עח: המוכר את הספינה פרק חמישי
בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מילתא אחריתי קאמר. אינהו איירו בשאין עודן עליו אבל בעודן עליו דברי הכל מכור ואתא ר' יהודה לאפלוגי אדוקיא דידהו דאפי' בעודן
כה א מיי' פכ"ז מהל'
א) לעיל עז:, ב) [שם], ג) לעיל
מכירה הל' ז סמג עשין
סז: [ע"ש ועי' תוס' לעיל
עליו פעמים שאין מכורין: ואמר רב פפא עיסקא. דאית בה מיקרי אנתיקי אבל עיסקא דחוץ לספינה לא מיקריא אנתיקי הלכך
סה: ד"ה מחוורתא], ד) [לעיל
פב טוש"ע ח"מ סי' רכ
על כרחך בעודן עליו מיירי וא"נ כל פרקמטיאות מיקרי אנתיקי מיהו מתני' לא איצטריך למיתני דלא מכר אלא עיסקא דבגוה אבל
סח.], ה) [לעיל סה:], ו) [לעיל
סעיף יא:
כו ב מיי' שם הלכה י
עג.], ז) [לקמן עט:], ח) [צ"ל
עיסקא דלבראי מינה מימר בעי בתמיה: מילי מילי קתני. חדא בעודן עליו וחדא בשאין עודן עליו שהכל הולך אחר מנהגו של
בר נחמני], ט) [צ"ל יונתן],
טוש"ע שם סעיף טז
עולם יש דבר שהוא בכלל חבירו
י) [אבות פ"ב מ"א], כ) [לעיל
וע"ש שהוא היפך המשנה
כולהו סבירא להו. לאו ממש מלתא אחריתי קאמר א"ל רבינא לרב אשי
בעודן עליו ויש דבר שאין בכללו אפי'
בדין בור:
י: ע"ש ע"ז יח: ע"ש ועי'
כז ג ד מיי' הלכה שם
עוד סוטה ד:], ל) [לעיל סז:
בעודן עליו: כולהו סבירא להו כו'.
אמרו דבר אחד דאין
ת"ש מכר את הקרון לא מכר את הפרדות
סח.], מ) בדפו"י ובאבא שאול,
טוש"ע שם סעיף יז:
א)
כח ה מיי' שם הל' ז
לאו משום דכולהו סבירא להו כי הדדי
נ) [פ"ג ה"ו], ס) בס"א: שבו,
דבריהם שוין אלא כלומר בשיטה
ותני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי
❖ פ)
ע) בס"א: המינין, פ) [צ"ל
טוש"ע שם סעיף יא:
דהאי לית ליה סברא דהאי דלמר הא
אחת הן וכי האי גוונא איתא
א
חמישי דף נא: ושם], צ) [וע"ע
אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות וא"ל
❖
מילתא בטל לגבי דהך ולמר אידך
ביבמות פרק (שלישי) (דף ל) כולהו
תוס' סוכה ז: ד"ה כולהו],
סבירא להו מאמר קונה קנין גמורצ) ב: והא אנן לא מכר תנן וא"ל איסמייה וא"ל לא
רבינו גרשום
מילתא בטל לגבי אידך ומיהו בחדא
תתרגם מתניתך באדוקים בו מכלל דמתני'
שיטה הולכין שמוסיפין מכירת
מועלין
טעמא דנפשיה מפרש אבל
תורה אור השלם
בשאין אדוקים בו ומדרישא בשאין עודן עליו סיפא נמי בשאין עודן עליו
אכתי אימא דנחום ורבנן
תשמישין טפי מרבנן דידהו חוץ מר"מ
1 עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים
אפי' באין עודן עליו
אדרבה אימא רישא אבל לא מכר לא את העבדים ולא את האנתיקי ואמרינן
לבדו דס"ל דכולהו מכורין שהרי אמר
פליגי: תתרגם מתני'. דמכר
בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן
כל תשמישי כרם ומשום הכי לא
את הפרדות כשאדוקים בו
עִיר סִיחוֹן: במדבר כא כז
ב) מאי אנתיקי אמר רב פפא עיסקא דבגוה ומדרישא בעודן עליו סיפא נמי
2 כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן
בקרון. ומתני' דקתני דלא
קאמר אביי אמרו דבר אחד. ובכל
בעודן עליו אלא תנא מילי מילי קתני [סימן זגם נסן] אמר אביי ר"א ורשב"ג
מכר את הפרדות בשאין
לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה
מקום שאמר אביי אמרו דבר אחד
אדוקין בו דהיינו בשאין
עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת
ור' מאיר ורבי נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו כי מזבין איניש
עודן עליו: ומדרישא הוא
במדבר כא כח
אַרְנֹן:
בגמ' כן צריך לפרש: דר"א ור"ש
3 וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד
בשאין עודן עליו סיפא
מידי איהו וכל תשמישתיה מזבין ר"א דתנן ג) ר"א אומר המוכר את בית הבד
בהמוכר את הבית ל): ה"ג דתניא ר"מ
נמי מכר את החמור מכר
דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר
❖
מכר את הקורה רשב"ג דתנן רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את
את כליו בשאין עודן עליו
עַד מֵידְבָא: במדבר כא ל
ד)
אומר מכר את הכרם כו'. דלא תנן
ושמעת מהכא א) ולטעמך
הסנטר ר' מאיר דתניא ה) ר' מאיר אומר מכר את הכרם מכר תשמישי הכרם
לה במתני' מ)וכאבא שאול אשכחן לה
וכו'. עיסקא דבגווה היינו
בעודן עליו: סיפא נמי.
רבי נתן וסומכוס ביצית ודוגית נחום המדי הא דאמרן: רבי יהודה אומר
הגהות הב"ח
בתוספתא נ): ר' נתן וסומכוס בריש
ו)
דפרדות בעודן עליו. והא
פירקא: אמר רבא. כשאמר חמורך זו
פעמים מכורין וכו': מאי שנא חמורך זו ומאי שנא חמורך הוא אמר רבא
(א) גמ' עד דיבון אמור לו
לא מצית למימר דהא
❖
רשע המתן:
ודאי יודע הוא שחמור זה שלו הוא
תרצינן סיפא דבפרדות באין
חמורך זו ידע דחמרא דידיה הוא והאי דקא א"ל זו משום כליו קא"ל חמורך
אדוקין בו אלמא לא
והכי ה"ל למימר מכור לי חמורך דהא
הוא דלא ידע דחמרא דידיה הוא והכי קא"ל חמורך הוא שתמכרנה לי:
מצית לתרוצי כולה מתני'
ליכא קמיה שני חמורים שיאמר את
בשאין עודן עליו ולא
מתני' המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה
מוסף רש"י
א
בעודן עליו דתנא מילי
זה מכור לי והלכך האי דקאמר זה
מכר את הקרון. עגלה,
מילי קתני דגבי ספינה
במכר אשפה מכר זבלה ז)מכר בור מכר מימיה גמכר כוורת מכר דבורים דמכר
משום כליו כלומר חמור זה כמות
לא מכר את הפרדות.
אע"ג [דעודן] עליו לא
שובך מכר יונים: גמ' היכי דמי אי דאמר ליה היא ובנה אפילו פרה ובנה
המושכות בקרון (לעיל עז:).
מכר האנתיקי משום דלא
שהוא: חמורך הוא. משמע לשון
איסמייה. אסיר ברייתא זו
שייך כלל לספינה. ולגבי
נמי אי דלא א"ל היא ובנה אפילו חמור נמי לא אמר רב פפא דאמר ליה
שאילה אמר לו אם חמורך הוא
ה
מגירסתי (ב"מ כז.). עיסקא
פרדות מש"ה לא מכר
דבגוה. פרקמטיא שבה
דאין עודן עליו הא עודן
חמור מניקה ופרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה
ותמכרהו לי הלכך לא מכר את כליו
המוכר את
(לעיל עז:).
עליו מכר משום דשייכי
דס"ל לר' יהודה דהמוכר את החמור
בעי לה אלא חמור מאי קא"ל ש"מ היא ובנה קאמר ליה ואמאי קרי ליה סיח
בית הבד. בית שהבד בו
לקרון. ולגבי חמור אע"ג
ואותו בית לתשמיש בד לבדו
דעודן עליו לא מכר משום
סתם לא מכר את כליו אפי' בעודן
שמהלך אחר סיחה נאה א"ר שמואל בר נחמן א"ר יוחנן מאי דכתיב על כן
ח)
ט)
1
עשוי, מכר את הקורה.
דסתם חמור לרכיבה עומד
עליו: מתני' המוכר את החמור.
כדמפרש טעמא בגמרא,
ולא למשוי. ונחום המדי
יאמרו המושלים וגו' המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון בואו ונחשב
סתם: סיח. בנו של חמור קרוי סיח:
דהיינו עיקר בית הבד (לעיל
סבר הואיל דעודן עליו
חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה תבנה
סז:). מכר את הסנטר.
מכר: איהו וכל תשמישתיה
י)
לא מכר בנה. בגמרא מפרש מאי
בגמ' מפרש (לעיל סח.).
זבין. אי עודן עליו: ר'
ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא עיר סיחון אם
שנא פרה מחמור: מכר אשפתו.
מכר תשמישי הכרם. כגון
נתן וסומכוס ביצית ודוגית.
קנים שבכרם שהן לצרכה
משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה מה כתיב אחריו 2 כי אש
כדקתני בריש פירקין דהיינו
מקום עמוק ג' או גבוה שלשה שרגיל
. ביצית ודוגית.
