המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי גרסינן אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות במסירה כרבי.
לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרקע הכתובה בו דהא קרקע
י א מיי' פ"ו מהלכות
א) [לעיל עו. וש"נ], ב) [יבמות
כה:], ג) קדושין כז. ע"ש
מכירה הלכה טו סמג
נקנית בכסף ובשטר ובחזקה ואפילו בלא מסירת שטר חוב יקנה ויש
וכן ריהטא דגמרא ומסקנא בהרבה
מקומות דאותיות נקנות
לקמן קנ: ע"ש, ד) צ"ל במי
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
במסירה ולא צריך למכתב קני לך וכל
שעבודיה ולא שום שטר:
לומר $דכמו שאינו יכול להקדישו כדמוכח בפרק כל שעה (פסחים דף
שמת, ה) צ"ל שאינו צריך.
רמג סעיף ו:
יא ב מיי' שם הל' טז
רש"ש, ו) צ"ל קאמר. רש"ש,
אמר רב אשי סברא היא. דאין השטר
מועיל כלום לקנות שטר
לא.) כיון שהקרקעות אינם ברשותו כך אינו יכול להקנותן מן התורה
❖
ז) [צ"ל תניא],
טוש"ע שם סעיף ז:
❖
$והא דלא תקינו רבנן שיוכל להקדישן
אחר על ידו אלא במסירה תליא
מילתא: דאותיות. מכירת שטר
כמו שתקנו שיכול להקנותן לפי שאין
אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות
א)
גליון הש"ס
חוב: מילי נינהו. דברים הוא מוכר
הקדש כל כך צורך ומיהו אור"ת דיש
במסירה כרבי אמר ליה רב אשי לאמימר
רבינו גרשום
לדחות ההיא דמי שמת דהכי פריך
ולא ממון ממש הלכך מעשה בידים
תוס' ד"ה קני כו' דכמו
גמרא או סברא א"ל גמרא אמר רב אשי
ב)
שא"י להקדיש. עי' רשב"א
אמר אמימר הלכתא אותיות
אא"ב דאורייתא משום הכי אין יכול
דהיינו מסירה הוא עיקר קנייתן אבל
סברא נמי הוא דאותיות מילי נינהו ומילי
בחידושיו שבועות דף לג
נקנות במסירה. ואע"ג
למחול שאין כאן יורש אחר דמקבל
שטר אחר לא מהני דמילי במילי לא
ע"ב ד"ה אבל הרמב"ם:
דכתב ליה קני לך וכל
במילי לא מיקנין ולא והאמר רבה בר
בא"ד והא דלא תקנו
ג)
שעבודיה לא קני בלא
מיקנו שטר לא יקנה בשטר: שני
מתנה הוא היורש דמתנת שכיב מרע
שיכול להקדישן. תמוה
מסירת השטר של שעבוד:
יצחק אמר רב שני שטרות הם א זכו בשדה (א)
שטרות הן. חלוקין זה מזה: זכו
דריש ד) ביש נוחלין (לקמן דף קמז.)
לי היכן מצאו דאינו יכול
חוזר בשטר. דלא אמר זכו
לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו
להקדישן אי מההיא דפסחים
וכתבו ותנו: ואינו חוזר
בשדה זו לפלוני. אני מקנה לכם
מקראי דירושה מוהעברתם יש לך
הא שם איתא ג"כ דזבין
בשדה. כיון שכבר זכו
חוזר בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר
בסודר זה שדה זו לצורך פלוני והן
העברה אחרת שהיא כזו ולעולם
א
ב
מלוה אלא דדוקא השטר
בשדה זו לפלוני: חוזר בזה
יכול למכור אבל לא החוב
קנו לאותו פלוני כמו שצוה להם:
מכירת שטר איכא למימר דהוי
ובזה. כל זמן שלא כתבו
חוזר בין בשטר בין בשדה ורב חייא בר אבין
א"כ י"ל דה"נ דהשטר יכול
השטר: אם קדם וכתב לו
חוזר בשטר. ואפי' אמר כתבו ותנו
מדאורייתא ומכל מקום צריך טעם
אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא
להקדישו וכדקי"ל בש"ע יו"ד
את שטר המכירה. קודם
❖
דכל זמן שלא בא ליד מקבל מתנה
שפיר דאמאי לא הוי קנין גמור ויכול
סי' רנח וצ"ע:
שנתן לו המעות:
❖
דאמרן אידך אם קדם מוכר וכתב את השטר
יכול זה לעקור שליחותו דאין עושין
לומר לו הלוה לאו בעל דברים דידי
כאותה
שטר בעל כרחו של נותן דאם ייפה
את ויקנה לגמרי שלא יוכל עוד למחול
הגהות הב"ח
כיון דאקני ליה שעבוד הקרקעות בשטר : אמר אמימר הלכתא
מוסף תוספות
כחו במתנה בעל פה לא ניחא ליה דתיהוי מתנה בשטר. ואע"ג
ב
(א) גמ' בשדה זו לפלוני:
אותיות נקנות במסירה. כתב רב יהודאי גאון דאין אותיות נקנות
דאמרי' בחזקת הבתים (לעיל דף מ.) קנין בפני שנים ואין צריך
א. וכי היכי דשני אחים
(ב) תוס' ד"ה חוזר וכו'
שירשו שטרות מאביהםאין
ממ"נ כדי שלא יוכל. נ"ב
לומר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד הני מילי סתמא דמסתמא
בחליפין ולר"ת ולר"י נראה דגרס אין אותיות נקנות במסירה כרבנן
אחד מהם יכול למחול
הלשון מגומגם ובאשר"י כתב
ניחא ליה למקנה שיכתבו שטר לקונה אבל היכא דמחי לא
דהכי הלכתא ומייתי ראיה מסוף פרק זה בורר (סנהדרין דף לא.)
ג
חלקו של חבירו במקבל
כתיקונו וז"ל וא"ת ומה חובה
מתנה נמי. שם. ב. [וי"ל
יש לו בדבר אם שטר מתנה
כתבינן בעל כרחו: ואינו חוזר בשדה. שכבר זכו וזכין
דאמר ההיא איתתא דנפק שטר מתותי ידה אמרה ידענא בהאי
ד]שעבוד הגוף שישלמלוה
הוא אין מפסיד כלום דאין
לו לאדם שלא בפניו: על מנת שתכתבו כו'. הכי קאמר לא יזכה
שטרא דפריע הוא הימנה רב נחמן אמר ליה רבא כמאן כרבי דאמר
על הלוה לאו בר מכירה
עליו אחריות ומצוה לכתוב
הוא, הילכך אינו נמכר אלא
עד שיבא השטר לידו: אם קדם מוכר כו'. מי שצריך למעות ורוצה
אותיות נקנות במסירה ד א"ל לאו משום דאי בעיא קלתיה ואי
כדי שלא יכפור הנותן ואם
שעבוד נכסים בלבד,
מכר הוא נמי אינו מפסיד דאי
למכור מנכסיו לחבירו ופעמים שהוא מוצא סופר וכותב שטר
הלכתא כרבי מאי פריך רבא ורב נחמן נמי אמאי לא מהדר ליה
ואע"פ שאינו נמכר לא
משום אחריות אפי' בלא שטר
❖
פקע, אבל כי חזר ומחלו,
מכירה כדי שיהא מזומן ליתנו ללוקח כל שעה שירצה למכור:
דודאי נאמנת משום דאותיות נקנות במסירה ועוד דקאמר התם
נמי דאמר בפ' ח"ה כו':
פקע שעבוד נכסים, שאינו
איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן אמר ליה רבא והא אי בעיא קלתיה
כאותה
אלא מדין ערב וכו'. שם.
אמר ליה כיון דאתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרינן והשתא אי הלכתא כרבי אמאי לא פריך רבא כמאן דלא כרבי ורב נחמן נמי
ועיין רשב"א לקמן קמז:
מוסף רש"י
מה שהק' ע"ז. ג. וסוגיין
אמאי לא הימנה נהי דאי בעיא קלתיה לא אמרינן כיון דאתחזק מכל מקום להימנה משום דאותיות נקנות במסירה אלא משמע דאין הלכה
נמי מוכחא דאקשינן מהא
שני שטרות הם. שני דינין
כרבי והא דאמר במי שמת (לקמן דף קנא.) אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי אמרה ליהוי לעמרם ברי אתא לקמיה דרב נחמן
דאמר רבה נקנה שטר בכל
חלוקין בשטר (קדושין כז.)
.
מקום שהוא ואי אמרת
זכו בשדה זו לפלוני.
א"ל הא לא משך משמע דאי משך קנה ה הני מילי מתנת שכיב מרע שאינו יכול ה) לכתוב דדברי שכיב מרע ככתובים דמו והיו סבורים
במסירה נקנין למה לא יקנה
הקנה להם בסודר לצורך
דמשיכה מיהא בעי כיון דבעלמא בעי מסירה ושטר ולא דמי לשאר מילי דשכיב מרע ובהכותב (כתובות דף פה. ושם) גבי ההיא איתתא דאפקידו
באגב.
רמב"ן.
