המוכר
את הבית
פרק
רביעי בבא בתרא עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האחין
שחלקו זכו בשדה זכו בכולה. וא"ת לרב דאמר לעיל
ח) אמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה.
ונטעון נמי ליתמי:
פלגא
ס א ב ג מיי' פכ"ו מהל'
א) [לעיל סד:], ב) [לעיל
סה.], ג) ערכין יד., ד) [לעיל
מכירה הל' ג ד סמג
מלוה אבל פלגא פקדון לא גבי דטענינן להו ליתמי אביהם החזיר לך
(דף סה.) יש להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין רעה
סה.], ה) [לעיל נג. סה.],
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ומשתבעין שבועת יורשין ופטורין. והך דאמרינן בפ' כל הנשבעין
מוכר היכי אמר הכא זכו בכולה כמו גבי מתנה וי"ל הכא לאו רטו סעיף ה:
ו) [לקמן פא.], ז) [לעיל לו.
סא ד מיי' שם הל' ה
לקמן פב:], ח) שייך לדף ע:,
משום עין יפה הוא אלא
משום דרוצין להסתלק זה מזה ואין
(שבועות דף מה:) אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתא א"ל
א
❖
ט) צ"ל שני אילנות. יעב"ץ,
טוש"ע שם סעיף ו:
רבא מאי מעליותא כו' עד מכלל
משיירין לכל אחד אלא הצריך לחלקו
סב ה ו ז מיי' שם הל' ו
איפכא מתנינן לה: מתני' לא את הבור
אמר
רב הונא
דתרוייהו סבירא להו המפקיד אצל
כגון דרך:
טוש"ע שם סעיף ז:
א)א
סג ח מיי' שם הל' ה
הגהות הב"ח
חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים
אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות
ולא את הגת ולא את השובך בין חרבין בין
טוש"ע שם סעיף ו:
כו'. וא"ת לפי' רבינו שמואל דלר"ע
סד ט י מיי' פי"א מהל'
בשטר מיהא צריך להחזיר לו בשטר
(א) במשנה וחכ"א אינו צריך
ישובין וצריך ליקח לו דרך דברי ר"ע וחכ"א
ב
ליקח לו דרך ומודה:
זכיה ומתנה הל' כב
פר"ח וא"נ בעדים והכא קפסיק רבא
דאמר בעין יפה מוכר קנה אילן
(ב) גמ' דקא מכחשי בארעא
אינו צריך (א) ג ומודה ר"ע בזמן שאמר לו חוץ
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
נשבע וגובה מחצה דמשמע דאין
אחד יש לו קרקע מאי קאמר רב רנג סעיף יד:
שיוריה שייר דאם איתא:
מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר
סה כ מיי' פכ"ד מהל'
(ג) רשב"ם ד"ה במה דברים
צריך להחזיר לו בעדים כרב חסדא
הונא אף על גב דאמרי רבנן הקונה
וכו' דמתני' דפירקין הס"ד:
מכירה הל' ו סמג שם
ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכ"א צריך
איכא למימר דהאי דקאמר התם
ב' אילנות אין לו קרקע כו' משמע
(ד) ד"ה אבל וכו' כל הני
טוש"ע ח"מ סי' רטז סעיף
ליקח לו דרך בד"א במוכר אבל בנותן
דאמרן לא מכר ואפי' הנהו
ט:
מכלל דתרוייהו סבירא להו לא קאי
דאי הוה אמר דקנה קרקע אז לא
ב) ד
סו ל מיי' שם הל' ח
דאינן בכלל: (ה) ד"ה ומתמה
❖
אלא אהמפקיד את חבירו בעדים
היה חידוש במשייר ב' אילנות דיש
