השותפין פרק ראשון בבא בתרא
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואע"פ
שאין ראיה לדבר זכר לדבר. ראיה גמורה אינה דשאני
ואתני. מתנה עם
דכל דאתי. לתת
הצבור לחלקם לכל הבא:
עט א מיי' פי"ד מהל'
א) [ברכות ד: וש"נ], ב) בכל
התם שהיו צדיקים גמורים: אין פוחתין לעני העובר
הספרים מדויקים כתיב פרוס
מכירה הלכה יא סמג
מעות לקופה: עניינא. תנאי: למשכיה. עור הבהמה: לאו כל
לאוין קע טוש"ע ח"מ סי'
ולכאורה היא פליאה וצריכין
ממקום למקום מככר בפונדיון כו'. הככר עולה ששה ביצים דצא
כמינייהו דמתנו. אלא בפניו: אין מחשבין. לומר היכן נתתם מעות
רלא סעיף כח וטוש"ע י"ד
ליישב ע"פ מ"ש תוס' שבת
סי' רנו סעיף ד:
נה: ד"ה מעבירים כתיב ועיין
שגביתם: שאין ראיה לדבר. דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגיזברי
מהן
מחצה לחנווני והוא מזון שתי סעודות כדתניא בפרק כיצד
פ ב מיי' פ"ט מהלכות
במהרש"א בח"א שעמד על
משתתפין (עירובין דף פב:) וקשה לר"י
הקדש הנותנים (ג) לבם לעושי
פליאה זו ונכנס לשנות בדוחק
מתנות עניים הל' יא סמג
המלאכה שהפועלים מרובין למלאכות
דבפרק כל כתבי (שבת דף קיח.
בשינוי הגירסא קצת שלא
עשין קסב טוש"ע י"ד סי'
ואתני עלה איהו נמי
עבד חד כיסא ואתני
במקומו ד"ה הלא פרוש בשי"ן
רנז סעיף ב:
הרבה לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים
ושם) משמע שהוא רגילות דאיכא
עלה רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא
פא ג מיי' שם פ"ז הל' ו
כתיב], ג) פאה פ"ח מ"ז שבת
ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב
סעודה בהדיה דקאמר התם דכי
קיח., ד) [תוספ' פאה פ"ד],
סמג שם טוש"ע י"ד
צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי אתי
ה) נ"א אמר מר עוקבא כו',
סי' רנא סעיף י:
וא"א לעמוד על החשבון כדאמרינן
אזיל מלווינא ליה סעודה בהדיה
פב ד ה מיי' שם הל' ח
ו) ס"א לפרוסה. רש"ל,
ולמאן דבעינא יהיבנא ליה הנהו (א) בי תרי
❖
דכי אזיל לאו בריקן אזיל וא"כ למה
בעלמא (שבועות דף מה.) בעל הבית
ז) בס"א: זו הרשות,
סמג שם טוש"ע י"ד
טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי דכל מאן
סי' רנ סעיף ד:
טרוד בפועליו הוא ואינשי: יצור
נותנין לו שתי סעודות די לו בסעודה
פג ו מיי' שם הל' ז טוש"ע
דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה אזל
וימנה. הכסף שהוא מוסר בידו ואע"פ
אחת ההיא סעודה דאיכא בהדיה
א
שם סעיף ג:
תורה אור השלם
פד ז מיי' שם הל' ה סמג
חד מנייהו עבד ביומא דחבריה קרעו למשכיה
שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן
יאכל מיד וסעודה שנותנין לו עכשיו
1 וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים
שם טוש"ע י"ד סי'
אתו לקמיה דרבא חייבינהו רבא לשלומי
יצור וימנה שנאמר ויצורו וימנו וגו'
יוליכנו עמו ונראה לר"י דאין מחלקין
רמט סעיף ב:
אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל
פה ח מיי' שם פ"י הל' ו
והדר ונתנו את הכסף המתוכן המנוי
תמחוי בלילה לפי שאינן יכולין להבחין
איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא ולהסיע
יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה
סמג עשין קסב טוש"ע
כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים:
❖
על ידי עושי המלאכה וגו': בודקין
למי נתנו ולמי לא נתנו וכן משמע
על קיצתם לא אהדר ליה רבא אמר רב פפא
שם סעיף ה:
מלכים ב יב טז
למזונות. אם בא עני ואמר פרנסוני
מדקאמר לן נותנים לו פרנסת לינה
2 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב
שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי ה"מ היכא
א
הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר
בודקין שלא יהיה רמאי: ואין בודקין
ומפרש דהיינו פוריא ובי סדיא אבל
דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם
לעזי רש"י
הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ
לכסות. בא ערום ואמר כסוני
ככר אין נותנין לו ולכך נותנין לו ב'
וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא
❖
חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו ת"ר אין
קונפליינ"ט. יללה.
בֵית יְיָ: מלכים ב יב יא
ב
לוקחין כסות מיד: פרוש. דרוש
סעודות שיאכל אחת בלילה ואחת
3 הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש
וחקור תחלה: לכשיראה לך. שאינו
למחר דכי אזיל לאו בריקן אזיל
(ה)
ב
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
עם הגזברין ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר
רמאי: מככר בפונדיון. ככר הלקוח
רבינו גרשום
וטעמא דבעינן שלא ילך ריקם דאינו
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
בפונדיון כשלוקחין ארבע סאין חטין
דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין
לדבר שנאמר ולא יחשבו את האנשים
ואתני. אם יצטרכו לעניי
1
ישעיהו נח ז
4 וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת
בסלע ומגיע לפונדיון חצי קב שהסלע
לו ולא יהא רעב כל כך אבל אין
העיר שיהיו לעניי העיר ואם
אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי
לאו שיותירו על עניי העיר
לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל
מ"ח פונדיונין וארבע סאין מ"ח
לפרש דהטעם שמא לא יגיע בין
המלאכה כי באמונה הם עושים א"ר אלעזר
שיהיו לעניי כל אדם: דכל
בַּשָּׁנָה
לַעֲבֹדַת בֵּית
חצאי קבין והחנוני שהוא טוחן
היהודים ויהא לו מה לאכול דאי
דאתי למיתן צדקה אדעתא
נחמיה י לג
אֱלֹהֵינוּ:
אע"פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו
5 וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה
דידי אתיא. כל מי שנותן לי
ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה
חיישינן להכי היה ליתן לו שלש
על דעת כן נותן לי שאני
שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה
יצור וימנה שנאמר 2 ויצורו וימנו אמר רב
הרי שנותן ככר של רובע הקב
סעודות כי גם בלילה לא יתנו אף
אתנן לכל עני שארצה
הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם:
הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות
משום דרב אשי היה אדם
ישעיהו לב יז
בפונדיון: לן. בלילה: פרנסת
כשיגיע בין היהודים שאין מחלקין
6 תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב
גדול והיה יודע מה הוא
אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא
לינה. צרכי לינה: בי סדיא. כר
תמחוי בלילה ואין לומר דלעולם
א)
עושה: [הנהו בי תרי
וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף
טבחי]. התנו ביניהן שכל א'
לתת מראשותיו: אין נזקקין לו.
אב"א סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי
מחלקין ולכך נותנין שתים דחיישינן
וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת
מהן ישחוט ביומו: קרעוה
הָאֲבָנִים בַּרְזֶל וְשַׂמְתִּי
לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד
שמא לא יגיע בין היהודים שתי
אי בעית אימא קרא הלא פרוש לרעב
למשכיה. דחיותא: וחייביה
ב)
3
פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ
❖
לחזר על הפתחים דיו בכך: ולא
רבא לשלם. דמי העור
פעמים אי נמי לא חיישינן אלא
ישעיהו ס יז
צְדָקָה:
לחמך בשי"ן כתיב פרוש והדר הב ליה והתם
שקרע: ולהסיע על קיצתן.
אזדקיק ליה. אפי' ו) לפרנסה:
לפעם אחת והשניה נותנין לו כדי
והלא רשאין לקנוס כל מי
כתיב 3 כי תראה ערום וכסיתו כי תראה
מעשה הצדקה. טורח המעשים את
שיהא לו פת בסלו דאם כן היכי
שעבר על תנאן: הני מילי.
הגהות הב"ח
לאלתר ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין
דיכולין להתנות ולהסיע על
ג
חבריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה
קאמר התם דמלוינן ליה סעודה אחת
(א) גמ' הנהו טבחי כצ"ל
קיצתן: היכא דליכא אדם
בודקין למזונות אי בעית אימא סברא ואי
שלום: זכה. למזל טוב: עניים מרודים.
בהדיה ואם יש לחוש שמא לא יגיע
ותיבת בי תרי נמחק: (ב) שם
חשוב. להתנות לפניו: אבל
לימות אמר ליה והא תניא
בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא האי
אי איכא אדם חשוב. ולא
זו ממשלת רומי ז) שצועקת תמיד הבו
בין היהודים היה לו ליתן שתים לכך
אם היה: (ג) רש"י ד"ה
אתנו קמיה לאו תנאיהו
שבת
קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה אי בעית
נותנין
הבו שאנו צריכין: מרודים. קונפליינ"ט
נראה כדפרישית:
שאין ראיה וכו' הנותנים
תנאה ואיכא דאמר היכא
לעושי המלאכה כצ"ל ותיבת
דליכא אדם חשוב עביד
לו מזון שלש סעודות. פירוש בשבת
בלע"ז כמו אריד בשיחי (תהלים
אימא קרא הכא כתיב הלא פרוס לרעב
לבם נמחק: (ד) ד"ה עולא
אינש דינא לנפשיה אבל אי
נה): עולא משגש ארחתיה
בצהרים אותן שתי סעודות שנתן
ג (ו)
לחמך פרוס לאלתר וכדקרינן והתם כתיב
וכו' שגרם לה להטות וכו'
איכא אדם חשוב נקיט ליה
נשים להתבזות כדלקמן:
בדינא קמיה: אין מחשבין
דאימיה. לרב ששת קרו ליה הכי
לו אתמול בערב שבת אכל ליל שבת
כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך תניא
(ה) תוס' ד"ה אין פוחתין
בצדקה עם הגבאין. מה גבו
עולל המשגש דרכי אמו שגרם (ד)
ושבת שחרית ושלש סעודות שנותנים
וכו' ואחת למחר כשילך דכי
ומה נתנו דאין צריך
כוותיה דרב יהודה אמר כסוני בודקין אחריו
אזיל לאו: (ו) ד"ה שבת וכו'
להטותה מדרך שאר נשים כדלקמן:
לו בשבת יאכל אחת בשבת בסעודה
לחשדן: אע"פ שאין ראיה
משגש פרנסוני אין בודקין תנן התם אין פוחתין
בצהרים כי אותן: (ז) ד"ה
לדבר זכר לדבר. גבי גבאי
ג)
ד
שלישית ואחת למוצאי שבת ושלישית
לא וכו' לתת לו מן הקופה
צדקה זכר לדבר ממקדש
לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו
ישאר לו למחר בדרך שלא ילך ריקם
כ"ש שגם אחרים כצ"ל ותיבות
שנא' (מ"ב כב) אך לא
❖
היינו כדי סעודה נמחק:
יחשב וגו' אבל גבי גזברין
פרנסת לינה מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא שבת נותנין לו
ואין להאריך וקשה לרשב"א הא דתנן
ה
של הקדש הוי ראיה גמורה:
מזון שלש סעודות תנא אם היה מחזיר על הפתחים אין נזקקין לו ההוא
במסכת פאה (פ"ח מ"ז)
ומייתי לה
יצור. בעה"ב בקשר
ד)
ובחותם וימנה דכתיב
מוסף רש"י
בפרק כל כתבי (שבת דף קיח. ושם)
עניא דהוה מחזיר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה
ויצורו וימנו כלומר אע"ג
מי שיש לו מזון שתי סעודות בביתו
לעני העובר ממקום
דהגזברין היו נאמנין אף על
א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה אינש
למקום. שאינו לן בלילה
פי כן הגזברין עצמן היו
לא יטול מן התמחוי ואמאי הא אחד
אחרינא לא מזדקיק ליה לימות ליה והא תניא אם היה עני המחזיר
אצלם (שבת קיח.). מככר.
צרין ומונין: בודקין
(ב)
יאכל מיד ואחד בלילה וא"כ כי אזיל
הלקוח, בפונדיון מארבע
למזונות. שאם אמר עני תנו
על הפתחים אין נזקקין לו א"ל אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין
ו
סאין בסלע. כשהשער ד'
ריקם אזיל וצריך לפרש דמזון שתי
לי מזונות בודקין אחריו
סאין בסלע, והפונדיון אחד
לו למתנה מועטת אמר רב אסי ז לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית
קודם שיתנו לו אם רמאי
סעודות דקאמר היינו בלא אותה שיש
מי"ב בדינר, דהוא אחד
הוא שאין צריך אם לאו:
השקל בשנה שנא' והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה
לו לאכול מיד וא"ת שבת אמאי נותנין
ממ"ח בסלע ושיערו לו
4
ואין בודקין לכסות. שאם
חכמים ככר זו לשתי סעודות
בא עני ערום ואמר כסוני
לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות
לו שלש סעודות והא הך מתני' ר"ע
❖
.
היום והלילה (שם)
אין בודקין אחריו אלא
היא דקתני רישא כל מי שיש לו מזון
שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצות (סימן
נותנין מיד: פרוש כתיב.
כלומר צריך אתה לידע
י"ד סעודות לא יטול מן הקופה
גדול מקדש משה) א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה
ח
5
בפירוש אם צריך ואם לאו:
מוסף תוספות
ופריך בפרק כל כתבי הקדש (שם) מני
(פרוש) [פרוס]. לאלתר
מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא
א. עד הלילה שיתנו
(פרוש) [פרוס] הלחם ותן
אי רבנן חמיסר הויין אי רבי חדקא
פרוש לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית אמר להו רבא לבני מחוזא
פרנסת לינה. תוספות
לו: לכשיראה לך. שהוא
שיתסר הויין ומשני הא מני ר"ע היא
הרא"ש שבת קיח. ב. לכך
צריך כשתבדוק אחריו:
במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא וא"ר
נותנין לו שנים שיאכל
העובר ממקום למקום.
דאמר עשה שבתך חול ונראה
אחת מיד ואחת בלילה
שאין לן אלא דרך עברה
אלעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בהמ"ק קיים
לרשב"א דבשביל סעודת שבת אין לו
במקום שיהיה ואחת
עובר: ככר בפונדיון. ככר
אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ
להתחיל וליטול אבל בשכבר צריך
להוליך עמו למחר. תוס'
שקונין פונדיון כשנותנין ד'
ה)
שבת קיח. ג. דכשבא
סאין בסלע דהוי ככר של
נחשב להן לצדקה שנא' 6 ונוגשיך צדקה אמר רבא האי מילתא אישתעי לי עולא
ליטול ד נוטל גם כדי לסעודת שבת:
בע"ש לעת האוכל נותנים
חצי קב כיצד בסלע הם מ"ח
משגש לא אזדקיק ליה. רב פפא גבאי
לו מזון ב' סעודות כמו
פונדיונות דסלע ד' דינר
בשאר ימים ואם בא
ודינר שש מעות ומעה ב'
היה ולא נתן לו מן הקופה כדתניא אין נותנין לו מן הקופה כיון שמחזר על הפתחים וא"ל רב סמא אי מר לא אזדקיק ליה
לשבות שם מוסיפים לו
פונדיונות נמצא מ"ח
לתת לו מן הקופה (ז) היינו כדי סעודה כ"ש שגם אחרים לא יתנו לו ומסיק הא דתניא אין נזקקין לו מן הקופה היינו כדי סעודה אבל
עוד ג' סעודות. תוס' שבת
פונדיונות בסלע וכיצד הוי
דבר מועט יתנו לו: שנאמר והעמדנו עלינו מצות. ואע"ג דהאי קרא גבי בית אלהינו כתיב דהיינו בדק הבית כ"ש צדקה:
קיח. ד. שאין לו מה
חצי קב בפונדיון דחצי קב
לאכול. תוס' הרא"ש שבת
אחד ממ"ח בד' [סאין]
מנין דסאה ו' קבים נמצא כ"ד
שם.
קבין שהם מ"ח חצאי קבין בסלע שהוא מ"ח פונדיונות ושיערו חכמים דבהם אית ליה ב' סעודות א' לכאן וא' קודם שיגיע לישוב: פוריא ובי סדיא. כר וכסת: אין נזקקין לתת לו מכיס של צדקה. דהואיל ומחסר על הפתח הכל
נותנין לו וא"צ ליטול מכיס של צדקה: משליש שקל. בצדקה: לעבודת אלהינו. דהיינו צדקה: מצות. הרבה משמע: א) ועבודת [הצדקה] מעשה הוא: עכשיו באין וכו'. ודאי יתן או לעובדי כוכבים או לצדקה. אם זכה הלא פרוש
לרעב שיתנהו לעניים אם לא זכה ליתנהו לעניים אעפ"כ יתן לעובדי כוכבים בשביל שהיה חייב לעניים. באים [עניים] מרודים כלומר עובדי כוכבים הרודים לביתו ונטלוהו בזרוע: ונוגשיך צדקה. מה שתתן לנוגשיך: עולא. עלם
אחד כמו עול [ימים] לא היה שמו עולא אלא (אחד בלי) [אחדוי]:
א) [רבינו מפרש דגדול המעשה נלמד מסיפא דקרא דכתיב ועבודת הצדקה וגו' ודלא כפירש"י]: