המוכר
את
הבית
פרק רביעי בבא בתרא עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האילנות אבל הזקינו אין לו קרקע דומיא דבור ודות דאי נפיל הבור
אילן ומשום הכי פשיטא ליה אלמא מסתברא
דמשייר
טפי קרקע
סז א ב מיי' פ"ד מהל'
א) ערכין יד., ב) בכ"י ליתא
לתיבת לפיכך וגורס וכשהוא
ערכין וחרמין הל' יז
והדות ואי אפשר לתקנו אין לו עוד דרך. ומעיקרא נמי הוה ידעינן
בהדי אילן מדמשייר דרך בהדי בור ודות והא בלוקח הוי איפכא לרבי
א
פודה. דק"ס, ג) [מנחות קח:
סמג עשין קלא וע"ש בכ"מ:
דאתא רב הונא לאשמועינן דאי נפלי הדר שתיל להו אבל גמרא לא
עקיבא דיש לו דרך כשקנה בור ודות וקנה אילן אין לו קרקע ואר"י
סח ג מיי' שם הל' יח:
ערכין יד.], ד) [לעיל לז.
❖
סט ד מיי' שם הל' טו:
וש"נ], ה) [בכורות נ.],
הוה מסיק אדעתיה שיש שום חידוש בדברי רב הונא אלא האי ואפילו
דפשיטא ליה טעם דנחית לשיורא אליבא דרבנן אפילו בלא רב הונא
ו) [בראשית כג], ז) [לקמן
לר"ע כו' והלכך כיון דליתא להאי אפי'
ידעינן דטעם דנחית לשיורא מהני
פג.], ח) [קידושין כח:],
ט) [עא. ד"ה ה"ז], י) צ"ל
הוה פריך פשיטא: ומי מצית מוקמת
לרבנן לשייר קרקע בהדי אילן כמו
ומי מצית מוקמת לה
לר' שמעון כר' עקיבא
רבינו גרשום
דרך בהדי בור: ואת האילנות
מקדיש כמוכר. רש"ש, כ) צ"ל
❖
ר"ש. רש"ש, ליה ר"ש כר"ע. ולמימר דבעין יפה
והא תניא הקדיש שלשה אילנות ממטע
והא תניא הקדיש שלשה
א)
א
שביניהם. כגון אילנות סרק ומשום
מקדיש: ג' אילנות. חשיבי שדה האילן
אילנות שהן ממטע עשרה
עשרה לבית סאה הרי הקדיש את הקרקע
לבית סאה. כלומר שכך
והקדיש קרקע עמהן כל הצריך
אותן אילנות לא חשבינן להו רצופין
שיעור יש בין אלו ג' אילנות
הגהות הב"ח
ואת האילנות שביניהם לפיכך כשהוא
ליניקתם. ובנטיעות מיירי דאילו
דכיון שאין טוענים פירות עומדים
שאם היו עוד שבעה סמוכין
פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים
(א) גמ' מני אי נימא ר"ע
לאלו בשטה אחת והיה
ליעקר טפי מן השאר כדאמרינן
באילנות זקנים אמרו בלא יחפור [לעיל כו:]
וכו': (ב) שם ואי רבנן:
הפרש בין כל אחת ואחת
שקל כסף פחות מכאן או יותר על כן או
דבית סאה צריך לשלשה: ממטע י'
בהמוכר את הספינה (ח) היה אריס
ב
(ג) שם וקא סבר ר"ש דין
כמו שיש הפרש בין אלו ג'
גבוה כדין הדיוט מה דין
בין כאו"א היו תופשין הני
לבית סאה. דהיינו מאתן וחמשין לכל
ביניהם מהו כו' א"ל קני פי' דלא
שהקדישן בזה אחר זה הרי זה לא הקדיש
הדיוט מוכר בעין רעה
י' מקום בית סאה וי' אילנות
אלא
חשיב רצופין: פשיטא אליבא
חד כדאמרן בלא יחפור (לעיל דף כו:).
לא הקרקע ולא את האילנות שביניהם
מוכר: (ד) רשב"ם ד"ה
בתוך בית סאה מקרי שדה
דרבנן וקסבר כי היכי דמוכר כו'.