פלוני (לקמן קנ:)
החזיקו
ד. [ד]קנאתו והוי כדידה
בו לצרכו, וכתבו לו
גבה מלוגא דשטרי משמע דאי תפסתינהו מחיים קניא ואע"ג דליכא כתיבה אור"י דהיא לא היתה רוצה לקנות המלוה אלא התם רצתה לדחוק
ונאמנת לומר פרוע. רש"י
את השטר. לראיה בעלמא
היתומים שיפרעו לה על ידי שתעכב השטרות בידה שלא יוכלו לגבות החוב והא דאמר בגט פשוט (לקמן דף קעג.) אותיות נקנות במסירה
ו
סנהדרין לא. ה. אלמא
(קדושין כז.). חוזר בשטר.
אותיות נקנית במסירה דאי
אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אין צריך להביא ראיה לאו משום דסבר רבא דאותיות נקנות במסירה דהא בסוף פרק זה בורר (סנהדרין
אם אומר אין רצוני שתהא
בעינן כתיבה ומסירה הו"ל
לו ראיה בידו (שם)
מיפוי
דף לא.) משמע דסבר דאין אותיות נקנות במסירה כדפרישית אלא אליבא דהנהו דהתם קיימי ומיהו אביי סבר ודאי דנקנה במסירה בפרק
למימר ליה והרי לא משך
כח דשטר יכול לחזור בו כל
ולא כתבה לו אלא מדקאמר
האשה שלום (יבמות דף קטו:) גבי הא דמייתי רבא ראיה דלא חיישינן לתרי יצחק מדגבי רבה בר אבוה בהנהו שטרי דמחוזא דכתב בהו נאני בר
זמן שלא נמסר השטר לאותו
והא לא משך ש"מ במשיכה
. ואינו חוזר
פלוני (לקמן קנ:)
חבי וחבי בר נאני אע"ג דשכיחי טובא במחוזא ואביי דאמר ו) התם למאי ניחוש לה אי משום נפילה מיזהר זהירי ואי משום פקדון כיון דשמיה
בלחוד הוי קני. תוס' רי"ד.
בשדה. אחרי שכבר זכו
כשמיה לא מפקיד גביה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה ומהתם יש להביא ראיה דרבא סבר אין נקנה מדמייתי מהתם דלא
ו. והוי כמו משכון. תוס'
ז
בקנין או בחזקה וזכין לאדם
כתובות פה. ז. ומשום הכי
. על מנת
שלא בפניו (שם)
חיישינן לתרי יצחק דאי סבר נקנה היכי מייתי מינה הא התם ליכא למיחש למידי כדקאמר אביי דלנפילה ופקדון לא חיישינן דהא רבא אית
איצטריך ליה לאביי ליתן
שתכתבו לו את השטר.
ליה בגט פשוט דא"צ להביא ראיה והיינו משום דלא חייש לנפילה ופקדון אלא ודאי אין נקנה ולהכי מייתי דכי היכי דלא חיישינן דלמא
טעם לומר שאין לחוש
חוזר אף בשדה שהרי לא
לפקדון בהנהו שטרי משום
עשאן שלוחין לזכות אלא
מסר ליה הכי נמי לא חיישינן לתרי יצחק ואין לדחות דהכי מייתי אם איתא דחיישינן לתרי יצחק אע"ג דלא הוחזקו דאי בהוחזקו פשיטא
דכיון דשמיה כשמיה לא
עם השטר והרי חוזר לו
דחיישינן כדמוכח התם גבי הני שטרי הוה לן למיחש לנפילה ופקדון דשכיחי נאני בר חבי טובא במחוזא מדקאמר מאי אמרת דלמא מסר
מפקיד גביה דמשמע הא
. שלשה
בשטר (קדושין כז.)
לאו הכי הוה לן למיחש
ליה משמע דמכח זה דייק רבא וא"ת וכיון דסבר רבא דאין נקנה א"כ הא דדייק רבא בריש כל הגט (גיטין דף כד: ושם) הא קטנה מצי מגרש
שטרות הן. שלשה עניני
לפקדון, דאזיל אביי
שטרות הן, ולא בא לחלוק
זאת אומרת שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שטר חוב על אחרים והיכי דייק דלמא לעולם אין מוציאין דחיישינן דלמא
לטעמיה דאמר בפ' גט
. אם
אלא להוסיף (לקמן קנ:)
פשוט צריך להביא ראיה
מסר ליה לקנות ואין אותיות נקנות במסירה אבל בגט ליכא למיחש כי למה היתה מוסרת לחברתה דלא שייך שום קנין במסירתה
ח
קדם מוכר. קודם נתינת
על המסירה משום
הכסף או קודם שהחזיק
לחברתה וי"ל דגרסינן התם רבה מדאיירי אביי בתר הכי ואפילו אי גרס רבא נראה לרשב"א דשפיר דייק דכי היכי דקטנה מצי מגרשה
דחיישינן לפקדון. רבינו
. וכתב שטר.
(קדושין כז.)
ולא חיישינן לפקדון ולשמא מסרה לה לצור ע"פ צלוחיתה ה"נ שני יוסף בן שמעון מוציאין ולא חיישינן [לשמא מסר ליה לקנות] ולשמא
יונה. ח. דהיינו עיקר
מכירה להיות מזומן ללוקח
מסר לו לצור על פי צלוחיתו דלגבות החוב הם יודעין דאין המסירה מועלת דאין אותיות נקנות במסירה: אותיות מילי נינהו ומילי
חששא דהוה איכא למיחש
כל שעה שירצה למכרו לשדהו
אי חיישינן לתרי יצחק. שם.
לא יהא עיכוב במעותיו
במילי לא מיקני. ואור"י דמסירת השטר קרוי מילי דקאמר ליה קני לך שטר זה דהיינו מילי בעלמא אבל כשכותב שטר בשמו על השעבוד אין
ט
ט. [ד]אין
המסירה
בשביל כתיבת השטר ולכך
לך מעשה גדול מזה י: חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. וא"ת כיון שאין מזיק לו כלום בין במתנה בין במכר יא נכתוב לו ממה נפשך (ב) שלא
נחשבת מעשה אלא לגוף
קדם והכתיבו והא יכול
הנייר, אבל להקנאת
לעשות כן, כאותה ששנינו כו'
יוכל לכפור לו כיון דאין מפסיד בכתיבה אפילו במכר דליכא למימר שאינו רוצה שיטרוף ממשעבדי דאפילו בלא שטר גובה מנכסים
השעבוד אין כאן אלא מילי
.
(לקמן קנא.)
וכו', [ד]לא מסר לו בכך
משועבדים כדאמר בחזקת הבתים (לעיל דף מא:) המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים יב וי"ל דמפסיד לפי שע"י שטר יצא קול שמכר
קרקעות ומטלטלין של
או נתן ולא ילוו לו כל כך ברצון לפי שאין לו כל כך קרקעות ואע"פ שהלוקח ודאי יכול לחזור בו דמצי אמר אדעתא דלא תכתוב לי שטרא
יג
יד
חבירו המשועבדים לו. שם.
י. [ד]אין שטר זה נקרא
לא זבני מ"מ מוכר יכול לחזור בו בשטר ואם לא ירצה הלוקח ליקח בלא שטר יניח ורבינו תם מפרש דבשטר מתנה דוקא מיירי דלא ניחא
מילי וכו' ואותיות דקרינן
ליה דליפוש שטרי עילויה דהעולם לא ידעו שהוא שטר מתנה אלא יסברו שהוא שטר חוב או שטר מכר ושיעבד קרקעותיו ולא יקנו ברצון
להו מילי לגבי לוקח הוא
ממנו לפי שיראים שיטרפו מהן אבל בשטר מכר אין יכול לחזור בו דמסתמא אדעתא דכתיב ליה שטרא זבין ליה וקשה דלקמן בגט פשוט
דקרינן להו מילי לפי שלא
נכתב השטר על שמו ולא
(דף קסח:) ז)(תנן) מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים כתבנו וחתמנו אין כותבין ונותנין אפילו בלא אחריות דחיישינן שמא
נתחייב לו הלוה בשטר זה,
פרע לו ורוצה לגבות שנית אבל בשטר מקח וממכר כותבין חוץ מאחריות שבו והשתא ליכא למיחש דלמא טריף והדר טריף ומשום
אבל ודאי לגבי המלוה
שכותב לו הלוה שטר זה
אפושי שטרא לא חיישינן שמא לא ידעו העולם ששתי פעמים נכתב על שדה אחת ויסברו שמכר שדה אחרת או שהוא שטר חוב:
ונשתעבד לו בשטר לא
נקנה מיקרי מילי. שם. ועיין לקמן
בתוד"ה נקנה. יא. זה נהנה
וזה אינו חסר. תוס' הרא"ש קידושין כז. יב. ואי מתנה כ"ש שאינו מפסיד כלום דהא לא גבי ממשעבדי ואינו אלא לראיה בעלמא. שם. יג. דאיכא קלא טפי בשטר מבעדים. שם. ואע"פ שהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים
משועבדים אלמא קול יוצא למכר ולמתנה אפי' בלא שטר אעפ"כ אינו דומה קולו של שטר לקול עדים דבעדים לא נפיש קלא אלא שעל הלקוחות לדקדק ביותר, ואין הכל יודעים בכך. רמב"ן קידושין כז. יד. שנתמעטו
שעבוד קרקעותיו. תוס' הרא"ש שם.