עו: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
במאי
אוקימתא ברה"ר אימא סיפא. וא"ת דמשמע דאי מיירי
עד שימשכנה. לרשות המיוחד לו: עד שישכור.
דרשותו של אדם
ז א ב ג
א) לקמן פד:, ב) קדושין כג:,
מיי' פ"ד מהל'
ג) [לקמן קסה. קדושין מח:],
מכירה הל' ג ועיין
קונה לו כדנפקא לן [ב"מ נו:] מואם המצא תמצא בידו הגנבהו): לא קשיא.
בסימטא ניחא ואמאי כיון דידע מילתא דאביי ורבא תקשי
ד) [קדושין מז:], ה) [ב"ק
בהשגות ובמ"מ סמג עשין
ליה היכי מהניא מסירה בסימטא לפירוש ר"י וי"ל דאי מיירי בסימטא
הא דאמר רבי ספינה במסירה היינו ברשות הרבים כגון רקק מים
מט: ב"מ ז: יג.], ו) [שמות
מב טוש"ע ח"מ סי' קצח
כב], ז) [ב"מ נ:], ח) צ"ל ור'
סעיף ט:
ניחא דפליגי רבי ורבנן אי מהניא מסירה בסימטא או לא ואביי
שברשות הרבים דאי אפשר
במשיכה דאין משיכה אלא כשמושך
❖
ח ד ה מיי' שם פ"ג הל' ג
שמעון ור' אלעזר],
ורבא כרבנן אבל אי מיירי ברשות
לרשותו כגון בחצר של שניהן או
ועיין במ"מ טוש"ע שם
הרבים לא הוו לא כרבי ולא כרבנן
בסימטא כדלקמן וכיון דאי אפשר
סעיף ז:
עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה לא
ט ו מיי' שם פ"ו הי"א ועי'
גליון הש"ס
דאפילו רבי מודה דמשיכה קניא:
במשיכה קנה ליה במסירה. והאי
קשיא כאן ברשות הרבים כאן בסימטא
בהשגות ובמ"מ סמג שם
❖ לרשב"א ואי בסימטא נמי
ואי ברה"ר ממאן אוגיר. תימה
דקאמר ת"ק דר' נתן דהיינו רבי ספינה
רשב"ם ד"ה ואמר לי.
טוש"ע ח"מ סי' סו סעיף א:
במאי אוקימתא להא בתרייתא ברשות
ומחזיר לו דמיו. עי' לקמן
במשיכה היינו בסימטא כגון מבואות
הרבים אימא סיפא וחכמים אומרים לא קנה
עח ע"א ברשב"ם ד"ה בכדי
❖
ממאן אגרה וי"ל דאפשר לאוקמה
קטנים הפתוחין לרשות הרבים ויש
וצ"ע:
רבינו גרשום
ברשות של שניהם : ה"ק [כו'] אי
עד שימשכנה ואי ברשות הרבים ממאן
בהן מים וספינה עומדת שם דכיון
א
לא קשיא. היכא אמר רבי
אוגיר ותו משיכה ברשות הרבים מי קניא
ברשות בעלים היא לא קני עד
דאינו רשות הרבים ממש אלא דזימנין
דספינה נקנית במסירה
הגהות הב"ח
והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה
שישכור. מה שפירש בקונטרס דרשות
ברה"ר קונה לה במסירה
דדחקי בני רשות הרבים ועיילי
א)
א
(א) גמ' אמר רב אשי (אי
ולא במשיכה משום דרה"ר
קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של
להתם ויש רשות לאדם לשבת שם הרי
בעלים היינו רשות מוכר אין נראה
דאמר וכו' במאי עסקינן)
היא ולית להני רשותא כלל
תא"מ. ונ"ב ס"א אי דאמר
הוא ברשות כל מי שעומד שם לקנות
לרשב"א דהא משמע לא קנה במסירה
ברה"ר ואמטו להכי אם
שניהם ב משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא
ליה לך חזק וקני כ"ע לא
מסר לו קנה משום דהוציא
במשיכה כאילו הוא רשותו וכיון
עד שישכור את מקומה מכלל
של שניהם והגבהה קונה בכל מקום מאי
פליגי כי פליגי דאמר:
מחזקתו ומכחו. אבל
ב) ג
דאפשר במשיכה לאו אורחא דסימטא
דלרבי קני במסירה וברשות מוכר
(ב) שם קני לך הוא
במשיכה אינו קונה משום
עד שימשכנה נמי דקאמר ומאי עד שישכור
וכל: (ג) רשב"ם ד"ה מאי
דכל משיכה דמשיך
במסירה ולא מקניא במסירה ומשום
פשיטא דלא קנה במסירה דדוקא
עד וכו' ומאי עד שישכור:
מרשותא דחבריה ומכניסה
את מקומה דקאמר הכי קאמר עד שימשכנה
הכי קאמר ספינה במשיכה ואותיות
בחצר שאינה של שניהם קאמרי אביי
(ד) תוס' ד"ה אמר וכו' דזבין
ברשותיה הוא והאי רה"ר
❖
מרה"ר לסימטא ואם רשות בעלים היא לא
שטרא לחבריה:
לאו רשותא דתרוייהו הוא.
