המוכר
את הבית פרק רביעי
בבא בתרא סז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איצטרוביל דאמרי
מכור לא משום דחשיב מחובר דהא גבי מכר מכתשת חשבי ליה לתלוש ולבסוף חיברו כתלוש ואצטרוביל נמי תלוש
לח א מיי' פ"כ מהל'
א) [נ"א הרי], ב) [צ"ל רבא],
ג) [עי' תוס' ערכין לב. ועי'
אישות הל' ה סמג עשין
ולבסוף חיברו הוא דקודם שיקבענו בקרקע הוי בנוי ועומד ואלא היינו טעמייהו משום דעיקר עשייתו לקביעות בקרקע טפי ממכתשת
ערוך ערך חלס], ד) קדושין
מח טוש"ע אה"ע סי' קיג
חשיב כבית לענין מכירת בית דומיא דכותלי הבית דחשיבי תלוש לענין הכשר זרעים ולגבי מכר הרי הן בכלל בית וחשיבי כקרקע או
סעי' ב:
כז. ב"ק יב. [תוספ' כתובות
לט ב ג ד ה ו ז מיי'
פ"ב ותוספתא ב"ב פ"ב],
דלמא טעמייהו גבי מכתשת משום דבעין רעה מוכר אבל לגבי הכשר כקרקע משוו ליה וכר"א סבירא להו תיקו. האי דנקט להדיח בהן
ה) [דף סט:], ו) [שתקנו
פכ"ה מהל' מכירה
❖
את האצטרוביל ולא נקט מכתשת
רש"ש], ז) [יעב"ץ מח"ז],
הלכה ו סמג עשין פב
מעמלא דבתי. וא"ת היכי
אורחא דמילתא נקט שהיו רגילין
טוש"ע ח"מ סי' רטו סעיף
אגבה עישור נכסי אפי' מאצטרובלי דריחיים
❖
א:
להדיחו אי נמי רבותא הוא דנקט
דמי אי כבר בא
א"ר אשי כי הוינן בי רב כהנא מגבינן אפי'
א
הגהות הב"ח
מעמלא דבתי: מתני' המוכר את החצר
כדפרישי' דאע"ג דאמרי רבנן מכר
השכירות ליד האחין אם כן מטלטלי
ב
(א) גמ' פתוחות לכאן ולכאן
רבינו גרשום
את האצטרוביל איכא למימר דחשבי
נינהו ולא גביא מנייהו ואי אתא
א
מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא
נמכרות עמה כצ"ל ותיבות
ג
ליה תלוש לענין הכשר זרעים
אלו ואלו נמחק: (ב) שם
לאשמועינן שיכולה להשכיר לצורך
עישור נכסים. דיש
את המטלטלין בזמן שאמר לו הוא וכל מה
קנה כולן הכי השתא התם
ד
לה לבת בנכסי אביה
כדפרישית: עישור נכסי. שהבת
נדונייתה פשיטא דאפילו למכור
הוא דסדנא: (ג) רשב"ם
יורשת ממקרקעי: אפילו
שבתוכו הרי כולן מכורין ה בין כך ובין כך
נוטלת בנכסי אביה בשביל פרנסת
יכולה וי"ל כגון שהשכירו הבית
ד"ה אפילו וכו' ולא ממטלטלי
מאצטרוביל. דכקרקע דמי:
לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד
ומדשלח ליה אגבה כצ"ל
מעמלא דבתי. משכירות
הבעל להינשא בו וקיי"ל בכתובות
לשנה וכבר עבר חצי הזמן וקא
והד"א: (ד) ד"ה אבל וכו'
הבתים. ויש אומרים
שבתוכה ר"א אומר המוכר את החצר לא
(דף סח.) לפרנסה שמין באב והיכא
משמע לן דאפילו שכירות מזמן
שאינן קבועין והיינו כל הנך
מעמלא דבתי היינו זבל
גמ'
דאמרן: (ה) ד"ה חולסאות
דאין יודעין דעתו נוטלת עישור
שמוציאין לפני הפתחים
מכר אלא אוירה של חצר:
ת"ר
שעבר תטול דאין השכירות משתלמת
וכו' חשוב הוא בפני עצמו:
גובה מהן עישור נכסים:
נכסים וממקרקעי ולא ממטלטלי
אלא לבסוף ולא דמי למטלטלין:
ב
ו המוכר את החצר מכר בתים החיצונים
(ו) ד"ה חנויות וכו' שאין
פיס' המוכר את החצר
כדאמר בכתובות : אפי' מאצטרובלי.
