ט:
השותפין פרק
ראשון בבא בתרא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם. פשיטא לן דמטמא כדתנן
משגש. לשון מהומה ושגעון: קליפה. מייל"א בלע"ז: וכבגד עדים
פו א מיי' פי"א מהל'
א
א) רש"ל, ב) [צ"ל פרוס],
ג) ב"ק טז: [ושם איתא רבא],
טומאת צרעת הל' ב:
כל צדקותינו. כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד
בריש מס' כלים (פ"א מ"א) אבות הטומאות השרץ ושכבת
פז ב מיי' פ"ד מהל' אבות
ד) המהרש"ל מגיה במקום
מאוס שהאדם מסירו מעליו: עדים. כדמתרגמינן ויסר ואעדי וכן
הטומאה הל' ב: זרע (ה) ונבלה וטמא מת ומצורע בימי ספורו כו' הרי אלו מטמאין
רבי יהושע וכו' ורבי יהושע
פח ג מיי' שם פ"ה הלכה
וכו' וכן מוחק תיבות כל הרגיל
אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ולכך בעי מנלן דמטמא דהא
מעדה בגד ביום קרה (משלי
כה). מ"מ מקיש צדקה לבגד צדקת
לעשות צדקה. [שהרי זה עוד
א:
הצדיקים לבגד הגון: בימי ספורו.
כתיב ורחץ במים וטהר משמע
פט ד מיי' פ"י מהל'
דרשה על הפסוק רודף צדקה
דבאותה טבילה נטהר: דהא הסיט
בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים
וכו' ולא מימרא בפני עצמה,
מתנות עניים הלכה ד ה
משגש ארחתיה דאימיה משמיה דר' אלעזר
ה) [ספרי בהעלותך יב יב],
סמג עשין קסב טוש"ע י"ד
נבלה מטמא בגדים ואינו מטמא
❖
להבאת קרבנותיו בשלמא בימי חלוטו
מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון לומר לך
ו) [ויקרא יד], ז) [שם טו],
סי' רמט סעיף ג וסעיף ד:
1
אדם. לאו משום דטומאה בחבורין
איתקש למת לטמא אף באהל :
ח) [שם כב], ט) [שמות כט],
(ו)
ה)
מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת
י) רש"א מ"ז, כ) אולי צ"ל
הואיל ומטמא בגדים. דהא ביום
שאני. פ"ה דאינו מטמא אלא בגדים
אמרה, ל) המהרש"א מגיה
לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה
תורה אור השלם
השביעי כתיב ו) וכבס בגדיו: טומאה
שהוא לבוש וקשה לריב"ם דבתורת
ב
שצ"ל במקום תימה פירש
❖
מצטרפת לחשבון גדול רבי חנינא אמר
1 וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן
ע"ש.,
בחבורין. כגון בגדי לבושו הרי הן
כהנים פ' ויהי ביום השמיני (ז) מרבה
וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ
מהכא 2 וכבגד עדים כל צדקותינו מה בגד
שמטמא אפילו כלים י) (בחבורים)
כמוהו אבל שאר בגדים הנוגע בהן
וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת
זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול אף
וכן אם יגע באדם לא מטמא תדע
אע"ג דלא שייך בהו לבישה ואינו
גליון הש"ס
וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה:
ישעיהו נט יז
צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון
שהרי המסיט נבילה כתיב ביה
ממעט מבגדיו אלא אדם וכלי חרס
תוס' ד"ה חמה כו' דחמה
2 וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד
משה הרגו. עי' שבת דף נה
והנושא את נבלתה יכבס בגדיו
שנוגע בהן אלא ודאי מטמא בגדים
גדול אמאי קרו ליה עולא משגש ארחתיה
עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל
❖
ע"א תד"ה קצף:
כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ
בשעה שמסיט אפילו אין לבוש בהן
(ויקרא יא) ולא אשכחן דלהוי אב
דאימיה דבעא מיניה רב אחדבוי בר אמי
ישעיהו סד ה
יִשָּׂאֻנוּ:
וכן משמע מדקאמר אלא מעתה שרץ
הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים:
3 אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
מרב ששת מנין למצורע בימי ספורו
א
הגהות הב"ח
שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ
שכבת זרע מטמא בגדים. וכל בגד
דמטמא אדם מנלן לאו משום דמטמא
שמטמא אדם אמר לו הואיל ומטמא בגדים
בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל
בגדים מטמא אדם נמי כו' ואי קרי
וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע
(א) גמ' כי תראה ערום וגו'
ויקרא כב ה
טֻמְאָתוֹ:
מטמא אדם א"ל דילמא טומאה בחבורים
4 אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
וכתיב אז יבקע כשחר
וגו' ז): בהדיא כתיב ביה כו'. ה"ה נמי
חבורים בגדים שהוא לבוש מאי פריך
אורך וארוכתך מהרה
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקּ¢ דָשִׁים
שאני דהא הסיט נבילה דמטמא בגדים ואינו
משרץ דלא שייך ביה לבישה התם
דהוה מצי למיפרך דהא טומאת בגדים
תצמח והלך לפניך צדקך
לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר
וכבוד ה' יאספך וכתיב
מטמא אדם אמר ליה ואלא שרץ דמטמא
ודאי ילפינן אדם מבגדים ונראה
לא דמיא לבגדים דבימי ספורו דהא
וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ
ב
אז תקרא וה' יענה תשוע
אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ
לריב"ם דלא גרס (ח) בחבורים אלא
בגדים דהכא לאו בגדי לבוש שרץ
אדם מנלן לאו משום דמטמא בגדים א"ל
ויאמר הנני והמפייסו
שִׁכְבַת זָרַע: ויקרא כב ד
בדברים: (ב) שם והשביע
5 כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף
הכי גרס ודילמא טומאת בגדים
הן וטומאת מגע הוא אלא דעדיפא
שרץ בהדיא כתיב ביה או איש אשר יגע
3
בצחצחות נפשך ובנו כצ"ל
וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְיָ
מיניה קא מותיב ליה: או לרבות
שאני תדע דהא מסיט נבלה דמטמא
ותיבת וגו' נמחק: (ג) שם
בכל שרץ אלא ג שכבת זרע דמטמא אדם
עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם
הנוגע. דהכי תניא במסכת נדה
בגדים ואינו מטמא אדם ולא גרסינן
עליהם שכר כצ"ל ואות ו'
וַיִּשְׁמַע יְיָ אֵלַי גַּם בַּפַּעַם
מנלן לאו משום דהואיל ומטמא בגדים
נמחק: (ד) שם כל הרגיל
דברים ט יט
הַהִוא:
מ"ט לאו משום דטומאה בחבורים
מנין לרבות הנוגע בשכבת
(דף מג:)
6 מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף
לעשות [צדקה] הווין כצ"ל
מטמא אדם א"ל שכבת זרע נמי בהדיא
זרע ת"ל או איש ח): הוה קמהדר ליה.
שאני דלא מהדר אלא שיש חילוק בין
ותיבת זוכה נמחק: (ה) תוס'
וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה:
כתיב ביה או איש לרבות את הנוגע אהדר
ד"ה מנין וכו' אבות
משלי כא יד
טומאת בגדים לטומאת אדם וכן
רב אחדבוי לרב ששת בבדיחותא
4
7 הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
הטומאות השרץ ושכבת זרע
ליה בבדיחותא חלש דעתיה דרב ששת
משמע דאיהו גופיה לא קא מיבעיא
לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו:
וטמא מת כצ"ל ותיבת ונבלה
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
נמחק: (ו) ד"ה דהא הסיט
אשתתק רב אחדבוי. נעשה אלם:
אישתיק רב אחדבוי בר אמי ואתיקר
ליה אם מטמא בגדים וכלים במגע
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
מ"ט
כו' ואינו מטמא אדם
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:
אתיא אימיה. דרב ששת: צווחה
אלא אאדם בעי:
תלמודיה אתיא אימיה וקא בכיא קמיה
לאו משום: (ז) בא"ד פרשת
ישעיהו נח ז
אתיא אימיה וקא בכיא קמיה.
8 (י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ
ויהי ביום השמיני מוכח
קמיה. שיתפלל עליו: להני חדיי.
צווחה צווחה ולא אשגח בה אמרה ליה
שמטמא אפי' כלים אע"ג דלא
וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח
פר"ח דהיינו אימיה דרב
הדדים הללו חדיי תרגום של חזה ט):
כצ"ל ותיבת בחיבורים נמחק:
חזי להני חדיי דמצית מינייהו בעא רחמי עליה
בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ
(ח) בא"ד ונראה לריב"ם דלא
דמצית מינייהו. שינקת מהן: ודאתאן
אחדבוי ולדידיה קרי עולא ג משגש
כַּצָּה¢ רָיִם:
ואיתסי ודאתאן עלה מנא לן כדתניא ר"ש בן
גרס ודלמא טומאה
(יא) וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ
עלה. ואחרי שבא לידינו שאלה זו
אורחא דאימיה שגרם לאמו להתבזות
בחיבורים שאני אלא הכי:
בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ
יוחי אומר נאמר כבוס בגדים בימי ספורו
לפני רב ששת והיא היתה מניקתו
לקובעה בגמ' מנלן דמטמא אדם:
(ט) ד"ה חמה וכו' משה
יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה
הרגו. נ"ב ועי' בע"ז ריש דף
ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו מה להלן
וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא
נאמר כיבוס בגדים בימי ספורו.
של רב ששת ד לכך כ)אמר חזי הני חדיי
❖
ד' בתוס':
דמצית מינייהו: מה כיבוס בגדים
יְכַזְּבוּ מֵימָיו:
מטמא אדם אף כאן מטמא אדם אמר
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
ה
(יב) וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם
האמור בימי חלוטו כו'. בכמה דברים
מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם
וגו'ו) ונאמר כיבוס בגדים למעלה ביום
רבי אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר
לעזי רש"י
וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשֹׁבֵב
חמור ימי חלוטו מימי ספורו ולא
טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת
ממשה רבינו דאילו במשה רבינו כתיב 5 כי
נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת:
מייל"א. כתם (בעין),
החלט וכבס המטהר את בגדיו ו): אף
ישעיהו נח י'-י"ב
גמר מהיקשא והיינו טעמא משום
❖
יגורתי מפני האף והחמה ואילו בעושה צדקה
9 רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא
רשת (של שריון).
וחימה. שני לגיונות קשים הם ליפרע
דלגמרי לא מצי למגמר דהא כתב
חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד:
כתיב 6 מתן בסתר יכפה אף א) [ושחד בחיק
מן החוטאים: אע"פ ששוחד בחיק.
וטהר דמשמע דנטהר מכמו שהיה
משלי כא כא
חמה עזה] ופליגא דרבי יצחק דאמר ר' יצחק
01 וְאַתָּה יְיָ יָדַעְתָּ אֶת כָּל
מוסף תוספות
שהוא עושה צדקה בסתר: חימה
מתחלה אלא דוקא להך מילתא
עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל תְּכַפֵּר
אף כופה חמה אינו כופה שנא' ושחד בחיק
עזה. עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר
גמרי לפי שהן שוין דאין אדם וכלים
א. האי דבעי מיניה מנין
עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ
למצורע שמטמא אדם
חמה עזה אע"פ ששוחד בחיק חמה עזה
אַל תֶּמְחִי וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים
מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי
בימי ספרו משום [ד].
❖ ממשה רבינו. פירוש יותר
גדול העושה צדקה בסתר יותר
לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה
ושוחד בחיק יכפה חימה עזה: ותפק
איכא דאמרי א"ר יצחק כל דיין שנוטל שחד
רמב"ן. ב. והן טפלין לו.
ירמיהו יח כג
בָהֶם:
ריטב"א. ג. מפני שהיה
לרעב נפשך. הוא פיוס דברי נחומים:
מביא חמה עזה לעולם [שנאמר ושחד בחיק
נער בשנים כמו התשכח
ימצא צדקה. משמע יבא לידי עניות
משכך חמה ממשה רבינו בתפלתו
אשה עולה. תוס' רי"ד.
וגו'] ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני
רבינו גרשום
ד. בקטנותו והיתה לו
ואע"ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר
וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה:
מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים
כאם. שם. ה. אבל לרב
משגש. מבזה ארחתיה
ויהיו מוכשלים לפניך. את אנשי
שמא אותה שעה כבר פסק אותו זכות:
ששת לא הוה קרי רבא
דאימיה שהצריכה להתבזות
מתברך בי"א ברכות הנותן פרוטה לעני
חמה אינו כופה. תימה דבפרק
עולא דגברא רבה הוא
ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו:
במה שדרכה להצניע
ל)
❖
מתברך בשש ברכות דכתיב 7 הלא ב) פרוש
גביה. רמב"ן.
שגלתה דדיה בשבילו
ארבעה נדרים (דף לב.)
ימצא
כדאמר לקמן: וכבגד עדים.
וגו' ועניים מרודים תביא בית וגו' כי תראה ערום וגו' והמפייסו בדברים
אמרינן $ דחמה משה הרגו :
(א) ד
אלו אותן בגדים בלוים
(ט)
והמפייסו
ונסחבים שמשימין שם
רבינו גרשום (המשך)
מתברך באחת עשרה ברכות שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע
בדברים מתברך
8
התינוק כשהוא נולד ולפיכך
בי"א. יש מגיהין
וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך
נקראו עדים א) כמו
בגד וכל עור אשר יהיה
ועדיאתו: בימי ספורו. היינו
עליו שכבת זרע וכבס במים
והנותן פרוטה לעני והמפייסו משום
וגו' ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם וגו' ואמר רבי יצחק
(ב)
אותן ימים דכתיב וישב
וטמא עד הערב ה"נ מטמא
דמשמע להו דקראי איירי בנותן צדקה
מחוץ לאהלו שבעת ימים
אדם ה"נ גבי מצורע: אמר
מאי דכתיב 9רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה
דכבר עברו לימי חלוטו
ליה רב אחדבוי. שכבת זרע
דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה
ימצא צדקה אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקדוש ברוך הוא ממציא לו
והזאתו: אמר ליה הואיל
בהדיא כתיב ביה דמטמא
תשביע ולאו מילתא היא דנפש נענע
ומטמא בגדים בימי ספורו
כל אדם הנוגע בו דכתיב או
מעות ועושה בהן צדקה רב נחמן בר יצחק אמר הקדוש ברוך הוא ממציא לו
דכתיב והיה ביום השביעי
דמייתר דמצי למכתב איש
תשביע היינו תשביע בדברים
יגלח שערו וגו' וכבס בגדיו
אשר תצא ממנו וגו' או ל"ל
בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם (ג) שכרו לאפוקי מאי
שתפייסנו בדברים וע"כ לא גרסי' ליה
והואיל דמטמא בגדים
לרבות את הנוגע ואכתי
לאפוקי מדדרש רבה דדרש רבה מאי דכתיב ויהיו מוכשלים לפניך בעת
דלההיא גיר' הוה ליה למימר מתברך
דטעונין כבוס הכי נמי
מנין למצורע שמטמא בימי
ג)
01
מטמא אדם: אמר ליה.
ספורו: הוה קא מהדר ליה
אפך עשה בהם אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם
בי"ז הנך שש דלעיל והני אחת עשרה:
דלמא טומאה בחבורין שני
בבדיחותא. כלומר שמח
ואיזו
דהני בגדים מחוברין עליו
היה רב אחדבוי שנצחו
[אפילו] בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם
שלובש בהן אבל לעולם
לרב ששת שלא היה לו
בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו
עליהן שכר רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל
אימא לך אם יגע בבגדים
להשיב: אישתתק. נאלם:
אתיא אימא. ב) דרב אחדבוי
אחרים אינו מטמאן וכי
לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה בעלי חכמה דכתיב
ד) (ד)
בכיא קמיה דרב ששת
היכי דלא מטמא בגדים
ימצא
מעלמא אימא נמי דלא
שהיתה מינקת שלו בשביל
בנה דלימחל ליה ובעי רחמי
מטמא אדם תדע דהנה
עליה דרב אחדבוי ולא אשגח בה עד דמפקי דדיה לפניו כלומר עשה בשביל אלו דדין שינקת מהן ולהכי שהצריכה לכך קרי ליה
אשכחן דמטמא בגדים בחבורין ולא מטמא אדם: היסט נבלה. אדם שהסיט נבלה ומטמא בגדים דכתיב והנושא את
עולא משגש ארחתיה דאימיה: ודאתאן עלה מיהא. הואיל ובאת לידינו שאילה זו דרב אחדבוי נעסוק בה: מנלן. דמצורע מטמא
נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב אלמא דבגדים טמאים הן ואינו [מטמא אדם] כדכתיב וטמא עד הערב הוא טמא
אדם בימי ספורו: כבוס בגדים בימי חלוטו. דכתיב וכבס המטהר את בגדיו דניטמו בימי חלוטו: מה להלן בימי חלוטו מטמא
ואינו מטמא אדם: היסט בכלל נושא. כדכתיב נישא וקרינן נושא (חולין קכד:): אמר ליה רב ששת. ולטעמיך דקא אמרת
דטומאה בחבורין שאני מש"ה אין מטמא אדם אלא שרץ דמטמא אדם מנא לן לאו משום הואיל דמטמא בגדים דכתיב
אדם. דכתיב כל ימי אשר הנגע בו יטמא וגו': מתן בסתר [יכפה] אף ושוחד בחיק. כלומר מי שנותן בחיק של עני בצנעה כופה
נמי חימה עזה: אע"פ ששוחד בחיק. של עני אעפ"כ חימה עזה שאינה נכפית בשביל השוחד בחיק: והמפייסו בדברים. שמנחמו
וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק והני לאו בחבורין נינהו: אמר ליה רב
ומדבר על לבו דברי נחומין: דכתיב ותפק לרעב נפשך וגו'. כלומר משתוציא מנפשך דברים טובים לנחם הרעב ונפש נענה
אחדבוי. שרץ דמטמא אדם בהדיא כתיב או איש אשר יגע בכל שרץ אלא פריך הכי ולטעמיך דאמרת טומאה בחבורין
תשביע בדברים טובים אז תזכה לדברים הללו: משום דרודף צדקה. שעושה צדקה משלו בא לידי צדקה שיצטרך לבריות בתמיה:
שני שכבת זרע דמטמא אדם מנלן משום דהואיל ומטמא בגדים דכתיב ואיש (אשר) [כי] תצא ממנו שכבת זרע וכתיב וכל
א) [לכאורה משמע דכוון לתרגום אונקלוס על ותהר ועדיאת אבל צ"ע דמשם זה לא שייך לקרותם עדים וצ"ע]: ב) [עי' בתוס' כאן ד"ה אתיא מה שכתב בשם ר"ח]: