סז: המוכר
את הבית פרק רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ים
מ א מיי' פ"א מהל' מכירה טלפחא. היינו עדשים דסוף מסכת ע"ז
(דף עה.) דאמר בעו
מתן מעות הלכך לא קנה אלא אותו שהחזיק (ה) דהא הך דשמואל נמי
א) [צ"ל רבא], ב) [גי' הערוך
ערך עכר ב' העכירים וכן
הל' יט סמג עשין פב
אילו לא נתן מעות לא קנה אלא מה שהחזיק ואם נתן דמי חציין לא
מיניה מרב הונא הני ח) (גודגא) דארמאי מאי א"ל תניתוה
טוש"ע ח"מ סימן קצב סעיף
הגי' במשנה שבמשניות וכתב
קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו. וא"ת כיון דבנתן דמי כולן
מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן
יב:
התוי"ט שכן גירסת הרי"ף],
מא ב ג ד ה ו מיי' שם
ג) [לקמן עח: ע"ש], ד) ס"א
מיירי שמואל מה לנו לחזקת אחת מהן והלא קרקע נקנה בכסף ולא
ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן
א
הוילאות, ה) [בראשית כה],
פכ"ה הלכה ז סמג שם
צריכה תו חזקה איכא למימר דבמקום
דגת צריכה ניגוב ואומר (מ) בקונטרס
ו) [בנ"י איתא בארץ בגת],
טוש"ע ח"מ סימן רטו סעיף
ז) [זהו פירוש הערוך ערך
שכותבין השטר מיירי דהתם לא קני
דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד
ב:
אמר (רבה) אמר רב נחמן החזיק בחולסית
א)
א
מב ז ח ט מיי' שם הל' ט
יקמין], ח) [צ"ל גורגי],
❖
קרקע במעות אלא בשטר או בחזקה
ניגוב בגת ט) (ורש"י) מגיה התם
קנה מצולה (א) פשיטא דהא אמר שמואל
ט) [צ"ל ור"ש], י) [צ"ל ור"י],
טוש"ע שם סעיף ג:
כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כו.) עלה
בברייתא מנגבן ע"פ התוספת' ומצריך
כ) [ועי' בר"ש סוף טהר'],
מכר לו עשר שדות וכו' מהו דתימא התם
ל) [ועי' תוספות נדה סה.
ניגוב לגת י)(ור"ת) אומר דאפילו אי
דהך משנה נכסים שיש להן אחריות
❖
הוא דסדנא דארעא חד הוא אבל הכא הא
ד"ה הדפין וכו'],
רבינו גרשום
גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין
נקנין בכסף כו' אמר רבא לא שנו
תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד קא
קמ"ל. דאפי' הכי קנה
דעדשים לאו היינו גת כ)אלא כמו שפי'
אלא במקום שאין כותבין את השטר
משמע לן: מתני' המוכר בית הבד מכר
דסדנא דארעא כלומר
הגהות הב"ח
ב
בערוך בערך טלפח מביאין טיט
אבל במקום שכותבין את השטר לא
כל הקרקע חד הוא:
(א) גמ' קנה מצולה החזיק
את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל
פיסקא ים טלפחא. לועזין
ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן
קנה עד שיכתוב את השטר א"נ עד
ג
במצולה קנה חולסית
מיי"ש שאוצרין בהו:
שיחזיק: חדא תשמישתא. (ו) כל העשר
לא מכר את העבירים ואת הגלגל ואת
ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין
ב)
פשיטא דהא: (ב) שם ואת
ממל. מפרכתא. זה כמו
הריחים התחתונה אבל לא
על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי
שדות עומדין לזריעה והלכך כשדה
קורנס שמפרכין בו א)
ב
הקורה ד ובזמן שאמר לו הוא וכל מה
העליונה (ובזמן שאמר לו
הענבים שהן עיקר תשמישי
ליה בהדחה ג וא"ת לר"ת אמאי לא
אחת חשובין על ידי סדנא דארעא
שבתוכו הרי כולן מכורין ר"א אומר המוכר
וכו' את המרצופין) תא"מ
הבד: כלונסאות. אלו
ג)
שמחבר אותן: מתני' המוכר את
חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי"ל
בית הבד מכר את הקורה: גמ' ים טלפחא
ונ"ב ס"א לא מכר לא את
עצים שעומדים מיכן ומיכן
העבירים ולא את השקין
לקורה ונקובין ומשימין
בית הבד. בית שהבד בו ואותו בית
דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר
ולא את המרצופין ובזמן
בריח מזה לזה ומעמידי'
ממל א"ר אבא בר ממל מפרכתא בתולות
לתשמיש בד לבדו עשוי: מכר את
ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד
שאמר לו הוא וכל
הקורה על הבריח. עכירין
א"ר יוחנן כלונסות של ארז שמעמידין בהן
מה שבתוכו הרי כולן
כבשי אותן קצעין שמשימין
הים. בגמ' מפרש דהיינו בד עצמו
ויקבים נמי דקתני בגמ' אינו בד
מכורין כו': (ג) שם במשנה
על הקרשים (דין): קורה
את הקורה עבירים כבשי גלגל חומרתא
עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים
כדקמפרש ואזיל. ונראה בעיני דכל
המוכר את בית המרחץ:
קורה ממש: הנסרים. הם
(ד) גמ' אבל לא את הנסרין
הקרשים שמשכיבין על
קורה קורה ת"ר המוכר בית הבד מכר
סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי
הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם
ה
עצמן ולא את היקמין עצמן
גבי התמד ויש אומרי'
גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים
ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד
את נסרים ואת היקבים ואת המפרכות ואת
ולא את הספלים עצמן
אלו אותם שמקיפין אותן
ולא את הוילאות עצמן:
הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין
מיטלטלי הן כדאמרן נמי (לעיל ד' סה.)
סביב לתמד וקושרין שלא
הריחים התחתונות אבל לא העליונה ובזמן
(ב)
(ה) רשב"ם ד"ה (בע"א)
יתפזרו הענבים אילך
רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו
גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא
שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן
כיון וכו' אלא אותו שהחזיק
ואילך: היקבים. הם הסלים
המיטלטלת: הממל הבתולות. בגמ'
מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו
הואיל ואין מי שמוסר
שמביאין בהם הזיתים מן
(ז)
מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את
ו
לו ואומר לו לך חזק
השדה לבית הבד: ריחים
מפרש וקבועין הן: עבירים וגלגל
אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל
וקני דהא הך דשמואל:
התחתונים. שהיו טוחנים
העבירים ולא את השקין ולא את המרצופין
וקורה. מיטלטלי הן ובגמ' מיפרשי
היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר
(ו) ד"ה חדא תשמישתא כל
בהן הזיתים ואחר כך
רבי אליעזר אומר המוכר בית הבד מכר
שדות עומדין לזריעה והלכך
משימין הזיתים ביקב כדי
כולהו: ובזמן שאמר לו הוא. הבית
לטלטל ועוד שכבר פי' דין גת לענין
העשרה כשדה אחת כצ"ל:
להוציא השמן יפה וכל הני
את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על
יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין
של בד וכל מה שבתוכו אני מוכר לך
(ז) ד"ה הממל ואת הבתולות
שייכי לבית הבד לפיכך
שום קורה: מתני' המוכר את המרחץ
בגמרא מפרש דקבועין הן:
נמכרין הם: העליונה.
טהרות ל) וא"ת בשלמא לפ"ה דכל
כולן מכורין ודוקא הני הצריכין לבית
ז
(ג)
(ח) ד"ה ממל וכו' ולפי
דהיינו הרכב אינה נמכרת
הנהו (נ) דמכר הן מחוברין אלא לר"ת
הבד אבל שאר תשמישין שמונחין
לא מכר את הנסרין ואת הספלין ואת
שהוא עיקר תשמישי בית
דלא שייכא היא בהדי
הבד: (ט) ד"ה כלונסות
בתוכו להשמר אינן מכורין: מכר
בד בלבד: השקין. אלו
שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו
הבלניות בזמן שאמר לו היא וכל מה
ד)
וכו' מכאן ומכאן לקורה
השקין עצמן שהיו מביאין
את הקורה. כדמפרש טעמא
מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון
ונוקבים: (י) ד"ה מכר את
הענבים או הזיתים בהם
שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין
שאינן מחוברין וי"ל מפני שאינן
בגמרא דהיינו עיקר בית הבד:
הנסרים וכו' שלא יתפזרו
לאותו כלי שהוא חוץ לכרם
כך לא מכר לא את המגורות של מים
אנה ואנה הס"ד: (כ) ד"ה
שהוא הולך ובא מכרם לבד
גמ' טלפחא. היא עריבה שקורין
חשובין כ"כ ובטלים אגב בד גופיה
בית הנסרין בית שמצניעין
גמ' מיי"ט עגולה כעדשה ועדשה קרי
ומבד לכרם והוא עשוי
ולא את אוצרות של עצים:
ת"ר
א"נ לפי שאין עובדין אלא לכך:
בו את הנסרים: (ל) ד"ה
מן עור מרצופין שלועזין
לא מכר את הנסרים. נראה לר"י
ולא את הספלים: (מ) תוס'
מאל"ש: פיס' הנסרים. בית
ח המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרין ואת
לה בברייתא במסכת ע"ז (דף עה.).
ד"ה ים וכו' ואומר שם
המרחץ שלהן היה עשוי
בית היקמין ואת בית הספלים ואת בית
עדשים ה) מתרגמינן טלופחין: ממל
דהיינו נסרים שמכסין בהן את
בקונטרס וכו' ניגוב בגת
מאבני שיש וכשהאש בוער
ורשב"ם מגיה וכו' וי"ל
מתחתיו מתחמם השיש
אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא.
החמין כדאשכחן בפרק כירה
הוילאות אבל לא את נסרין עצמן ולא
(שבת
(ד)
דפשיטא הוא שהן עיקרו:
מאד ומשימין נסרים על
דף מ.) אלא א"כ היו חמין
שלו
אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין
(נ) בא"ד דכל הנהו מכר
יקמין עצמן ולא ספלים עצמן ולא וילאות עצמן
גבי הרצפה של שיש כדי
❖
שהרי הן מחוברין:
שיעמדו עליהן הרוחצין:
מחופים בנסרים:
בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי
ספלים. גביעין שמזריקין
דמכתשת. ויש מפרשים דהיינו עץ
מהן המים עליהן: הוילאות.
כולן מכורין ט בין כך ובין
כך לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים בין
עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי
אלו הבגדים שפורשין
לעזי רש"י
בימות
כנגדן לפתח המרחץ כעין
שהוא (ח) תשמישי בית הבד הוא
מיי"ט. ע¬≈רב» ה (חלק של
וילון. כל הני לא שייכי
מכור בכלל בית הבד ואע"ג דמיטלטל. ולשון ראשון מפירושי ר' חננאל ועיקר: כלונסות. אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן
ו)
(ט)
למרחץ: מגורות המים.
הגת, שבו מניחים את
מקוואות המים שמכניסין
הענבים).
ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח. ובלע"ז קורין להן יומיילי"ן תאומים ויש מקומות שקורין
יומיילי"ן [יומילי"ש].
אותן דרך סילון למרחץ:
שרור"ש אחיות: כיבשי. נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מזדבני:
מכר את בית הנסרים.
תאומים (מוטות
שמצניעין שם הנסרים כן
המחזיקים את הגת).
חומרתא. ויי"ן בלע"ז שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה: קורה. דמתני' היינו קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה כן: מכר
שרור"ש [שירור"ש].
הכי נמי בית היקמין:
את הנסרים. אינם כיבשי דא"כ תקשי אמתני' דהתם קתני לא מכר והכא קתני מכר אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית
יקמין. אלו בגדים שמעטפין
אחיות (מוטות
ראשיהם במרחץ מפני
המחזיקים את הגת).
הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם. ובתוספתא [פ"ג ה"ג] גרס מכר
ויי"ן [וי"ץ]. בורג
החום שלא יזיק להם
❖
את היצרים ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בית הבד שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו (י): יקבים. היינו ים החקוקה ועשויה כעין
בראשם וכל הני בנינים
המכבש (של הגת).
יקב וכדכתיב (יואל ב) והשיקו היקבים תירוש ויצהר והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב: המפרכות. היינו ממל
שייכי למרחץ ולא הוי
מטלטלין דה"נ קתני מתני'
דמתני' דפרישנא לעיל מפרכתא: הריחים התחתונה. קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותן במפרכות ואח"כ טוחנין
לקמן:
מוסף תוספות
בריחים ואח"כ עוצרין אותן בבית הבד והכי אמרינן במנחות (דף פו.): ושקין ומרצופין. לשאת בהן זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין
א. שהענבים נתונים בה.
הן של עור והשקין מנוצה של עזים וכל דמטלטל לא מזדבן: מתני' הכי גרסינן בסדר המשנה המוכר את בית המרחץ. בית שעשוי
א) נראה דצ"ל הזיתים.
תוס' נדה סה. ב. ולפי
לרחוץ בו. וג' בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן ביציאות השבת (שבת דף י.) פנימי לרחיצה חיצון שעומדין שם מלובשין בינוני שפושטין שם
שהוא עגול כמין עדשה
נקרא עדשה ועל שם
בגדיהם ובתוספתא [פ"ג ה"ד] קתני בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים: הנסרים. שנותנין על גבי קרקע
שהמשקין יוצאין על ידו
המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהן ומשום דמטלטלי לא מיזדבני:
בשפע כמין ים נקרא ים.
ר"ש טהרות פ"י מ"ח.
ספלים. לתת בהן מים לרחוץ ומיטלטלין: ווילאות. מסך כנגד הפתח. ולי נראה בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית:
ג. לפי שהיין אינו
לא מכר מגורות של מים. בריכות מים ששופכות מים למרחץ: ולא אוצרות של עצים. שהיו לחמם בהן המרחץ. והיינו
משתהה שם כ"כ כמו בגת
עצמה או בבד עצמה
טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהם אפי' בתוך
ומשום הכי הקלו
ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן כמו חיטי ושערי. מגורות כמו נהרסו ממגורות (יואל א) כיוצא בו
בהכשרה. רשב"א ע"ז עה.
מגורה שהיא מליאה פירות (פסחים דף ט.): גמ' בית הנסרין. בית (כ) שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה: את בית היקמים גרסי'
בתוספתא [פ"ג ה"ד]. יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא [שם].
ויש מפרשים ז) יקמים סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ. וכל הני בתים מיחברי לבית המרחץ: אבל לא את הנסרים.
דמיטלטלי: ולא (ל)
הספלים גרסינן. ואית דגרסי
ספסלין שיושבין עליהן בבית המרחץ. וראשון עיקר דהא במתניתין
נמי ספלים גרסינן:
בין