עג:
המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
הכי
גרסי' לדידי חזי לי אורזילא בר ראימא דהוי כי הר תבור.
אתרי גישרי דרוגנג. שם אותו הנהר. והיו רחוקין זה מזה והיה (ח)
א) [זבחים קיג: ע"ש ושם
אתרי גישרי דרוגנג. על ב'
איתא רבה בר בר חנה וכ"א
גשרים רחוקים זה מזה על
מדלג מפרדה זו לפרדה זו: תרתי כסא דחמרא. שניהם מלאים
פירוש עופר של ראם הבר ומתרגמינן עופר האילים אורזילא
בע"י דהכא], ב) [בזבחים קיג:
אותו נהר שנקרא דרוגנג
דאיילא וכן בסוף זבחים (דף קיג: ושם ד"ה אורזילא) דאמר התם בשלמא
יין והיה מוריק תרוייהו ביחד זה בתוך זה בהדי דקמשוור ואינו
איתא כבא וע"ש ברש"י],
והיה השד דולג מפרד זה
ג) [גי' תוס' חולין סז:
לפרד זה. והוה נקיט השד
לר' יוחנן דאמר לא ירד מבול לא"י היינו דקם רימא התם אלא לר"ל
נשפך אפי' טפה אחת ואע"פ שהיה אותו יום רוח סערה שהיו עולין
ד"ה קוקיאני דיתבא ועיילא
תרי כסי דיין בידיה ובהדיה
רימא היכא קם א"ר ינאי גוראות
יורדי הים באניות עד לשמים ויורדין
ליה טונא באוסיי' וכו'],
דהוה דולג הוה מריק מהאי
ד) צ"ל חצינא. רש"ש, ה) נ"א
הכניסו לתיבה ופריך והאמר רבה בר
עד תהומות מכח הרוח ואף על פי כן
כסא להאי כסא. ולא נטוף
אתרי גישרי דרוגנג ושואר מהאי להאי ומהאי
ואמר רבה בר בר חנה
שלא היה נוטף מאותן
לא נפלה טפה לארץ: יעלו שמים
בר חנה לדידי חזי לי אורזילא דבר
להאי ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה
א"ל ההוא טייעא תא,
כוסות לארץ אפי' טפה
(א)
וגו'. פסוק הוא גבי יורדי הים בספר
ראימא דהוי כי הר תבור ואי גרסי'
ו) בס"א: להיראות, ז) [שם
אחת: ואותו היום. היה רוח
ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי ולא נטפא
איתא: חמשה], ח) ס"א
סערה גדולה שהיו עולים
תהלים: ה"ג שמעין בי מלכא וקטלוהו.
אורזילא דימא היינו דג שבים א"כ
ואדחוה, ט) בס"א נוסף:
ניטופתא לארעא ואותו היום 1 יעלו שמים
יורדי הים באניות עד לב
❖
מאי קשיא ליה האמרינן בפ' קמא
בי מלכא דשידי שאין דרכו של שד
ליבשה,
השמים ויורדין עד תהומות
ירדו תהומות הוה עד דשמעו בי מלכותא
מכח הרוח ואפ"ה לא נפל
דקדושין (דף יג.) לא נגזרה על דגים
להראות ו) לבני אדם והרגוהו מפני
הטפה לארץ: ושמעוה בי
ואפיק
וקטלוהו אמר א) רבה לדידי חזי לי אורזילא
כופתא.
שבים. ר"ת ור"י:
שהיה מגלה סודם. ואית דאמר בי
מלכא דשידין. שהשד היה
תורה אור השלם
בר יומיה דהוה כהר תבור והר תבור כמה
עושה כן לעיני הכל לפי
מלכא קיסר שהיה ירא שלא יטול
היינו רעי כדאמר בחלק (סנהדרין
1 יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ
שאין דרכו של שד להראות
הוי ארבע פרסי ומשאכא דצואריה תלתא
המלכות ממנו שהיה אותו שד מאדם
דף צח:) אחמיניה ואיתיב בטולא
עצמו כל כך: והרגוהו.
תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה
דכופתא דחמריה: ודמו כמאן
הבא על השידה והיה דר בין האנשים:
שהיה מגלה סודם: אורזילא
תִתְמוֹגָג: תהלים קז כו
פרסי ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא רמא
2 יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז
בר יומא. ראם שלא היה לו
❖
דמיבסמי. מכאן משמע כמ"ד בחלק
אורזילא בר יומא. ראם בן יום אחד
כופתא וסכר ליה לירדנא ואמר רבה בר בר
אלא יום אחד שנולד: רמא
שָׂדַי עִמָּדִי: תהלים נ יא
ב)
דאותו היום נולד: כי הר תבור. כן
(שם דף קי:) מתי מדבר יש להן
כופתא. כלומר עשה רעי
חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא
ומרוב אותו רעי סיכר את
היה גדול: בי מרבעתא דרישיה.
חלק לעולם הבא:
הירדן שלא היו המים יכולין
כי אקרא דהגרוניא ואקרא דהגרוניא כמה
הגהות הב"ח
מקום הנחת ראשו כששוכב על
וגנו
לרוץ עד שהיה נשטף:
הויא שתין בתי אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא וסליק יתיב
(א) גמ' ונקיט תרי כסי
אקרוקתא. צפרדע: כאקרא
הקרקע: רמא כופתא. הטיל ריעי
דחמרא: (ב) שם טינא
דהגרוניא. כאותו כרך
באילנא תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי
וסכר הריעי לירדנא לפי שעה עד
באוסי' ומית ואדחוהו:
של אגרוניא: פושקנצא.
(ג) שם וכי הדרן ואתאן
עורב נקבה ובלעיה לתנינא
התם לא הימני ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא
שמסמסוהו המים מעט מעט:
לבתר תריסר וכו': (ד) שם
ואח"כ עלה לה ויתיב על
אקרוקתא. צפרדע: כאקרא
וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיי' ואדחוהו מיא ושדיוהו
מנסרי כשורי מגרמי ויתבי
ג)
(ב)
אילנות: אם כל הני אי
כצ"ל ותיבת מטללתא נמחק:
דהגרוניא. גדול היה כאותו כרך:
לאו דחזיתיה לאותו אילן
לגודא וחרוב מיניה שתין מחוזי ואכול מיניה שתין מחוזי ומלחו מיניה שתין
(ה) שם אית לי בגוייכו
לא הימני. שיהיה סובל
ואקרא דהגרוניא כמה הוה שיתין
וכו': (ו) שם דלי לי גדפא
מחוזי ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא וכי הדרן (ג) לבתר
שום עול בעולם כל כך.
וחדא דלי לי אטמא: (ז) שם
בתי. הגמרא קאמר ליה: אתא
שנכנס לו אותו שרץ קטן
תריסר ירחי שתא חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא ויתבי למבנינהו
ואמר לן מרחקינן תמני
(ד)
שנקרא אכלה טינא בנחיריו
תנינא. רבה קאמר ליה: פושקנצא.
פרסי: (ח) רשב"ם ד"ה
והשליכו הים לגודא כלומר
הנך מחוזי ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן
עורב נקבה: באילנא.
על ענף אחד
אתרי וכו' והיה השד מדלג:
לשפת הים לפי שאין הים
ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה סברינן יבשתא היא
(ט) ד"ה באוסייה וכו' אימות
סובל שום מיאוס בתוכו
כדרך העופות: לא הימני. לא
הן אימת חלש: (י) ד"ה
וחרבו מיניה שתין מחוזי
וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה וכד חם גביה אתהפיך ואי לאו דהוה מקרבא
האמנתי: כוורא. דג: אכלה טינא.
חרבו וכו' שהשליכו הים על:
כשהשליכו הים: דיתבא
(כ) ד"ה חלתא וכו' נקבץ.
ליה חלתא אגביה. שהיה
שרץ קטן: באוסייה. בנחיריו של דג
ספינתא הוה טבעינן ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא
נ"ב ס"א נקוה: (ל) ד"ה בין
חול הים מקובצת על
❖
נכנס השרץ. ונראה לי דהיינו כילבית
וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא איהו
שיצא לשיצא שני סנפירין:
גביו: וקדיח. עשבי והגדילו
עשבים על החול: בין שיצא
כדאמרי' בעלמא (שבת עז: ע"ש) שלשה ז)
בזקיפא ואנן בשיפולא וכי תימא לא מסגיא ספינתא טובא כי אתא רב דימי
לשיצא. בין ב' סנפיריו
אימות הן (ט) חלש על הגבור אימת
של דג הלכה הספינה ג'
אמר כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי ושאדי פרשא גירא וקדמה
מוסף רש"י
כילבית על לויתן: ואדחיוהו מיא.
ימים וג' לילות והדג היה
ח)
ליה ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי דאית ליה תרי שייצי ואמר רבה
אורזילא. הוא ראם (זבחים
עולה כנגד שטף המים
הדיחוהו המים והשליכוהו ט) כדרך ים
קיג: עי"ש). בת יומא.
ואינו יורד עם השטף:
בר בר חנה זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד
שאינו סובל דבר מת: חרבו מיניה
ביום שנולד (שם). ומשאכא
ומקדמה ליה הספינה לפי
דצואריה. משך צוארו (שם).
