המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חסורי
מחסרא כו' ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה
ובשטר. אם כתב לו שטר מכירה על שטרות הללו כדאמר לקמן [ע"ב]
ה א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לקמן עז. קסט: קעג.
יבמות קטז. קדושין מז:
מכירה הל' י סמג עשין
רבי נתן אומר ספינה ואותיות נקנות במשיכה ובשטר.
קני לך הוא וכל שעבודיה אבל במסירה בלא שטר לא קני אלא לצור
סנהדרין לא.], ב) קדושין מז:
פב טוש"ע ח"מ סי' סו
וא"ת ואמאי מגיה במילתיה דתנא קמא ואותיות במסירה לימא
ע"פ צלוחיתו וכדלקמן ומש"ה בעי שטר אחר עלוי' (א) זה ולקמיה פריך
סנהדרין לא., ג) דף עה: ד"ה
סעיף א:
ו ב מיי' שם פ"ג הל' ג
אחזה, ד) צ"ל מפקיר רש"ש,
במילתיה דת"ק דספינה ואותיות נקנות במשיכה ולא פליגי אלא
שטר בספינה למה: מסירה דספינה
היינו שאחז בחבל שקשורה
❖
ה) רש"א,
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
❖
בו ולא הזיזה ממקומה: ואותיות
שרבי נתן מצריך שטר עם המשיכה קצח סעיף ז:
במסירה. אבל משיכה אינה אלא
ורבנן לא מצרכי וי"ל משום דא"כ
ובשטר אותיות מאן
דכר שמייהו חסורי
א
הגהות הב"ח
בדבר שגופו ממון דמכי משך ליה
ברייתא דקתני לקמן אותיות נקנות
מחסרא והכי קתני ספינה נקנית במשיכה
מוסף רש"י
זכה ביה וה"נ לגבי לצור ע"פ צלוחיתו
במסירה תיהוי דלא כחד :
(א) רשב"ם ד"ה ובשטר וכו'
ב
ואותיות במסירה רבי נתן אומר ספינה
א)
רבי נתן אומר ספינה במשיכה
אותיות נקנות במסירה.
אחר עלוי' ולקמיה כצ"ל
תיהני ליה משיכה כשאר מטלטלין
ותיבת זה נמחק: (ב) תוס'
ואותיות נקנות במשיכה ובשטר שטר לספינה
המוכר שטר חוב לחבירו
ואותיות במסירה ובשטר. לא
אבל כדי לגבות החוב צריך שימסרנו
ד"ה אי כרבי וכו' במסירה
קנה החוב במסירת אותיות
למה לי מטלטלי היא אלא לאו הכי קתני
לא וא"כ: (ג) בא"ד היכי
(סנהדרין לא.) אינו צריך
מלוה ליד הלוקח: מטלטלי היא.
בעי למימר ואותיות במשיכה ושטר
❖
קתני אותיות נקנות:
לכתוב שטר מכירה על
ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה רבי
דכיון דבעי לפלוגי בין ספינה לאותיות
ומכי משכה קנייה כדין מטלטלין:
השטר שהוא מוכר לו, אלא
נתן אומר ספינה במשיכה ואותיות בשטר
משמסר לו שטר שיש לו
אלא לאו הכי קתני. מילתיה דר' נתן:
לרבי נתן ניחא
ליה טפי למיתני
על אחרים לזכות בו, נתחייב
מוסף תוספות
ואותיות בשטר. כלומר אף בשטר
ספינה במשיכה היינו תנא קמא אלא דרב
מסירה לאותיות
כי היכי דאתיא
הלוה לפורעם לזה
(קדושין
מז:) דאותיות כגון שטר
ברייתא דלקמן דאותיות במסירה
דתרוייהו בעי מסירה ושטר כרבנן
א. ור"ש ז"ל פי' דמשיכה
ושמואל איכא בינייהו לא דכולי עלמא אי
נקנות במסירה בלא קנין ואין
לא שייכא אלא בדבר
לכ"ע וכל הנך
אותיות דשמעתין
דאמרי לקמן לא קנה עד שיכתוב
כרב אי כשמואל ובספינה כולי עלמא לא
יכול לחזור בו (יבמות קטז.)