מוכרין מהן אלא: (ז) ד"ה
ה)
מכר את הבתים. שפתוחין
ים
ובתים הפנימים ובית החולסאות חנויות
ר"א סבר וכו' מוכר לך
לחצר: בורות שיחין
כר"א [סו:] דכל המחובר לקרקע הרי הוא
דאויר: (ח) ד"ה ורבנן וכו'
ומערות. שתחת הבית
פתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאין פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה
כקרקע. ופירש רבינו חננאל וקיי"ל הכי
המוכר את החצר באותו
ופתוחין לחצר דכל הני
פתוחות לכאן ולכאן (אלו) ואלו נמכרות עמה ר"א אומר המוכר את החצר
לשון שרגילין לקרותה חצר
משעבדי לחצר: לא מכר
(א) א)
דהא לית מאן דפליג עלה ולדברי
דהיינו: (ט) ד"ה מצולה וכו'
את בית המרחץ ולא
❖
לא מכר אלא מילוסא של חצר אמר מר פתוחות לכאן ולכאן נמכרות
הכל פרנסה דהיא עישור נכסי
שמוצאין בו:
את בית הבד שבתוכה.
משום דלא שייכי לחצר
עמה והא תני ר' חייא אין נמכרות עמה לא קשיא הא דרוב תשמישתייהו
ממקרקעי ולא ממטלטלי היא ואפילו
ז
ורשות בפני עצמו הוא:
בזמן הזה דהא בהדיא פסק רבא
לגו הא דרוב תשמישתייהו לבר: ר"א אומר המוכר את החצר לא מכר
אלא אוירה של חצר. ולא
מוסף רש"י
שום תשמיש אחר: בתים
בפרק מציאת האשה [כתובות סט:] הלכתא
אלא אוירה של חצר: אמר (רבה) אי דאמר ליה דירתא דכולי עלמא לא
ב)
מאצטרובלי. מושב אמת
החיצונים. הפתוחים לחצר:
ממקרקעי ולא ממטלטלי בין לכתובה
פליגי דבתי משמע כי פליגי דא"ל דרתא מר סבר תרביצא משמע ומר
הריחים כמות שהן ומקרקעי
בית חולסאות. אלו סלעים
בין למזוני בין לפרנסה ואף על גב
חשיב להו (כתובות סט.).
כמו צונמא דחשיב מעשה
סבר בתי משמע איכא דאמרי אמר (רבה) אי דאמר ליה דרתא דכולי
ב)
מעמלא דבתי. שכירות
בפני עצמו הוא: נמכרים
דרבותינו הגאונים תקנו ו) לגבות כתובה
הבתים ממקרקעי קא אתי
עמה. משום דשייכי לחצר:
עלמא לא פליגי דבתי משמע כי פליגי דא"ל חצר מר סבר חצר אוירא
אפי' ממטלטלי גובים גם מזוני אפי'
(שם). דסדנא דארעא חד
פתוחין לכאן ולכאן. לחצר
משמע ומר סבר כחצר המשכן ואמר (רבה) אמר רב נחמן מכר לו חולסית
הוא. דהא כולה מחוברת.
ולרה"ר. מילוסא. אוירא:
ב)
ג)
ממטלטלי דהא קיי"ל (כתובות דף נד:)
סדנא, טרינ"ק כמו סדן של
הא דרוב תשמישתייהו
ומצולה החזיק בחולסית לא קנה מצולה החזיק במצולה לא קנה חולסית
תנאי כתובה ככתובה דמי הני מילי
נפחים, כלומר עשת וחיבור
דחנויות לגו. בחצר נמכרות
❖
הקרקע חד הוא (קדושין כז:).
עמה: אבל אי דרוב
איני והא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת
בכתובה ומזוני אבל הפרנסה אינה
ד)
תשמישתייהו לבר. לרשות
מתנאי כתובה הלכך במקומה עומדת
מהן קנה כולן (ב) התם הוא דסדנא דארעא
חד הוא וכולה חדא תשמישתא
הרבים אין נמכרות עמה:
אמר רבה אי דאמר לו.
וממקרקעי גביא ולא ממטלטלי (ג):
מוסף תוספות
הוא אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד ואיכא דאמרי
המוכר ללוקח כשמוכר לו
אגבה מאצטרובלי. דאינון מטלטלי
א. דמה עומד בזה שע"י
החצר: דירתא. כלומר דירה
אמר
קבועין בקרקע. שמעינן מינה דסוגיא
קרקע נעשית מלוה, וכי
אני מוכר לך: כולי עלמא
אם מכר קרקע אביהם
לא פליגי' דבתי משמע.
דשמעתא כר"א סלקא דסבר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע כן פי' ר' חננאל והכי פסק' אליבא דהלכתא וכן עיקר: מעמלא דבתי.
והניח להם אביהם מעות
דזבין ליה בין חצר ובין
משכירות הבתים דכמקרקעי חשיב ליה דשכר מקרקעי חשיב מקרקעי: מתני' המוכר את החצר. סתם מכר בתים הפתוחים לחצר ובורות
יחשבו כקרקע. אור זרוע.
בית כי היכי דדיירי אינשי
ב. והשתא הוה ליה
בתיהן פתוחות לחצר והכל
שיחין ומערות שבתוך הבית. אע"ג דהמוכר את הבית לא מכר בורות שיחין ומערות לגבי חצר מיהא בטלים ונמכרין בכלל חצר: אבל לא את
כפירות הצריכין לקרקע
מכר לו: דרתא מתרגמינן
המטלטלין. תשמישי הבית שאינן קבועין (ד) כל כך הנך דאמרן לעיל [סה.] דאינן מכורין בכלל בית וכ"ש שאר מטלטלין שאינן בכלל תשמישי
שהם כקרקע. ריטב"א.
חצר דרתא. מר סבר ר'
אליעזר תרביצא משמע.
בית: הרי כולן מכורין. המטלטלין תשמישי בית כולן דאיקרו מטלטלי כדאמרי' לקמן במי שמת (דף קנ.) מאני תשמישתיה איקרו מטלטלי
דהיינו אויר של חצר לחוד
ולא חיטי ושערי: בין כך ובין כך. בין שאמר לו כל מה שבתוכה בין לא אמר: לא את המרחץ. דאינו בכלל חצר: אלא אוירה. אבל בתים
ולא בתי ורבנן סברי אפילו
ובורות לא מכר כלל. ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות [ב"מ נו.]: גמ' החיצונים. הפתוחין לחצר: חולסאות. פר"ח קרקע
בתי משמע. דהיינו כדדיירי
אינשי חצר עם בית ומכר
שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית ובפ"ק דשבת (דף טו:) אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול והלכך מקום חשוב (ה) בפני
לו הכל בין חצר ובין
עצמו: חנויות הפתוחות לתוכה. שאין מוכרין אלא לבני חצר זו: שאין פתוחות לתוכה. אלא לרשות הרבים: מילוסא. אוירא:
בית: ר' אליעזר סבר לא
(ו)
מכר אלא אוירא דחצר
והתני ר' חייא. דפתוחות לכאן ולכאן אין נמכרות עמה: הא. דר' חייא דרוב תשמישייהו לבר. פתח של צד החוץ פתוח יותר
כחצר המשכן. שלא היה
להשתמש בו מפתח הפנימי: אמר רבא כל היכא דא"ל דירתא. שאמר לו מוכר ללוקח דירה זו אני מוכר לך ובלשון זה מכר לו
שם לשכה ולא כלום כי
אם מזבח לחוד: חולסית.
את החצר שלא אמר חצר זו אני מוכר לך אלא מדור זה דכולי עלמא לא פליגי דבתים משמע דבחצר אין דרין אלא בבתים והלכך
צונמא: כיון שהחזיק באחת
הכא מודי ר"א דחצר ובתים מכר לו שהכל ביחד קרוי דירה: כי פליגי דא"ל דרתא. חצר
מתרגמינן דרתא: ר"א סבר תרביצא
[שמות כז]
מהן. על דעת לקנות כולן:
קנה כולן. דאידי ואידי
משמע. אויר משמע כאילו אמר לו חצר זו אני מוכר (ז) דאויר לבד קרוי חצר: ורבנן סברי בתי משמע. דדרתא ודירתא אחת הם
כולהו עשר שדות חדא
שניהם לשון דירה הם. ולהך לישנא קמא דרבא משמע דהיכא דא"ל חצר זו אני מוכר לך הכל מודין דלא מכר אלא אוירה של חצר ומתני'
תשמישתא נינהו לזריעה
קיימי. חולסית. תשמיש
הכי קתני המוכר (ח) חצר באותו לשון שרגילין לקרותו דהיינו דרתא מכר את הבתים כו' ר"א אומר המוכר את החצר אפי' בלשון דרתא
לחוד למשטח שם בגדים.
לא מכר אלא אוירה של חצר: הכי גרסינן איכא דאמרי אמר רבא כל היכא דא"ל דרתא כולי עלמא לא פליגי דבתי משמע. דגם הוא
מצולה לזריעה:
לשון דירה דעל שם דירה נקראת החצר דרתא: הכי גרסינן כי פליגי דא"ל חצר. כדקתני מתני' המוכר את החצר. מר סבר חצר
אוירא משמע: ומר סבר כחצר המשכן. חכמים סברי חצר כחצר המשכן כדכתיב אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים
(שמות כז) ובכלל אלו ק' אמה קדש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראן הכתוב חצר מכאן שהבתים נמכרין בכלל חצר כן פר"ח
ועיקר. ומסתברא כהאי לישנא בתרא דבדאמר ליה חצר פליגי דהכי תנן מתני' והלכך לא שנא א"ל דירתא ולא שנא א"ל דרתא ולא
שנא א"ל חצר מכר את הבתים: מצולה. קרקעית הנהר (ט) שמוציאין בו כסף וזהב כן פירש ר' חננאל. ויש מפרשים לדגים: החזיק
בחולסית. לאו בחזקת שלש שנים מיירי אלא בחזקה כדי לקנות שלא יוכל מוכר לחזור בו דקיימא לן [קידושין כו.] קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה:
לא קנה מצולה. שהרי שני תשמישין הן זה לחול וזה לכסף וזהב ושני שמות הן ואע"פ שסמוכין זה לזה לא מהניא חזקת חולסית לקנות
מצולה. והיינו טעמא דמהאי קרא נפקא לן חזקת הקונה קרקע במסכת קדושין (דף כו.) ושבו בעריכם אשר תפשתם (בה) ז) [ירמיה מ] במה תפשתם בישיבה
ועוד קרא אחרינא וירשתם אותה וישבתם בה [דברים יא] במה ירשתם בישיבה משם למדנו שאותו קרקע שהוא יושב בו או אותה העיר שהוא
יושב בה הוא קונה בחזקת ישיבה אבל עיר אחרת אינו קונה בישיבת חבירתה הלכך חולסית ומצולה שהן שני דברים חלוקין זה מזה באותו
שהוא מחזיק הוא זוכה ולא בחבירו: כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. וכדמפרש בפ"ק דקדושין (דף כז:) שנתן לו דמי כולן דכיון דקיבל
המוכר כל הדמים של עשר השדות הרי אשתעבוד כולהו ללוקח בשביל מעותיו שנתן לו ודי לן בחזקת אחת מהן וכדמפרש טעמא בב"ק [יב:]
דסדנא דארעא חד הוא כל השדות אדוקין בגוף קרקע של עולם שהוא אחד וכמו שהחזיק בכולהו דמי. והא דאמרינן בחזקת הבתים
(לעיל דף נג.) שני שדות ומצר אחד ביניהן
החזיק באחת מהן לא קנה
חבירתה לא תקשי לשמואל דהתם בנכסי הגר קאי דממילא קא קני בלא
מתן