פחות מיכן וכו' וסופו ליתלש
ואע"ג דלגבי מוכר שלשה אילנות
אילן: ה"ז הקדיש את
לפיכך כשהוא פודה פודה את האילנות
ג
ב)
כדי לשתלן יפה הס"ד:
הקרקע. כשיעור שמגיע
אמרינן שיעורא לקמן בהמוכר את
אבל כר"ע לא מצית לאוקמה דהא
(ה) ד"ה אלא פשיטא וכו'
לאלו אילנות מההוא בית
בשוויהן ולא עוד אלא אפילו הקדיש את
הספינה (דף פב:) והוא שנטועין
דכיון דנחית לעין יפה במוכר אית לן
כדין הדיוט מה דין הדיוט
סאה ואת האילנות קטנים
האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כשהוא
מוכר בעין רעה מוכר אף
שביניהן ואם הם שדה
מד' אמות ועד ט"ז התם בדעת מוכר
למימר דמקדיש בעין יפה טפי מקדיש
מקדיש נמי כצ"ל והד"א:
אחוזה והוא רוצה לפדותן
פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר
תליא מילתא וזהו דעתו להקנות לו
אבל השתא דסבר כרבנן דלא נחתי
(ו) בא"ד שתירץ לרב הונא
קודם היובל פודה כשיעור
וכו': (ז) בא"ד גבי מקדיש
זרע חומר וכו' ולפי השנים
ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים
הצריך לו ללקיטת פירותיו ביניהן
כלל במכר לעין יפה אתי שפיר דלית
ולעיל שמעינן כצ"ל ותיבות
של יובל סלע ופונדיון לכל
וחוצה להן כמלא אורה וסלו כדאמרי'
ליה בהקדש נמי עין יפה: שנה: פחות מיכן. כלומר
שקל כסף מני
אי (א) רבי עקיבא הא אמר
קרקע ושייר אילנות לפניו
מדמוכר בעין רעה מוכר
נמחק: (ח) תוס' ד"ה ואת
אם נטועין הן הני ג' בסמוך
התם אבל הכא ביניקה תליא מילתא:
מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש אי
(ב)
וכו' בהמוכר את הספינה דף
משיעור י' (אמות) לבית
ואת האילנות. קטנים שביניהן:
מקדיש נמי בעין רעה
פ"ג ע"ב היה ארז ביניהם
סאה או ביותר ריוח כשיעור
רבנן הא אמרי
מוכר הוא דבעין רעה מוכר
מהו כו' א"ל קנה וקנה פי'
מקדיש. פירש רבינו שמואל דפריך
וכשהוא פודה. אינו צריך לפדות
ט' לבית סאה: או שהקדישן
דלא חשיב רצופין: (ט) ד"ה
אבל מקדיש בעין יפה מקדיש אלא
בזה אחר זה. הני ג' אילנות
ג)
ד
האילנות בשוייהן והקרקע כפי חשבון
לרב הונא דאמר לרבנן דמשייר קרקע
מדמוכר וכו' שפיר נמי הא
לא הקדיש הקרקע ולא
❖
פשיטא רבי שמעון היא ורבי שמעון אליבא
הכתוב בפרשה (ויקרא כז) ואם משדה
בהדי אילן דהכא אשכח דר"ש סבר
דרב הונא:
האילנות שביניהן דבפחות
מכאן יער מקרי ולא
דמאן אי אליבא דר"ע הא אמר מוכר
אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך
כרבנן ואפילו הכי לא משייר קרקע
ד)
שדה אילן וביותר על
לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים
כשמשייר חרוב דקאמר דינקי משדה
בעין יפה מוכר וכל שכן מקדיש אלא
כן שדה לבן מיקרי ולא
מוסף רש"י
שדה אילן: וכשהוא פודן.
שקל כסף אלא הכל פודה ביחד לפי
הקדש והא דקאמר אלא קשיא פירוש
פשיטא אליבא דרבנן וקא
סבר ר"ש כי
הקדיש שלשה אילנות.
(ג)
האילנות אינו פודן אגב
חשבון בית זרע חומר שעורים בנ'
אדקשיא לך מר"ש לרב הונא תקשי
נטועין ומפוזרין כסדרן,
קרקע כשיעור זרע חומר
היכי דמוכר בעין רעה
מוכר מקדיש
ממטע עשרה לבית סאה.
שעורים אלא בשווייהן
שקל כסף דהיינו לבית כור סלע
לך דר"ש אדר"ש גופיה היכי מצי
שאם היו עשרה מפוזרין כדרך
נמי בעין רעה מקדיש
ומשייר ארעא
פודה האילנות בלבד: ולא
ופונדיון לשנה שזהו חשבון נ' שקל
למימר כרבנן ותימה דהו"ל למימר
אלו היו מחזיקין בית סאה,
עוד. כלומר לא מיבעיא
ואלא
זו היא דין נטיעת אילנות
היכא דהקדיש בזה אחר זה
כסף למ"ט שני יובל אלא שיש פונדיון
וליטעמיך ועוד דמעיקרא פריך אי
וכל קרקע שביניהם צריך
דלא הקדיש לא את הקרקע
יותר בשביל הכרע כדמפרש בערכין ה)
דהסלע לא הוי אלא מ"ח
כרבנן
פשיטא דמשייר קרקע בהדי אילנות לזרוע והשתא פריך
להם, לפיכך אם הקדישו הרי
ולא את האילנות שביניהן
פונדיונין: פודה בית זרע כו'. דכתיב בקרא ואם משדה אחוזתו וגו'
דלרבנן נמי לא משייר קרקע דהא ר"ש כרבנן סבירא ליה ונראה
זה הקדיש קרקע שביניהם
וכשהוא פודה אינו פודה
וכל אילנות קטנים שביניהם
אלא האילנות שהקדיש
ואילנות בכלל שדה כדנפקא לעיל (דף סט:) מויקם שדה עפרון ו):
לרבינו יצחק דלא פריך לרב הונא כלל אלא אדרבה בא לקיים
. פחות מכאן.
לחודייהו אלא אפי' הקדיש
(ערכין יד.)
פחות מיכן. חשיב יער וסופו ליתלש : או יותר מיכן. אין
דבריו הראשונים הא דאמרינן אפילו לרבי עקיבא כו' והכי קאמר
(ד)
אם נטועין בפחות ממטע
את האילנו' ואח"כ הקדיש
עשרה לבית סאה או ביותר
הקרקע כו': בשווייהן.
הקרקע צריך להן והוי כמקדיש אילן אחד שאינו מקדיש קרקע
ומי מצית מוקמת ר"ש כר"ע והא ע"כ ר"ש כרבנן ולרבנן פשיטא
מיכן, אין זה סדר נטיעת
כשהן שוין ולא יותר:
וכי האי גוונא נמי תניא גבי מוכר ג' אילנות בפרק המוכר את
דמשייר ארעא כדקאמר לעיל וא"כ תקשי דר"ש אדר"ש דהיכי
אילנות ולא הקדיש אלא
מני. הא ברייתא דערכין:
אילנות וכשהוא פודה פודה
אילימא ר"ע. דמתני' הא
הספינה ז): בזה אחר זה. לא היה דעתו להקדיש קרקע: פודן
קאמר ר"ש דינקי משדה הקדש אלא ע"כ ר"ש לדבריהם דרבנן
בשויהן (שם). בזה אחר
קאמר מוכר וכו' וכ"ש
בשוייהן. כדין כל הקדש שלא נאמר חשבון חמשים שקל כסף אלא
קאמר וא"כ אתי שפיר נמי הא (ט) רב הונא דקאמר ואפילו לר"ע
זה. לא קנה הקדש קרקע
מקדיש. והכא קתני להיכא
שאין קנין קרקע אלא לג'
דהקדיש האילנו' לא הקדיש
במקדיש שדה אחוזה אבל באילן בלא קרקע לא נאמר: ה"ג ולא עוד
כו' דאתיא מילתיה דרב הונא אפילו כר"ע דלדידיה נמי לדבריהם
אילנות כדאמר בב"ב (שם).
קרקע אלמא דהמקדיש בעין
אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כו'.
דרבנן קאמר והא דאמר ואלא קשיא ה"פ ואלא קשיא דר"ש אדר"ש
ולא עוד. כלומר ולא אלו
רעה מקדיש: והא אמרי.
בלבד נפדין בשויהן שאין
לא מיבעיא היכא דהקדיש את האילנות בזה אחר זה ושוב לא
ומאי משני ורשב"א פירש דלא פריך אלא לרב הונא דאי לאו דרב
רבנן במתני' אבל מקדיש
עמהן הקדש קרקע כלל,
בעין יפה מקדיש כדקתני
הקדיש את הקרקע דפודן בשוייהן אלא אפילו חזר והקדיש את
הונא לא קשיא מידי דר"ש אדר"ש אלא משום דאמר רב הונא
אלא אפילו הקדיש את
במתני' המקדיש את השדה
הקרקע אחר שהקדיש האילנות בזה אחר זה שאינו פודם עם
דאי נפלי הדר שתיל להו הוא דקשיא לן דר"ש אדר"ש דכיון דסבר
האילנות. שאינן נטועים
הקדיש את כולה משום
כסדר, וחזר והקדיש את
דבעין יפה מקדיש: אלא
הקרקע דהא מעיקרא קדשו לדמיהן וכשהקדיש שוב את הקרקע
ר"ש כרבנן א"כ לא ינקי משדה הקדש אבל אי אמרת דאי נפלי לא
הקרקע. דאיכא למימר
פשיטא. הא מתני' ר"ש
צריך לפדות גם את הקרקע סלע ופונדיון לשנה לבד פדיון האילנות
הדר שתיל להו אע"ג דר"ש כרבנן מ"מ ינקי משדה הקדש דכיון
ליפרקו אגב ארעייהו, אפילו
דקתני במתני' המקדיש את
הכי הואיל ולא קדשו יחד
השדה לא הקדיש אלא
בשוייהן דשני הקדשות הן זה הוקדש לדמיו וזה לפי חשבון חמשים
דאי נפלי חל ההקדש מאליו סתמא דמלתא דעתיה שיקדשו חרוב
פודה אילנות בשויהן והקרקע
חרוב וסדן שקמה אבל בור
ואין לנו להפסיד הקדש דמי האילנות דאמירתו לגבוה כמסירתו
וסדן בהדי קרקע והיינו דקאמר ואלא קשיא כלומר לרב הונא דאמר
נפדית בית זרע חומר שעורים
ודות לא הקדיש משום
❖
חמשים שקלים (שם).
דמקדיש בעין רעה מקדיש
להדיוט ח) ומשעה שהוקדשו ראויין לפדות בדמיהן בלא קרקע: מני.
אי נפלי הדר שתיל להו הדרא קושיא לדוכתה אמאי קאמר ר"ש
וקסבר ר"ש המקדיש חרוב
ומשייר
ארעא. פירש רבינו שמואל
הך ברייתא דקתני פודן בשוייהן דמשמע דאפילו מקום האילנות
הואיל וינקי משדה הקדש:
וסדן שקמה לא הקדיש
לא הקדיש אלא בעין רעה הקדיש אילנות בלא קרקע היכא דלא
דלא גרסינן ליה ועל חנם פירש כן דמנא ליה דסבר דבעין רעה
קרקע. והאי דקאמר לעיל
מוסף תוספות
הואיל וינקי משדה הקדש
הקדיש ג' ביחד: אילימא ר"ע האמר בעין יפה מוכר. וסבירא
מקדיש אי לאו מהאי דקתני בזה אחר זה לא הקדיש קרקע
א. [ד]השתא גבי בור
היינו כשהקדיש השדה:
ליה דמוכר שני אילנות יש לו קרקע ללוקח דלית ליה מתני' דהמוכר
והיינו דמשייר ארעא ולמאי דפרישית נמי בחזקת הבתים (לעיל
ודות דלא מכחשי בארעא
ור"ש אליבא דמאן. דעתו
קאמרי רבנן דכי שיירינהו
נוטה: אילימא אליבא דר"ע
את הספינה [לקמן פא.] דהלוקח שני אילנות בתוך של חבירו אין לו קרקע
דמוכיח דבעין רעה מקדיש מדלא קתני ברישא דפודה
דף לז:)
שיורי שייר להו נמי זכותא
וכו' אלא פשיטא אליבא
אלא רבנן היא כדפרישית לעיל וכל שכן לר"ע מקדיש ב' אילנות
וחוזר
ופודה יש לפרש
נמי ומשייר ארעא כלומר דהא
ט)
ב
בבית המכור דהא אין
דרבנן. דאמרי מוכר בעין
המוכר צריך ליקח לו דרך,
רעה מוכר והכי ס"ל לר'
או ג' בזה אחר זה דיש לו מיהא להקדש מקום האילנות ויפדו
פשיטא לך דלרבנן דמשייר והיכי קאמר ר"ש לעיל דלא משייר:
גבי אילנות דמכחשי
שמעון מדמוכר בעין רעה
הכי מוכר מקדיש נמי בעין רעה
אגב קרקע לפי חשבון בית זרע חומר שעורים: ואי רבנן.
דפליגי
בארעא לא כ"ש, הא ודאי
שיורי שייר דאי לא שייר
מקדיש ומשייר קרקע משום
עליה דר"ע היא האמרי מוכר בעין רעה מוכר: אבל מקדיש כו'. כדקתני סיפא בד"א במוכר כו': אלא פשיטא ר"ש היא. דשמעינן
מצי א"ל עקור אילנך
הכי להיכא דהקדיש את
ליה במתני' דמשוי דין מוכר כמקדיש י) שלא הקדיש בור ודות וגת ושובך בכלל שדה ואשמועינן הכא דס"ל נמי דמכל וכל הוי מקדיש בעין
שקול וזיל. יד רמה.
האילנות לא הקדיש את
ב. [פירוש] פודה תחלה
הקרקע דהמקדיש בעין רעה
רעה דהיכא דמקדיש אילן לא הקדיש מקומו: ור"ש אליבא דמאן. מרבותיו שהרי מתלמידי ר"ע היה כדאמרינן (יבמות דף סב: ע"ש) עד
את האילנות בשויין וחוזר
מקדיש ומתני' דערכין ר'
שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו': אלא פשיטא שמעון היא:
ופודה את הקרקע לפי בית
אליבא דרבנן דר"ע היא. והאי בד"א במוכר כו' רבנן דר"ש קאמרי ליה אבל לר"ש כי היכי דפליגי רבנן ור"ע במוכר פליגי נמי במקדיש
זרע חומר שעורים וכו'.
תוס' לעיל לז:
וקסבר ר"ש דין גבוה לרבנן דר"ע כדין הדיוט (ה): אף מקדיש נמי בעין רעה מקדיש. אלמא לא מצית לתרוצי לעיל ר"ש אליבא דר"ע והדרן
קושיין קמייתא לדוכתה דשמעינן ליה לר"ש דהמקדיש את השדה הקדיש חרוב משום יניקת שדה הקדש דלא שייר ארעא לעצמו לצורך החרוב
אלא בעין יפה הקדיש וה"ה למוכר דשייר אילנות לפניו וקשיא לרב הונא. ומיהו לר"ש נמי קשיא דידיה אדידיה כדקפריך לקמן [ע"ב]
דלעיל אמר עין יפה גבי הקדש והכא אית ליה עין רעה אך שיטת הגמרא עתה להקשות לרב הונא ומתכוין להעמיד קושיא
ראשונה שתירץ (ו) רב הונא ואר"ש כ) כר"ע ואנו העמדנו דלית ליה הא דר"ע ותיהדר קושיא לדוכתה. ומשייר ארעא לא גרס דמשמע
שמתכוין הגמרא להקשות דר"ש אדר"ש דהכא שמעינן ליה עין רעה והלכך משייר ארעא גבי מקדיש (ז) קרקע ושייר אילנות
לפניו ולעיל
שמעינן דלא שייר
כדדייקינן מדקאמר הואיל
ויונקין כו' דא"כ מאי האי דקאמר תו ואלא קשיא כו' אלא לרב הונא
מקשינן
כדפרישית:
והיינו