ע:
המוכר
את הבית פרק
רביעי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוף
❖
סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי. תימה למאי דמפרש
לאו שבועה בעי. בתמיה. והשתא אמרת נאמן בלא שבועה וע"י
נז א מיי' פ"ב מהל'
א) ב"מ קד:, ב) בס"א: כולו,
שכירות הל' יב סמג עשין
מיגו לא מצית למיפטריה משבועה ע"י טענתו לקיימה בלא שבועה
ר"ת בהגוזל קמא (ב"ק דף קו. ושם) בשמעתא דהטוען טענת
פט טוש"ע ח"מ סי' רצו
כדכתיב [שמות כב] שבועת ה' תהיה בין שניהם: לימא בפלוגתא. הא דרב
גנב בפקדון דלא מיחייב שבועת שומרין אלא היכא דאיכא הודאה
סעיף ב [וברב אלפס ב"מ
גליון הש"ס
פ"ג דף פז. ובכתובות פ"ט
חסדא: שטר כיס היוצא על
היתומים. ראובן שנתן מעות לשמעון
במקצת היכי קאמר לאו שבועה בעי
אין ה"נ דלא מיחייב שבועה
תוס' ד"ה סוף כו' וצריך
דף קיב.]:
דאורייתא ואין לומר לאו שבועה בעי
למחצית שכר וכתב לו שטר כמה
נח ב מיי' פ"ז מהלכות
לפרש. עי' לעיל דף ה ע"ב
❖
שבועת היסת קאמר דהיכי תיסק
הפקיד לו ומת שמעון והוציא ראובן
שלוחין ושותפין הל' א
תוס' ד"ה מי:
סוף סוף כי אמר ליה
נאנסו לאו שבועה בעי
ועי' בהשגות ובמ"מ סמג
אדעתיה דרב עמרם דנאמן דקאמר
אותו שטר על היתומים לתבוע מהם
ה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה לימא בפלוגתא
עשין סט טוש"ע ח"מ סי'
א
רב חסדא ליפטר אפילו משבועת
פקדונו והיתומים טוענין שמא אבינו
קח סעיף ד [וברב אלפס
הגהות הב"ח
דהני תנאי דתניא שטר כיס היוצא על
ב"מ פ"ט דף קכח.]:
היסת ועוד דאמר בפרק כל הנשבעין
החזירו לך א"נ טענת ברי טענו ואילו
נט ג מיי' שם וסמג שם
(א) גמ' ומר סבר לא מצי
היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו
היה מלוה בעלמא שהלוה ראובן
(שבועות דף מה:) גבי רמי בר חמא
אמר ליה שטרך בידי
טוש"ע שם וטוש"ע י"ד
❖
ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה ודכולי
ב
מאי בעי לא דכולי עלמא:
סי' קעז סעיף ב:
לשמעון ומת שמעון כולי עלמא מודו
ורבא מכלל דתרוייהו סברי המפקיד
(ב) רשב"ם ד"ה שטר כיס
עלמא אית להו דנהרדעי א) דאמרי נהרדעי
דנשבע ראובן וגובה כל השטר מן
אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר
וכו' ולא הוה מצי טעין וכו':
(ג) בא"ד וגובה חובו כולו
האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון מאי
היתומים דלית לאבוהון שום טענה
לו בעדים בשטר צריך להחזיר לו
רבינו גרשום
ג
❖
אבל השתא:
לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מצי א"ל
גבי מלוה ולא (ב) מצי טעין נאנסו
בשטר $וצריך לפרש וצריך להחזיר לו
סוף סוף כי אמר ליה נאנסתי
בשטר אם אין רוצה לישבע אבל
אלא היה נשבע שלא התקבל מן הלוה
מי לא צריך שבועה. אנא
שטרך בידי מאי בעי ומר סבר לא (א) אמרי
נמי הכי אמינא מאי נאמן
מוסף רש"י
בשבועה נאמן כי היכי דלא תיקשי
כלום וכגון שהיה טוענו הלוה אשתבע
לא דכולי עלמא אית להו דרב חסדא
בשבועה: שטר כיס היוצא
דרבא אדרבא דרבא אמר לקמן
לי דלא פרעתיך כדאמרינן בשבועות
האי עיסקא פלגא מלוה
על היתומים. כגון מי שנתן
והכא בהא קמיפלגי דמר סבר אם איתא
ופלגא פקדון. המקבל
לחבירו ממון שירויח לצורך
דמהימן לומר החזרתי לך במיגו
(דף מא.) וגבי יתמי דידיה דלא ידעי
פרגמטיא מבעל הבית
שניהן והקרן של נותן וכתב
דפרעיה מימר הוה אמר ומר סבר אימור
דנאנסו דקאמר רבא הלכתא דנשבע
למיטען טענינן להו ונשבע וגובה
ושמהלה כפי דמיה שהיא שוה
לו שטר שכך וכך נתן לו
מלאך המות הוא דאנסיה שלח רב הונא בר
כאן והוא מוליכה למקום
ממון למחצית שכר ומת
וגובה מחצה ואי בשבועת היסת איירי
חובו (ג) וכו' אבל השתא דלא הוי
היוקר למחצית השכר, חצי
המקבל והוציא הנותן אותו
אבין המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר
היכי קאמר בעדים א"צ להחזיר לו
כולו מלוה אלא פלגא מלוה ופלגא
אחריות אונסים עליו כמלוה
שטר כיס על היתומין: דייני
וחצי אחריותה על בעלים
גולה. דגרסי' בכל התלמוד
לו החזרתיו לך נאמן ושטר כיס היוצא על
בעדים ומהימן לומר החזרתיו לך
פקדון כדין כל מעות הנתונות למחצית
❖
כפקדון (ב"מ קד:).
היינו שמואל וקרנא: אמרו
בלא שבועה הא לעולם בעי שבועת
שכר כדמפרש ואזיל הוא דפליגי דייני
היתומין נשבע וגובה כולו תרתי שאני
נשבע. הנותן וגובה כל
היסת ואומר ר"ת דהך שבועה דהכא
גולה דהיינו שמואל וקרנא ודייני א"י
הקרן שלו אע"ג דיש
התם דאם איתא דפרעיה מימר הוה אמר
שטר בידו דהבא ליפרע
מוסף תוספות
מדרבנן ונתקנה קודם שבועת היסת
דהיינו ר' אמי ור' אסי בפ"ק דסנהדרין
רבא אמר הלכתא נשבע וגובה מחצה
מן היתומים לא יפרע
כמו ההיא דהכותב (כתובות דף פז:)
(דף יז: ע"ש): נראה בעיני דה"ג
א. כדמצי טעין אבוהון
אלא בשבועה: האי עיסקא.
אמר מר זוטרא הלכתא
כדייני גולה א"ל
דאטו דייני גולה לית
דיהיב חד ממון לחבירו
ודכ"ע אית להו דנהרדעי. וכ"פ רבינו
דהפוגמת כתובתה ועד אחד מעידה
להו טוענין ליורש. רשב"א.
להרויח לשניהן איהו לא
רבינא למר זוטרא הא אמר רבא נשבע
שהיא פרועה דקאמר התם דהויא
חננאל ולא גרס סברוה דמסקנא נמי
ב. [ד]נהי דאילו טען בריא
הוי כולה פקדון ביד
שבועה דרבנן: מ"ד נשבע וגובה
וגובה מחצה אמר
ליה
אנן דדייני גולה
מקבלין מיניה שהתורה
המקבל אלא שויוה רבנן
הכי ס"ל: דאמרי נהרדעי. בבבא
האמינתו אבל אנן לא
פלגא מלוה ופלגא פקדון
איפכא
כולו לית ליה דרב חסדא. וא"ת
מציעא בפרק המקבל האי עיסקא
טענינן להו. שם. ועיין
ועבדו מלתא דניחא ליה
יד רמה. ג. שהרי
למלוה וניחא ליה ללוה.
אכתי אמאי גובה כולו דניטעון ליתמי נאנסו וי"ל דמלתא דלא
דיהיב איניש לחבריה למחצית שכר פלגא הוי מלוה להתחייב
א
הם חייבים לשלם פלגא
דאי אמרי' דכולה מלוה
שכיח היא לא טענינן ליתמי דנאנסו קלא אית ליה ואע"ג דאבוהון
באחריות המקבל דהיינו אותו חצי שנוטל ממנו הריוח ופלגא הוי
ועל השאר אינן יודעין
ביד המקבל ונגנבה או
והוה ליה כחמשין ידענא
אבדה משלם המקבל כולה
הוי מהימן לומר שנאנסו מיהו לא טענינן להו ומאן דאמר נשבע
פקדון גביה ואינו חייב באחריותו דהך פלגא דקשקיל ממנה מפקיד
ב
וחמשין לא ידענא. רשב"א.
כדין מלוה שנגבית כולה
וגובה מחצה סבר דלא מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי וטענינן
רווחא והתם מפרש טעמא עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה
ד. ואוקמינא כגון שאומר
ואי אמרי' דכולה פקדון
להו החזרתיו לך אף על גב דלא טענינן להו נאנסו כיון דאבוהון
וניחא ליה למלוה דאיכא קצת אחריות על זה וקצת על זה ואם
מנה לאבא ביד אביך
משתבע המקבל דנגנבה או
והלה אומר חמשין ידענא
אבדה וקא מפסיד הנותן
היה מהימן בטענה זו מיגו דאי בעי אמר נאנסו ואין להקשות
נגנב או אבד הכל אין האחד מפסיד הכל אלא בין שניהן והלכך
וחמשין לא ידענא שאילו
הכל. ומש"ה פלגא מלוה
לרבי אבא דאית ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם אמאי פטרינן
כיון דסתמא דמילתא כן הוא דפלגא הוי מלוה גביה צריך הנותן
האב בכי הא חייב דהו"ל
כיון דאית ליה למקבל הנאה
מחוייב שבועה שאינו יכול
מיניה משלם פלגא ופלגא
להו הא מחויבין הן שבועה ואין יכולין לישבע ג דלגבי יורשין לא
לקבל עליו תרי תילתי בהפסד הואיל ושקיל פלגא באגר כי היכי
לישבע והיורשין פטורין
פקדון הואיל דהנותן אית
אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כדדרשינן בפ' כל הנשבעין
דלא להוי רבית מאי דטרח מקבל בפלגא דפקדון משום פלגא
דהא אמר רחמנא ולא בין
ליה רווחא מיניה: מאי
היורשין. שם. ה. ואם
לאו בדרב חסדא קמיפלגי.
(שבועות דף מז. ושם) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין ד
דמלוה שהלוהו דמאי דמקבל נותן אחריות עליה טפי מפלגא
תאמרו שמא שליש או
דבעא מיניה רב עמרם מרב
ואם תאמר לרב ושמואל דקאמרי התם אין אדם מוריש שבועה
הוי שכר למקבל בשביל טירחא דקטרח בפלגא פקדון או פלגא
רביע שבועה שאין לי חלק
חסדא לעיל המפקיד אצל
בה פחות מחציה. רש"י
חבירו בשטר וכו' ואמר ליה
לבניו פי' אין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו אמאי פטורין
יקבל הנותן בהפסד ותילתא באגר ומקבל יטול תרי תילתי
ב"מ ה: ו. ולולי שפטרתו
רב חסדא נאמן ודייני גולה
מלשלם וי"ל דהא דאין אדם מוריש היינו דאין נזקקין לא לשבועה
דהאי דקשקיל מקבל רווחא טפי מפלגא זהו שכר טירחא ואין
התורה בשבועה נאנסו
לית להו דרב חסדא דאם
כאן רבית והכי מפרש באיזהו נשך (ב"מ דף סח:): מאי לאו. בפלגא
ולא לפרעון כדפירש הקונט' התם ואם באין לגבות בשטר אין גובין
הוה חייב לשלם או יביא
איתא דאית להו דרב חסדא
ראיה ויפטר, ומ"מ כיון
לא הוו משלמי היתומין
אבל אם מוחזקין הן ובאין לגבות מהן כי הכא אין מוציאין מהן
דפקדון קמפלגי בדרב חסדא דאמר לעיל [ע"א] נאמן דבפלגא דמלוה
שפטרתו התורה בשבועה
אלא פלגא דהיינו מלוה
ופטורין וכן מוכח בהדיא בפ' כל הנשבעין (שם דף מח:) דמשני הא
הכל מודין דנשבע וגובה אותו דאפילו אי הוה אבוהון קיים לא
ואע"פ שאין לו שום
ולא הפקדון דמגו דאי בעו
מגו אף בטענת החזרתי
מצו למימר היתומין נאנסו
מני ב"ש היא דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי אלמא בדבר
מצי טעין החזרתי דאמר ליה שטרך בידי מאי בעי וטענת מיגו
פטור מן התשלומין בטענה
בידי אבא ואמרי החזירו
הגבוי אדם מוריש שבועה לבניו: נשבע וגובה מחצה.
נראה
ליכא דאפילו אם נאנסו צריך להחזיר דהא מלוה היא גביה הלכך
דהחזרתי במגו דנאנסו
לך מהימני ולית להו לשלם
ובשבועה. רשב"א.
אלא פלגא דמלוה דאההוא
דאינו נשבע על הכל דלמה ישבע בחנם כיון דאין משלמין לו אלא החצי
נשבע וגובה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים אלא בפלגא דהוי
פלגא דמלוה לא מצי פטרי
הלכך ישבע שבועה שיש לי בידם ואין לי בידם פחות מחצי דלא
פקדון קמיפלגי ובדרב חסדא דדייני גולה דאמרי נשבע וגובה
ה
גופייהו בנאנס משום דחייב
באחריות החצי. ודייני א"י
ליהוי מרע ליה לדיבוריה כי ההיא דשנים אוחזין בטלית (ב"מ דף ה:):
כולו לא סבירא להו כרב חסדא דאמר נאמן אלא אי הוה אבוהון
אית להו דרב חסדא:
דאם
איתא דפרע מימר הוה אמר. דוקא הכא שיש שטר על
קיים לא היה נאמן לומר החזרתיו לך ואף על גב דאיכא מיגו
לא דכ"ע אית להו דרב
בניו היה לו להודיעם דפרוע הוא אבל מלוה על פה אמרינן
דטענת אונס משום דא"ל אידך שטרך בידי מאי בעי הלכך נשבע
חסדא. ושאני התם אמאי
אמרו דייני גולה דגובה
דאין גובה מן היורשין ואפילו הניח קרקעות ואפי' מגדולים אלא
וגובה כולו מן היתומים אפילו פלגא דפקדון ודייני א"י סברי לה
כולה משום דליכא למימר
כשהודה ומת א"נ דשמתוהו ומית בשמתא דהתם לא אמרינן אם איתא
כרב חסדא דאילו היה אבוהון קיים הוה מצי למיטען החזרתיו לך
מיגו ולא מצו לטעון אבא
החזירו דאם איתא דפרעיה
דפרע מימר הוה אמר דאין לו להודיעו כל מה שלוה ופרע כל ימי
במיגו דהוה מצי למימר נאנסו ולא הוי אידך מצי למימר שטרך
אבוהון מימר הוה אמר
חייו אלא דוקא הכא שיש שטר כדפרישית: אמר רבא הלכתא
בידי מאי בעי וטענינן נמי הכי בשביל יתמי ומשתבעי יתמי
קודם מיתתו פרעתי. ודייני
ארעא דישראל סברי לא
נשבע וגובה מחצה. ומה שקשה דרבא אדרבא בשבועות פירשתי
שבועת יורשין כדמפרש בשבועות [מה.] שבועה שלא פקדנו אבא כו'
יהיבנא ליה אלא פלגא
לעיל וריב"ם מפרש דלא קשיא מידי דהכי איתא התם א"ל רבא
כדמפרש התם הלכך נשבע וגובה מחצה מלוה אבל פלגא פקדון
דאכתי איכא למימר מגו.
ודאמרת הוה ליה לאבוהון
לית ליה: ה"ג לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא כו'. דייני גולה
מאי מעלייתא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה
למימר. דאימר מלאך המות
מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר נאנסו דאפקיד
סברי בעלמא סבירא לן כרב חסדא דנאמן לומר החזרתיו לך אבל גבי
אנסיה בפתאום ולא מצי
אמר: תרתי. ליכא למימר
ליה בעדים דאפקיד ליה בעדים נמי מתוך שיכול לומר החזרתי לך
יתמי ליכא למימר הכי דכיון דאיכא שטרא ביד נותן ואיהו לא קטעין
דסתרא דא לדא דאי אמרי'
יכול לומר נאנסו דאפקיד ליה בשטר פירוש כיון דאפקיד ליה בשטר
פרעתיך אנן לא טענינן ליתמי דאם איתא דפרעיה מימר הוה
המפקיד אצל חבירו בשטר
איכא שבועה בנאנסו דאז אין לומר מתוך שיכול לומר החזרתיו לך
אמר בשעת צואת מיתה והשתא דאיכא תרתי שטר ביד הנותן
ואמר לו החזרתי לך נאמן
לא אמרי' דשטר כיס היוצא
וגם לא צוה בשעת מיתה הלכך נשבע וגובה כו' ב): דאנסיה. ולא
והיה נאמן בלא שבועה דהא המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר
על היתומין דגבי כולה
הספיק לצוות: תרתי. בתמיה דסתרן אהדדי דכיון דנאמן אמאי
לו בעדים ומן הדין אפילו בשבועה לא היה נאמן אי לאו משום
משום דהאי עסקא פלגא
פקדון ואמרי' מגו. ומשני
נשבע וגובה כולו והא
מצי אבוהון למיטען החזרתי לך פלגא פקדון
דמהימן במיגו דנאנסו בשבועה ו והשתא אין להקשות כלום משם:
אמאי גובה כולו דאי איתא
האחין
ונטעון
וכו': אנן דדייני גולה