מתנה נותן את כולה האחין שחלקו זכו בשדה
ה
וכו' לא פירש הוא דהמוכר:
טוש"ע שם סעיף יא:
(ו) ד"ה זה היה וכו' ומדלא
אבל אהמפקיד בשטר לא קאי וא"נ
לו קרקע א"כ מאי קאמר ואפילו
זכו בכולה ו המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה
פירש הפסיד: (ז) ד"ה שני
קאי לאו דוקא דהא מדרמי בר חמא
לר"ע וכו' מה אפילו הא לדידיה קנה
החזיק בכולה המקדיש את השדה הקדיש
אילנות וכו' יש לו קרקע
מוסף תוספות
ג) ז
דשני לרבא דאפקיד ליה בשטר איכא
אילן אחד יש לו קרקע וי"ל דה"ק
ליטע אחרים במקומן
את כולה ר"ש אומר המקדיש את השדה
כדתנן לקמן: (ח) ד"ה ה"ז
א. עיין רשב"ם ד"ה זכה
למידק דס"ל לרמי בר חמא הכי אבל
דאע"ג דאמור רבנן דב' אילנות לא
וכו' דאמרי מוכר בעין:
ורש"ש שם. ב. [דזה]
לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת
מדשתיק רבא ליכא למידק דהאי
קנה קרקע ובשלשה קנה משום דלא
(ט) תוס' ד"ה אמר וכו' ה"א
אינו תלוי בעין רעה ובעין
סדן השקמה: גמ' מאי שנא מכר ומאי שנא
❖
דכיון דבשנים קנה:
יפה, אלא אם הקרקע
דשתיק משום דלפי סברת רמי בר
אזיל קרקע בתר אילנות אלא כשיש
טפילה להם ונקרא שדה
מתנה פירש יהודה בן נקוסא לפני רבי זה
חמא דס"ל דמפקיד בשטר צריך
ג' ולא בב' ולא מטעם עין יפה אפ"ה
ב
אילן אם לאו. רשב"א.
ג. ולא תימא, דוקא
פירש וזה לא פירש האי זה פירש וזה לא
מוסף רש"י
להחזיר לו בעדים ליכא לאקשויי תו
בשייר אזיל קרקע בתר שני ט) והשתא
לרבנן דאמרי דמוכר בעין
ומיהו רבא אכתי בקושיא קאי דלא
ודאי אי לאו טעמא דעין יפה ה"א (ט)
פירש זה לא פירש וזה לא פירש הוא אלא
לא את הבור ולא את
ח
רעה מוכר בעלמא אלא
הגת. קתני רישא המוכר
אפי' ר' עקיבא דאית ליה
מעליא ההיא שמעתא כדפסיק
דבשנים קנה קרקע כל שכן בשייר
זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש
השדה מכר האבנים כו'
בעלמא מוכר בעין יפה
הלכתא הכא נשבע וגובה מחצה ואין
שני אילנות לפניו דיש לו קרקע ג:
ט ההוא דאמר להו הבו ליה לפלניא ביתא
אבל לא מכר האבנים שאינם
מוכר הכא מודה דנחית
צריך להחזיר לו בעדים: איפכא
לצרכה, ולא את הבור ולא
לימא
לשיורא משום דמכחשי
❖
דמחזיק מאה גולפי אשתכח דהוה מחזיק
את הגת כו', בבור שבתוך
בארעא. שם.
מתנינן. דייני גולה אמרי נשבע וגובה
השדה מיירי, שהיו עושין
מאה ועשרין אמר מר זוטרא מאה אמר ליה מאה ועשרין לא אמר ליה רב אשי
מחצה דהיינו נמי כרבא: מתני' לא
בתוך השדה בור להשקותו,
אמר מי לא תנן ד)במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן
ולא את הגת שבשדה (לעיל
רבינו גרשום
את הבור. שבשדה אע"פ שאמר לו
. בין חרבין. שאין
סד:)
אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ה"נ מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב:
כל מה שבתוכה: מכרן לאחר.