במסירה דמשמע אבל בספינה לא
ורבא דקניא מסירה ונראה לרשב"א
והאי דקאמר ת"ק ספינה
קנה עד שישכור את מקומה לימא אביי
מקניא במסירה דהאי כי אורחיה
לפרש דרשות בעלים לאו רשות מוכר
נקנית במשיכה היינו
(טעמא). בסימטא. מקום
ורבא דאמרי כרבי אמר רב אשי (א) אי דאמר
מוסף תוספות
והאי כי אורחיה רה"ר במסירה
קאמר אלא כלומר אי רשות שיש לה
שאינו רה"ר גמור אלא
וסימטא במשיכה כן נראה בעיני:
בעלים היא כמו חצר שאינה של
ליה לך חזק וקני הכי נמי הכא במאי עסקינן
א. שהיא כסימטא לכל
מקום הוא שיש בו רשות
שניהם וכן לר"י: ומר סבר
הכי גרסינן בפר"ח אימא סיפא
דבר. ריטב"א. ב. נראה לי
לשניהם לזה כמו לזה להכי
ב
דאמר ליה לך משוך וקני מר סבר קפידא
ד
ג)ה
וכו' [ד]אם הוא מושאל או
קני ליה במשיכה ולא
מראה מקום הוא לו. וא"ת אביי
וחכמים אומרים לא קנה כו' ואי
ומר סבר מראה מקום הוא לו אמר רב פפא
מושכר, רשות מוכר גמורה
במסירה. משום דכיון
ברה"ר ממאן אוגיר ותו משיכה
דחשיב לקמן בפרק גט פשוט (דף
היא ולא קנה עד שיגביה
דמשך ליה לספינה מרשות
האי מאן דמזבין ליה שטרא לחבריה צריך
ד) ו
או עד שיוציא מרשותו,
דהאי ומכניסה לרשות דהאי
ברשות הרבים מי קניא והא אביי
רבן שמעון בן גמליאל
קסה.)
אלא דוקא בשהכניסה שלא
קני לה: במאי אוקימתא.
למיכתב ליה קני (ב) הוא וכל שעבודא דביה
ורבא וכו': מאי עד שימשכנה. דקתני
(ורשב"א) כולהו סבירי להו מראה
ח)
מדעת בעלים היא, וכיון
להא דנקנית במסירה
אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב
שלא היה לו רשות להניחה
ברה"ר: והא אביי ורבא וכו'
מקום הוא לו אמאי לא חשיב רבי
מרה"ר לסימטא ומאי (ג) שישכור את
שם הרי הוא להם כרשות
מסירה קונה ברה"ר.
כהנא ואמרית ליה טעמא דכתב ליה הכי
בהדייהו וי"ל דלא חשיב אלא השנויין
מקומה הכי קאמר אי ברשות בעלים
הרבים, ובמסירה. רשב"א.
כדפרישית לעיל: ומשני
ג. דלא נחית השתא ר'
לעולם מוקמי לההיא מלתא
הא לא כתב ליה הכי לא קני וכי לצור על
במשנה ולרשב"א נראה משום דאיכא
היא לא קנה עד שישכור כו' וכן עיקר
ה)
פפא למפסק הילכתא
בתרייתא דרבי ברשות
למידחי דפליגי במסירה אי קניא
דתרי פירכי קפריך ברישא ולבסוף
פי צלוחיתו הוא צריך אמר לי אין לצור ולצור
דבעינן כתיבה באותיות
הרבים ודקא קשיא לך הא
בסימטא או לא: אמר רב פפא
אלא לומר לך דצריך האי
דסיפא הכי קתני לה: מאי
מתרץ להו תרוייהו והכי קפריך אי
אמר
לישנא או באמירה בשעת
עד שימשכנה. נמי דקתני
האי מאן דמזבין שטרא כו'. אומר
ברשות הרבים מיירי הך ברייתא
מסירה או בכתיבה למאן
לאו משום דמשיכה קונה
רשב"א דאין להביא ראיה דסבר רב פפא דאין אותיות נקנות במסירה
היכי קאמרי רבנן עד שישכור את מקומה מי יוכל להשכירה ותו
דבעי כתיבה דאי לא א"ל
ברה"ר. אלא עד שימשכנה
הכי לא מקני ליה אלא
מרה"ר לסימטא דהיינו
דקאמרי רבנן עד שימשכנה משיכה ברה"ר מי קניא בתמיה: דאמרי
דדלמא סבר רב פפא דצריך להביא ראיה ולהכי צריך לכתוב שיהיה
ניירא. ריטב"א. ד. דמסירת
רשותיה: אי הכי דמוקמת
תרוייהו כו'. סברות נינהו: מסירה. כגון בספינה ובבהמה גסה: קונה
לו לראיה ולא משום דאין נקנה במסירה ומיהו אי רב פפא אמר
אותיות לחודה מהני וכו',
לה ברה"ר אימא סיפא או
ופליגי בדרב פפא. תוס'
עד שישכור את מקומה
ברה"ר. דהא לא אפשר במשיכה: משיכה. בין בספינה בין בבהמה
דצריך לכ"ע דלרבי נמי דאותיות נקנות במסירה צ"ל לו קני וכל
קידושין מז: ה. דהאאין שם
הלוקח וכו'. הרי כבר תריץ
שעבודא דאית ביה יש להביא ראיה שאין הלכה כרבי דתניא בפרק
גסה וכ"ש בבהמה דקה קונה בסימטא שהוא מקום מיוחד לעומדים
ג
דבר מסוים שימכר או יתן
לה עד שימשכנה מרה"ר
ואתיא מחילה דאורייתא
לסימטא: ואם ברשותו של
האיש מקדש (קדושין דף מז: ושם) התקדשי לי בשטר חוב ר"מ אומר
שם באותה שעה וכחצר של שניהן דמי וכיון דאפשר במשיכה לא
ומבטל מכירה דרבנן.
בעלים הוא. החפץ בביתו
מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת ומפרש דפליגי בדרבי דר"מ
מהניא ביה מסירה כלום דעיקר מסירה אורחה ברשות הרבים
ריטב"א לקמן קמז:
של מוכר הוא ברשות שאין
ו. [ד]אלמא דמכירת
יכול למושכו שם לא קנה
ומשיכה אורחה ברשות שיש לו חלק בו: אבל הגבהה קונה בכל
אית ליה דרבי דאותיות נקנות במסירה ורבנן לית להו דרבי ואבע"א
שטרות מדאורייתא דאי לא
הלוקח עד שישכור את
מקום. אפילו ברשות המיוחד למוכר לבדו: ומשני מאי עד
דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קא מיפלגי דאמר רב פפא האי
מהניא אלא מדרבנן היכי
מקומו שהחפץ מונח בו מן
שימשכנה כו'. לא ברשות הרבים מיירי אלא שימשכנה מרשות
מאן דזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה כו' ומדלא קאמר דכ"ע
אתא קרא למעטינהו
המוכר שעכשיו דומה כמו
(ד)
מאונאה. ר"ן על הרי"ף
ברשותו של לוקח מונח:
אית להו ד דרבי ש"מ דאין הלכה כרבי אבל אי לא אמר למילתיה אלא
הרבים לסימטא דקניא ביה משיכה ומאי עד שישכור כו' לאו
כתובות דף מד:
לימא אביי ורבא דאמרי.
אליבא דחכמים דאמרי עד שיכתוב וימסור אבל לרבי דאמר במסירה
ברשות הרבים קאי אלא הכי קאמר והיכא דברשות מוכר היא
תרוייהו לעיל מסירה קונה
ברה"ר וכו' דס"ל כרבי דכן
לחודה קני כיון שמיקל בקנין קני נמי אע"ג דלא אמר ליה קני לך
לית ליה תקנה לא במסירה ולא במשיכה עד שישכור את
הכי נמי אמר רבי לעיל
מקומה: לימא אביי ורבא דאמרי כרבי.
וכל שעבודיה אין ראיה משם דלא מצי למימר דכולי עלמא אית להו
דאמר ספינה נקנית
ושבקי רבנן ועבדי כרבי:
אמר רב אשי. לעולם אפי'
דרבי דתו לא הוה מצי למימר דקמיפלגי בדרב פפא ומיהו אכתי נראה
במסירה ברשות הרבים ולא כרבנן דאילו רבנן לית להו מסירה
כרבנן ס"ל. וכל היכא דאמר
לרשב"א שיש לדקדק מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא אית להו דרב
קונה ברשות הרבים דמשום הכי אמרי לא קנה עד שימשכנה
ליה המוכר ללוקח לך חזק
וקני בהאי מקח כ"ע לא
מרשות הרבים לסימטא והיכי שבקי רבנן ואמרי כרבי: כל היכא
פפא והכא בדשמואל קא מיפלגי ואי הלכה כרבי הו"ל למימר דכ"ע
פליגי דאפי' רבנן מודו
דאמר ליה בעל הספינה ללוקח לך חזק וקני. והוא לקחה ואחז
לית להו דרב פפא דכיון דרב פפא לא איירי אלא לרבנן ואין הלכה
דבמסירה סגי אפי' ברה"ר:
כמותן אלא ודאי הלכה כרבנן דאין אותיות נקנות במסירה ומיהו גם
בה דהיינו מסירה כולי עלמא לא פליגי דקני דודאי נקנית
כי פליגי היכא דאמר ליה
לך משוך וקני מר סבר
במסירה ברשות הרבים: רבנן סברי קפידא. לא גמר להקנותו
זה נראה לרשב"א לדחות דאי הוה אמר דכ"ע לית להו דרב פפא הוה
קפידא. כלומר דאינו קונה
משמע דדברי רב פפא אינם אמת ודברי רב פפא הן אמת אליבא
אלא במשיכה ולא במסירה שאם ירצה מוכר יוכל לחזור בו כל
עד שימשכנה מרה"ר
דרבנן: קני לך איהו וכל שעבודיה. בפ' מי שמת (לקמן דף
לסימטא. ורבנן סברי הואיל
זמן שלא משכה זה לרשותו: מראה מקום. אי בעית אפילו
דאמר ליה לך משוך וקני
למשכה מיד לרשותך לך משוך דהא במסירה אקניתיה לך: צריך
קמז: ושם) משמע דמכירת שטר לא הוי אלא מדרבנן דקאמר התם
אע"ג דמסר לו [לא קני]
דכל שעה היה המוכר
למיכתב. שטר אחר: קני לך כו'. ולפרושי אתא דהלכתא
אמר רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע אינה אלא מדרבנן ומי
מקפיד דלא מיקני עד
אמר רב נחמן הכי והאמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר
כרבנן דפליגי עליה דרבי ואמרי עד שיכתוב וימסור וגם בא
דמשיך ליה הכי ולא מהני
ביה מסירה: ומר סבר. רבי
לפרש היאך יכתוב ליה ההוא שטרא: אמריתה לשמעתא.
חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם
דאמר במסירה סגי האי
נתווכחתי בשמועה זו. ורב אשי כרבי סבירא ליה דאותיות נקנות
נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול אי אמרת בשלמא
דקאמר ליה לך משוך וקני
מראה מקום הוא לו כי היכי
במסירה בלא שטר אחר: הא לא כתב ליה הכי. אלא מסר בלא
דאורייתא היינו דאין יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין
דליקני בעיקר קנינה
יכול למחול אלמא מוכר שטר מדיכול למחול הוי מדרבנן ה והאי
שטר אחר לא קני כרבנן ואמאי וכי לצור על פי צלוחיתו קנאו זה הא
במשיכה. וה"ה דקני ליה
דאיצטריך בפרק הזהב (ב"מ דף נו:) למעט שטרות מאונאה היינו
סברא היא דמשום גביית חוב הכתוב בו קזבין ליה והלכך במסירה
נמי במסירה ברה"ר: צריך
ו
למיכתב ליה בשטרא
לחוד מיקני כרבי: ואמר לי אין לצור ולצור. ואי משום אונאה יתר
שמצא שטר לאחר יאוש ומוכרו לבעליו ביוקר או לווה וקנה
אחריני קני לך איהו וכו'.
בלא שטר ונותן לו דמים על מנת שיכתוב לו שטר ואם תאמר אמאי
משתות ליהוי ביטול מקח $ ומחזיר לו דמיו וזה יחזיר לו שטר חובו:
ז)
וכי לצור על פי צלוחיתו
הוא צריך לשטר זה המקבל
לא
הכי
שהיה קונה אותו בלא זכיית
הממון שבו: אמר ליה אין. דודאי אי לא כתב ליה בשטר אחרינא קני ההוא שטרא וכל שעבוד דביה לא הוה שוה לו אותו השטר שקנה לבדו אלא לצור ע"פ צלוחיתו דאמרי' דלהכי מכרו לו ולא למיגבי ביה: