עז: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נקנה
השטר בכל מקום שהוא. ואם תאמר והיכי מוכח מהכא
כאותה ששנינו. שמותר לעשות כן אע"ג דמיחזי כשיקרא דאין כאן
יב א מיי' פ"ו מהלכות
א) לקמן דף קסז:, ב) [קדושין
כו.], ג) ב"ק קד: ע"ש ב"מ
מכירה הל' יד ועי'
דמילי במילי מיקנו הא הכא לא קנו שעבוד השטר דבלאו
הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח
מו. לקמן קנ:, ד) [לקמן
בהשגות ובמ"מ:
הכי שעבד נכסיו דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואין
שכתב בשמו יטעון שלקחו מזה המוכר ואי הוא לא חייש להכי אנן לא
יג ב מיי' שם ועי' בהנ"ל
עח:], ה) [פי' הוא הממון
סמג עשין פב טוש"ע
שבתוך הספינה. ערוך ערך
חיישינן בשבילו: כיון שהחזיק זה. הלוקח בקרקע. מסקנא דמילתיה
מועיל אלא לקנות שטר עצמו וי"ל דמשמע ליה בכל ענין בין החזיק
אנתיקי], ו) [לקמן עח:],
ח"מ סי' סו סעיף י:
דאמורא הוא ולא מן המשנה: נקנה
בעדים בין בלא עדים שלא נשתעבדו
יד ג מיי' שם הלכה ז סמג
ז) [ב"מ מ:], ח) שם, ט) [ב"מ
❖
השטר. שנכתב קודם המכירה לזה
נכסיו ובכל ענין קתני נקנה השטר
עשין פב טוש"ע ח"מ
מו.],
כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ
א)
סי' רג סעיף א:
בכל מקום שהוא אבל אכתי קשה
הלוקח בכל מקום שהוא שהרי דעתו
שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע
טו ד מיי' שם טוש"ע שם
א
דהיכי מוכח מהכא דמיקנו מילי
של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני
סעיף ט:
גליון הש"ס
נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו
טז ה מיי' שם סמג שם
במילי דהכא לא חזינן דמיקנו אלא
ליה לשטר אגב קרקע כדין כל
גמ' ל"צ באתרא וכו'.
ב) נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים
טוש"ע שם וסי' קכב
סעיף א וע"ש: לענין שטר מכר הכתוב בשם מוכר
מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין
לעיל סא ע"ב תד"ה ש"מ:
שיש להן אחריות בכסף ושטר וחזקה אגב
יז ו מיי' פכ"ז מהלכות
רשב"ם ד"ה לא מכר
ב
בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה
ללוקח $ובההיא ודאי מהניא מסירה
מכירה הל' ב סמג עשין
את הצמד. אלא דפליגי
שאני דהא מטבע גדלא ניקני בחליפין דואגב
במטלטלין גופייהו וכדמפרש: וזו היא
בלא כתיבה לכולי עלמא א אבל מוכר
פב טוש"ע ח"מ סי' רכ
ר"י ורבנן. כה"ג לעיל
ארעא ניקני כי הא דרב פפא הוו ליה
ר"פ חזקת הבתים במתני'.
סעיף ב:
ששנינו כו'. בקדושין (דף כו.) נפקא
או נותן שטר שיש לו על אחרים
ה
ג)
יח ז מיי' שם טוש"ע שם
וכן בסנהדרין כג ועי'
לן מקראי: שאין להם אחריות.
תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה
לעולם לא מקנו במילי במסירה
סעיף ד:
בתוס' עירובין מח ע"א
יט ח מיי' שם הל' ג
ד"ה ר"י: תוד"ה נקנה
מטלטלין ושטר: שיש להם אחריות.
לחודה עד שיכתוב ונראה לפרש דהכי
לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה
טוש"ע שם סעיף ח:
השטר. ובההיא ודאי מהניא
מקרקעי: בכסף בשטר ובחזקה.
פריך והא אגב מילי נינהו וקנין גרוע
כי אתא נפק לאפיה עד תווך: אבל לא מכר
כ ט י מיי' שם הל' ב
מסירה. עיין בת' תולדות
❖
הוא דאפ"ה מקני בלא מסירה
בכסף שקבל מן הקרקע או שהחזיק
טוש"ע שם סעיף ב ועיין
אדם להרשב"א סי' ל"ט:
(א)
לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את
לקנות שעבוד שטר הכתוב בשמו
בה נקנין גם מטלטלין. וקס"ד השתא
כא כ מיבי'הגש"םה:טוש"ע שם
האנתיקי וכו': ד) מאי אנתיקי אמר רב פפא
❖
א"כ אפילו בשטר שאינו כתוב בשמו
דהשטר במילי בעלמא מיקני שנתרצה
סעיף ד:
הגהות הב"ח
ה) עיסקא דבגווה: מתני' ו) ו מכר את הקרון
תועיל מסירה בלא כתיבה כיון
המוכר להקנות ללוקח ואע"פ שלא
(א) תוס' ד"ה נקנה וכו'
❖
לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא
דשעבוד כל כך קל לקנות ומשני
בא השטר לידו דלוקח קני ליה כ"ש
ואפ"ה מיקני:
מוסף תוספות
מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את
אגב שאני דאין אגב קנין גרוע
לעיל דשטר בשטר מיקני דאילו הכא
ז)ז
א. כי שטר מכר שעשה
דאלים קנין אגב כמסירה גמורה
אפילו במילי גרידי קני ליה בלא שטר
הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד
מוכר ללוקח ואי נמי שטרי
מוסף רש"י
הלואה צריכין הלוה
דהא אפי' דבר דאין נקנה בחליפין
וכ"ש דמיקני במילי הכתובים בשטר:
ר' יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד אמר
ח)
כותבין שטר למוכר.
והמוכר להקנותן למלוה
ומשני מאי דקני שטר אגב. ארעא
נקנה אגב קרקע וחשיב כמסירה
לו מכור לי צימדך במאתים זוז הדבר ידוע
דאינו חוב אלא למוכר וכיון
וללוקח בכתיבה ומסירה
ומשיכה והגבהה ורבינו שמואל
שאני דכיון שהחזיק בקרקע קני ליה
שהוא רוצה יכתוב לו (לקמן
או באגב. רשב"א.
שאין הצמד במאתים זוז וחכמים אומרים
קנא.) שדי מכורה לפלוני, ולא
ב. וסברא הוא דהאיך
מפרש דהשתא לא אסיק אדעתיה
לשטר אגב ארעא דמקראי נפקא לן
ח אין הדמים ראיה: גמ' תני רב תחליפא
אמרינן שטר מוקדם הוא כיון
יהנה קנין לדבר שאינו
קנין אגב וס"ד דקני במה שנתרצה לו
בקדושין ולאו היינו מילי אלא מעשה
דקנו מניה מהשתא, אי נמי
בעין. תוס' כתובות נה:
בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכר את
כאביי דאמר (ב"מ יג.) עדיו
ג. ועשו תקנה לענין
ט
וקשה דא"כ אמאי איצטריך למימר
גדול הוא כמשיכת הממון עצמו:
בחתומיו זכין לו (קדושין כז.).
שליחות כאילו היה קונה
הקרון מכר את הפרדות והא אנן לא מכר
דהא מטבע כו'. בפרק הזהב ט) והתם
כיון שהחזיק בקרקע נקנה כו' כיון
כיון שהחזיק כו'. ר' חייא
קנין גמור. תוס' ב"ק ע. עיין
בר אבין אמר לה ואינה מן
בתוס' כתובות (שם) מה
מפרש טעמא: בחליפין. בקנין
תנן אמר ליה איסמייה אמר ליה לא תיתרגם
שאינו קונה ע"י כך וי"ל דס"ד דלא
❖
נקנה השטר.
המשנה (שם).
הדין אם מת המרשה.
סודר: אגב אסיפא. סף ביתו
נתרצה לו עד שיחזיק ומ"מ מילי
מתניתיך באדוקין בו: מכר את הצמד לא
כגון שאמר לו זה קני קרקע
י
בחזקה והשטר עמה (שם)
נינהו כיון דקני ע"י מה שנתרצה:
מקרקע כדי שיביאם לו והיינו
מכר את הבקר וכו': היכי דמי אילימא דקרו
רב פפא הוו ליה תריסר אלפי
מסקנא דמילתא דרב הונא
רבינו גרשום
הרשאה ואילו לא אקנינהו ניהליה
היא, אם קדם מוכר וכתב לו
לצימדא צימדא ולבקר בקר פשיטא צימדא
זוזי. לפי ספרים דגרסי בהגוזל
לא הוו יהבי ליה דלא ליחייבו
את השטר ואח"כ מכר לזה
כאותה ששנינו. כיון שנתן
זבין ליה בקר לא זבין ליה ואלא דקרו ליה נמי
את השדה, כיון שהחזיק
זה הלוקח המעות והחזיק
(ב"ק דף קד: ושם) דהוה מסיק קשה
באונסא דאורחא כדאמר בב"ק [קד:]:
הלוקח בשדה נקנה לו השטר
בשדה אע"ג דעדיין לא בא
לבקר צימדא כוליה זבין ליה $ לא צריכא
כ
נפק לאפיה. מרוב שמחת מעותיו
דהיכי קנינהו ניהליה ואנן נמי היכי
בכל מקום שהוא, דאין אדם
השטר לידו נקנה לו השטר.
יכול לעכבו, דלדעת כן מכר
באתרא דקרו ליה לצימדא צימדא ולבקר
אלמא דמילי במילי השטר
שהביא: עד תווך. מקום במסכת
כתבינן הרשאה אמלוה הא אמר בפ'
לו את השדה שיזכה הלוקח
קונה בלא מסירה: ומשני
בקר ואיכא נמי דקרו לבקר צימדא ר' יהודה
מי שמת (לקמן דף קנב.) מתנת שכיב
נדה (דף לג:) וכך שמו. ולאשמועינן
בשטר הנכתב לו לשמו,
האי דקני השטר אגב ארעא
וכשהחזיק בשדה נקנה לו
שאני הואיל דהחזיק בקרקע
מרע שכתב בה קנין ארכבה אתרי
אתא דמשום קנין זה מסרו לו
סבר הדמים מודיעין ורבנן סברי אין הדמים
. נקנין
השטר (לקמן קנא.)
דהא מטבע וכו' אבל
ריכשי כו' הרי היא כמתנת שכיב מרע
המעות דכיון דנפק לאפיה שמעינן
ראיה ואי אין הדמים ראיה ליהוי ביטול מקח
עם נכסים שיש להן
בעלמא לא קני בלא מסירה:
אחריות. אם מכר מטלטלין
אגב אסיפא דביתיה. אגב
דהביא המעות: העבדים.
שאם אמר הלואתו לפלוני הלואתו
וכי
עם קרקע, כיון שקנה לוקח
חצירו שהיא לסוף ביתו: כי
לפלוני משמע דבריא לא מצי למיקני
המשמרים והמנהיגים הספינה:
את הקרקע באחד משלשה
אתא. רב שמואל: נפק רב
המרצופין. שקין גדולים שבהן משימין הפרקמטיא אשר בספינה:
קנינים נקנים מטלטלין עמה
הלואה אפי' בקנין דהתם בקנין איירי וליכא למימר דהתם מיירי בהלואת
פפא לאפיה עד תווך. כלומר
ב
(קדושין כו. וכעי"ז ב"ק יב.).
עד אותו מקום מרוב שמחה
עיסקא דבגווה. פרקמטיא שבה: מתני' קרון. עגלה: הפרדות.
מטבע שאינו נקנה בחליפין דא"כ בחנם נקט הלואה דהוה ליה למימר
שהביא לו מעותיו: פיסקא
אקנינהו ניהליה לרב
מטבעותי לפלוני ועוד דאמרי' התם (דף קמח.) למימרא דסבר רב נחמן
המושכות בקרון. ובשאין אדוקין בו מיירי כדמפרש בגמ'. דרך פרדות
שמואל. שהיה הולך לשם
העבדים. המשמרים את
כדי שיביאם לו, שאילו לא
הספינה: ולא אתהמרצופין.
לקרון וצמד לבקר וכלים לחמור: צמד. הוא העול וכלי העגלה קטנה
מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע דליתא כו' והאמר רב נחמן
הקנה לו לא היה נותנם לו מי
שנושאים בהם הפרקמטיא
והעגלה עצמה המחברין את השוורים יחד: לא מכר את הצמד.
שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' ומשני הואיל ויורש יורשה אי
שהפקדון אצלו, שאם יאבדו
מספינה ליבשה: אנתיקי
בדרך יחזור רב פפא ויתבעם
עיסקא דבגוה. פרקמטיא:
נמי במעמד שלשתן הוה ליה למימר דאיתא בבריא אפילו בהלואה
דברי הכל היא $ אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא
פיסקא מכר את הקרון.
. אסיפא
לו (ב"מ מו.)
דמטבע אגב קרקע ואור"ת דתקנת חכמים היא לענין הרשאה שיוכל
דלרבי יהודה זימנין מכר זימנין לא מכר ולרבנן לעולם לא מכר:
דביתא. מפתן ביתו דמחובר
העגלה סתם: לא מכר את
לקרקע הוא וכקרקע הוא, כך
הפרדות. שמושכין את
אין הדמים ראיה. אלא במתנה ביקש ליתן לו המותר. אי נמי ליהוי
לעשות שליח אפילו בהרשאת מלוה אע"ג דאין יכול להקנותה :
ג
שמעתי. ל"א סיפא דביתא,
הקרון משום דלא שייכי
מקח טעות כדאמרינן בגמרא ויחזיר לו מעותיו ויטול צמדו:
וכי
סוף בית, הקנה לו זוית אחת
לקרון. דרך פרדות למשוך
גמ' איסמייה. מקמי מתניתין: תתרגם מתניתא בשאדוקין בו. שקשורין ביחד בשעת המכירה הלכך הכל מכר ומתניתין בשאין
(ב"ק קד:) שהקנה לו בסודר
קרונות ודרך שוורים
קרקע כניסת ביתו ואגבו
לחרוש ודרך חמור למשוי
אדוקין: היכי דמי. דמיפלגי רבי יהודה ורבנן: אילימא דקרו ליה. באותה העיר לצימדא צימדא. העול קורין אותו באותה העיר צמד
הקנה לו המעות בתורת
ודרך סוס לרכיבה: א"ל
ולא השוורים: ולבקר. קורין בקר ולא צמד: הכי גרסינן צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה. ואמאי קאמר רבי יהודה דדמים
הרשאה המפורשת בב"ק (ע.)
איסמי. מקמי מתני': א"ל
אי נמי הלך והחזיק הקרקע
תתרגם מתניתך. בקשורין
מודיעין שמכר את הבקר והלא בקר אינו בכלל צמד כלל דנימא לשון שלו כך הוא שקרא גם לבקר צמד ואפילו בשאדוקין בו
והקנה לו המעות כל מקום
הפרדות בקרון בשעת
נמי לא קני דהא לא מפלגינן בין אדוקין לשאינן אדוקין כדמפלגינן גבי קרון ופרדות ולקמיה בשמעתין [עח:] נמי אמרינן דמתניתין
שהן (לקמן קנ:). נפק
מכירה מש"ה מכר הפרדות.
לאפיה. הלך לקראתו, עד
אבל במתני' לא היו אדוקין
מילי מילי קתני: הכי גרסינן ואלא דקרו ליה נמי לבקר צמד כולה זבין ליה. דכי האי גוונא גרסינן גבי המוכר בית לחבירו
תווך. שם מקום (ב"ק קד:
בו: מכר את הצמד סתם לא
בבירה גדולה בפרק המוכר את הבית (לעיל דף סא:): כולה זבין ליה. ואמאי אמרי רבנן אין הדמים ראיה הא ודאי כיון דכולי
וב"מ מו.) שהיה שמח שהביא
מכר את הבקר. דהואיל דלא
לו מעותיו (ב"ק קד:) ויש
פירש. צמד היינו העול
עלמא קורין גם לבקר צמד וגם הדמים מודיעין עליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו ומדלא פירש אמרינן שמכר
מפרשים חצי הדרך ומפרשין
שמעמידין בו את השוורים:
הכל: ה"ג לא צריכא באתרא דאיכא דקרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא דקרו נמי לבקר צמד. והשתא מספקא לן בהאי גברא מהי
נמי שלא יחזיק בהן לעצמו,
ר' יהודה אומר וכו' וחכ"א
ולא היא, דכיון דכתב
אין הדמים ראיה. שמא
מינייהו הוא אם קרא לבקר צמד אם לאו: רבי יהודה סבר הדמים מודיעין. שהוא מן הקורין לבקר צמד ובקר מכר עם הצמד:
בהרשאה וכל מאן דמתעני
במתנה רצה ליתנם לו:
ורבנן סברי. כיון דיש קורין לבקר בקר ולא קרו ליה צמד לא אמרינן הדמים מודיעין דדלמא האי מינייהו הוא ולא מכר את הבקר דיד
ליה מן דינא קבלתי בין לזכות
ואיכא דקרו נמי לבקר
לוקח על התחתונה דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא אמרינן דמים מודיעין אבל היכא דכל בני העיר קורין לבקר צמד כיון דפשיטא
בין לחובה, מינה שמעינן
צימדא. ומש"ה קאמרי רבנן
דשליח שוויה, הכי מפרש
הואיל דאיכא דוכתא דקרו
לן דהאי גברא רגיל לקרות גם לבקר צמד וגם דמים הרבה יש כולה זבין ליה: ואי אין הדמים ראיה. כלומר נהי נמי דאין הדמים
בב"ק שם (לקמן קנ:). את
לצימדא צימדא ולבקר בקר
ראיה ומכר את הצמד לא מכר את הבקר דמשמע אבל הצמד מכור ואמאי ליהוי ביטול מקח שיבטל המקח ויחזיר לו דמיו ויטול צמדו
הצמד. העול שהוא מוטל על
לא מכר את הבקר הואיל
שני השוורים ומצמידם (ב"מ
דלא פירש אע"ג דאיכא
כדין כל אונאה יתר משתות דבטל המקח בפרק הזהב (ב"מ דף מט:)
ובשתות מצומצם אמרינן קנה ומחזיר אונאה ובפחות הויא מחילה:
. הדבר ידוע. שאין צמד
דקרו לבקר צימדא: ור'
מ:)
ה"ג נמכר במאתים זוז, אלא כמות
יהודה אומר הדמים
שהוא עם הבקר מכרו לו (שם). אין הדמים ראיה. אע"ג דלא שוה כולי האי, אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים, ור"י לית ליה שיהא
מודיעין. אע"ג דלא אמר הוו מכורין: ולרבנן אם אין הדמים מודיעין היכי הוה המקח קיים והא אית ביה כמה וכמה אונאה מכל
מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש (שם). איסמייה. אסיר ברייתא זו מגירסתי (ב"מ כז.).
וכל ובדין הוי דיבטל כולו מקח דיותר משתות הוי אונאה ובטול מקח דהדבר ידוע שאין הצמד שוה מאתים: