עד: המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא
רבינו גרשום
מסורת הש"ס
שמגיע
לפיו
של לויתן. ואינו מתערב בכל אותן מים כדמוכח
בר אמוראי. אדם שיודע לשוט במים: בעא לשמטיה לאטמיה.
א) [גי' הערוך בערך מד
בר אמודאי. אומן שיודע
ב' אמודאי ועמ"ש בס"ד
לשוט על פני המים: ובעי
שביקש לחתוך יריכו: זרק ליה חלא. חומץ וברח מריחו: למישדא
בבראשית רבה דקאמר וכי מעשה נסים הוא אמר רבי
ר"ה כג. על הגליון], ב) [גי'
לשמטיה לאטמיה. שביקש
ביה. להצניע בו: וחזינן ההיא אבן טבא. לתוך המים והדרא ליה
יוחנן אל תתמה הדין ירדנא דעבר במי טבריא ולא מתערב:
הערוך הנדואה תרגום של
לחתוך יריכו. זרק ליה חלא
ארבעה נהרות הן ירדן ירמוך קירומיון ופיגה. וא"ת דתנן במס'
ירושלמי של וישכנו מחוילה
תנינא: ה"ג אתא ההוא תנינא רגש וקבעי למבלע לספינתא אתא
מן החול של שפת הים
מן הנדוין ורש"י בקדושין כב:
וברח. ואיכא דאמרי חומץ.
פושקנצא עורב נקבה וקטעיה לרישיה
פרה (פ"ח מ"י) דקירומיון
כתב רב יהודה הנדיאה מארץ
שתצנע בו תכלת: אתהפיכו
כושי], ג) [בכורות נה. ע"ש],
דתנינא אתהפיכו מיא והוו דמא
ופיגה פסולין למי חטאת מפני שהן
מיא לדמא. מרוב הדם
בר אמוראי לאתויה ורגש ובעי לשמטיה
א)
ד) סנהדרין ה: פרה פ"ח מ"י,
שהיה גדול הרבה: פתחנא
מרוב דם שהיה גדול הרבה הדר
מי בצים ומייתי לה בפ"ק דסנהדרין
לאטמיה ושדא זיקא דחלא ונחת נפק בת
ה) רש"ל מ"ז, ו) [צ"ל שעות
ונקירנא. מיניה חלבא וגיד
❖
בעי לטבעיה לספינתא אתא ההוא
(דף ה:) וכיון דקרי להו מי בצים
רביעיות], ז) [קהלת א],
הנשה: איחלם אטמא.
קלא אמר לן מאי אית לכו בהדי קרטליתא
שנתחברה יחד כדמעיקרא:
פושקנצא וקטליה ואזיל בר אמוראי
משמע שאינן נובעין והכא משמע
$ דדביתהו דר"ח בן דוסא דעתידה דשדיא
עשבא דסמטרי. של סם
ושקליה לההיא אבן טובה ותלינהו
שנובעין דקרי להו נהרות וי"ל נהרות
חיים: גומרי דריתמא. שאין
תורה אור השלם
תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי רב
כבין מהרה: ארזילי דימא.
להנהו ציפרי. לנסות אם יחיו וחיו
נובעין הן ולפי שמי בצים מתערבין
1 עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר
ראמים: לויתן נחש בריח.
יהודה ב) הינדוא משתעי זימנא חדא הוה
ופרחו להן: בהדה. בהדי ההיא אבן:
בהן פסולים למי חטאת לפי שאינן
שמקיף ומסבב את כל
וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר:
אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא
העולם כולו כבריח: נחש
נזדעזע. חרד חרדה: פתחנא
איוב מא י
רדופין מחמת שמתערבין באגמים
2 וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת
עקלתון. שמתעקל סביב
ונקרינא. מינה חלב וגיד הנשה:
דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי
ואין חיותן חיות גמור ור"ת מפרש
העולם: פריש לקרא ביום
הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל
חלם. שנתחברה יחד כמתחלה:
דפסלינן משום דאין כאן מים חיים אל
ההוא יפקוד ה' בחרבו
לאתויה אתא תנינא (א) קא בעי למבלע לה
נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר
הקשה והגדולה על לויתן
שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם וְאֵת
סמתרי. עשב שמחבר כדאמרינן
כלי דעפר וטיט מעורב בהן מחמת
לספינתא אתא (ב) פישקנצא פסקיה לרישיה
בריח זה הזכר כאשר עשה
כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא
שהן מי בצים ומפסיקין בין מים לכלי :
בהמקבל (ב"מ דף קז:) ובאלו טריפות
על לויתן נחש עקלתון
א
אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה
שהיא נקבה: וצינן את
בראשית א כא
(חולין דף נד.) דעבד ליה סמתרי
פליגי
3 בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְיָ
הנקבה. שלא תתאוה לשום
שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי
וחיי: דריתמא. רותם שאין גחליו
זכר: הנה נא כחו במתניו.
בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה
בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא
זה הזכר שאינו מזריע:
כבים מהרה: ארזילי דימא. ראמים
וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ
ואונו בשרירי בטנו. זו
בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ
אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו
שבים (ד) ה) (ורבינו חננאל פירש
הנקבה שלא ילדה. ומקשי'
עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין
אמאי צינן את הנקבה לגבי
שקלוה ופרחו להו בהדה ת"ר מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין
אֲשֶׁר בַּיָּם: ישעיהו כז א
לויתן): נחש בריח. הוא לויתן זכר וזקוף
4 כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר
בהמות וניעבד הנך דבהמה
הוא כבריח: עקלתון. לויתן נקבה
בספינה והיה ר"א ישן ור' יהושע נעור נזדעזע ר' יהושע וננער ר"א א"ל מה זה
כהנך דכוורי ואמאי צינן
בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף:
שמקיף את כל העולם: זכר ונקבה
הנקבה. ומשני מש"ה הרגה
תהלים נ י
יהושע מפני מה נזדעזעת א"ל מאור גדול ראיתי בים אמר לו שמא עיניו של
5 הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ
דפריצות דכוורי נפיש מן
בראם. כדכתיב (ישעיה כז) נחש בריח
לויתן ראית דכתיב 1 עיניו כעפעפי שחר אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן
דבהמה. ואע"ג דמצננין לה
בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ: איוב מ טז
ונחש עקלתון: מחריבין את כל
6 שָׁם א¢ נִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן
אתיא להזקק. ואי בעית
זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא והואי אטמא דבשרא בהדן פתחנא
(ג)
אימא מש"ה הרגה דכיון
זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:
העולם. שיהו להן ולדות הרבה
דכתיב לויתן זה יצרת
תהלים קד כו
ונקרינא ואנחנא אעשבי אדמייתינן ציבי חלם אטמא וטוינן כי הדרן לבתר
גדולים שמחריבין את העולם: סירס
7 בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ
לשחק בו בהדי נקבה לאו
תריסר ירחי שתא חזינהו להנהו גומרי דהוו קא מלחשי כי אתאי לקמיה
אורח ארעא למיהוי עם
מָחַץ רָהַב: איוב כו יב
את הזכר. שלא יזקק לשאר דגים. א"נ
8 לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ
שכינה: ובלע כל מימות
דאמימר אמר לי ההוא עישבא סמתרי הוה הנהו גומרי דריתמא הוו ויברא
דלא ליהוי ליה צער תאוה: שנאמר
2
שבעולם. שתכניסם בתוך
בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה
שלך כמו שכתב למעלה
והרג את התנין. סיפא דהאי קרא
אלהים את התנינים הגדולים הכא תרגימו ארזילי דימא ר' יוחנן אמר זה לויתן
הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם
כל הנחלים הולכים אל
לַיָּם מְכַסִּים: ישעיהו יא ט
יפקוד ה' בחרבו הקשה (וגו') [הוא]
נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה
9 הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז
הים: אימתי בהמות בהררי
3
אלף בטוחים. שלא ימותו
ומדלא כתיב ויהרוג וכתיב יפקוד
יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל
וגו': (סימן כל שעה ירדן): אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה
בשעה שיגיח ירדן אל פיהו
איוב מ כג
פִּיהוּ:
קדריש הכי והכי משמע ליה קרא יפקוד
01 כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ
של לויתן שכל זמן שהוא
בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר
ה' בחרבו הקשה על לויתן נחש בריח
חי בטוחין הן בחיים: כי
וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:
❖
ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה
הקב"ה על ימים יסדה.