שגופו ממון וכו'. רשב"א.
צריך לפרש בשק מלא שטרות שאין
וימסור דאי בשטר לחוד קאמר
ונשתעבד לו לוה לזה הקונה
ב. ולא ניחא ליה לומר
פליגי כי פליגי באותיות והכי קאמר ליה ר'
כמו שהיה משועבד למלוה
ששלש וארבע מחלוקות
דאותיות נקנות א"כ רבי נתן דאמר
דרך להגביהג דאי לאו הכי היכי מיקני
כל זמן שלא חזר ומחלו (לקמן
בדבר, כמו שכתב הרב
נתן לתנא קמא בספינה ודאי מודינא לך
כמאן לא כרבי ולא כרבנן ואם כן
במשיכה ובמסירה הא אמר לקמן
קסט:) ולא צריך למכתב קני
ר' שמואל ז"ל. רמב"ן.
באותיות אי איכא שטר אין אי לא לא
לך וכל שעבודיה ולא שום
ג. עיי' לקמן פו. תוד"ה
איכא שלש מחלוקות בדבר: ספינה
(דף פו.) דברים שדרכן להגביה אין
שטר (לקמן עז.). בין כתב.
אבל. ד. וקצת דוחק דאי
נקנין אלא בהגבהה: אלא דרב
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אותיות נקנות
במשיכה. למה ליה לרבי נתן למימר
ב)
לו שטר מכירה עליו, ולא
בכתיבה לחודה סגי הו"ל
מסר. לו שטר החוב, בין
למימר עד שיכתוב ותו
במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין
ושמואל איכא בינייהו. דר' נתן סבר
היינו ת"ק אלא לאו בדרב ושמואל
א
מסר. שמסר לו שטר החוב,
לא. שיטמ"ק בשם גליון
קמיפלגי דקאמר ת"ק ספינה נקנית
לה כשמואל דאמר עד שימשוך את
כתב ולא מסר בין מסר ולא כתב לא קנה
ולא כתב. לו שטר מכירה
תוס'. ה. דאין דרך שטר
❖
עליו, לא קנה (קדושין מז:).
במסירה אלא במשיכה
במשיכה כולה כשמואל ואתא ר' נתן
כולה דכי היכי דבעי קנין חשוב
עד שיכתוב וימסור במאי אוקימתא כרבי
דבהמה וספינה שהם
דהוא תנא בתרא לטפויי דאפילו
באותיות טפי מתנא קמא הכי נמי
ספינה נמי תיקני במסירה דתניא ב ספינה
גדולים דרכן במסירה אבל
בספינה: בין שכתב ולא מסר.
במשיכה כל שהוא נקנית כרב: באותיות.
שאר מטלטלין קטנים
רבינו גרשום
נקנית במסירה דברי
רבי וחכ"א לא קנה
משמע דאינן נקנין במסירה
נקנות במסירה לחוד קמיפלגי ולא
איצטריך להאריך כל זה דאי לא הוה
וכל שכן אותיות. תוס' רי"ד
ובשטר. אם כותב לו
עד
בספינה: מודינא לך. דבמשיכה
תני אלא עד שיכתוב וימסור הוה
בשם ר"י. ו. ואיבעי ליה
שטר אחר על שטרות
למימר והא לא מסר דהא
הללו כדאמר קני לך הוא
כדקאמרת לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה: ובפלוגתא דהני
אמינא ודאי במסירה לחודה לא מהניא אא"כ יש כתיבה עמה אבל
אותיות נקנין במסירה, אלא
וכל שעבודיה: ואותיות
בכתיבה לחודה סגי : אי כרבי ספינה נמי תיקני במסירה. לכאורה
תנאי. קמיפלגי ר' נתן ורבנן דרבנן דהכא רבי ור' נתן היינו רבנן
ד
ש"מ מסירה שיש בה
במסירה. ולא במשיכה דלא
משיכה קאמרינן. רמב"ן.
הוי כשאר מטלטלין דאין
דלקמן. רבי ורבי נתן סוף משנה וחברים היו וגם אמוראי אליבייהו
היה נראה להשוות מסירה דאותיות למסירה דספינה וכן משמע
ז. [ד]הן מילי בעלמא.
גופן ממון להכי במסירה
נינהו. בהך ברייתא סתם כרבי ובאידך כר' נתן: אותיות נקנות. לגבות
מדקאמר ספינה נמי תיקני במסירה משמע נמי כמו אותיות ואומר
תוס' רי"ד. ח. דמשיכה
או בשטר סגיא: מטלטלא
עדיפא ממסירה שמושך
היא. ובמטלטלי לא צריך
הלוקח את החוב מן הלוה במסירה שמסר לו המלוה את השטר ולא
ר"י דאי אפשר לומר כן דלא מצינו מסירה אלא בספינה ובעלי
הכלי מרשותו של מוכר
שטרא אלא במשיכה או
מצי טעין לוה לצור ע"פ צלוחיתך מסרו לך: כתב. לו מוכר ללוקח
חיים אבל שאר מטלטלי לא מיקנו במסירה כדתנן בפרק קמא
לרשותו דאילו מסירה
במסיר' סגי ובספינה ליכא
דקדושין (דף כו.) נכסים שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה
שטר מכירה על שטר זה ומסר לו אותו שטר מכירה אבל לא מסר
בדוכתא הא קיימא. ריטב"א.
מסירה שהרי אינו יכול
ט. ומיהו לא דמי כולי
להגביה אלא במשיכה
משמע אבל במסירה לא (ב) א"כ אפילו לקנות הקלף לצור ע"פ
לו עדיין שטר המלוה לא קנה עד שיכתוב וימסור דמצי למימר
האי, דקנייה תלויה בדבר
נקנית: אלא לאו הכי קתני.
צלוחיתו לא היה קונה במסירה כל שכן לקנות גם השעבוד
ליה נייר בעלמא זביני לך ובשטר מכירה לחוד לא קני דאין
שאדם רגיל לעשות בו וכו',
א) תנא בתרא: ספינה נקנית
ודרך הוא כשאדם קונה
במשיכה ואותיות בשטר:
נקנין בשטר אלא קרקע ועבדים: במאי אוקימתא. לתנא קמא
דלא מהניא ה ועוד מדקאמר עד שיכתוב וימסור משמע דבעינן
חפץ שיכול להגביהו, דרכו
ספינה נקנית במשיכה היינו
דר' נתן כרבי: ספינה נמי תיקני במסירה.
ואמאי בעי משיכה:
באותיות קנין חשוב טפי מבשאר דברים ועוד דקתני ספינה
להגביהו לאלתר ולהכניסו
תנא קמא. ומאי אתא
לרשותו, אבל אין דרך
לאשמועינן ר' נתן: אלא
במשיכה ואותיות במסירה ומוקמינן לה בסימטא דלא קניא התם
עד
לעשות משיכה יותר
דרב ושמואל איכא בינייהו.
מסירה וא"כ היכי קתני (ג) נקנות במסירה ע"כ נראה לר"י דעם המסירה דאותיות צריך משיכה וכן משמע בפרק מי שמת (לקמן דף קנא.)
ממסירה. שיטמ"ק בשם תוס'
דת"ק סבר לה כרב דאמר
הרא"ש. י. והאנן במסירה
כיון שמשך כל שהוא
דפריך גבי מלוגא דשטרות והא לא משך והא דמזכיר בכל מקום מסירה באותיות אף על גב דבעי משיכה היינו משום דבעינן מסירה מיד
ו
תנן, פי' במסירה דוקא ולא
קנה ור' נתן ס"ל כשמואל
ליד ואף על גב דבעלמא לא בעינן מיד ליד כדפרישית לעיל הכא בעינן טפי כדי לקנות השעבוד שבתוכו אי נמי לא בעינן מיד ליד ומ"מ
ג)
ז
במשיכה. תוס' קידושין כה:
דלא קני עד דמשיך לה
נקט מסירה משום דבעינן דעת אחרת מקנה אותן כמו שאר מסירות לאפוקי מפקיד שטרותיו שאין מחזיק בהן קונה מה שכתוב בתוכו כיון
יא. עה: תוד"ה אחזה.
כולה: לא דכ"ע. לא
ד)
דליכא מסירה שאין דעת אחרת מקנה אותן: ספינה נקנית במסירה. בסמוך מוקי לה ברה"ר ופירש רבינו שמואל דמסירה קונה ברה"ר
יב. [ד]מדקאמר תקני נמי
פליגי אליבא דרב ושמואל
שמעינן מינה דאף במסירה
דלא ידעי' אי כרב אי
משום דלא אפשר התם במשיכה אבל בסימטא דשייכא משיכה לא קניא מסירה שהוא קנין גרוע וקשה לר"ת וכי משיכה ומסירה מצות הן
קאמר וכ"ש במשיכה.
כשמואל דליכא למיקם עלה
ח
רשב"א. יג. דשכירות
דמלתא מאן ס"ל כרב ומאן
שאין לעשות אלא מן המובחר ואור"י דאין זו קשיא דכי האי גוונא אמר לקמן דהגבהה החשובה יותר מבטלת שאר קנינים ט עוד הקשה דכל
מקום אין לך משיכה גדולה
כשמואל. ובספינה כולי
פרכי דפריך לקמן (דף פו.) למאן דאמר דהגבהה מבטלת שאר קנינים הוה ליה למיפרך נמי הכא כיון דמשיכה מבטלת מסירה ואומר
כמוה. ריטב"א. יד. דכיון
עלמא לא פליגי דתרוייהו
דסימטא אית ליה למוכר
שוי שיעורייהו במשיכה: כי
ר"י דאין זו קשיא דאטו בחדא מחתא מחתינהו אם מסירה הגרועה בטילה מחמת משיכה משיכה החשובה לא תיבטל מחמת הגבהה ועוד
וללוקח בה רשות ההוא
פליגי באותיות. היכי מיקני:
מקשה רבינו תם אי מסירה לא מהניא בסימטא כי פריך בפרק קמא דקדושין (דף כה: ושם) לרב דאמר בהמה גסה נקנית במשיכה ממתניתין
דוכתא דקיימא בה ספינה
והכי קאמר ת"ק. ספינה
כולה, דלא משיך לה מיניה,
נקנית במשיכה ואותיות
דהתם דקתני בהמה גסה במסירה לישני דמתניתין איירי ברשות הרבים דלא שייך משיכה ורב איירי בסימטא ואומר ר"י כיון דמשיכה חשובה
אכתי ברשותא דמוכר
במסירה. ב) ספינה נקנית
טפי ממסירה אם כן לרב דאמר נקנית במשיכה הוי במשיכה דוקא ולא במסירה אפילו ברשות הרבים דאי מהניא לרב מסירה ברשות הרבים
קיימא והויא לה כמסירה
במשיכה ואותיות במשיכה:
ברשות מוכר דלא קניא, ואי
א"כ לישמעי' מסירה ברשות הרבים וכ"ש משיכה בסימטא אלא ודאי למעוטי מסירה ברשות הרבים והכא דקתני בברייתא ספינה נקנה במשיכה
והכי קא"ל ר"נ לת"ק וכו':
משיך לה מיניה לדוכתא
אי איכא שטרא. דמקני ליה
אף על גב דלא אתא למעוטי מסירה ברשות הרבים איכא למימר דלהכי נקט משיכה משום דבעי לאשמועינן דאפילו בסימטא דבעינן משיכה
אחריתי אע"ג דלההוא
הני שטרות קני ואי לא
אותיות נקנות במסירה ושמעינן מינה דמסירה דאותיות לאו היינו אחיזה בעלמא דהא בסימטא לא מהניא מסירה אלא עם המשיכה בעינן
סימטא גופיה הוא דמשכה
לא קני: וחכמים אומרים
כיון דלוקח נמי הא אית
בין שכתב לו שטר. שמקנה
מסירה כדפרישית לעיל ור"ת פירש דמסירה עדיפא ממשיכה משום דמסירה מיד ליד ובפניו וקניא ברשות הרבים וכל שכן בסימטא ה)[דאפילו
ליה רשותא בההוא סימטא
אותן שטרות ולא מסר לו
משיכה קונה בסימטא] כדאמרי אביי ורבא ומתני' דקדושין (שם) דקתני בהמה גסה נקנית במסירה היינו דוקא במסירה אבל במשיכה לא
הו"ל כמאן דמשכה
אותן השטרות. ובין שמסר
מרשותא דמוכר לרשותא
לו ולא כתב כו'. רבי
קני אפילו בסימטא והשתא פריך לרב שפיר י ומה שפירש דמסירה מיד ליד אין נראה לר"י כדפרישית לעיל יא והא דמצריך נמי בפניו לא ידע
דלוקח. ר"י מיגש.
אומר כת"ק וחכמים כר'
ר"י מנא ליה וע"ק לר"י דלפי' ר"ת מאי דוחקיה לשנויי כאן בסימטא כאן ברה"ר ולדחוק ולומר דעד שימשכנה מרה"ר לסימטא לוקמינהו
טו. ומנהיג היינו משיכה.
נתן: במאי אוקימתא. מלתא
תוס'קידושיןשם. טז. דמקח
דת"ק כרבי: ספינה נמי.
לתרוייהו בסימטא ובקפידא פליגי כדמסיק לקמן וארשב"א דלא קשה כיון דמסירה חשובה בכל מקום ששונה במסירה הוי דוקא במסירה ולא
וממכר דאפשר במסירה לא
לתנא קמא תיקני במסירה
במשיכה הלכך לא אפשר לאוקומא לה אלא ברה"ר ומיהו הא דפריך ספינה נמי תיקני במסירה לא אתי שפיר דמשמע נמי עם המשיכה
מיקני במשיכה אבל
כי היכי דסבירא ליה לרבי:
במציאה ונכסי הגר דלא
משמע דמשיכה עדיפא דלפי' ר"ת הוה ליה למימר והא לרבי ספינה אין נקנית אלא במסירה וגם ממילתייהו דרבנן דאמרו עד שימשכנה
יב
אפשר במסירה מקניא
א) לכאורה צ"ל ר' נתן.
במשיכה. שם. משמע דוקא משיכה ולא מסירה ומיהו י"ל דלמאי דמסיק כגון דאמר ליה משוך וקני וטעמא דרבנן משום קפידא אתי שפיר דבעינן
ב) אולי צ"ל וקא"ל ר"נ לת"ק
משיכה אע"ג דגריעא ואין להקשות דאי אפי' בגריעא הוי קפידא א"כ אמאי מהני כשישכור מקומו דשכירות מקום הוי כעין משיכה שמביאה
ספינה נקנית במשיכה ואותיות
אי איכא שטרא וכו'.
לרשותו יג ומעיקרא כי הוה סלקא דעתין דלא הוי טעמא משום קפידא הוה ס"ד דטעמא דרבנן משום דמסירה לא קניא בסימטא יד וכי מוקי
לה ברה"ר מקמי דאוקי טעמא משום קפידא בעי למימר דטעמייהו משום דסברי דמסירה לא קני ברה"ר אבל אין לומר דמעיקרא ס"ד
דפליגי דלרבי שייכא מסירה בספינה ולרבנן לא שייכא דא"כ מאי קאמר לימא אביי ורבא כרבי כרבנן נמי מצו סברי כיון דטעמא דרבנן
משום דלא שייכא מסירה בספינה אלא ודאי פשיטא ליה דשייכא ועוד קשה לפר"ת דמאי פריך בפ"ק דקדושין (שם) לרב והא אנן במסירה
דוקא תנן הא נמי במשיכה תנן בפ"ק דב"מ (דף ב. וח: ושם ד"ה מנהיג) היו שנים רוכבין ע"ג בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו
דכל אחד קני מחצה טו אלמא דנקנה במשיכה וי"ל דהתם דמיירי
במציאה קני במשיכה דלא אפשר למיקני במסירה
דמאן מסר ליה טז:
במאי