המוכר
את הבית פרק
רביעי
בבא בתרא
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
❖
מחרוב פלוני אותו לא קני. לא גרסי' אותו חרוב דהא
א) [לקמן עא.], דייני גולה. שמואל
וקרנא בפ"ק דסנהדרין (דף יז: ע"ש): כל שהעול
נג א ב מיי' פכ"ד מהל'
מכירה הל' יב סמג עשין
כובשו. חורשין היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את
מסיק דשאר חרובין נמי לא קנה ומיהו לפי הספרים דגרסי
פב טוש"ע ח"מ סי' רטז
בתר הכי אלא לדמי ה"נ לדמי גרסי' ליה שפיר ודמי חרוב לא קנה
האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור לא חשיב. ומיהו
סעיף ד:
הגהות הב"ח
בקרקע א: או דלמא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי. אפילו למ"ד
נד ג טוש"ע שם סעיף ד
אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוו שיור כדאמרן [סט:] גבי דיקלי:
(א) גמ' או דלמא מצי א"ל
בהג"ה:
הא בדיקלי. מילתיה דרב: הא
(כתובות יט.) מודה בשטר שכתבו צריך
נה ד טור שם ועי' בב"י:
שטרך: (ב) רשב"ם ד"ה חוץ
נו ה מיי' פ"ב מהל'
באילני. שהעול כובשו דשיעור דעליית
מחרוב וכו' דרך להאי חרוב
לקיימו ומהימן לוה לומר דפרוע הוא
ודייני גולה אמרי כל שהעול כובשו לא
ב
א
נתכוין ולא: (ג) ד"ה חוץ
שכירות הל' יב סמג עשין
חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין בכל
ולא אמר א"כ שטרך בידי מאי בעי
הוי שיור כל שאין העול כובשו הוי שיור
משדה פלוני הסמוך למצר
פט טוש"ע ח"מ סי' רצו
❖
שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים
התם משום דזימנין אפשיטי דספרא
כצ"ל ותיבות לו חוץ נמחק:
סעיף ב:
ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני בעא
ב
(ד) ד"ה ה"ג אלא וכו' זו
לכל צד. ושיעורא דכבישת עול נמי
זייר ליה דעל הלוה ליתן שכר כתיבת
❖
מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ
ופירושה ופירוש משובש:
איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפי'
השטר ופעמים כשאין לו ללוה נותן
רבינו גרשום (המשך)
מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני מהו אותו
היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם
המלוה בשבילו אבל הכא אין על
נותן לך אלא בדמים יקרים
חרוב הוא דלא קני הא שאר חרובים קני
מוסף תוספות
עולין לו בחבל: חוץ מחרוב. המורכב
הנפקד ליתן שכר ועוד דהתם לוה
אבל האחרים אתנם לך
או דלמא שאר חרובין נמי לא קני אמר ליה
א. דלהכי א"ל חוץ
בדמי שאר אילנות. ואמר
מאמין למלוה להניח שטר בידו משום
פלוני חוץ מסדן השקמה פלוני והיו
מחרוב וסדן הפלוני לשייר
לן המור"ה האי לישנא
לא קנה איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ
דכתיב ביה תומת ישרים תנחם
בה הרבה חרובין וסדנא מהו דאם
ג
ג
באותה שדה שמכר חלק
דלדמי לאו דוקא כל כך.
מסדן פלוני לא קנה מאי לאו אותו חרוב
הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה
כדאמרי' בהמפקיד (ב"מ דף לה.) אבל
אחד כמה ששוה אותו
אלא האי לישנא מסתבר
חרוב או אותו סדן. רשב"א.
שפיר דכתב אלא לא קני
אבל עכשיו ששייר אחד איכא למימר
הנפקד אינו מאמין את המפקיד
הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה א"ל לא
ב. במגו דאי בעי אמר
הכא נמי לא קני: חוץ
דשאר חרובין מכר לו או דלמא
ולעולם אינו מחזיר את הפקדון עד
מזויף הוא. רמב"ן. ג. אם
מחצי חרוב מחצי סדן
אפילו שאר חרובין נמי לא קנה תדע דאילו
לא שאדם נאמן וישר הוא
שקמה פלוני מהו. מי אמרי'
שיורי לא יגרע כחו אלא אפילו שאר
שיחזיר לו השטר ועוד דאין מדקדק
א"ל שדי מכורה לך חוץ משדה פלונית
לא היו מעשרין אותו מן
הואיל דבלאו הכי לא קני
חרובין נמי לא קני הלוקח דבשביל
כל כך לוה אחר המלוה לפי שעשה
השמים. רש"י ב"מ לה.
שאר חרובין מורכבין והאי
ההיא הוא דלא קני הא אחרנייתא קני אלא
ולימא
ד. כיון דהשתא טעין ליה
דקאמר הכי לגרועי לנפשיה
ליה שטרך
שייפה המוכר את כח שלו שפירש
לו טובה:
נאנסו אימת הוה ליה
לא קנה ה"נ לא קנה ואיכא דאמרי בעא
קאתי ושאר חרובין ודאי לא
בידי מאי בעי. לאו משום דליהוי
בפירוש אינני מוכר לך ההוא חרוב
לקבולי שטרא. ריטב"א.
קני. והאי חצי חרוב דשייר
מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ
ה. (דהאי דקאמר ולימא
קני הלוקח או לא. אלא
אין לנו לגרע כחו בשאר אלא אי
מיגו במקום עדים קפריך דא"כ מאי
ליה שטרך בידי מאי בעי
לדמי שאמר לו שדי אני
מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני
איכא מילתא לטפויי בהאי חוץ כגון
משני וליטעמיך כי א"ל נאנסו מי מצי
לאו רב עמרם הוה אלא
מוכר לך חוץ מחצי שדה
מהו שאר חרובין ודאי לא קני הא מה
תלמודא הוא דבעיא ליה
דרך מטפינן ליה כדאמר במתניתין
אמר ליה שטרך בידי מאי בעי הא
פלוני שאיני נותן לך באותן
א)
❖
לברורה דמלתא. רשב"א.)
דמי שקנית זו. הכא נמי
ומודי ר"ע בזמן שאמר לו חוץ מאלו
כי אמר נאנסו לא מוכחא מילתא
ששייר באותו חרוב קני או דלמא אפילו
להיכא דאמר ליה שדי אני
שאינו צריך ליקח לו דרך והאי חוץ
דלאו קושטא קאמר דאע"פ שהשטר
מוכר לך חוץ מחצי חרוב
מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני א"ל דלא
פלוני שאיני מוכר בדמים
רבינו גרשום
מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך
בידו יכול להיות שנאנסו אלא אור"י
ד
קני איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ
של שאר חרובין דעלמא
להאי (ב) דקל נתכוין ולא למעט השאר
דס"ד דמקשה דהא דקאמר דנאמן
כל שהעול כובשו. שהיו
אלא בדמים יקרים ולא קנה
מחצי סדן פלוני שאר חרובין לא קנה מאי
רגילין לחרוש אילנות
כלום מן החרוב. והכא נמי
ואפי' לרבנן נמי איכא למימר לפיכך
נאמן לגמרי קאמר אפי' בלא שבועה ה
לאו שאר חרובין הוא דלא קנה הא מה
במחרישה כשדה זרעים
מוגה בספר לישנא אחרינא
אמר חוץ מחרוב פלוני דבההוא
ולכך היה סבור דבלאו מיגו דנאנסו
ומשימין עול בראשי
אלא דלא קני הכא נמי לא
ששייר באותו חרוב קנה א"ל לא אפי' מה
השורים כעין שאנו רגילין
קני: בשטר. שכתב בשטר
חרוב היה חפץ יותר ולא היה רוצה
מצי למימר החזרתי לך דאי ע"י מיגו
ואם מכה העול באילן
והעיד עדים כמה הפקיד
ששייר באותו חרוב נמי לא קנה תדע דאילו
שיתבענו לוקח לדין ולחרוב זה
דנאנסו אמאי נאמן בלא שבועה ולהכי
כשהוא חורש והעול כופף
לו: מגו דאי בעי א"ל
א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלוני
את האילן ודאי מכרו דלא
נאנסתי מהימן. האי דקאמר
איכוין לשופרא דשטרא אבל על שאר
פריך ולימא ליה שטרך בידי מאי
הוי דבר חשוב. ואידך שיש
נפקד זה נאנסתי הוא הדין
ההוא הוא דלא קנה הא אידך קנה אלא
בעי ומשני דמטעם מיגו נאמן ופריך
חרובין לא חשיש לכתוב שופרא דשטרא
בהן כח דאין העול יכול
נמי הוה טעין נגנבה לו
דמ"מ בוטח הוא במאי דקי"ל שאין
כי אמר נאנסו לאו שבועה בעי:
לא קני ה"נ לא קני בעא מיניה רב עמרם
לכובשן הוי שיור: הא
או נאבדה היה פטור דש"ח
בדיקלי. בעינן כל שעולין
הוא וש"ח פטור מגנבה
חרוב המורכב נמכר בכלל שדה. כן
מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו מי אמרינן
לו בחבל: בעא מיניה רב
ואבדה. אלא מש"ה אמר
נראה בעיני ועיקר: (הג"ה. א"ל לא
אחא מרב ששת. אם אמר
נאנסתי דאפי' א) שואל
מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דלמא (א) אמר ליה
דחייב על הכל פטור אי
לו קרקע אני מוכר לך
קנה. לא הוא ולא זולתו דכיון שאפי'
שטרך בידי מאי בעי א"ל ה מהימן ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי א"ל
טעין נאנסתי. או דלמא
חוץ מחרוב זה וחוץ מסדן
לא פירש ליה חוץ כגון אלו אינן
מצי אמר ליה המפקיד אם
פלוני ואיכא חרובין אחריני
וליטעמיך וכי א"ל נאנסו מי מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי אמר ליה
איתא דהחזרת לי שטרך
מורכבין וסדן שקמה מהו.
נמכרין בכלל שדה ה"נ לא קנה ולא
בידי שיש לך משלי כך וכך
מי אמרי' הואיל דבלא תנאי
סוף
פירש הללו אלא להודיעו שכל אילן
מאי בעי: א"ל. אפי' הכי
נמי לא מכר שום חרוב
נאמן: אמר ליה ולטעמיך
מורכב ולא שום סדן שקמה
שבאותה שדה הרי הן כמו אלו ולא נמכרו. ע"כ): ה"ג איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה. ולא גרסינן אותו חרוב לא קנה
כי אמר ליה נאנסתי מי מצי
דקתני מתני' לא מכר לא
דא"כ קשיא מעלייתא היא ולא מצי לתרוצי לקמיה שאר חרובין נמי לא קנה: לא שאר חרובין נמי לא קנה. דהאי דקתני לא קנה אשאר
א"ל שטרך בידי מאי בעי.
חרוב המורכב ולא סדן
חרובין קאי וכל שכן האי דקמשייר ולאשמועינן אתא דלא הפסיד שאר חרובין בשביל ההוא ששייר יחידי: תדע. דלא קני: חוץ משדה
אלא לא מצי א"ל הכי נמי
שקמה והאי הואיל דקא
בהחזרתי לך לא מצי א"ל
מתני ליה הכי חוץ מסדן
פלוני. הסמוך (ג) לו חוץ למיצר: הא אחריני קני. בתמיה והלא שדה אחת מכר לו ולא השאר: ה"ג אלא לא קני ה"נ לא קני. כלומר אלא פשיטא
שטרך בידי כו':
פלוני לטפויי ללוקח קאתי
לן דלא קני הלוקח שאר שדות דהא המוכר שדה אחת לא מכר כל שדותיו בכלל ובשביל שאמר שטות זה חוץ משדה פלוני אין לנו לומר שמכר מה
דמשמע הכי האי הוא דלא
יקנה הא שאר חרובין קני.
א) נראה דט"ס וצ"ל דאפי'
שלא רצה למכור דשדה אחת נתכוין למכור ולא שתי שדות ה"נ המוכר את השדה לא מכר חרוב וסדן דחשיבי שדה בפני עצמן והלכך בשביל ששייר ש"ש דחייב כו'
או דלמא אפי' שאר חרובין
אחת מהן בלא צורך אין לנו לומר שמכר השאר: ואית דגרס אלא לדמי ה"נ לדמי.
כלומר באותו שדה שמכר שייר לעצמו דמי ההוא שדה דקאמר
נמי לא קני והאי דקאמר
הכי משום האי טעמא
חוץ משדה פלוני ה"נ ה"ק שדה מכור לך חוץ מדמי חרוב פלוני ויש עוד פירושים אחרים ולא נהירא כלל גירסא זו ופירושה (ד) משובש
דאמרי' לקמן לדמי: א"ל
היה בספרים ליתן טעם בדבר כיון דלא קני אמאי קאמר חוץ משדה פלוני ומיהו הטעם כדפרישית לשייר ליה דרך לההוא חרוב או
לא קני. אפי' שאר חרובין:
תדע. דאפי' שאר חרובין
לההוא שדה ששייר נתכוין וכדאמרינן נמי (לעיל דף סג:) גבי על מנת שהדיוטא העליונה שלי ששייר מקום זיזין ומיהו היכא דליכא
נמי לא קנה: דאילו אמר
לטפויי שום דבר אין לנו לומר כיון דליכא לטפויי לגרועי נתכוין דדי לנו אם אינו מטפי ומרויח בשיורו אלא שיפסיד בתמיה: חוץ
ליה מוכר ללוקח שדי אני
מחצי סדן פלוני מהו. ולהאי לישנא פשיטא ליה דחוץ מסדן פלוני לא קנה נמי שאר סדנין: שאר חרובין פשיטא הוא דלא קני. כדאמרן
מוכר לך חוץ משדה פלוני.
כלומר חוץ מן אותה שדה.
טעם לעיל תדע דאי א"ל כו': ומשני לא מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה. והא דקתני שאר חרובין לא קנה הכל קורא שאר
וכי מי אמרי' ההיא דלא
חרובין אפילו חצי חרוב הנשאר: והכא נמי גרסי' אלא לא קני ה"נ לא קני: בעא מיניה רב עמרם כו'. משום דדייני גולה נקט לה הכא:
קני הא אחרנייתא דיליה
קני בתמיה. והא לא אמר
בשטר. שכתב כמה הפקיד לו וחתמו בעדים ואהני ליה האי שטרא דלא מצי טעין נפקד להד"מ: וא"ל. נפקד היום ולמחר החזרתיו
ליה שדותי מכורין לך. אלא
לך מהו דהא קי"ל בחזקת הבתים (לעיל דף מה:) דהמפקיד את חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים אבל הכא דאיכא שטר ביד המפקיד
לדמי דאמר ליה שדי אני
מוכר לך חוץ משדה פלוני
מי אמרינן דה"נ מהימן מיגו דאי בעי אמר נאנסו והוה מהימן ובשבועה כדלקמן [ע"ב] וכדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם (שמות כב)
שאיני נותן לך באותן דמים
שהתורה האמינתו לנפקד השתא נמי מהימן ובשבועה כדלקמן [ע"ב] דמה לו לשקר אי בעי הוה פטר נפשיה בטענת שקר דנאנסו ומשום
שנתתי לך זו. אבל איזו
מן האחרות שתרצה אתן
דלא רצה לשקר ואמר החזרתיו נאמן: או דלמא אמר ליה. מפקיד שטרך בידי מאי בעי לא היה לך להניח השטר בידי אילו החזרת
לך באותן דמים שנתתי לך
לי פקדוני כדי שלא אחזור ואתבענו וכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי ולא אמרינן מה לו לשקר: וליטעמיך אילו אמר ליה נאנסו
זו. הכא נמי להיכא דאמר
ליה חוץ מחרוב פלוני וחוץ
כו'. הלכך לא מצי למיטען מפקיד שטרך בידי מאי בעי ולמה לי לשקר במקום עדים לא דמי דהא עביד איניש למידחי ואמר
מסדן פלוני אפי' בלאו הכי
אבדתי את שטרי ונפקד נמי לא הוה חייש לשטרא משום דהוה מצי למיפטר נפשיה
בטענת אונס אבל מלוה את חבירו בשטר לא
לא קני ליה. לדמי קאמר
מצי טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי וגבי לוה ליכא
שום מיגו דאפי'
טעין נאנסו צריך לשלם דמלוה להוצאה ניתנה:
ליה. כלומר שאותן איני
לאו