המוכר
את הבית פרק
רביעי
בבא בתרא סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואת
גמ'
השומירה. רשב"ם גריס ברישא שאין עשויה בטיט ובסיפא
אבני דאכפא.
לאחר שקצרו העומרים מניחין אותן לייבשן
מח א ב ג ד ה מיי' פכ"ו
א) רש"ל מ"ז, ב) צ"ל ואינה
מטלטלת עוד כיון דטוחה
מהל' מכירה הל ב סמג
ומניחין עליהם אבנים כדי שלא יפזרם הרוח: הסדורות. בתוך
גבי לא מכר גריס העשויה ורבינו חננאל גריס איפכא :
א
בטיט חשיבא ויש וכו. רש"ש,
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
והוא
❖
דמחתן. אין נראה לפרש לר"יג) דמחתי על העומרי' דמה אנו רטו סעיף ה:
השדה לעשות גדר לשדה: צבורות. ואע"ג דאינן סדורות חשיב להו
ג) צ"ל לר"י לפרש. יעב"ץ,
❖
ד) [ערך חלק א'],
תשמיש קבוע דשדה לימכר עמו: הכא
תרגימו אבני דאכפא. כעין
צריכין שיהו מונחים
על העומרים הואיל והעומרים שהן
תלושין אינן מכורין ונראה לר"י דלא
אמר מר הדר למילתיה לפרושי אליבא
לעזי רש"י
גמ' מאי אבנים שהן
דר"מ ואליבא דרבנן: לר"מ. דאמר
מחתן היינו שמעולם לא הניחו על
לצרכה הכא תרגימו
הגהות הב"ח
פאשיל"ש [פיישיל"ש].
העומרים ומחתן היינו שכבר הונחו ב
פרק המוכר את הספינה (לקמן דף
אבני דאכפא עולא אמר אבנים הסדורות
(א) גמ' אבל לא מכר לא את
א
ב
תמוכות גפן.
עח:) מכר כרם מכר תשמישי כרם
ולאו דמחתי השתא:
האבנים שאינן לצרכה למ"ד
קביל"ש [קיבילי"ש].
לגדר והא תני ר' חייא אבנים צבורות לגדר
❖
מחולקין.
אבני דאכפא לר"מ דלא
יתדות, קרסולים.
ושמעינן דאתא לאיפלוגי אדרבנן
בערוךד) פירש שהסירו
מתקנן: (ב) שם בטיט ואע"ג
תני סדורות הכא תרגימו אבני דאכפא
ולמימר דאפי' אותן תשמישין שאינן
הקליפות כדי שלא
דקביעא בארעא: (ג) שם
לר"מ דמתקנן אע"ג דלא מחתן לרבנן הוא
יתליעו: ולא את חיצת הקנים כו'.
ולא סדן השקמה ואע"ג
ג
רבינו גרשום
נמכרין לרבנן עם הכרם דלא קביעי
דקטיני מנא הני מילי כצ"ל
דמחתן ולעולא דאמר אבנים הסדורות
אע"ג דקטיני. עוד יאריך לקמן על
כל כך לר"מ מכורין הן והלכך בכל
ותיבת וכו' נמחק:
אבני דאכפא. אותן אבנים
(ד) רשב"ם ד"ה אע"ג וכו'
לגדר לר"מ דמתקנן אע"ג דלא סדרן לרבנן
שמשימין על העומרין כדי
תשמישי כרם ושדה השנוין במשנתינו
משנה זו ובההיא דשומירה וחרוב
מעשה גדול לתשמיש קבוע
שלא יתפזרו אילך ואילך:
הוא דסדרן: ואת הקנים שבכרם שהן
בעינן לפרושי היכי דמי דלר"מ מכור
אלא כן דרך הגמרא שמתחלה מפרש
ד
דומה הס"ד: (ה) ד"ה קנים
לר' מאיר. דאמר מכר את
המחולקין מפוצלין הס"ד
ולרבנן אינו מכור והלכך לר"מ הני
המשנה ואח"כ מאריך:
הכרם מכר כל תשמישי
לצרכו: קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי
בעי ר' אלעזר מלבנות פתחים.
ואח"כ מ"ה שמעמידים וכו'
הכרם. כיון דמתקנן.
אבני דאכפא מכורין הן בכלל שדה
ינאי קנים המחולקין שמעמידים תחת
והאשכולות תלויין באויר:
שמשופין אע"ג דלא מניח
ה
כיון דמתוקנות ומזומנות לצורך
לא כפי' הקונטרס דאפתח
(ו) ד"ה לרבי מאיר וכו'
על העומרין עדיין או על
הגפנים לר"מ דמשפיין אע"ג דלא מוקמן
תשמיש שדה כלל: (ז) ד"ה
הבנין מכורות. לרבנן אין
העומרים: ואע"ג דלא מחתן. שאינן
הבית קאי דהא לא איירי כלל במכר
לא את חיצת וכו' דאינו מכור
נמכרות עד דמנחן בבנין
לרבנן הוא דמוקמן: ואת התבואה המחוברת
מונחות בתוך השדה אלא חוץ לשדה
בית אלא נראה לר"י דאפתח שומירה
עם השדה: (ח) ד"ה בעי ר'
משום דלאו כגוף של קרקע
❖
לקרקע וכו': ואע"ג דמטאי למיחצד: ואת
זירא וכו' אבל אי מחברי:
דמי. א) אלמא עד דמנחן
דלהכי אהני מאי דאמר ר"מ מכר כל
קאי ואשומירה דרישא קאי דקתני
אכפי: תני סדורות. בגדר.
חיצת הקנים שפחותה מבית רובע: ואע"ג
תשמישי כרם לטפויי במכירת השדה
דמכר את השומירה:
קנים המחולקין המעמידין
הגפנים. שלאותן שמעמידי'
דאלימי: ואת השומירה שאינה עשויה
מוסף תוספות
אפילו הנהו תשמישין שאינן מונחין
ארעא
בהם הגפנים קלופין הן
בתוכו הואיל ולצורך השדה נתקנו.
בטיט: אע"ג דלא קביעא בארעא: ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת
א. דכיוןדשיעאבטינאלא
הקליפות שעליהן כדי
חזיא לטלטולה ואדעתא
והא דאמרן לעיל (דף סה:) אפילו תימא
שלא יכנסו המים בין
השקמה: אע"ג דאלימי: אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה: לר"מ
(א)
דמשבקא התם עבידא וכי
הקליפה ובין העץ ומתליע
ר"מ התם קביע כו' הני אבני דאכפא
דלא מתקנן לרבנן דלא מחתן ולעולא דאמר אבנים הסדורות לגדר לר' מאיר
גופא דארעא דמיא וכו',
שלא יהיו אותן תולעין
דמיתקני קרי קביעי אף על פי שאין
ולא את השומירה שאינה
יוצאין ומתליעין הכרם:
דלא מתקנן לרבנן דלא סדרן: ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו: לר'
עשויה בטיטוכו'דכיוןדלא
לר"מ כיון דמשפיין.
מחוברין בקרקע הרי קבועין לתשמיש
שיעא בטינא אדעתא
שמקולעין ומחודדין הוו
מאיר דלא משפיין לרבנן דלא מוקמן: ולא את התבואה התלושה מן הקרקע:
שדה זו ואין דרך לטלטלן לשדה אחר
דטלטולה עבידא, ואע"ג
שימושי הכרם. לרבנן
ואע"ג דצריכא לארעא: ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע: ואע"ג דקטיני
דמיחברא, עראי בעלמא
לא הוו שימושי הכרם
ולא להשאילן: לרבנן. דאמרי לא
הוא דהא יכיל למעיקרה כל
עד דמנחן ומוקמי בכרם
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא חיצת הקנים בלבד אלא אפילו ערוגה קטנה
מכר כל תשמישי כרם אלא המיוחדין
אימת דבעי. יד רמה.
ואין נמכר: אע"ג דמטאי
ב. שכבר נשתמש בדין זה
למיחצד. הואיל דמחובר
של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אינה נמכרת עמה אמר רב פפא והוא
הרבה לתשמיש אין נמכרין אלא א"כ
התשמיש, דאי לא הרי הן
לקרקע כקרקע דמי: ואע"ג
מחתן לתוך השדה: ולעולא דאמר
דקרו לה וורדא דפלניא: ולא השומירה העשויה בטיט: ואע"ג (ב) דמחברא
כמטלטלין שבשדה שהרי
דאלימי. הקנים נמכרין עמה
ראויותהןלצורךאחרובמה
אבנים הסדורות לגדר. ובעל כרחך
הואיל דפחותה: שאינה
בארעא: (ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה: ואע"ג דקטיני:) בעי
א)
הן נכרות שהיו מיוחדות
עשויה בטיט אע"ג דלא
סתמא כרבנן נקט למילתיה דלר"מ
לתשמיש העמרים והוא לא
קביעא יפה בקרקע. סד"א
רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו היכא דמחברי בטינא לא תיבעי לך
לא בעינן סדורות אלא דמתקנן לצורך
נשתמש בהם מעולם
כיון דלא קביע לאו
דהא מחבר כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו בעי רבי זירא מלבנות
ושאינן לצורכה הן נקראות.
כגופה של קרקע דמי אפי'
גדר שדה זו: אע"ג דלא סידרם. זו
שיטמ"ק בשם הראב"ד.
הכי מכורה: ואת חיצת
של חלונות מהו מי אמרינן לנוי בעלמא הוא דעבידי או דלמא כיון
על גב זו דבכלל כל תשמישי כרם הוא
הקנים. אלו קנים הדוקרנין
דמחברי מחברי תיקו בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל
ושיוצאים כמה קנים בגזע
לרבנן לא מזדבני עד דסידרן לכך
אחד אע"ג דאלימי. דמהו
היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מיטלטלי כי תיבעי לך היכא
דהיינו מעשה גדול (ד) ותשמיש קבוע:
דתימ' שדה בפני עצמה
דמי אפי' הכי מכורה:
קנים מאי עבידתייהו. מה צריכין
דלא מיטלטלי מאי תיקו: ולא את חרוב המורכב ולא סדן השקמה (ג) וכו':
ואת החרוב שאינו מורכב.
לכרם קנים הגדילים בקרקע דקנים
מנא
דאכתי כל זמן דלא צריך
ריכבא לא דבר חשוב
סתמא משמע ליה במקום גידולן כמו
הוא. חרוב מורכב. כעין
חיצת הקנים: קנים המחולקין. מפוצלין (ה) שמעמידים תחת הגפנים כדי שיהו הגפנים זקופין והאשכולות תולין באויר ולא יתקלקלו בקרקע
שמרכיבין בין האילנות
וקורין להו פאשיל"ש: דמשפיין. משופין ומתוקנין לכך: אע"ג דלא מוקמן. שאינן זקופין ונעוצים עדיין בקרקע: ואע"ג דמטאי למיחצד.
זקנים כדי להחזירם בכוחן
הואיל שאינו מורכב לאו
הגיע זמן קצירתה וסד"א כל העומד לקצור כקצור דמי אפ"ה לגבי מכירה מכורים בכלל שדה. ובדלא מטאי לא איצטריך למיתני מכר דפשיטא
שדה בפ"ע דמיא: ואת
היא שהרי השדה מוכר עכשיו לגמרי וזה הלוקח לא יניח למוכר לבשל כאן פירותיו וללקיטה השתא לא חזו הלכך פשיטא דודאי מכר: אע"ג
בתולת השקמה. שלא
הגדיל כל כך שהוא בחור.
דאלימי. דבתר תפיסת הקרקע אזלינן. ופרושי הוא דקמפרש גמ' למתני' ואזיל: דלא קביעא. בקרקע: לר' מאיר דלא מתקנן. דהשתא
שקמה כך הוא שם האילן:
אינן תשמיש כלל ולרבנן דלא מחתן דלא הוי תשמיש קבוע וחשוב: דצריכא לארעא.
לשטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח
(ו)
ואע"ג דצריכא לארעא.
שתהא מונחת שם עד
הקרקע ולייבש: דקטיני. קנים דקים: נראה בעיני לפי שטת המשנה דקתני בין כך ובין כך לא מכר את חיצת הקנים שהיא בית רובע
שתייבש: אף על גב דקביעי
ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את חרוב כו' ובסיפא דרישא לא תנינן להו במתניתין שכן סדר שמועה זו והכי גרסינן לה ולא את
בשדה לא מכרה. [כיון]
שהיא עשויה בטיט ורשות
התבואה התלושה מן הקרקע ואע"ג דצריכא לארעא ולא את חיצת הקנים שהיא בית רובע ואע"ג דקטיני אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן
בפ"ע הוי: סדן השקמה.
לא את חיצת הקנין בלבד כו' עד אמר רב פפא והוא דקרו לה וורדא דפלניא ולא את השומירה העשויה בטיט ואע"ג דקביעא בעי ר' אלעזר
דהוי אילן חשוב שקוצצין
מלבנות של פתחים כו' בעי ר' זירא כו' בעי ר' ירמיה כו' עד היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה
הענפים שלו כדי להגדילן
לצורך קורות וזהו סדן:
אע"ג דקטיני מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויקם כו'. ולפי שיש דברים קצרים בשמועה זו טעו הסופרים ונשתבשו הספרים
מלבנות של פתחים. אותן
ולפי סדר שסדרתי אפרשנה: לא את חיצת הקנים בלבד. שהוא דבר חשוב ומחזיק בית רובע בקרקע אמרו דאינו מוכר עם השדה אלא
(ז)
אבנים שעומדין במזוזות
הפתח שלועזין אושריי"ש.
אפי' ערוגה קטנה דלא הוי בית רובע. ואורחא דמילתא נקט של בשמים לפי שדרך לקרות לה שם בפני עצמה והוא הדין לכל דבר שיש לו שם
אותן מזוזות שבפתח הבית
בפני עצמו. ובחיצת קנים בלבד פירש לך שיעורא דמילתא דפסיקא היא דאי הוי בית רובע יש לו שם בפני עצמו ואי לא לא: אמר רב פפא והוא
המחובר בקרקע מהו. מכרן
או לא מכרן: כי תיבעי
דקרו כו'. לפרושי אתא היכי דמי יש לה שם בפני עצמה דקאמר רבי יוחנן: וורדא דפלניא. ערוגת בושם של פלוני: אע"ג דקביעא.
לך היכא דנקיטי בסיכי.
השומירה בקרקע כיון דטוחה בטיט אינה מיטלטלת עוד וחשיבא ב) ויש לה שם בפני עצמה והרי הוא כמוכר את השדה שלא מכר את
שאין מחוברות בקרקע כי
אם כעין שעושין ציר לדלת
הבית דאין בית בכלל שדה אלא בכלל חצר: בעי רבי אלעזר כו'. משום מתני' דקמיפלגא בשומירה בין עשויה בטיט לשאינה עשויה
(בזימנא) שכל אחת נכנסת
בטיט נקט לה הכא להך בעיא דקמיפלגא נמי בין עשויה בטיט לנקיטי בסיכי. ובמוכר את הבית לחבירו קבעי אם מכר בכלל הבית
בחברתה ובכך מחוברין:
לנוי עבידן. המלבנות ולא
מלבנות של פתחים אם לאו והוא תיקון שעושין סביב המזוזות ומלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן: דמחברי בטינא. מחוברין בכותל
מזדבני. או דלמא (לא)
אבנים בטיט: דהא מחברי. והוי מן הבית עצמו: בסיכי. יתידות קביל"ש ונוח לפרקן: מאי. מי אמרינן אינן צריכין לפתח כל כך ולא
אינהו מזדבני: מלבנות של
מכרן או לא תיקו: בעי ר' זירא. אם תמצי לומר מלבנות של פתחים דנקיטי בסיכי מכורין בכלל הבית היינו משום דלחיזוק עבידן אבל
כרעי המטה. אלו לבנים
שמשימין תחת כרעי המטה
מלבנות של חלונות דנקיטי בסיכי מהו לנוי עבידן ולא מזדבני או דלמא כיון דמחברי בסיכי הא מיחברי ונמכרין כדאמרן גבי מלבנות
שלא יתליעו מלחלוחית
פתחים אבל מחברי בטיט לא מיבעיא לן. כן נראה בעיני: מלבנות של כרעי המטה. חתיכות עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי
(ח)
של קרקע. שהיא בית רובע
רשות בפ"ע הוי ולא
שלא ירקבו בקרקע. ואם תמצי לומר גבי פתחים וחלונות דמזדבני היינו משום דמחברי מיהא בסיכי אבל הכא בדלא מיחברי
מזדבני:
המטה או לא: דמיטלטלי בהדה. שמחוברין במסמרות או בסיכי:
למטה כלל כדמפרש ואזיל קמיבעיא
ליה אם הוא מכור עם
א) לכאורה צ"ל והלכך בעינן
מנהני
עד דמנחן אכיפי.