עא: המוכר
את הבית פרק רביעי בבא בתרא
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
לימא
ליה עקור אילנך שקול וזיל. פ"ה עקור אילנך לכשייבש
דאם איתא דלא שייר כו'. ואנן סהדי דלדעת כן עיכב את האילנות
א) צ"ל הוכחה הוא. רש"ש,
דאי לא שייר. מצי למימר
ב) [צ"ל לרבנן], ג) הקהילות
ליה הלוקח דקא מכחשי
לעצמו שיהיו כאן לעולם אף לחזור וליטע אחרים במקומן כדרך
ותימה דמה כח א) הוא זה דמנא ליה שאינו רוצה לעולם
❖
יעקב מציין לדף לז: ד"ה מכר,
לארעאי עקור אילנך שקול
שהיה לו כח זה באילנות הללו עד עכשיו אבל לוקח אילנות אין לומר
להסתלק מן הקרקע ואין ה"נ דמצי א"ל עקור אילנך לכשייבש ועוד
וזיל. ומה טעם מקדיש
החרוב המורכב וסדן
לצורך כל הימים לקחו וליטע אחרים במקומן דעביד איניש דזבין
מדמסיק בתר הכי דאי נפלי הדר שתיל להו משמע דעד השתא הא
השקמה משום דקא ינקי
גליון הש"ס
ארעא ליומיה ולפירות קנאו: לא
דקאמר יש לו קרקע היינו לזרוע
משדה הקדש ומשתכח דקא
תוס' ד"ה ואי כו' דלא
הקדיש. מכל הנך דאמרן לא מכר:
תחת האילן ועל זה אינו מפרש שום
מתהני משל הקדש. אבל
אם איתא דלא שייר
לימא ליה עקור אילנך
שייר אלא חוצה לו. עיין
חרוב שאין מורכב ושקמה
❖
אלא חרוב המורכב כו'. אבל שאר
טעם ועוד קשה דהשתא משמע דטפי
שקול וזיל תנן ר' שמעון אומר המקדיש את
לעיל כז ע"א תוס' ד"ה לא:
לא הוי מוקדש. ולדבריך
אילנות ממילא קדושים הם בכלל שדה
אית ליה בקרקע דמשייר לפניו ב'
(א)
דאמרת מכר הקרקע ושייר
השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן
אילנות לפניו יש לו קרקע
כמו שמכורין מסתמא בכלל שדה:
אילנות ממאי דאית ליה דרך כשמשייר
מקום האילנות משיפולא
הגהות הב"ח
השקמה ותני עלה אמר ר"ש מה טעם הואיל
אמר ר"ש מה טעם.
בור ודות לר"ע ובלוקח הוי איפכא
הוו מוקדשין
עד תהום. אי הכי אמאי
(א) תוס' ד"ה לימא וכו'
הקדיש חרוב וסדן השקמה.
ויונקין משדה הקדש ואי סלקא דעתך שיורי
דקנה ב' לא קנה קרקע לפי מה
חרוב וסדן טפי מכל הנך דלעיל
דטפי אית ליה בקרקע היכא
והא כי ינקי מדנפשייהו קא
דפרישית בפרק חזקת הבתים (לעיל
דס"ל מקדיש כמוכר שלא הקדיש אלא
שייר כי קא ינקי מדנפשיה קא ינקי ר"ש
דמשייר: (ב) בא"ד לר"י
ינקי. דאיכא למימר דשייר
לפרש דאי איתא דלא שייר:
המקדיש מקום האילנות
דברים דשייכי לשדה טובא דהוו נמי
דף לז.) וקנה בור ודות יש לו דרך
דאמר כר"ע ורב הונא דאמר כרבנן כרבנן
(ג) בא"ד ה"א מכר קרקע
ומדחול קא ינקי. אלא ש"מ
מכורין לענין מכר והלכך חרוב
לר"ע על כן נראה לר"י לפרש דאי
ושייר לפניו שני אילנות
מדהקדיש חרוב וסדן דלא
פשיטא נפקא מינה דאי נפלי הדר שתיל להו
אין לו קרקע: (ד) ד"ה
המורכב אינו מוקדש בכלל שדה:
לאו דלא שייר כלל קרקע לימא ליה
שייר כלום בקרקע הכי
(ב)
ומי
מדנפשייהו וכו' ואומר ר"י
נמי להיכא דמכר קרקע
❖
הואיל ויונקין משדה הקדש. הוא
עקור אילנך לאלתר ולכך זקוק הוא
א
דודאי לר"ש דלא עביד:
ושייר אילנות לפניו אין לו
לשייר הקרקע ליניקת האילן ומיגו דנחת לשיורא משייר נמי קרקע
הקדיש את השדה בעין יפה אפילו מקום החרוב והסדן וכששיירו
קרקע וקשיא לרב הונא.
אלא ש"מ מדאמר רב
לזרוע סביב האילן וליטע אחר במקומו לכשייבש כדמסיק אבל גבי
לעצמו לא שייר עמהן קרקע נמצאו גדלים מקרקע הקדש וגידולי
הונא לעיל מכר את השדה
מוסף תוספות
לוקח לא שייך למימר הכי מגו דזבין קרקע ליניקת האילן
הקדש הקדש נינהו. אלמא המשייר אילנות לעצמו אינו משייר
ושייר אילנות לפניו יש לו
א. שאילנותיו יונקים
קרקע כדרבנן ס"ל דאמרי
קרקע אלא בעין יפה מוכר ומקדיש כל הקרקע: ואי אמרת.
זבין נמי לזרוע סביב וליטע אחר במקומו שהמוכר מה שהוא רוצה
משדה חבירו. תוס' רי"ד.
בעין רעה מוכר ושייר
מוכר ומה שרוצה משייר אבל הלוקח אינו קונה מה שרוצה אלא
דמאן דמזבין קרקע לאחר ומשייר אילנות לעצמו משייר כמו כן
ואע"ג דקונה שני אילנות
מקום אילנות: ור"ש דאמר.
בשל חבירו אין המוכר
המקדיש את השדה הקדיש
מה שהמוכר רוצה למכור לו וא"ת דהשתא משמע דטפי משייר
קרקע יניקת האילנות וה"ה למקדיש אליבא דר"ש דהא כי הדדי
יכול לומר לו עקור מעתה
חרוב וסדן שקמה ומשום
קרקע עם האילן ממה שמשייר דרך לבור ודות ולעיל משמע דאי
נינהו א"כ אמאי קדשי חרוב וסדן משום שיונקין משדה הקדש הא
אלא עומדין שם עד
דמשדה הקדש קא ינקי
שיבשו הני מילי גבי לוקח
לאו דרב הונא הוה אמינא מכר קרקע ושייר אילנות שנים אין לו
כי ינקי מדנפשייהו קא ינקי ממה ששייר לעצמו ולא מקרקע
כר"ע ס"ל דאמר מוכר בעין
(ג)
שני אילנות דכו"ע ידעי
יפה מוכר כ"ש מקדיש. ואי
הקדש: ומשני ר"ש דאמר כר"ע. רבו דמוכר בעין יפה מוכר הכל
קרקע אפילו לרבנן כדמסיק דאי נפלי הדר שתיל להו ואמאי הא
דלא שדי זוזיה בכדי אבל
קשיא לך ר"ש נמי אליבא
לרב' כששייר בור ודות יש לו דרך א"כ כ"ש שיש לו קרקע עם
ולא שייר מן הקרקע כלום בין לצורך דרך בור ודות שעיכב בין
משייר שני אילנות סבור
דרבנן מצי למימר א) אין
ב)
הלוקח דכל שקבל מעות
הכי נמי אלא מפרש לקמן
האילנות ששייר כדפי' וי"ל דה"מ מעיקרא דלא ידעינן טעמא
ליניקת האילנות ששייר לפניו ומצי לוקח למימר ליה היום ולמחר
ומכר לו את הקרקע לא
מה הפרש יש: פשיטא.
דמיגו דנחת לשיורא משייר טפי דרך לבור ודות לפי שהוא צריך
כשייבש האילן עקור אילנך שקול וזיל וה"ה להקדש ומיהו לגבי
שייר קרקע לאילונת אלא
דהכי הוא דרב הונא כרבנן
לקוצצן לעצים שיירן
ס"ל. להכי נפקא מינה. ויש
יותר דרך לבור ודות ממה שצריך לקרקע בשביל האילן אבל השתא
מוכר בכלל שדה דברים שאינן בכללו לא שייך למימר עין יפה
ואמר ליה עקור מעתה.
לו מקום האילנות לעולם
דאשמועינן רב הונא טעמא מיגו דנחת לשיורא שייר טפי קרקע
ועין רעה דמה שלא פירש לא מכר. והשתא הדר ביה הגמרא
רשב"א. ב. עיין רמב"ן.
דאי מתעקרו דיבשי הדר
מצי שתיל במקומן:
ממאי דאמר לעיל [ע"א] ואפילו לרבי עקיבא כו': ורב הונא. דמשייר
עם האילן מדמשייר דרך עם בור ודות דהא ודאי ביניקת האילן
א) אינו מובן כוונתו ואולי משייר טפי מדרך לכולי עלמא שאינו רוצה לקוצו לאלתר:
קרקע עם האילנות דאמר כרבנן דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו
ואי סלקא דעתך שיורי משייר כו'. תימה לר"י ולר"ת דמ"מ
דצ"ל ר"ש אליבא דרבנן נמי
ממה שמכר את הצריך ליניקת אילנותיו דומיא דדרך בורו ודותו
מצי לאוקמא וכמו שמפרש
לאו מדנפשייהו ינקי $ דלא שייר אלא חוצה לו כמלא אורה
ששייר עם הבור והדות. ומיהו במסקנא דשמעתא [עב:] מיתוקמא הא
לקמן (דף עב ע"ב) אלא אה"נ
וסלו כדאמרינן בפרק הספינה (לקמן דף פב.) והאילן יונק ט"ז
דרב הונא אפילו לר"ע וה"נ אמרינן בחזקת הבתים (לעיל דף לז.)
דאכתי לא ידע דמה הפרש יש
בין מוכר למקדיש כצ"ל ועי'
אמה וי"ל דלא מפליג ר"ש ואמר אפילו חרוב ושקמה שענפיו
פשיטא מכר קרקע ושייר האילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר'
בתוס' כאן סד"ה מדנפשייהו.
יוצאים חוץ לט"ז אמה קאמר דהקדיש ואמאי הא לא ינקי משדה
עקיבא כו'. והא דמשני גמרא ר"ש דאמר כר"ע ולא קמשני ר"ש ס"ל
הקדש שקנה כל הקרקע שתחת ענפיו וחוצה להן כמלא אורה
המקדיש בעין יפה מקדיש טפי ממוכר דאילו מוכר ושייר אילנות
וסלו א"נ כשהוא מוכר לאחרים לא קנה הלוקח אלא חוצה להן כמלא
לפניו כמו כן שייר קרקע לעצמו כדרב הונא אבל מקדיש בעין
אורה וסלו אבל הכא כשמשייר לעצמו משייר כל צורך יניקת
יפה הקדיש הכל ולא שייר אלא החרוב לבדו בלא קרקע ליכא
האילן ב: מדנפשייהו קא ינקי. תימה מאי קשיא ליה נהי
למימר הכי דאם כן לאו למוכר מדמי ליה מכל וכל ולא לנותן
דגבי מכר אמר דמשייר קרקע בהדי אילן גבי הקדש לא משייר
מתנה מדמי ליה מכל וכל אלא קצת מדמי ליה למוכר דלא
דמקדיש טפי בעין יפה מקדיש ממוכר וכי האי גוונא פריך לקמן
הקדיש אלא דברים שבכלל שדה ולנותן מתנה מדמי ליה שלא
לר"ש אליבא דמ"ד מקדיש אילן אחד לא הקדיש קרקע אי אליבא
שייר כלום לעצמו במה שפירש והקדיש דכל הקרקע הקדיש
דר"ע האמר מוכר בעין יפה מוכר לענין דרך כל שכן מקדיש
ולא שייר מקום יניקת חרוב והא לאו סברא הוא אלא או לנותן
דמקדיש טפי בעין יפה הוא מקדיש להיות קרקע קדושה לגבי אילן
מתנה מדמי ליה לגמרי כרבנן דאמרי הקדיש את כולן או למוכר
אע"ג דבמכר אין הקרקע מכורה עם האילן דכן צריך לפרש כדפרישית
מדמינא ליה מכל וכל דכי היכי דמוכר שדה לא מכר בור וגת
בחזקת הבתים (לעיל דף לו: ד"ה ממטע ג)) והיה ר"י מתרץ דהכא לא
ושובך הוא הדין למקדיש וכי היכי דמוכר בעין יפה מוכר כל
בעי לשנויי הכי משום דאית לן לדמויי הקדש או למכר או למתנה וא"כ
מה שפירש במכירתו ולא שייר מן הקרקע כלום אפילו ליניקת
אילנותיו ה"ה למקדיש: וקמתמה כרבנן פשיטא. כיון דבעין רעה
לא הוה דמי לחד מינייהו דבמכר משייר בהדי אילן קרקע ולמתנה
נמי לא דמי דבמתנה נתן את כולן אבל לקמן פריך שפיר דכיון
מוכר ועוד דמצי לוקח למימר ליה עקור אילנך שקול וזיל משום
דסבר ר"ע דמוכר בעין יפה מוכר א"כ מקדיש בעין יפה מקדיש
דמכחשי בארעא קל וחומר הוא לגבי בור ודות דלא מכחשי
כמו במתנה דבמתנה נמי הוי דינא דכי יהיב ג' אילנות בזה אחר
בארעא ואפ"ה אמרי רבנן דשייר דרך לעצמו לבורו ולדותו כל
שכן גבי אילן: נפקא מינה. הא דרב הונא דאתא לאשמעינן אליבא
זה יהיב נמי קרקע וחזר בו ר"י דא"כ מגופה דמתניתין תפשוט
דר"ש דלא כר"ע דבמתנה לכולי עלמא נתן את כולן ובהקדש
דרבנן דשייר קרקע לעצמו דאי נפלי הדר שתיל להו דאי לאו
קאמר ר"ש דלא הקדיש את כולן ובמסקנא נמי מפרש דר"ש
דרב הונא הוה אמינא שייר אילנות לפניו יש לו קרקע כל ימי קיום
לדבריהם דרבנן קאמר פירוש די לכם אם תעשו עין יפה דהקדש
האילנות
מעט יותר ממכר והקדיש כל הקרקע ולא תאמרו בהקדש בעין יפה כמו במתנה ואומר ר"י (ד) לר"ש דודאי דלא עביד בהקדש כחו כמתנה
אין נראה לגמרא שיהא בהקדש עין יפה טפי ממכר אלא פורתא דהיינו לענין שאם הקדיש אילן הקדיש נמי קרקע אף על גב
דבמכר לא מכר קרקע עם האילן אבל עין יפה כולי האי שיהא קרקע של החרוב קדוש בהדי שדה כולי האי אין לנו לעשות עין יפה
לר"ש והשתא לפירוש זה משמע דאית לן למימר טפי כשמוכר אילן שיהא קרקע הצריך לאילן מכור עם האילן מדנימא כשמכר שדה
שיהא הקרקע הצריך לאילן המשויר מכור עם השדה ותימה דמשמע דאי לאו מילתא דרב הונא הוה אמינא מוכר קרקע ושייר אילנות לפניו
אין לו קרקע אלא מכר הקרקע הצריך לאילן בהדי שדה אע"ג דכשמכר אילן לא מכר קרקע הצריכה לאילן וי"ל דהיינו משום דאי לאו
דרב הונא הוה ס"ד דכשמכר שדה ושייר אילן מכר כל השדה אף הצריך לאילן ששם שדה על הקרקע יותר ממה ששם אילן על
הקרקע הצריכה לו אבל השתא דאשמעינן רב הונא דשם שדה לא מהני ליה לאזדבוני בהדי שדה משום דנחת לשיורא סברא היא למשדייה
בתר אילן המשויר לפי שהיא צריכה לאילן מבתר שדה המשויר וא"ת אכתי והא במסקנא דשמעתין אמר לדבריהם דרבנן קאמר דאודו
לי מיהא דלא ליהוי הקדש כמו מתנה אלא לכל היותר לא הקדיש אלא חרוב וסדן ובהכי הוי מקדיש בעין יפה טפי ממכר ואע"ג דבמכר
לא מכר חרוב ולא קרקע הצריך לו כשהקדיש הקדיש כל הקרקע ולכך הקדיש גם החרוב וכמו שאמר ר"ש לרבנן כן נאמר עתה
אליבא דר"ש כל זמן שלא ידע הברייתא דמייתי מינה דלא הקדיש טפי ממכר ואומר ר"י דאע"ג דקאמר הכי ר"ש לרבנן במסקנא
מכל מקום נראה לגמרא דוחק לר"ש לומר שיסבור דכולי האי מקדיש בעין יפה טפי ממכר. ר"י:
רב הונא כרבנן פשיטא. תימה לרשב"א מנין פשיטא לו זה ע"כ
היינו משום דלרבנן יש לו דרך במשייר בור ודות וכל שכן כשמשייר
אילן