המוכר
את הבית פרק
רביעי
בבא
בתרא עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולימא מחלוקת ר"ש ורבנן. והוה משמע לן דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו כדאמרן לעיל [עב:] דאי ממתני' הוה אמינא דבחרוב ושקמה מודי
א א מיי' פכ"ז מהל'
א) [עי' רש"י רות וצע"ק],
ב) [לקמן עח:], ג) [שם],
מכירה הל' א סמג עשין
להו כדקתני בהדיא [לעיל עא.] אלא חרוב המורכב כו' משמע דבחרוב וסדן מודי להו ר"ש לרבנן: הא קמ"ל כו'. הא עדיפא לאשמועינן דההיא דר"ש
ד) [גיטין סה:], ה) [שבת
עב טוש"ע ח"מ סי' רכ
❖
ממילא שמעינן ליה דלדבריהם דרבנן קאמר להו כדדייקינן מברייתא לעיל: הדרן עלך המוכר את הבית
קא.], ו) [בע"י איתא רבה בר
סעיף א:
המוכר את הספינה. סתם: תורן ונס ועוגין וכל המנהיגין. בגמ' מיפרשי: עבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה ולשמור פרקמטיא
בר חנה], ז) [גי' הערוך
הורמיז פי' שד וכן היה
שלו שבתוכה: מרצופין.
בגירסת רש"י בסנהדרין לט.
לעזי רש"י
ולימא מחלוקת רבי שמעון ורבנן הא קמ"ל המוכר את הספינה. ולא את
לתת בתוכן האנתיקי דהיינו
ד"ה דהורמיז ע"ש ועי' תוס'
שם ותוס' לעיל ח. ד"ה איפרא
מש"ט. תורן.
פרקמטיא של ספינה כדמפרש בגמ'
האנתיקי. משום סיפא
דרבי מנחם בר' יוסי כר' שמעון סבירא ליה:
ותוס' גיטין יא. ד"ה הורמין
וייל"א. מƒ פ¿ »רש.
. וכל הני נמי ליתנהו בכלל הקדש
ובפירוש הרשב"ם דהכא],
אנקר"ש [אנקרי"ש].
דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה
[עז:]
הדרן עלך המוכר את הבית שבתוכה כולן מכורין נקט לה אבל
ח) ס"א סוסיא, ט) ס"א שכבו
עוגנים.
שאם הקדיש את הספינה לא הקדיש
❖
א
[רש"ל],
ריימ"א [ריימי"ש].
את אלו מדלא קתני לה בפירקין
משום רישא לא איצטריך דכיון
משוטים.
המוכר את הספינה מכר את התורן ואת דאשמועינן דמרצופין דכל שעה
קוקיי"ט [קוקי"ט].
א
דלעיל והיינו טעם דכל הני דחשיבנא
דוגית.
תורה אור השלם
❖
הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין
בפרקין דלעיל בית המרחץ בית הבד
נשארים בספינה עצמה לא מכר כל
בוצ"א. סוג של ספינה.