קרצוליה במיא ורישיה ברקיע ואמרינן ליכא מיא ובעינן לחות לאקורי נפשין
שהיתה הולכת. במהירות
שיתין מחוזי. שהשליכו (י) על ששים
ובי מרבעתא דרישיה. בי
יותר מן החוק: גילדנא
ונפק בת קלא ואמר לן לא תיחותו הכא דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב
כרכים ושיברן כולן שהיה גדול כל
מרבץ של ראשו (שם). וסכר
ד)
דימא. דג של ים שכך
ליה לירדנא. הטיל גלל
שמו: חצינא. גרזן: וזיז שדי
כך: ואכלו מיניה שיתין מחוזי.
שני ולא קא מטיא אארעא ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדפי מיא
בירדן וסכר הירדן וסתם
עמדי. שהיה ראשו מגיע
בעודנו לח: ומלחו מיניה שיתין
אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא דכתיב וזיז שדי עמדי ואמר רבה בר בר חנה
הילוך מימיו (שם, עי"ש).
לשמים: דשמטי גדפייהו
2
משמנייהו. שהיו נופלות
מחוזי. אחרים שהיו רחוקים משם
זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו
הנוצות שלהן מן השומן:
ומלחו ממנו ונשאוהו למקומן: מחד
דליא ליה גפא. רמז לו
משמנייהו וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו אמינא להו אית (ה) לן בגוייכו
גלגלא דעיניה. מגלגל עינו לקחו
זהו חלקך לכירה הגדולה:
חלקא לעלמא דאתי חדא דלי (ו) גדפא וחדא דלי אטמא כי אתאי לקמיה דרבי
עתידין ישראל ליתן עליהן
שמן תלת מאה גרבי: לשנה אחרת
את הדין. לפי שמרוב
אלעזר אמר לי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין (סימן כעפרא דתכילתא
הוו מנסרי. לבנות מעצמות הדג
עונותם מעכבין קץ המשיח
ומצערין להני אווזין לפי
טרקתיה עקרבא לסלתיה) ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא
אותן מחוזי שהפיל: חלתא אגביה.
שמרוב שמנותם יש להם
שהיה חול נקבץ על גבו: וקדחו.
אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שקיל עפרא ומורח ליה
(כ)
צער בעלי חיים: ומרח ליה.
והיה בקי כל כך שהיה אומר
עשבים על החול: וסברינן יבשתא.
ואמר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן אמרי' ליה כמה
האי אורחא וכו': אפכית
איי הים היא: שיצא. סנפיר: בין
לי' האי ארעא להאי ארעא
מרחקינן ממיא ואמר לן הבו לי עפרא יהיבנן ליה ואמר לן (ז) תמני פרסי
לנסותו אם היה בקי כל
שיצא לשיצא. (ל) סנפירין בגב הדג
תנינן ויהבינן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי אפכית ליה ולא יכילית ליה
כך: דדמו כמאן דמיבסמי.
אחת לצד הראש ואחת לצד הזנב: איהו
שהיו שוכבין כעין ישנים
אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר אזלי חזיתינהו ודמו כמאן דמיבסמי
ה)
בזקיפא. שהיה הולך כנגד הרוח ואנן
המבושמין מרוב בשמים:
וגנו
אזלינן בשיפולא כמו שהרוח הולך
דמים של ים אינן נובעין אלא ע"י רוח הולכין בהן: כמיחם קומקומא דמיא. כשיעור שמחממים קומקומום של מים חמין: ושדי פרשא
גירא. כשהיה שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ הוה חזינן דקדמה לה ספינתא לגירא: גילדנא. שם דג קטן הוא.
כלומר דג זה הוי מדגים קטנים שבים: תרי שיצי. אבל שאר דגים שבים אין להם אלא סנפיר אחת באמצע הגב: וחזינן
לההוא ציפרא כו' גרסינן: אמרינן ליכא מיא. היינו סבורין שאינן עמוקים הואיל ולא קאי במיא אלא עד קרצוליה:
חציצא. גרזן או מעצד: לבר נגרא. חרש עצים: ולאו משום דעמיקי מיא. מהלך שבע שנים לא הגיע החציצא לקרקע
אלא משום דרדיפי מיא מתוך חריפות הנהר לא היה נצלל עדיין ולא מחמת העומק בלבד: עמדי. ראשו מגיע לרקיע:
דשמטי גדפייהו. נופלות נוצה שלהן מרוב שומן: דליא לי גדפא. הגביהה לי הכנף. רמז זה חלקך לעתיד לבא: ליתן עליהם
את הדין. שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזים מחמת שומנן: טייעא. סוחר ישמעאל: והפכינן. האי
אמר לי. ההוא טייעא תא ואחוי
אזלינן חזיתינהו
ודמו כמאן דמיבסמי
לך: הכי גרסי'
עפרא בהאי
עפרא לנסותו אם היה
בקי כל כך:
וגנו