22/147

עה: המוכר את הספינה פרק

חמישי

בבא בתרא

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

טפף

גינאות. פי' גינות שוות שבנויות בנין שוה שאין תוספת

וקנסתי מיתה. והיינו תופיך הקבר שהוא חלול כמו תוף: נקראו על שמו.

ב א מיי' פ"ג מהל' מכירה

(ד)

א) [בילקוט ירמיה כג. רמז

ד"ש איתא א"ר שמואל בר

הל' ג סמג עשין פב

שיהא שמם ה': אל תקרי. ה' שÈמÈ ה אלא ה' שÀ מÈ ה: לומר לפניהם.

ומגרעת בזה ובזה כמו הלוך וטפוף תלכנה (ישעיה ג)

], ב) ס"א

נחמני א"ר יונתן

טוש"ע ח"מ סי' קצח סעיף

מלאכים יאמרו: שמע מינה. מדקמדמי עיבא להעלאת ירושלים דהוי

וכמו (יומא דף מח.) מדה לא מחוקה ולא גדושה שנקראת טפופה:

ולצוי, ג) קדושין כב: ע"ש

ז:

קפל

ג ב טוש"ע ח"מ סי' קצז

[תוספתא דקדושין פ"א

מגדלין. קפל הן עמודין (ה) שוין למגדלין ובנין גבוה

עיבא תלתא פרסי: מידלי. מארעא: למוד את ירושלים. לעשותה קטנה:

ע"ש], ד) [תוספתא דקדושין

סעי' א בהג"ה וסי' קצח

פרזות תשב ירושלים. מה פרזות הללו

כדאמר באגדת ויקרא

פ"א], ה) כ"ה בדפו"י, ו) צ"ל

סעיף ח:

ד ג ד מיי' שם פ"ב הל' ו

אין להן שיעור בבנין ישובן אלא כמה

קפלאות של ברזל מה עמודים קפלאות

שימכור. מהרש"א אולם עיין

וקנסתי מיתה על אדם הראשון מאי ועל

❖

קרני ראם,

סמג שם טוש"ע ח"מ סי'

❖

שרוצין בונין אף ירושלים כן: אמר

קצו סעיף ג: מלמעלה ובסיסאות מלמטה והן

מקראיה אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים

ריש לקיש. ירושלים דהויא תלתא

באמצע כך פרשיות נדרשות

(ו)

של עולם הזה ירושלים של עולם הבא

תורה אור השלם

לפניהם ולאחריהם:

פרסי עתיד הקב"ה להוסיף בה

ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות

מוסף רש"י

אחזה בטלפה. פריב"א דמסירה

מגדלים באלף פעמים בחשבון קפ"ל

1 וּבָרָא יְיָ עַל כָּל מְכוֹן הַר

עולה של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין

בשערה. כגון שיער שבראש

בעינן מיד ליד ומייתי ראיה

וגינאות באלף פעמים טפ"ף. כל הני

צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם

הסוס (קדושין כב:). בשליף.

וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה

לה ואמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים

❖

(א)

גימטריאות הן והאי דהאריך בסימנין

. מפ"ק דב"מ (דף ח: ושם) דאמר מאי

משאוי (שם)

כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה:

שנקראין על שמו של הקב"ה שנאמר כל

ישעיהו ד ה

כי האי גוונא היינו משום דלשון הגון

לשון מסירה כאדם שמוסר דבר

2 כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי

הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף

הוא בעירם בלא חשבון ויסד החשבון

לחבירו ואמר נמי התם מסירה מחבירו

רבינו גרשום

וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו

בתיבה המתפעלת: אלף ושני שיל"ה.

קנה במציאה ובנכסי הגר לא קנה

אַף עֲשִׂיתִיו: ישעיהו מג ז

עשיתיו א)(וא"ר) שמואל בר נחמני א"ר יוחנן

3 בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה

וקנסתי מיתה על אדם. היינו

דמאן מסר ליה למיקני משמע דבעינן

שנים ואלף פעמים בחשבון בגימטריא

ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן צדיקים

ונקביך בך כלומר בכריה

וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה

שיל"ה: ליצו"י. גימטריא הוא:

מסירה מיד ליד ואין נראה דהא קתני

ביום מיתה: שיתקראו על

שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְיָ

ומשיח וירושלים צדיקים הא דאמרן משיח

שמו. ה' ממש יקראו

ירמיהו כג ו

צִדְקֵנוּ:

טוטפראות. קטנים מבירניות: הכי

הכא אחזה בטלפה א משמע דבעצמו

4 סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף

להם. אל תקרי ה' שמה

דכתיב 3 וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו

גרסינן ק"פ אלף שווקים של מוכרי

אחזה ורבינו שמואל פירש נמי אחזה

אלא ה' L¿ מ» ה: ותלת

וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם יְיָ שָׁמָּה:

ירושלים דכתיב סביב שמונה עשר אלף

פרסי הות. בארכה: אמר

יחזקאל מח לה

ציקי קדירה. מין מאכל: שלש ושלשים

בטלפה במצות המוכר ועוד דאמר

5 וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן

רב פפא ש"מ. מדקמדמי

ושם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה

פעמים. פשטיה דקרא מיירי בתאים

לקמן גבי מסירה כל היכא דאמר ליה

עיבא להעלאת ירושלים

וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ

דהאי עיבא תלת פרסי

אלא שמה א"ר אלעזר עתידין צדיקים

לך חזק וקני כ"ע ל"פ דקנה ואי בעינן

והכא יתורא דכתיב פעמים קדריש

יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים

מידלי מארעא: פרזות תשב

בִּירוּשָׁלִָם: ישעיהו ד ג

דמשמע ג' ירושלים ובכל אחת

מסירה מיד ליד לא הו"ל למימר לך חזק

שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני

6 יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה

ירושלים מה פרזות הללו

וקני אלא תא חזק וקני והאי דאמר

שלשים פעמים זו למעלה מזו אי נמי

שאין להם שיעור בבנין

מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם

הקב"ה שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר

ישובן אלא כמה שרוצין

וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ

בבבא מציעא (שם) כאדם המוסר דבר

פעמים אשלש קאי והכי קאמר שלש

בירושלים קדוש יאמר לו ואמר רבה א"ר

האנשים כך ירושלים לא

לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם

פעמים זה ע"ג זה בשלשים : אם

לחבירו היינו שאומר לו לך חזק וקני

תהיה לה שיעור: אמר

(ג)

שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר

יוחנן עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג'

ריש לקיש עתיד הקב"ה

הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד

ירושלים. דלעולם הבא גדולה באורך

והא דאמר במציאה ונכסי הגר מאן

להוסיף על ירושלים אלף

יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ: זכריה יד י

פרסאות למעלה שנאמר 6 וראמה וישבה

כשלש ירושלים שהיתה כבר: כל אחת

מסר ליה היינו מי יאמר לו לך חזק

7 מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה

קפל מגדלים אלף טפף

תחתיה מאי תחתיה כתחתיה וממאי דהאי

נינאות וכו'. כל התיבות

וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם:

ואחת יהו בה. בכל בית ובית שלשים

וקני דליקני באחיזה בעלמא ג:

הללו בגימטריא הן שכל

ישעיהו ס ח

אע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה

תחתיה תלתא פרסי הויא אמר רבה אמר

מדורות למעלה זה על גב זה: איתמר

8 וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ

אות ואות כעין שהוא עולה

בגימטריא כך אלף פעמים

קיימא ד. וא"ת אמאי נקט מלא

ספינה. מאימתי תהא קנויה ללוקח

לי ההוא סבא לדידי חזי לי ירושלים קמייתא

וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת

יהיה מדתה על כל פעם

יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּה

קומתה כיון דסגי בעקירת שתי

שלא יוכל מוכר לחזור בו דהא

ותלתא פרסי הויא ושמא תאמר יש צער

ופעם תלת פרסי וכן כל

רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ:

הני אותיות הללו עושין

ידים ושתי רגלים ויש לומר דעקירת

במטלטלין אין מעות קונות אלא

זכריה ב ו

לעלות ת"ל מי אלה כעב תעופינה וכיונים

9 וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל

לחשבון הזה על כל אות

משיכה או רשותו: כל שהוא. טפח או

ידיה ורגליה קרי מלא קומתה:

ואות אלף פעמים וכל

אל ארובותיהם אמר רב פפא ש"מ האי

הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת

חצי טפח: עד שימשוך את כולה. שיבא

חסורי

פעם ופעם תלת פרסי:

תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם

עיבא תלתא פרסי מידלי אמר רבי חנינא

והיו בשוק אחד פ' אלף

וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ:

סוף הספינה במקום שהיה ראשה עומד

מוכרי ציקי קדירה לבד

זכריה ב ח

בר פפא בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במדה שנאמר 8 ואומר

דהיינו שעקרה כולה חוץ למקומה:

01 וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל

משאר העם. וכן יהיה לכל

אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה רחבה וכמה

תלת פרסי ותלת פרסי:

צֵלָע שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים

כיצד. בהמה גסה נקנית במסירה

אם שלש ירושלים הן.

פְּעָמִים וּבָאוֹת בַּקִּיר אֲשֶׁר

ארכה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע הרבה כרכים

[דתנן בפרק ראשון דקדושין (כה:)

ה)

לעתיד יהיה לכל ירושלים

לַבַּיִת לַצְּלָעוֹת סָבִיב סָבִיב

וירושלים ל' מדורין זו

בהמה גסה נקנית במסירה] והדקה

לִהְיוֹת אֲחוּזִים וְלֹא יִהְיוּ

בראת בעולמך של אומות העולם ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן ירושלים

למעלה מזו מפני רב בני

אֲחוּזִים בְּקִיר הַבָּיִת:

❖

במשיכה וסברא בעלמא הוא דהא

ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מדה מיד

אדם: ואם ל' ירושלים הן

יחזקאל מא ו

וכו'. שלשה מדורין זה

אורחה בהכי והא אורחה בהכי: אחזה.

ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרוב אדם

על גב זה: המוכר ספינה

הלוקח: בטלפה. ברגלה במצות

לחבירו. כיון שמשך בה כל

הגהות הב"ח

ובהמה בתוכה אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם אלף טפף

המוכר: ובשליף. אמתחת וקשור

שהוא אפי' ראשה האחד

גינואות אלף קפל מגדלים אלף ליצוי בירניות אלף ושני שילה טוטפראות וכל

(א) גמ' אלא המזומנין

במים קנה: אחזה בטלפה.

ב)

לבהמה ואע"פ שלא הזיזה ממקומה

לה שנאמר ועל מקראיה

שמסר לה ואחזה בטלפי

אחת ואחת הויא כצפורי בשלוותה תניא א"ר יוסי אני ראיתי צפורי בשלוותה

קנאה: כיצד. דקה נקנית במשיכה:

ואמר רבה: (ב) שם א"ר

הבהמה ובשליף שעליה

לוי ואיתימא א"ר פפי

אותו משוי שמשימין על

והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה והצלעות צלע אל

יד ורגל. היינו משיכה כל שהוא כרב:

משום: (ג) רשב"ם ד"ה

גבה: אע"פ שלא הזיזה.

מלא קומתה. דהיינו עקירת ארבע

צלע שלש ושלשים פעמים מאי שלש ושלשים פעמים א"ר לוי אמר רב פפי

שלש ושלשים וכו' בשלשים

לבהמה: לימא רב דאמר.

(ב)

ירושלים הס"ד: (ד) תוס'

כיון שמשך בה כל שהוא

רגליה: בדוכתה קיימא. גוף הבהמה

משום ר' יהושע דסכני אם ג' ירושלים הן כל אחת ואחת יש בה שלשים מדורין

ד"ה טפף. נ"ב עי' בערוך

קנאה הוא דאמר כת"ק

לא זזה ממקומה שהרי נשען על

ערך טפף: (ה) ד"ה קפל

דאמר כיון דעקרה יד ורגל

למעלה אם שלשים ירושלים הן כל אחת ואחת יש בה שלשה מדורין למעלה:

וכו' עמודין חזקים עשוין

קנאה: ואע"ג דעקרה יד או

אידך יד ורגל שלא עקרה: נדה

איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר לא קנה עד

למגדלין ולבנין גבוה כדאמר

רגל. אינך רגלים בדוכתא

כולה. גם ראשה השני נמשך ממקום

באגדת. נ"ב אגדת חזית של

קיימין ולא הויא משיכה

שימשוך את כולה לימא כתנאי כיצד במסירה אחזה בטלפה בשערה באוכף

ג)ב

בר קפרא: (ו) בא"ד פרשיות

שהיה שם: אידך. יד ורגל נמי

עד שתהלך מלא קומתה:

❖

של תורה נדרשות:

שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה קנאה כיצד

אבל ספינה כיון דנייד לה

למיעקר קיימי וכמי שהיא עוקרת

פורתא. במים נייד לה כולה

במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון

דמי והיכא דעקרה ארבעתן היינו

והויא משיכה מעליא: אידך

נמי למיעקר קיימא. וכמו

מוסף תוספות

שעקרה יד ורגל קנאה רבי אחי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלא

עקירת כולה חוץ למקומה אבל

דעקר לה מכל וכל דמי

ספינה דכי עקר לה משהו לא ממילא

קומתה לימא רב דאמר כתנא קמא ושמואל דאמר כרבי אחא אמר לך

א. ולא קתני מסרה לו

והויא משיכה מעליא: אבל

בטפלה ובשערה. ר"ן.

ספינה. דלא ממילא למיעקר

מיעקר כולה ממקומה הלכך אי

רב אנא דאמרי אפילו לרבי אחא עד כאן לא קאמר רבי אחא אלא

ב. כלומר שהרי במצותו

קיימא אי משיך לה כולה

משיך לה כולה קני ואי לא לא: לימא.

תפש בה והיינו לשון

קנאה ואי לא לא: ואותיות.

בבעלי חיים דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא אבל ספינה כיון דנדה

מסירה. ר"ן. [ד]לאו אדם

כלומר שנותן אדם לחבירו

רב ושמואל כהני תנאי דלקמן:

בה פורתא נדה לה כולה ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' כתנא קמא עד כאן

המוסר קאמר, אלא כאדם.

שטרות כדי למיקני בהם

ואותיות. שטר חוב שמוכרו או

רמב"ן. ג. עיין בר"ן.

כיון שמשכן קנאם:

לא קאמר תנא קמא אלא בבעלי חיים דכיון דמיעקרא יד ורגל אידך למיעקר

ד. אלמא אילו עקרה

נותנו לחבירו כדי לקנות את השטר

ידיה ורגליה דלא בדוכתא

קיימא אבל ספינה אי משיך לה כולה אין אי לא לא לימא כהני תנאי

ואת החוב שכתוב בו קני ליה במשיכה

קיימא בהכי סגי לר' אחא.

נקנית במשיכה

ר' נתן

אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה

דתניא ספינה

כשיבא לידו שימסור לו המוכר:

ריטב"א.

ו)

ד)

ובשטר