1 בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר בָּנוּ לָךְ
אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את
ועיר ושדה כולהו מקרקעי נינהו וכל
שכן סחורה עצמה:
אֵת כָּל לֻחֹתָיִם אֶרֶז מִלְּבָנוֹן
הני דחשיב לא מכר בטלים קצת
המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו
הכי
רבינו גרשום
לָקָחוּ לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ:
היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין: גמ' תורן איסקריא וכן הוא אומר
אגבן לגבי הקדש ומתנה וחלוקת
יחזקאל כז ה
2 שֵׁשׁ בְּרִקְמָה מִמִּצְרַיִם
ונימא באנו למחלוקת ר"ש
אחין אבל הני דהאי פירקא מטלטלי
ורבנן. במתני' וכדאוקימנ'
1 ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך: נס אדרא וכן הוא אומר 2 שש ברקמה
הָיָה מִפְרָשֵׂךְ לִהְיוֹת לָךְ
נינהו לא שנא מכר ולא שנא מתנה
לפלוגתייהו לעיל. מש"ה
לְנֵס תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן מֵאִיֵּי
ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס: עוגין תני רבי חייא אלו עוגינין שלה וכן
נקיט דר' מנחם בר' יוסי
אֱלִישָׁה הָיָה מְכַסֵּךְ:
והקדש כולן שוין בהנהו דלא מכר
ורבנן דהא קמ"ל דר' מנחם
יחזקאל כז ז
הוא אומר הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש:
א)
שכשם שלא מכר כמו כן לא הקדיש
3
3 הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר
בר' יוסי כר"ש ס"ל:
הדרן עלך המוכר את
גמ'
מנהיגין א"ר אבא אלו המשוטין שלה וכן הוא אומר אלונים מבשן עשו
אסקריא. מש"ט
יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי
ולא נתן:
4
הבית
הֱיוֹת לְאִישׁ אַל בְּנֹתַי כִּי מַר
שפורשין עליו את הוילון בראש
משוטיך ואבע"א מהכא וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט ת"ר המוכר את
המוכר את הספינה:
5
לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי
איסקריא. זהו משוט: נס
רות א יג
הספינה: וכן הוא אומר ארז מלבנון
יַד יְיָ:
הספינה מכר את האיסכלה ואת בור המים שבתוכה רבי נתן אומר המוכר
ב)
4 אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ
אדרא. אותו בגד שתולין
כו'. ראיה לדבר דתורן דמתניתין
בראש התורן להוליך
את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר ג) המוכר את הספינה מכר את
מִשּׁוֹטָיִךְ קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת
היינו אסקריא שהאסקריא מארז או
הספינה ברוח: ואת העוגין.
אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים:
הדוגית אמר רבא ביצית היינו דוגית רבי נתן בבלאה הוה קארי לה בוצית
אלו שקורין אנקר"ש בלע"ז
יחזקאל כז ו
ד)
מאילן גבוה עושין אותה: אדרא. הוא
5 וְיָרְדוּ מֵא¢ נִיּוֹתֵיהֶם כֹּל
שמעמידין הספינה שלא
כדאמרי אינשי בוציאתא דמיאשן סומכוס דבר ארץ ישראל קארי לה דוגית
ה)
הוילון שפורסים על התורן להוליך
תזוז לכאן ולכאן: הלהן
תֹּפְשֵׂי מָשׁוֹט מַלָּחִים כֹּל
תעגנה. אמרה להן וכי
כדכתיב 6 ואחריתכן בסירות דוגה: אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא האי גלא
חֹבְלֵי הַיָּם אֶל הָאָרֶץ
את הספינה ברוח. וייל"א בלע"ז: וכן
תעכבו עצמכן מלהנשא
יחזקאל כז כט
יַעֲמֹדוּ:
דמטבע לספינה מיתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא ומחינן ליה
הוא אומר. דהיינו אדרא שעשוי
6 נִשְׁבַּע אֲדֹנָי יְיָ בְּקָדְשׁוֹ כִּי
לבעל: אלו המשוטות.
שלועזין ריימי"ש: משוט.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם
מפשתים וקנבוס מין בגד: עוגינין.
באלוותא דחקיק עליה אהיה אשר אהיה יה ה' צבאות אמן אמן סלה ונייח
שמשוטטין הספינה לכאן
וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת
אנקר"ש של ברזל ומשליכין במים
ולכאן: האיסכלה. היינו
אמר רבה אשתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא
וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה:
הכירה שמתקנין בספינה
עמוס ד ב
להעמיד הספינה במקום אחד: וכן
דגלא תלת מאה פרסי זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלא עד
7 הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְיָ
כדי לבשל עליו צרכיהן.