ה)
י
מים בבור ואין כרמים סמוך
איפכא מתנינן. דהכי אמרו
לגת ולא יונים בשובך (שם).
דאינו גובה אלא מחצה: זה
והשדה עיכב לעצמו: במה דברים
המקדיש את השדה הקדיש וכו': אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה
ו) כ
בין ישובין. מיושבים, ואית
פירש. שהוא קונה השדה
אמורים. כל הני לא מכר דמתני' (ג):
שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני
דגרסי יושבים, כל הנך אינן
מן המוכר. וכיון דלא פירש
ל
בכלל שדה (שם). וצריך.
במוכר. דאפי' למ"ד מוכר בעין יפה
כל הדבר שבה הלכך לא
אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי
המוכר, ליקח לו דרך (שם.
קנה הני דמפיק מתני' וזה
מוכר ה"מ דמה שמפרש במכירתו
וראה מוסף רש"י לעיל סד.).
המקבל מתנה אין דרכו
ז)גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא (ב)
במה דברים אמורים.
מכר הכל ולא עיכב לעצמו כלום
לפרש מהמקבל הלכך יש
אם
דפליגי רבנן ואמרי דצריך
לו הכל. ומקשה רבי האי
ממה שמכר לחבירו כגון המוכר בית
לוקח ליקח דרך אבל מוכר לא
זה לא פירש וזה לא
ושדה שלא עיכב דרך לילך לבורו ולדותו ולגתו אבל למכור יותר ממה שפירש לגבי הכי לא הוי עין יפה למכור בכלל שדה דברים אחרים
צריך משום דבעין רעה מוכר,
פירש הוא. דאין דרכו של
הני מילי מוכר, אבל בנותן
קונה לכתוב כך אני קונה
שאינן בכלל שדה: אבל בנותן מתנה נותן את כולה. כל הני (ד) דאמרו לא מכר ואפילו הני דאינן בכלל מה שבתוכה כגון חרוב
מתנה מודו דבעין יפה יהיב,
אלא המוכר דרכו לכתוב
המורכב וסדן השקמה ובור וגת ושובך והכי מוכח גבי הקדש וה"ה לכל הנך וטעמא משום דנותן בעין יפה נותן יותר מדאי
ויהיב גם את הדרך (לעיל
כך וכך אני מוכר: אלא
סה.). הקדיש את כולה.
זה היה לו לפרש. ללוקח
ואפילו מאי דלא הוי בכלל שדה הואיל וקבוע בתוך השדה ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל
כל אשר בתוכה (ערכין יד.)
.
שנותן דמים היה לו לדקדק
דבר שלא הוצרך לתנא דמתני' להזכיר ולומר לא מכר משום דמילתא דפשיטא הוא דאינו בכלל שדה כלל ההיא ודאי לא קנה לה מקבל
לא הקדיש. אילנות שבה,
שיכתוב לו המוכר בשטר
אלא את החרוב המורכב
כל מה שיש בשדה וכיון
מתנה: זכה בכולה. אפילו בור וגת ושובך שבשדה קנה שכיון שזה נוטל שדה אחת וזה אחת כנגדו להסתלק זה משל זה נתכוונו.
ואת סדן השקמה. שהם
דלא דקדק שיפרוש לו
ומיהו להיות לו דרך לפנימי על החיצון איכא למימר דאית ליה כרב כדפרישנא טעם לעיל (דף סה.) דא"ל אדור בשדה שלי כי היכי
זקנים וגדולים מאד ויונקים
הוא הוא דאפסיד אנפשיה
דדרו בה אבהתאי כדכתיב [תהלים מה] תחת אבותיך יהיו בניך: החזיק בכולה. אפילו בחרוב וסדן. ואע"ג דחשיבנא ליה בגמ' [סט:] כשתי שדות וגבי ב'
משדה הקדש טפי משאר
ואין לו כל הני דמפיק
אילנות, והכי מפורש בב"ב,
מתני'. אבל המקבל מתנה
שדות ומצר אחד בינייהו והחזיק באחת מהן ע"מ לקנות אותה ואת חבירתה אמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף נג:) אותה קנה חבירתה לא
סדן השקמה דדרך שקמין
לא היה לו לפרש לדקדק
קנה אפ"ה הכא קנה דנהי נמי דב' שדות חשבינן לשדה ולחרוב המורכב מיהו ליכא מצר ביניהן דכב' שדות ואין מצר אחר ביניהן
לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי
שיתן לו הכל אלא כיון
וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת
שנתן לו סתם ולא אמר
דמו: הקדיש את כולן. דבעין יפה מקדיש כמו נותן: ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש. כלום מכל אותן דברים שאמרנו
שקמה ולאחר קציצה קרי ליה
חוץ מזה קנה הכל: מאה
גבי מוכר דלא מכר דהמקדיש דעתו כדעת מוכר שלא הקדיש אלא מה שפירש: אלא את חרוב המורכב כו'. דאע"ג דגבי מכירת
גולפי. מאה חביות: פיסקא
סדן השקמה, הכי תניא במס'
השדה אינן מכורין הכא מוקדשין. וטעמא מפרש בגמ' [ע"ב]: גמ' מאי שנא מכר ומ"ש מתנה. נהי נמי דנותן בעין יפה נותן טפי ממוכר
נדה (ח: ערכין יד.). הקונה
האחין שחלקו. זכו בשדה:
שני אילנות. סתמא לא קנה
בכולה. שחלקו עם הבור
אפ"ה זימנין שאינו נותן אלא מה שמפרש בפיו אבל מידי שאינו בכלל לא קיהיב כגון הנך דתנן בהו לא מכר: זה פירש. נותן פירש
קרקע סביביו כלל ואפילו
ועם הדות דכל אחד מקנה
מקום האילן, והרי הוא כמי
לחבירו חלקו בעין יפה:
לו את הכל והלכך קנה הכל. ולקמיה פריך עלה: ומתמה האי כו' והרי זה לא פירש וזה לא פירש (ה). דהמוכר והנותן סתמא
שקנאן לפירותיו שכשייבש
המקדיש את השדה הקדיש
קתני: זה היה לו לפרש. נותן מתנה כיון דרגיל ליתן בעין יפה אם איתא דהאי לאו בעין יפה יהיב היה לו לפרש ולשייר בור וגת
יעקרנו וילך (לקמן פא.). הני
את כולה. דכל המקדיש
מילי גבי בור ודות. הוא
ושובך וכל הנך דמתני' ומדלא שייר הפסיד אבל מוכר זוזי אנסוהו ולא מכר אלא מה שפירש ואפילו אם יש שרגיל למכור בעין
בעין יפה מקדיש אפי' הבור
(ו)
דקאמר ר"ע דלא עיכב דרך
והדות: ר"ש אומר המקדיש
יפה מסתמא אין לומר כן דיד לוקח על התחתונה דלא היה לו לפרש. ורבינו חננאל פירש הקונה היה לו לפרש דכיון שנותן דמים אינו
לעצמו סביבות הבור, דלא
את השדה לא הקדיש. מכל
מתבייש מן המוכר ומדלא הזקיק למוכר לפרש לו הכל הפסיד אבל מקבל מתנה בושת יש לו מן הנותן ואין לו לפרש ולשאול לו בור
קא מכחשי בארעא. שיכול
הני דקתני מתני' טפי ממוכר
הלוקח לזרוע על שפתו ולא
אלא חרוב ושקמה דהמוכר
וגת ושובך הלכך עליה דנותן רמיא לגלויי ואם לא פירש קנה הכל: דמחזיק מאה גולפי. בקרקע רוחב ואורך הבית יכולין לסדר מאה
יצעק עליו הלוקח לעקור
לא מכר והמקדיש הקדיש
חביות דהיינו י' חביות אורך על י' חביות רוחב: דהוה מחזיק מאה ועשרים. ולא היה לו בית אחר של מאה: מאה ועשרים לא א"ל.
בורו מכאן, דהא אינו מזיקו
כדמפרש בגמ': הרי זה
כלל, הלכך לא אסיק מוכר
לא קנה קרקע. דג' אילנות
ויטול בבית ה' חלקים וחלק ו' דהיינו כ' חביות יפסיד: בעין יפה יהיב. כל הבית כולה והאי דקאמר מחזיק מאה גולפי סבור היה שלא
אדעתיה לעכב לעצמו כלום
יש להן קרקע ולא לשנים:
היה מחזיק יותר ולשם חשיבות אמר כן דמתנה גדולה כזאת נותן לו: דאמור רבנן. במתני' דהמוכר את הספינה (לקמן דף פא.): שני
מן הקרקע והלכך צריך ליקח
דלא מכחשי בארעא. לא
ממנו דרך לילך אל בורו
לניר ולא לזריעה הלכך לא
אילנות. אבל ג' חשיבי שדה אילן וקנה קרקע ביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואם מתו יש לו קרקע (ז) כדתנן לקמן בהמוכר
(לעיל לז.). דקא מכחשי.
קפיד בעל השדה הלוקח
את הספינה: ה"ז לא קנה קרקע. ביניהן וחוצה להן וגם אם מתו אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן כדתנן לקמן באידך פירקין ולא קנה אלא
השרשים בקרקע וגם מעכבין
בהן והן של מוכר השדה
את המחרישה ודאי אסיק
וצריך ליקח לו דרך אבל
לפירותיו כל זמן שיתקיים האילן ואליבא דרבנן אתיא דאמרי (ח) בעין רעה מוכר אבל אליבא דר"ע יש לו קרקע ליטע אחרים במקומן
אדעתיה לשייר לעצמו קרקע
הכא היכא דמשייר אילנות
אם ימותו אלו כדמוכח לקמן בשמעתין [עב.] גבי מקדיש ג' אילנות בזה אחר זה דאמרינן דלא הקדיש קרקע אמרי' אי ר"ע הא מוכר בעין יפה
סביבות האילנות, כדי שלא
דהנהו אילנות שרשייהו
מוכר וכ"ש מקדיש אלמא במוכר ב' אילנות לחבירו דהיינו דומיא דג' אילנות בזה אחר זה דקנה קרקע עם האילן וה"נ אמרינן בחזקת הבתים
יוכל הלוקח לערער עליו
מכחשי בהקרקע ולא אמר
ולומר כשיבשו אילנותיו עקור
ליה הלוקח כלום ש"מ
(לעיל דף לז:) מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן ואע"ג דסיפא דמיירי בג' אילנות מוקמינן לקמן באידך פירקין [פב:] אפילו כר"ע
אילנותיך שקול וזיל דהא מזקי
דודאי שיורי משייר המוכר
מיהו רישא לאו ר"ע היא: יש לו קרקע. ליטע אחר במקומו דבעין רעה מכר לו הקרקע: ואפי' לר"ע. גמרא קאמר ליה דאפילו
לארעאי (שם).
קרקע מקום האילנות לפניו
להכי לא קאמר ליה מידי:
לר"ע אמרה רב הונא דאי לרבנן פשיטא כדפריך לקמן [ע"ב]: הני מילי. גבי מכר את הבית ושייר בור ודות דלית ליה שום היזק ללוקח דהא
לא מכחשי בארעא והלכך לא חשש לשייר כלום
מן הקרקע סביב הבור ולא הדרך אבל אילנות שמקלקלין את הקרקע שייר מן
הקרקע עם האילנות אף לחזור וליטע במקומן
אם יזקינו
אלו
משום
דלא לימא ליה לוקח
עקור אילנך כשימות והיפטר מכאן:
דאם