תהלים כד ב
לעתיד לבא כאשר עשה אל לויתן נחש
לארץ ישראל: לעשות
הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר
עקלתון שהרי הרג את התנין אשר
והרג את התנין אשר בים ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם
גליון הש"ס
בים מששת ימי בראשית: בהמות
3
4
ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס
בהררי אלף. פסוק הוא בתהלים
גמרא דדביתהו דר"ח בן
דוסא כו'. עי' בהרא"ש פ"ד
במזמור לאסף [נ] כי לי כל חיתו יער
הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר הנה נא כחו
❖
5
דגיטין סי' מו:
בהמות בהררי אלף ע"ש שרועה אלף
במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה
הרים בכל יום: כחו במתניו. שלא
לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי
הגהות הב"ח
הטיל זרע מימיו: ואונו בשרירי בטנו.
איבעית אימא כיון דכתיב 6 לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח
(א) גמ' אתא תנינא רגש
שלא ילדה. ולעיל מיניה כתיב באיוב הנה
ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי
קא בעי וכו': (ב) שם
נא בהמות אשר עשיתי עמך וגו':
אתא פושקנצא פסקיה וכו'
ואמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש הקב"ה לבראות את העולם אמר לו
התם נמי. גבי לויתן לצננה ללויתן
הדר אתא קא בעי למיבלע
לספינתא הדר אתא ההוא
לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות שבעולם אמר לפניו רבש"ע די
נקבה ואמאי הרגה: דגים פריצי.
פושקנצא פסקיה לרישיה
ולא מהניא בהו צינון: ה"ג ואבע"א
שאעמוד בשלי מיד בעט בו והרגו שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ
(שקלי' וכו' לספינתא) תא"מ.
7
ונ"ב ס"א שקלת לההיא
כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו.
רהב אמר ר' יצחק ש"מ שרו של ים רהב שמו ואלמלא מים מכסין אותו אין כל
אבן טבא ופרח בהדה
ואמרינן במסכת ע"ז (דף ג:) ו) שעה
נפלה ההיא אבן טבא
בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר 8 לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'
בספינתא: (ג) שם והואי
רביעית יושב ומשחק עם לויתן: הכא
כמים לים מכסים אל תקרי לים מכסים אלא לשרה של ים מכסים ואמר רב
ירך דבשרא בהדן פתחנא
נמי לימלחה לבהמה נקבה. ומה בצע
ונקירנא מינה ואנחינא
יהודה אמר רב ירדן יוצא ממערת פמייס תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת
ג)
אעשבי אדמייתינן ציבי
להחיותה ולצננה: ובלע כל מימות. כדי
איאלם אטמא וטוינן כצ"ל
פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ומתגלגל ויורד לים הגדול
שתראה היבשה: די שאבלע מים שלי.
וכן ברשב"ם: (ד) רשב"ם
ומתגלגל ויורד עד שמגיע לפיו של לויתן שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו
דלהכי כתיב והים איננו מלא שבולע
ד"ה ארזילי וכו' שבים הס"ד
9
ז)
ואח"כ מה"ד ורבי יוחנן
מתקיף לה רבא בר עולא האי בבהמות בהררי אלף כתיב אלא אמר רבא בר
אותם: רגע הים. לשון שבירה: מפני
❖
אמר זה לויתן נחש בריח:
ריחו. שהוא מוסרח לפי שמת ולכך הים
עולא אימתי בהמות בהררי אלף בטוחות בזמן שמגיח ירדן בפיו של לויתן
מסריח: אל תקרי לים מכסים. שהרי הים
(סימן ימים גבריאל רעב) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מאי דכתיב כי הוא על
01
מוסף תוספות
עצמו מים הוא: אימתי בהמות בהררי
ימים יסדה ועל נהרות יכוננה אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ
א. וכתיב מים חיים אל
אלף בטוחות. שלא ימותו כל שעה
ישראל ואלו הן שבעה ימים ימה של טבריא וימה של סדום וימה של חילת
כלי (במדבר יט). תוס'
שיגיח ירדן לפיו של לויתן דכל זמן
סנהדרין ה:
וימה של חילתא וימה של סיבכי וים אספמיא וים הגדול ואלו הן ארבעה נהרות
שהוא חי בטוחין הן כמו כן: כי הוא.
ירדן וירמוך ד) וקירומיון ופיגה כי אתא רב דימי א"ר יונתן עתיד גבריאל לעשות
הקב"ה על ימים יסדה לארץ ישראל:
קניגיא
קניגיא