סח: המוכר
את הבית פרק רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי
אלא למאן דאמר. סנטר היינו בר מחווניתא מה ענין תוספת זו על
גריס רבינו חננאל וכן בתוספתא (פ"ג) תא שמע רבי יהודה אומר
מו א ב ג ד מיי' פכ"ו
א) [פ"ג ה"ה], ב) [צ"ל
אותם], ג) במ"א: שומרים,
מהל' מכירה הל' א סמג
סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור מאי לאו מדאנקולמוס
דברי ת"ק דת"ק אמר גינונייתא מזדבני אבל באגי לא מזדבני
❖
ד) [צ"ל דקרתא],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
רטו סעיף ד: גברא סנטר נמי גברא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא
וקמהדר (א) רשב"ג בר מחוונייתא נמי מזדבן בתמיה הכי הוה ליה
מז ה מיי' שם הל' ב
דקתני סיפא כו' מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני
למיתני רשב"ג אומר המוכר
את העיר מכר את הבאגי ואת הסנטר
❖
טוש"ע שם סעי' ה:
תורה אור השלם
אבל באגי עצמם מזדבני פירוש
אבל מדנקט סנטר לחוד מכלל
1 הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ
ומדקאמר אבל לא את שיריה דהיינו
דשמעינהו לרבנן דבסנטר לחוד
אלא למאן דאמר בר
מחווניתא אמר תנא
רבינו גרשום
וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת:
❖
פיסקי באגי מכלל דאיירי לעיל
אמרי אינו מכור ואתא איהו למימר
קמא גינונייתא ומהדר ליה רבן שמעון בן
איוב ה י
דמזדבן ובע"כ כיון דשלחין
בבאגי וקאמר מי סברת רבי יהודה
א
ת"ק וכו' ומהדר ליה רשב"ג
גמליאל בר מחווניתא מי סברת מאי שלחין
[בר] מחווניתא. והא תנא
גינונייתא בבאגי הוא דאמור רבנן
כר"ש סבירא ליה וקאי כוותיה והא
גינונייתא לא מאי שלחין בגי דכתיב ושולח
קמא בר מחווניתא לא דכר
הגהות הב"ח
1
לא מזדבני ואתא איהו למימר
לא מצית אמרת הכי דהא פליג עליה
שמיה בלשון קושיא גרסי':
מים על פני חוצות אבל בר מחווניתא לא
(א) רשב"ם ד"ה אלא וכו'
מאי שלחין דקאמר ת"ק
דמזדבני: ה"ג תא שמע ר' יהודה
בבנותיה והוא הדין דפליג עליה
וקמהדר ליה רשב"ג וכו'
באגי מיזדבנא. אבל בר
מזדבן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר
אומר סנטר אינו מכור אנקולמוס
בסנטר אלמא דסנטר דרשב"ג בר
דמזדבן (ובע"כ כיון וכו'
מחווניתא לא מזדבן ואתא
דאפי' בר מחווניתא נמי מזדבן תא שמע
דמזדבני) תא"מ ונ"ב ס"א
רשב"ג למימר אפי' בר
מכור. דהא לקמן מפכינן לה ואמרי
מחווניתא וקשיא למ"ד באגי והא
אין זה: (ב) ד"ה מידי איריא
מחווניתא מזדבן: ת"ש. אם
ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור אנקולמוס
לא תקשי למ"ד בר מחווניתא וא"כ
סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור וכך
כו' בתמיה ולעולם כצ"ל
סנטר בר מחווניתא הוא אי
❖
ותיבת אלא נמחק:
תרי גווני סנטר נינהו דסנטר
היא שנויה בתוספת' (פ"ג ה"ה) כדמפכינן
לא: אנקולמוס מכור. וזהו
מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר
סופר העיר שכותב כמה
דרשב"ג גברא הוא ודרבי יהודה
לה בסמוך. ואית דגרסי הכא
נמי גברא מידי איריא הא כדאיתא והא
יוצאין ופורעין מס למלך
באגי דבלאו הכי צריכין אנו לומר
בתרוייהו אינו מכור ולקמן לא גרסי'
מבתים ושדות: סנטר נמי
לעזי רש"י
כדאיתא ומי מצית אמרת הכי והא קתני
גברא. דהיינו בר מחווניתא
דתרי גווני סנטר נינהו כדאמרינן
איפוך אלא הכי גרסינן אימא רבי
טרו"ק [טרוק"א].
ולא בגי: והא כדאיתא.
סיפא א אבל לא שייריה ולא בנותיה ולא
בהזורק בגיטין (דף פ:) אפי' לא
יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס
דסנטר בגי. ה"ג ומי מצית
אשכול.
חורשין המוקצין לה ולא ביברין של חיה
טרונ"ה [טרונ"ק].
אמרת הכי. דסנטר בגי: והא
אינו מכור: אנקולמוס. הוא סופר
כתב לה אלא לשם סנטר שבעיר
❖
מדקתני סיפא. דהא ברייתא
גזע (של עץ).
ושל עופות ושל דגים ואמרינן מאי שייריה
הרי זו מגורשת ובבראשית רבה
המלך לכתוב מספר השדות והבתים
דר' יהודה: שייריה. מפרש
לקמן: חורשין. יערין:
ביזלי מאי ביזלי א"ר אבא פיסקי בגי פיסקי
(פט"ז) אתנסיבת לסנטירא ד) (יקירא)
והאנשים לתת מס של כל אחד לשר
המוקצין לעיר. כלומר שהן
מוסף תוספות
העיר: מידי איריא כו'. בתמיה.
ובתוספתא דבבא מציעא נכרי
בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמן מזדבני
פתוחין לעיר וקוצצין ממנו
אלא לעולם סנטר היינו באגי: ומי
א. פירוש, אי אמרת
שעשה לישראל אפוטרופוס או
בני העיר לצרכן: פיסקי
(ב)
איפוך ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס
בשלמא מאי סנטר דקאמר
באגי. קטנות שמסתפקות
מצית אמרת הכי. דסנטר דרבי
סנטר משמע מכל הני דסנטר
אינו מכור ומי מצית אמרת רבי יהודה
ר' יהודה בגי היינו
מהן בהמות: הא בגי. שהן
יהודה היינו באגי: והקתני סיפא.
גברא ודרבי יהודה הוי באגי:
דאיצטריך סיפא למיתני
גדולות מזדבני ואי אמרת
כרשב"ג סבירא ליה והא רבי יהודה כרבנן
אבל לא את שיריה אע"ג
דסנטר היינו בגי דמזדבני
דהך ברייתא דפיסקי באגי לא
ואת
דבגי עצמם מזדבני פיסקי
א"כ קשיא לר' יהודה דאמר
סבירא ליה דקתני סיפא אבל לא שיריה ולא
מזדבני דמשמע הא באגי מזדבני
בגי לא מזדבני, אלא אי
ברישא דברייתא סנטר אינו
בנותיה ואילו רשב"ג האמר מכר את העיר מכר בנותיה דתניא המוכר
אמרת סנטר היינו
מכור: לעולם סנטר באגי
והיכי קתני רישא סנטר אינו מכור
בר מחוויניאתה אמאי
ומזדבן ודקא קשיא לך
את העיר לא מכר את בנותיה רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר בנותיה
כלומר באגי לא מזדבני א"כ קשיא
איצטריך תו למיתני סיפא
רישא. איפוך רישא ר'
אבל לא את שיריה דאלמא
יהודה אומר סנטר מכור
רישא לסיפא: שייריה. ואית גרס
רבי יהודה סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא: ולא ביברין של
בגי עצמן מזדבני השתא בר
דהיינו כר' שמעון דאמר
שיריה. ולקמן מפרש: ולא בנותיה.
חיה ושל עופות ושל דגים: ורמינהי היו לה בנות אין נמכרות עמה היה
מחווניאתה מזדבן בגי לא
מכר את העיר מכר את
ב
כ"ש, ותו פיסקי בגיגופייהו
כפרים הסמוכים לה: ולא החורשים.
הסנטר: והא ר' יהודה
לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים
אמאי לא מזדבני השתא בר
כרבנן ס"ל. בברייתא והכי
יערים כדכתיב חרש מצל ביחזקאל
מחווניאתה מזדבן פיסקי
מסתברא דהכי קתני ר'
הרי אלו נמכרים עמה לא קשיא ג הא דנגיח קאיהי לגו והא דנגיח קאיהי
(לא). ביער [דברים יט] מתרגמינן בחורשא:
בגי לא כ"ש. ר"י מיגש.
יהודה לא את שייריה ולא
לבר והא קא תני ולא את חורשין המוקצין לה אימא המוקצין הימנה:
את בנותיה ותניא המוכר
ד
המוקצים לה. הסמוכין לעיר
מתני' המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים
את העיר לא מכר את
ה
ופתוחין לה ולקמן מוקמינן לה בשאין
בנותיה דהיינו רבנן ור'
שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת חיצת
יהודה נמי הכי קאמר.
פתוחין לעיר ומתרצין המוקצין ממנה.
ומשני ר' יהודה סבר לה
הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה שאינה עשויה בטיט ואת
המוקצין מזומנין: ה"ג בתוספתאא) ולא
כוותי' דרשב"ג בחדא דבגי
מזדבנא. ופליג עליה בחדא
ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים.
החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר לא את האבנים
דלא מכר את בנותיה משום
ולקמיה מוקמינן לה בדנגיח קאייהו
שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה שהיא
דלא שייכי לעיר הוי:
והבנות. כפרים אין נמכרות.
לבר: ביזלי פיסקי באגי. חתיכות
תלושה מן הקרקע בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין
עמה עם העיר: חלק אחד
בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא
בים. מצד זה של עיר:
בין כך ובין כך לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את
שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא
וחלק אחד ביבשה מאידך
השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה:
צד של עיר: הא דנגיח
בינתיים ושיריה לשון שיריים הוא:
קייהו לגאו. בברין שמחוץ
גמ'
פיסקי באגי הוא דלא מזדבני. שהרי
לעיר ופתוחין לעיר נמכרין
עמה דשייכי עם העיר.
רחוקין ומופלגים מן העיר הא באגי עצמן הסמוכין לעיר מזדבני: ה"ג איפוך ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור. ולעולם
אבל אם פתוחות לבר חוץ
סנטר באגי והיינו דקאמר סנטר מכור דהיינו באגי אבל שיריה דהיינו פיסקי באגי לא מזדבני. והשתא סבירא ליה לר' יהודה בסנטר
לעיר אין נמכרין עמה: והא
קתני ולא חורשין המוקצין
כרשב"ג והיינו דקפריך ומי מצית אמרת ר' יהודה כרשב"ג סבירא ליה הקתני בסיפא דמילתיה דר' יהודה ואם אמר לו כל מה שבתוכה
לה אין נמכרין עמה.
הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ואילו כו': ומשני סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה
אלמא אע"ג דנגיח קייהו
לגיו אין נמכרין. ומשני
בחדא. ר' יהודה בסנטר סבר לה כרשב"ג ובבנותיה פליג עליה: הכי נמי מסתברא לא גרסינן בכולה סוגיא: ה"ג ולא ביברין של
אימא המוקצין הימנה דלאו
חיה ועופות ודגים. כעין אמר מר: ורמינהי כו'. בהך ברייתא גרסינן הרי אלו נמכרין עמה: הכי גרסינן היה לה חלק אחד בים
פתוחין לה משום הכי אין
וחלק אחד ביבשה וביברין של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרין עמה. וחלק אחד בים נמי אעיר קאי דכיון דקתני רישא היו לה
נמכרין הא אי הוי מוקצין
לה נמכרין: שהם לצרכה.
בנות אין נמכרות עמה משמע בנות הוא דלא מזדבנן דמופלגין מן העיר ואינם מאותה העיר ממש שהרי שם אחר יש להם. אבל אם
מפר' בגמ': פיס' ואת
יש לעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה דהא עיר אחת היא בין הכל. א"נ חלק אחד ביבשה כמו שאר העיר אלא
חיצת הקנים שהוא פחות.
שאם יש בסוף השדה חיצת
שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא: דנגיח קייהו לגאו. פתיחתן לצד העיר נמכרין עמה אבל הך קמייתא בדנגיח קייהו
הקנים. והן קנים הדוקרנין
לבר: והקתני. בהך קמייתא ולא את החורשין המוקצין לה דמשמע דנגיח קייהו לגאו ואפי' הכי לא מכר: אימא המוקצין הימנה.
שעולין הרבה בגזע אחד.
ופתוחין לחוץ: מתני' האבנים שהן לצרכה. בגמרא [פט.] מפרש. ואף על גב דתשמישין המטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין
ואותו מקצת הוא פחות
מבית זריעת רובע קב אינו
ב) אותה מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו: את הקנים שבכרם שהן לצרכו. בגמרא [שם] מפרש. וממילא שמעינן דהמוכר את השדה
חשוב ולא אמרי' דשיירו
אלא נמכר עמה: ואת
מכר את הכרם שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל האילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה כדמוכח במתניתין ובגמרא
השומירה. בית קטן שבשדה
דאמרי' בגמרא [סט:] אי אית ליה גופני לבר מגופני כלומר אדם שאומר לחבירו שדה אני מוכר לך חוץ מן האילנות ויש בו גפנים חוץ מן הגפנים
שיושב בה השומר: ואת
החרוב שאינו מורכב. בו
אמר לו מכלל דאילו שתק היו מכורין בכלל שדה: חיצת הקנים. טרו"ק בלע"ז קנים הרבה גדילים בקלח אחד: שהיא פחותה. בטילה לגבי שדה:
ענף ממין אחר ולא חשיב
שומירה. סוכת נוצרים ג): שאינה עשויה בטיט. טוחה בטיט: ואת החרוב שאינו מורכב. דהיינו בבחרותו אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין
ונמכר עמה: ואת בתולת
אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה אבל כל שאר אילנות בכלל שדה: בתולת השקמה. בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין
השקמה. היינו ארז שעדיין
לא קצצו נופין התחתונים
וגדל הרבה קוצצין הענפים ובאים אחרים במקומן ונקרא סדן השקמה טרונ"ה בלע"ז: לא את חיצת הקנים כו'. שכל אלו חשובין שדה בפני
שישביח ויגדל לצורך קורה
עצמן והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דאין
להיות סדן גדול לא חשיב
ונמכר עמה:
שדה השלישית שביניהן מכור אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות וחיצת קנים וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובין שדה בפני עצמן:
גמ'