואין הם פחות משנים: שררות הוא דלא עבדי
ולא לכיס של צדקה אבל רשאי לפרוש זה לשער לשאול הצדקה וזה לחנות משום דקרובין זה לזה: פורטין לאחרים.
פחות משנים. כלומר דמשמע טעמו דשררות הוא דבעינן ב' ולא לשום דין ולא לשום עדות הלכך (הא) המוני מהמני אפי' ב' קרובים
שאם יש בכיס של צדקה פרוטות ורוצה לחלפן בסלע כסף פורטין לאחרים חלפי לאחרים ולא לעצמן שלא יחשדום
למנות על הקופה והיינוג) מאי שררות איכא בגבאי צדקה הואיל דדבר קצוב הוא ונותנין ברצון: ממשכנין. אם מעכב ליתן צדקה
שמרויחים בצדקה: אין מונין אותן שתים שתים. כשפורטין לאחרים אלא מונה אחת אחת שלא יטעה: לא יתיב מר.
רבה: אציפי. אמחצלאות שפורסין על כותלי בית הכנסת והיו קנויות מצדקה: מחצלאות. ששוכבין עליהן עניים: עביד חד.
א) נראה דצ"ל וליכא רק שררותא בעלמא:
ב) נראה דצ"ל וע"פ הרוב נותרין כולן בשוה או דצ"ל וקרוב שנותנין כולן בשוה כצ"ל:
ג) נראה
דצ"ל והיינו כר' חנינא וכו':