22/146

המוכר את

הספינה פרק

חמישי בבא בתרא עה.

מסורת הש"ס

מוסף רש"י

פליגי

בה תרי מלאכי ברקיע. ואליהו אמר להן כדאמר פרק מי

קניגיא. צידת חיות בקשת ורומח. כל מיני צידה קרוי כן וכן בשחיטת

א) [בקרא אית' תמשוך],

כדכד. אבן טובה וכך שמה,

שהוציאוהו (עירובין דף מג.) לאו אליהו אמרינהו: חד אמר

ב) [אבות סוף פ"ה], ג) [עי'

שמשותיך. חלונות שהשמש

חולין (דף ס:) וכי משה רבינו קניגי או בליסטרי היה: התמשוך כו'.

פסחים נ.], ד) סנהדרין ק.,

זורח בהם, כמו (תהלים פד)

ישפה וחד אמר שהם ואמר הקב"ה כדין וכדין. ר"ת ל"ג לה ואית

וכי אתה יכול לעשות קניגיא עם לויתן. מכלל דעתידה [לקניגיא]:

ה) [עי' תוס' מגילה כא.],

שמש ומגן היינו שמש ממש

ו) סנהדרין ק. ע"ש ברכות נח.

(סנהדרין ק.) או: לשון חומה

העושו יגש חרבו. בבהמות כתיב באיוב. וה"ה עם לויתן: מפני

דגרסי ומפרשי דקאי אכתוב דלעיל הנני מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך

שבת לד.], ז) [צ"ל ברבי],

(סוטה י.). לאבני אקדח.

ריחו. שמתוך שיש לו הבל וחמימות

בספירים פירוש כדין וכדין היינו פוך

ח) [צ"ל אחר ד"ה אקדח],

שהקב"ה חוקקן כבמקדח עד

❖

קניגיא עם לויתן שנאמר 1א) התמשוך לויתן וספיר דלעיל יהיו שמשותיך וכן מוכח

ט) בס"א נוסף: של ישראל,

הרבה יוצא ריח קשה: כמרקחה.

שחוקק בהם עשר ברום

עשרים (סנהדרין ק.). גל של

בפסיקתא דמפרש מאי כדכד רבי

כבשמים כמו רוקח מרקחת (שמות ל)

בחכה ובחבל תשקיע לשונו ואלמלא

עצמות. שמת, דאדם שמת

אבא אמר כדין וכדין והתם לא איירי

מתוך שהכניס ראשו לגן עדן:

נעשה גל של עצמות (שם) או:

תורה אור השלם

הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר העושו

כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן

תלמים תלמים. שנראים חפירות

לא מלאכי ולא אמוראי אלא ודאי

❖

1 תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה

הרבה

יגש חרבו כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן קאי אפוך וספיר כדכתיב לעיל:

(שבת לד.)

עמוקות בים כתלמים של מחרישה:

וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ:

בשעה שלויתן רעב מוציא הבל מפיו

איוב מ כה

אחריו. כששתה יאיר נתיב הים:

טפף

2 הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל

רבינו גרשום

ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר 3 ירתיח כסיר מצולה ואלמלא מכניס

אינו חוזר לאיתנו. מרוב המים

הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ:

ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו שנאמר ים ישים כמרקחה

קניגא. מלחמה: שנאמר

שחסרו: סוכה. היינו מלמעלה גג

איוב מ יט

3 יְַרתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם

התמשוך לויתן בחכה.

וארבע דפנות מארבע רוחות. צל

ובשעה שצמא עושה תלמים תלמים בים שנאמר אחריו יאיר נתיב אמר רב

כלומר כך אמר לו

יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה:

היינו סיכוך בלא מחיצות: ותקשרנו.

הקב"ה לאיוב וכי אתה

איוב מא כג

אחא בר יעקב אין תהום חוזר לאיתנו עד שבעים שנה שנאמר יחשוב תהום

4 אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב

יכול למשוך לויתן בחכה:

היינו דבר מועט שקושרו לתלות

לשיבה ב) ואין שיבה פחותה משבעים אמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה

ובחבל תשקיע לשונו.

תְּהוֹם לְשֵׂיבָה:

בצוארו כמין קמיע: שמשותיך.

כמו שעשה ע"י מלאכי:

איוב מא כד

לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר יכרו עליו חברים ואין

5 יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ

כמרקחה. דבר שמריח:

חומותיך: פליגי בה. באבנים של

עושה תלמים בים. כשהוא

בֵּין כְּנַעֲנִים: איוב מ ל

כרה אלא סעודה שנאמר 6 ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים

חומות ירושלים ממה יהיו אלו אבנים

6 וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה

שותה מכאן התלם גדול

אלא תלמידי חכמים שנאמר 7 היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך

מצד אחר שאינו שותה:

שעתידים להיות: כדין וכדין. כדברי

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם

שנאמר ואחריו יאיר נתיב.

וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם וְלֹא

השמיעני והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר

זה וכדברי זה והיינו כדכוד משהם

כלומר נראה נתיב של

יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא

ים שהוא שותה: צלצל.

וישפה תבנה. ואע"פ שמקרא זה

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר כנען בידו מאזני

ג)

צל מעל ראשן: עושין

מלכים ב ו כג

קדם לבני ר' חייא טובא יש לומר

מרמה לעשק אהב ואי בעית אימא מהכא אשר סוחריה שרים כנעניה

7 הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים

לו קמיע. דבר הנקשר

שכך נתנבא ישעיה שכדברי כל

ותלוי על צואר: אמר להן

מַקְשִׁיבִים

לְקוֹלֵךְ

נכבדי ארץ ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו

הקב"ה כדין וכדין. להכי

הַשְׁמִיעִינִי:

המפרשים עתידה להבנות: וחוקק

ח)

איקרי כדכד כלומר כדברי

שיר השירים ח יג

של לויתן שנא' 01 התמלא (א) בסוכות עורו זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין

עשר. של רוחב ברום עשרים. והיינו

8 כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה

זה וזה משוהם וישפה

לו (ב) צלצל שנאמר ובצלצל דגים ראשו זכה עושין לו צלצל לא זכה עושין

יהיו מתוקנים: וחוקק בהן

לַעֲשֹׁק אָהֵב: הושע יב ח

אקדח לשון קודח שחוקק בהם ומשמע

9 מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר

עשר של רוחב ברום

לו ענק שנאמר וענקים לגרגרותיך זכה עושין לו ענק לא זכה עושין לו קמיע

נמי אבן טובה שמאירה כאש קודחת

עשרים. כדי שיכנסו ויצאו

הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ

באותה חקיקה כמו שעושין

שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי

שנאמר ותקשרנו לנערותיך והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו

כמו קודחי אש (ישעיה נ): אקדח.

בפתח והכי משמע ליה

ישעיהו כג ח

אָרֶץ:

קרבונקל"א בלע"ז ובתרגום יונתן

מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה

01 הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ

עכשיו: כביעתא דצילצלא.

כביצה של עוף [קטן]

אבני גומרא: כביעתא דצוצילתא.

וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ:

זרחך: ושמתי כדכד שמשותיך א"ר שמואל בר נחמני פליגי תרי מלאכי

(שדומה לימה): קוממיות

איוב מ לא

ביצת עוף קטן ששמו תאציל: קוממיות.

11 כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ

כשתי קומות. כשתי קומות

ברקיעא גבריאל ומיכאל ואמרי לה תרי אמוראי במערבא ומאן אינון יהודה

שתי קומות. שני ממי"ן דריש: כשתי

של אדם הראשון שמיעטו

וַעֲנָקִים לְגְַרגְּרֹתֶיךָ:

וחזקיה בני רבי חייא חד אמר שוהם וחד אמר ישפה אמר להו הקב"ה להוי

הקב"ה עד מאה אמה.

משלי א ט

קומות של אדם הראשון. שמיעטו

21 הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר

אלמא דכנגד קומתן צריך

כדין וכדין ושעריך לאבני אקדח כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד

ד)

עד ק' אמה במסכת חגיגה (דף יב.):

להם פתח שיצאו ויכנסו

וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ:

בזקיפה וקשיא לר' יוחנן

איוב מ כט

הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן

ההיכל. של בית שני שהיה רום מאה

31 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ

דאמר לעיל חקק בהן

עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא

אמה ולפי קומתן צריך שערים גבוהים.

ט)

עשר ברום עשרים ותו

וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:

לא. ומשני כי אמר ר'

ישעיהו ס ג

וקשיא לר' יוחנן דאמר רום עשרים:

כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים

41 וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ

יוחנן ברום עשרים לכווי

לכווי דבי זיקא.

לחלונות העשויין

דבי זיקא. כלומר לחלונות

חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל'

וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל

קאמר שתהא הרוח מנשבת

לאויר והיינו שעריך דקרא חלונות

גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ:

וחקוק בהן עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה

בהן: ענן יומם א' ועשן ב'

ישעיהו נד יב

החומה: ענן יומם. אחד ועשן ב'

51 אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר

ונגה ג' אש ד' להבה ה'

להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה

כי על כל כבוד ו' חופה

ונוגה ג' אש ד' להבה ה' כי על כל

הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ

ז': אוי לה לאותה בושה.

לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי אמר לו ריקא אלמלא ה) (לא) ראית לא האמנת

מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים

כבוד ו' חופה ז'. ול"נ כי על כל כבוד

שיהיה לו לאותו הנגרע

וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ

מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות מיתיבי

אינו מן החשבון אבל וסוכה תהיה

מחבירו שלפי שחטא ילקה:

ו)

אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:

אוי לה לאותה בושה.

ויקרא כו יג

ואולך אתכם קוממיות רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם

לצל יומם דסמיך ליה לסיפיה דהאי

61 אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים

שנגרע יהושע ממשה:

קרא הוה השביעי והאי על כל כבוד

אודם א' פטדה ב' ויהלום

הראשון רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכתליו שנאמר 61 אשר בנינו

מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ

ג' תרשיש ד' שהם ה'

כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית

לכדמפרשי' בסמוך אתא: שעיניו

כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל כי קאמר ר'

וישפה ו' ספיר ז' נפך ח'

תהלים קמד יב

הֵיכָל:

צרות. שלא לההנותו מנכסיו: נכוה.

71 וּבָרָא יְיָ עַל כָּל מְכוֹן

וברקת ט' וזהב י': בך

יוחנן לכווי דבי זיקא ואמר רבה א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות

נסתכלתי. כשבראתי עולמי

הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן

חופתו של קטן מחופתו של חבירו

שאתה עתיד למרוד ועושה

לכל צדיק וצדיק שנאמר 71וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן

יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה

הגדול ממנו: שבאותו הדור. שראו

עצמך אלוה. ובראתי באדם

לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד

יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה מלמד שכל אחד

נקבים נקבים. שמוציא רעי.

ישעיהו ד ה

משה ויהושע: אוי לה לאותה בושה.

חֻפָּה:

81 וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו

ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו עשן בחופה למה אמר

שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי

רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות

שהרי יהושע היה נביא ומלך כמשה

במדבר כז כ

יִשְׂרָאֵל:

91 בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ

ולא יכול להגיע לכבודו: בעדן גן

עיניו עשן לעולם הבא ואש בחופה למה אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד

כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם

אלהים היית. בחירם מלך צור

פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם

ואחד נכוה מחופתו של חבירו אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה

וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת

כתיב. וכי סבור אתה להיות כאדם

כיוצא בדבר אתה אומר 81 ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבאותו

וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ

הראשון שהיה בגן עדן והיו לו כל

בָּךְ בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ:

❖

הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה

יחזקאל כח יג

החופות הללו אודם פטדה וגו' עד

אוי לה לאותה כלימה אמר רבי חמא ז) (בר) חנינא עשר חופות עשה הקדוש

זהב הרי עשר. אבל כל אבן יקרה לא

ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן

הגהות הב"ח

חשיב דכולל ואח"כ מפרש מאי כל

אבן יקרה דאמרן אודם פטדה וגו':

יקרה וגו' מר זוטרא אמר אחת עשרה שנאמר כל אבן יקרה אמר רבי יוחנן

(א) גמ' התמלא בשוכות

וכו': (ב) שם לא זכה עושין

וזהב א"ר יוחנן וגרוע שבכולן זהב

וגרוע שבכולן זהב דקא חשיב ליה לבסוף מאי מלאכת תופיך ונקביך

❖

לו צל שנאמר:

[וכו'. וזהב אקרא קא מהדר לפרושי

בך אמר רב יהודה אמר רב אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור בך

גרוע שבכולן זהב] מכלל דחשובין יותר

נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם ואיכא דאמרי הכי קאמר בך נסתכלתי

לעזי רש"י

מדאי: בך נסתכלתי. כשבראתי עולמי

וקנסתי

שאתה עתיד למרוד ולעשות עצמך אלוה

קרבונקל"א. אקדח (אבן

יקרה).

ובראתי באדם נקבים שמוציאין ריעי תוף חלול הוא ומנוקב ביום הבראך כוננו ביום שנתתי אל לבי שתהא נברא בו ביום כוננו הנקבים באדם:

וקנסתי