הוא אומר. דעיגון דמתניתין לשון
ואית דאמרי סולם שיורדין
אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר
דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא
בו מן הספינה: ואת
עכוב הוא כדכתיב הלהן תעגנה כמו
שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק
בור המים. שמתקנין שם
דחרדלא ואי דלינן טפי הוה מקלינן מהבליה ורמי לה גלא קלא לחברתה
עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ
תעשנה תתעכבו מלהנשא לבעל
בספינה כענין בור ומשימין
וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ
חבירתי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה דניתי אנא (א) ונאבדיה
אלמא עוגין דמתני' היינו עיגון:
שם מים מתוקין לשתות:
גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ:
❖
ואת הדוגית. היינו ספינה
ירמיהו ה כב
משוטות. שקורין ריימ"א שמשוטטין
א"ל פוק חזי גבורתא דמריך (ב) מלא חוטא חלא ולא עברי שנאמר
קטנה ומנהיגין אותה
בהן את הספינה: וכן הוא אומר
לספינה הגדולה וכשרוצין
האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול
7
לצאת ליבשה הולכין
הגהות הב"ח
אלונים מבשן עשו משוטיך. בספינה
לים חוק עולם ולא יעברנהו אמר רבה לדידי
חזי לי הורמין בר לילית
ובאין באותו ביצית. והיינו
ו)
ז)
מיירי ביחזקאל וקחשיב תשמישי
(א) גמ' דניתי אנא ונחרביה
ביציתא דמישן. נהרא הוא
כי קא רהיט אקופיא דשורא דמחוזא ורהיט
פרשא כי רכיב חיותא
ח)
א"ל: (ב) שם פוק חזי
ששמו מישן וקטן הוא
הספינה וכליה ומדקחשיב המשוטות
גבורתא דמריך דאפי' מלא
ואין יכולין לבוא בנהר
מתתאיה ולא יכיל ליה זמנא חדא הוה מסרגאן
ליה תרתי כודנייתי וקיימן
ש"מ דעיקר תשמישי הספינה הן
חוטא דחלא לית דעבר:
כי אם בהני בוצייתא:
אתרי
(ג) רשב"ם ד"ה כל תופשי
ואחריתכן בסירות דוגה.
ונמכרין בכלל הספינה והלכך אמרי'
וכו' עיקר הילוך הספינה:
כך הנביא אמר לישראל
דכל המנהיגין דמתני' אתא לרבויינהו: כל תופשי משוט. אלמא עיקר (ג) הספינה על ידי שתופסין
משוטות דסד"א חבלים המושכין
(ד) ד"ה אמר רבה וכו'
סוף שיוליכו אתכם בשבי
מעשיך ה' ויש מהן להודיע
הספינה ליהוו עיקר מנהיגין אבל משוטות לא מיזדבני קמ"ל: אסכלה. כבש של הספינה שעולין בו ולשון יון הוא וכן פר"ח ורב האי:
באותן ספינות קטנות: גלא.
מתן: (ה) ד"ה בין גלא וכו'
גל של ים: כי צוציתא
בור המים שבתוכה. נותנין בו מים המתוקין לפי שמי הים מלוחין: ביצית ודוגית. היינו ספינה קטנה שקושרין לספינה גדולה
שומע קולו של חבירו
דנורא חיוורתא. כמו ציצית
וכשרוצין לעלות ליבשה נכנסין באותה קטנה מהגדולה שהגדולה אינה יכולה להתקרב אל שפת הים מפני עומקה. קוקיי"ט בלע"ז ויש
הס"ד: (ו) ד"ה פוק וכו'
הראש: אלוותא. מקלות:
כלומר (אין לי) תא"מ ונ"ב
עד דחזינן לבי מרבעתא
לועזים בוצ"א קרוב ללשון העברי: ביצייתא דמישן. מישן נהר קטן ואין מהלכין בו אלא בספינות קטנות ובמס' שבת אמרי' בפ' הזורק
ס"א אין לך: (ז) ד"ה ולא
דכוכבא. שהיינו רואין
(דף קא.) הני ביצייתא דמישן כו': רבי נתן מבבל עלה: דוגית. על שם שצדין בה דגים דקלה היא על פני המים: ואחריתכן בסירות
יכיל ליה השד שהיה רץ
בית רביצת הכוכב ויהי
❖
ביותר:
מקומו כשיעור שיכולין
דוגה. בספינות קטנות כקדרות הקרויות דוגה וקלים על פני מים יוליכו אתכם מהרה בגלות: אמר רבה אשתעו לי כו'. כל הני
לזרוע בו מ' מדות של
עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה' (ד) ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב
חרדל: ואי דליין טפי. האי
גלא הוי מקלינן מהבלא
המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד [סוכה כא:]: דמטבע. שרוצה לטבוע: אית ליה ברישא.
מוסף רש"י
דההוא כוכב. וג"ם תמ"ה
שהולך לפניה: צוציתא דנורא חיורתא. אש לבנה ומלאך מזיק הוא: אלוותא. מקלות כמו לא באלה ולא ברומח במסכת שבת (דף סג.):
רבי נתן בבלאה. שבא מבבל
המור"ה וכמה הולכת הבלא
כדאמרינן בב"ב (לקמן קלא.)
אמן אמן סלה גרסינן: ונייח. מזעפו: בין גלא לגלא תלתא מאה פרסי. ומשום דאמר בסמוך ורמא ליה גלא קלא לחבריה איצטריך
דכוכבא. דמכדי קים לן
והעזתי פני בנתן הבבלי (גיטין
כמה מהלך אדם בינוני ביום
לאשמועינן דמשלש מאות פרסי (ה) שמעין קולות לחבירו: דלינן גלא. יותר משיעור גבהו השליכנו למעלה עד לרקיע. אי נמי הבלא דרקיע
. בוציאתא. ספינות
י' פרסאות נמצא מהלך תלת
סה:)
נפיש עד מהלך קרוב לחמש מאות שנה שיש מן הרקיע עד לארץ: מרבעתיה. שכינו: דכוכבא זוטא. כוכב קטן שבקטנים: ביזרא. בית
קטנות וקצרות מלמטה עד
מאה פרסי דהיינו מהלך ל'
ט)
כחודו של סכין שקורין
יום וקתני הכא ואי דלינן
זרע ארבעים כור של חרדל דנפיש משל שאר זרעים: מקלינן מהבליה. נשרפים מחום כוכב: ורמא ליה גלא. נתן קולו כלומר צעק
❖
קוייט"י (שבת קא.)
.
טפי כלומר מיעוט יותר
. ושמא מלאכים הממונים עליהם הם: שבקת מידי בעלמא כו'.
כדוגמת תהום אל תהום קורא
מפני שהגביה כל כך היה סבור שיצא
נמצא דהאי הבלא מהלך
[תהלים מב]
חמש מאות שנה פחות ל'
חוץ לשפת הים ושטף את העולם: ונחרביה. מפני עון הדור: א"ל. גלא לחבריה: פוק חזי גבורתא דמרך כו'. כלומר אין (ו) לי
יום שיעור תלת מאה פרסי
מוסף תוספות
רשות לצאת: כמלא חוטא חלא. מלא רוחב חוט איני יכול לצאת מן החול: שנאמר האותי וגו'. גמרא קאמר ליה: הורמין
בנו"ן גרסי'
דדלי הני לעיל דהא מן
א. שאפי' סחורות שבה
הארץ ועד לרקיע מהלך
כך שמעתי מאבא מרי. ואני שמעתי הורמיז בזיי"ן שד כדאמרי' בסנהדרין (דף לט.) מפלגא דתתא דהורמיז: אקופי דשורא. על שיני החומה.
הם מכורין אם אמר היא
חמש מאות שנה אבל בין
והאי עובדא להודיע צדקותיו של הקב"ה שמרחם על בריותיו ואינו נותן רשות לאלו להזיקן וגם שלא לצאת בדרך יחיד: ורהיט פרשא.
וכל מה שבתוכה. ריטב"א.
ארעא לעובא ליכא אלא
תלת פרסי: שבקת מידי
לפי תומו: ולא יכיל ליה. (ז) שהיה השד רץ ביותר ומיהו הפרש לא היה מתכוין לכך: סריגן. שהיה אוכף וסרגא נתונין על הפרדות:
בעלמא דלא אחריבת. לפי
אתרי שראה אותו מגביה כל כך
נדמה לו לגל שפנימי לו כי זה החיצון היה שוטף כל העולם: אמר ליה החיצון תא חזי גבורתא. כאומר אל תחשוב בדעתך שאוכל אני להגביה עצמי כלום יותר משיעורי שאפי' כמלא חוט השערה איני רשאי לעבור חוץ מן החול
שלי חוץ מתחומי: הורמיז בר ליליתא. אותו שד: אקופיא דשורא. על שיני החומה: ולא יכיל. פרשא למימטייה לההוא שד: מסרגאן ליה. שמו לו שני אוכפין על שתי פרדות: