המוכר
את הבית פרק
רביעי
בבא בתרא סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
מאי עבדא כמטלטלי דמי מאי אפילו. לאו משום דאי
בין בימות החמה.
שהן מועטין וסד"א ליבטלו גבי המרחץ: ולא
מג א מיי' פכ"ה מהל'
א) [גי' הרי"ף ורא"ש בית
הבד], ב) לקמן קנ., ג) לקמן
מכירה הלכה ט סמג
בית כניסת העצים גרסינן בתוספתא ה). לא מכר לא את הבית ולא את
כמקרקעי דמי אתי שפיר דהא מ"מ מבהמה איכא לאקשויי
עח:, ד) לקמן דף קנ. [ב"ק
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
מאי אפי' אלא לומר דלא מפלגינן בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא
העצים דכי היכי דעצים לאו תשמישין (ד) נינהו גם הבית שעשוי לצרכו
רטו ס"ג:
יב. יבמות צט. גיטין לט.],
מד ב מיי' שם הל' ח
ה) [פ"ג ה"ד], ו) שייך לע"ב,
וכל תשמישיו. לטפויי אתא
ניידי פריך וה"ה דהוי מצי למיפרך אי כמטלטלי דמי אפי' גבי חצר
לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך:
❖
ז) [צ"ל גינוניתא],
יהו מכורין: מי סברת מאי שלחין
טוש"ע שם סעי' ב:
בריכות ואוצרות של עצים דהוו
מה ג מיי' שם פכ"ו הלכה
כו'. ואם תאמר דבכולי גמרא הוו
תשמיש למרחץ פורתא וכדמפרש
א סמג שם טוש"ע שם
בימות החמה (א) ובימות הגשמים ולא בית
❖
סעיף ד:
תורה אור השלם
לקמן שכתב לו מצרים החיצונים
בית השלחין באגי שדות שמשקין אותן
כינוס העצים א ואם אמר לו בית המרחץ וכל
והנם בתוך המצר: חנואתא.
ומאי שנא הכא דמשנינן להו מכל
1 הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ
תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין ההוא
רבינו גרשום
וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
חנויות למכור בו פת ויין: שטחו בה
בית השלחין שבגמרא ויש לומר
דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו
איוב ה י
שומשמי.
דפשיטא ליה לגמרא דאין חילוק
ליבשן כדי לעשות מהן
2 שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם
בימות הגשמים. שהן יותר:
אני מוכר לך הויא הנהו חנואתא אבראי
(ב)
דהוו שטחו בהו שומשמי.
בין שדה בית השלחין ושדה בית
שמן בבית הבד זה כדתנן (שבת דף
פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם
❖
ולאחר שהיו מיבשין אותן
נְרָדִים: שיר השירים ד יג
דהוו שטחו בהו שומשמי אתא לקמיה דרב
הבעל לענין מכר ויש חילוק בין באגי
כד:) בשמן שומשמין אבל עיקר
היו מוליכין לבית הבד כדי
יוסף א"ל תנינא אם אמר בית המרחץ וכל
לדרוס אותן: אי א"ל בית
תשמישן למכור פת ויין הוא: הרי
לגינוניתא לכך לא ניחא לפרש שלחין
א)
הבד וכל תשמישיו אני
הגהות הב"ח
כולן מכורין. ואפילו אוצרות של
תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין
כמו בעלמא דהוה משמע דאתא
מוכר לך א) ואלין מצרנהא
(א) גמ' בימות החמה ובין
עצים וה"ה לחנות זה: אין כולן
למעוטי שדה בית הבעל:
ודאי לא קנה. משום דאיכא
אמר ליה אביי והא תני רבי חייא אין כולן
שלחיך פרדס וגו'. על
בימות הגשמים ולא את בית
למימר מצרים הרחיב לו
מכורין. שהרי אין מיוחדין לבית
מכורין אלא אמר רב אשי חזינן אי א"ל בית
כינוס: (ב) שם הויין הנהו
והאי דקאמר ואלין מצרנהא
ב
הבד: הכי כתוב בפירושי רבינו
שם האילן שעושה
חנואתא: (ג) שם כמטלטלא
אבית הבד קאמר ואהנהו
הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא קני ואי
דמי אי הכי מאי אפילו:
תשמישין דאית בבית הבד.
חננאל וכן עיקר אמר רב אשי חזינן
בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש
לא לא קני: מתני' ב)גהמוכר את העיר מכר
(ד) רשב"ם ד"ה ולא בית
אבל הנהו חנותא לא קנה
אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו
בדים ותשלח פארות וגו' (יחזקאל יז):
כניסת וכו' לאו תשמישין
דאמרי' מצרים הרחיב לו.
בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות
אמר
המיוחדין למרחץ נינהו:
אבל אמר ליה אלין מצרנהא
תנא קמא ז) באגי לא
ואלין מצרנוהי והני בכלל הנהו
ו)
(ה) ד"ה הכי כתב וכו' וסוגיא
בית הבד וכל תשמישיו קנה
ושובכות בית הבדין ובית השלחין אבל לא
מזדבני ומהדר ליה רבן
מצרני קנה להו ואי לא לא קנה.
דשמעתא הכי כצ"ל ותיבת
אפי' להנהו חנותא דהאי
דאמר נמחק: (ו) בא"ד
דקאמר אלין מצרנהא בית
את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל
שמעון בן גמליאל בר מחווניתא
וסוגיא דשמעתא (ה) דאמר הכי סלקא
הרחיב לו אבל וכו' דחזי הך
הבד וכל תשמישיו אכולה
מזדבן. ואף על גב דשמעינן מק"ו
וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא.
מה שבתוכה אפילו היו
בה בהמה ועבדים
בית קצת וכו' לא קאי האי
מלתא קאמר וקנה הכל בכל
ואלין: (ז) ד"ה ש"מ וכו'
שמחזיקין המצרים: פיס'
ושמעינן מינה בזמן שא"ל בית
דבאגי מזדבני מ"מ כיון דתנא קמא
הרי כולן מכורין רשב"ג אומר המוכר את
ג)
כמטלטלי דמי אי כמקרקעי
ובית השלחין. מפרש בגמ':
גמ' אמר ליה רב
המרחץ וכל מה שבתוכו אני מוכר
אית ליה דאפילו באגי לא מזדבני
וכו' עבדו (ח) נמי בלשון זה:
העיר מכר את הסנטר:
ש"מ. מדקתני גבי מטלטלין
(ט) ד"ה בר וכו' בלא אותו
אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים לא
הוה ליה לרשב"ג לפרושי שפיר
אפי' היו בה בהמה ועבדים
אחא בריה דרב אויא לרב אשי שמעת
עבד ורבינו: (י) ד"ה דכתיב
כולן מכורין ואיכא למשמע
קנה בריכות של מים ולא בית כינוס
ולמימר דבאגי ובר מחווניתא מזדבן:
❖
וכו' אלא ה"ג דכתיב ושולח:
מינה דעבדא כמטלטלי דמי
מינה ד) עבדא כמטלטלא דמי דאי כמקרקע
הכי דאי כמקרקעי דמי וכו':
עצים דקיימא לן מצרים הרחיב (ו)
דמי ניזדבן אגב מתא ואלא מאי עבדא כמטלטלא דמי (ג) מאי אפי' אלא
אי הכי מאי אפי'. דמשמע
אבל אם א"ל מרחץ וכל תשמישיו
דלאו כמטלטלין דמי: אלא
מוסף רש"י
מאי אית לך למימר שאני בין מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד אפילו
ומצר לו מצריו והנם בתוך המצר
מאי אית לך למימר. דקתני
בר מחווניתא. זקן הממונה
ליה גבי מטלטלין וקתני
תימא עבדא כמקרקע דמי שאני בין מקרקע דנייד למקרקע דלא נייד: רבן
הרי הן מכורין הואיל וחזו פורתא
להיות בקי בנחלת גבול שדה
אפי' משום דשאני מטלטלי
לתשמיש בית הבד ואע"ג דאמרן
שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר: מאי סנטר הכא
כל איש ואיש (גיטין פ:) שיודע
דניידי כלומר שיש בו רוח
מיצרי השדות וגבוליהן עד
חיים ממטלטלי דלא ניידי
לעיל בריש פירקין [סא:] מצרים הרחיב לו
תרגימו בר מחווניתא שמעון בן אבטולמוס אומר באגי מאן דאמר בר
כאן של פלוני מכאן ואילך של
כשאר מטלטלי ומשום הכי
הכא לא אמרינן הכי דכיון דחזי
פלוני (סנהדרין צח: עי"ש).
אצטריך למיתני להו לגבי
מחווניתא כל שכן באגי מ"ד באגי אבל בר מחווניתא לא מיזדבן תנן בית הבדים
להך בית קצת לתשמיש בית הבד
מטלטלי: אפילו תימא. נמי
ובית השלחין סברוה מאי שלחין באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות
דכמקרקעי דמי ואמאי לא
1
והוא בתוך המצר ודאי מכרו לו
קתני להו גבי מקרקעי
בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא אמר תנא קמא באגי מיזדבני בר מחווניתא
דלכך תיחם את המיצר חוצה לו. לשון
משום דשאני וכו': סנטר
לא מיזדבן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפי' בר מחווניתא נמי מיזדבן
בר מחווניתא. זה ממונה
אחר כתוב בספרים אי אמר לי' בית
המדינה שהוא מחווה ויודע
אלא למ"ד באגי ת"ק נמי הכי קאמר מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי
הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא לא
כמה בני אדם פורעין מס
למלך ומכמה בתים ומכמה
קני דהשתא לא קאי ואלין
שלחין גינונייתא שנאמר שלחיך פרדס רמונים אבל באגי לא מיזדבני ואתא
2
שדות וכמה שייכי לעיר:
מצרנהא אתשמישין אלא אבית הבד
רבן שמעון בן גמליאל למימר אפי' באגי נמי מזדבני איכא דאמרי סברוה מאי
בגי. אלו שדות שסביב
המדינה: למאן דאמר דבר
קאי הלכך לגבי תשמישין נאמר
שלחין גינוניאתא בשלמא למאן דאמר באגי אמר תנא קמא גנונייתא
מחווניתא מזדבן. דלא שייך
מצרים הרחיב לו אבל אי אמר אלין
לעיר כל כך: כל שכן בגי.
מיזדבן באגי לא מיזדבני ואתא רשב"ג למימר אפילו באגי מיזדבני
מצרני בית הבד וכל תשמישיו קני
שדות בית הבעל דשייכי
אלא
לעיר: דכתיב ושולח מים
דהשתא אתרוייהו קאי וכמאן דאמר
על פני חוצות. כלומר כל
אלו מצרני בית הבד ואלו מצרני כל תשמישיו דמי ולא נהירא דלא שנא הכי ולא שנא הכי אתרוייהו קאי וראשון עיקר: מתני' מכר
שעה וכל עת צריך להשקות
במים: בשלמא למאן דאמר
את הבתים. דבתים בכלל עיר. ומכר את החצרות לא איצטריך למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר: בית השלחין. שחוץ
דסנטר בר מחווניתא הוא
לעיר וסמוכין לעיר. ובגמרא מפרש מאי שלחין: אבל לא את המטלטלין.
מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל
היינו דאמר ת"ק דבגי
דהיינו בית השלחין מזדבני.
דאמרן בהו לא מכר וכ"ש חיטי ושערי: ואפילו היו בה כו'. בגמ' מפרש מאי אפילו ממה חמורין יותר משאר מטלטלין לימכר בכלל העיר:
משום דשייכי בעיר אבל
בהמה ועבדים. אין נקראין מאני תשמישתיה ומאחר שהן מכורין כ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו מטלטלי דלא ניידי כדמוכח בגמ':
בר מחווניתא כו': תנא
הסנטר. בגמ' מפרש: גמ' ש"מ. ממתני' דקתני ברישא לא מכר את המטלטלין וקאמר בסיפא אבל אם אמר לו כל מה שבתוכה אז
קמא. דר' שמעון דמתני':
נמי הכי קאמר. מכר בית
העבדים מכורין מכלל דמעיקרא לא הוו מזדבני אגב מתא משום דמטלטלי נינהו בתמיה ואנן מיבעיא לן בפרק מי שמת [לקמן קנ.] אי כמטלטלי (ז) אי
השלחין דהיינו באגי מאי
כמקרקעי דמי כלומר הא מיבעיא ליה אם לפי לשון בני אדם קרוי מטלטלי או מקרקעי דמדאורייתא ודאי כמקרקעי דמי לקנות בכסף בשטר
איכא בין ר' שמעון לת"ק:
מאי בית השלחין גינונייתא.
ובחזקה כדתנן בקידושין (דף כב:) משום דאיתקוש לקרקעות דכתיב [ויקרא כה] והתנחלתם אותם אבל לגבי לשון בני אדם לגבי מאן דאמר מטלטלי לפלניא
גנים דבתוך העיר נינהו
מיבעיא לן התם [לקמן קנ.] אי דעתו של אדם ליתן עבדו בלשון זה או לא ולא איפשוט התם ואמאי הא איכא למפשטה ממתני' דהכא דלפי דעת
אבל באגי לא מזדבני לתנא
(ח)
קמא ולעולם סנטר באגי:
בני אדם חשוב מטלטלי שהרי המוכר את העיר סתמא דעתו אמקרקעי ואפי' הכי לא מכר את העבדים: מאי אפילו. דמשמע אפי' עבדים
בשלמא למאן דאמר דסנטר
שאין להם דין מטלטלי: אלא מאי אית לך למימר.
אמאי קתני אפי' משום דשאני מטלטלי דנייד שיש בו רוח חיים ויכול להוליכו לעיר אחרת
היינו באגי. היינו דקאמר
ממטלטלי דלא ניידי סד"א אפי' כי אמר כל מה שבתוכה ונמכרו מטלטלי דלא ניידי אלו העבדים והבהמות אינן מכורין דלא מבטלו אגב מתא
א) גי' רבינו כאן הוא כגי'
קמ"ל דמכורין הן. ואפי' תימא נמי דעבדא לגבי שאר דיני כמקרקעי דמו ואמאי לא קני להו הכא גבי מקרקעי משום דשאני כו' דאין דעתו של
הלשון אחר שהביא הרשב"ם
ז"ל דנ"מ אי אמר אלין
מוכר עיר אלא לדברים הקבועים בעיר ונקראין על שם העיר אבל זה שיכול לצאת מן העיר אינו בכלל עיר: בר מחווניתא. עבד הממונה
מצרנהא מקודם או שאמר
להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר ואי אפשר לעיר בלא אותו (ט). ורבינו חננאל פירש סנטר הוא שומר
בסוף.
העיר לשון נוטרה את הכרמים (שיר א): שמעון בן אבטולמוס. כפר"ח: באגי. שדות שסביב המדינה: כל שכן באגי. דלא ניידי:
לא מזדבן. משום דנייד: דכתיב ושולח מים. כלומר להכי נקראין שלחין שצריכין לגשמים. הכא לא גרסינן אבל בר מחווניתא
לא אלא הכי גרסינן (י) ושולח מים וגו': בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא כו' אלא למאן דאמר. סנטר דרבי שמעון היינו
באגי מה בא להוסיף על תנא קמא היינו שלחין דקאמר תנא קמא: גינונייתא. גנות הסמוכין לעיר ושבתוך העיר דשייכי
לעיר טפי מבאגי שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית: שלחיך. גנות המשלחין פירות בכל שנה: בשלמא למאן דאמר. דסנטר היינו באגי
היינו דקאמר תנא
קמא גינונייתא
דהיינו שלחין מזדבני אבל באגי
לא ואתא רבן
שמעון בן
גמליאל
למימר אפילו באגי מזדבני:
אלא