תשמישי הספינה: נחום
(לעיל סה:)
יצאה מחשבון וגו' תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין ולהבה
לתת שם זבל בהמותיו: בור. של
היינו ספינה קטנה שקושרין
המדי כדאמרן. מכר חמור
לספינה גדולה וכשרוצין
מכר כליו שק ודיסקא
מים מכונסין: מכר כוורת מכר
מקרית סיחון מקרית צדיקים שנקראו שיחין אכלה ער מואב זה המהלך אחר
לעלות ליבשה נכנסין באותה
וכומני דהיינו תשמישתיה:
דבורים. דכל הני דקחשיב בטילי
יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח דאמר
קטנה מהגדולה, שהגדולה
אמר רבא. מש"ה להיכא
אינה יכולה להתקרב אל שפת
דאמר ליה חמורך זה
להני דקביעי אבל מכר זבלו לא מכר
מר כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם ונירם אמר רשע אין רם אבד
כ)
3
הים מפני עומקה, קוקיי"ט
קנה כליו שעליו בסתמא
אשפתו מכר מימיו לא מכר בורו וכן
בלע"ז, ויש לועזים בוצא קרוב
דודאי ידיע להאי גברא
חשבון אבד חשבונו של עולם עד דיבון (א) אמר הקב"ה המתן עד שיבא דין ונשים
❖
לשון העברי (לעיל עג.).
כולן ומילתא דפשיטא היא ולא
דהאי חמור דמוכר והאי
עד
דאמר ליה זה לטפויי
אצטריך למיתני: מכר יונים. שובכו ס)
מלתא קאתי משום כליו
ושבאים לתוכו: גמ' היכי דמי. הך מכירה דחמור ופרה דבחמור מכר סיח ובפרה לא מכר בנה: ואי דלא א"ל היא ובנה. והלכך לא
קאמר ודאי מכרו. אבל
מוסף תוספות
להיכא דאמר ליה חמורך
מכר את בנה דס"ל להאי תנא דאין הבן נמכר בכלל האם משום דגופין מחולקין הן ואפשר לבן להיות בלא האם אפילו חמור נמי לא
א. [ד]הני תנאי איכא
הוא. כלומר מישאל קא
ימכר סיח בכלל חמור: אמר רב פפא. כל היכא דזבין חמור ופרה פשיטא ליה לתנא דמתני' דאין הבנים מכורין והכא במאי
דטפי טפי מחבריה דהא
שאיל ליה אם חמורך
רשב"ג סבר סנטר מכור
הוא זה ותוכל למכור
עסקינן דא"ל חמור מניקה ופרה מניקה והלכך בשלמא פרה בדין הוא דלא מכר בנה כדין המוכר פרה סתם דהאי דאמר ליה מניקה
ואע"ג דגברא הוא וליכא
לי משום דלא ידע אי
לאו לטפויי בנה קאתי אלא לחלבה קאמר דאי לא ליהוי לה חלב ליהוי מקח טעות הלכך מסתמא אין בנה מכור עד שיפרש: אלא
חד מהני תנאי דס"ל הכי
דידיה הוא והכי קאמר
דלא שמעינן להו דמטפו
ליה חמורך הוא שתמכרנו
חמור. שאין צורך לחלבה האי דא"ל מניקה שיש לה ולד קאמר ועם הולד מוכרה לו וכמאן דפריש בהדיא היא ובנה דמי: שמהלך אחר
כולי האי, אלא מיהו
לי ולא לטפויי מלתא
סיחה נאה. בקריאה בנחת וברמיזה הולך למקום שהאדם חפץ אבל זקן צריך מרדע: אמר שמואל בר נחמן כו'. משום דמיירי לקמיה
כולהו שייכי בהדדי דכל
קאתי ומש"ה לא מכר
לו כליו: פיסקא המוכר
בסיח נקט לה: מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים וגו'. פשטיה דקרא מיירי שכשנלחם סיחון במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו
חד מינייהו מטפי במכירה
טפי מדרבנן. רמב"ן.
את החמור. סתם: את
מידו נתנבאו בלעם וחביריו שינצח סיחון למואב ומיהו פרשה יתירה היא דמה צריך ליכתב זה אם להשמיענו דעמון ומואב טיהרו
ב. עיין בתוס' יבמות
הסיח. זהו בנה. לבנים של
❖
בסיחון הרי כבר כתיב [במדבר כא] והוא נלחם במלך מואב הראשון ואין צריך יותר הלכך לדרשה כתבה משה רבינו: המושלים ביצרן. צדיקים
נא: ד"ה כולהו.
חמור קרי להו סייחין:
אפי' פרה ובנה נמי. מכרה
כדכתיב ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז) צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כג): הפסד מצוה. שמתבטל מריוח בשביל שעוסק
לו היא ובנה: בשלמא
במצוה או נתן צדקה ומחסר ממונו כנגד שכרה המרובה לעתיד: ושכר עבירה.
שלא להשתכר בעבירה עכשיו כנגד הפסדה שיפסיד
פרה איכא למימר. להכי
רבינו גרשום (המשך)
קאמר מניקה דלחלבה
יותר לעתיד: אם אתה עושה כן. לחשוב הפסד כנגד שכר: כעיר זה. שמתפתה ביצרו ובדברי האפיקורסים ע) ואינו מושל ביצרו: תצא
בעי לה. לצורך אכילת
שכר הוה מרובה ושכר
אש מן המחשבים.
הצדיקים ותאכל את שאינם מחשבים כדאמרינן בפירקין לעיל (דף עה.) [כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו] חופתו
החלב ולא משום דמוכר
עבירה שנהנה בה בעוה"ז
לו את בנה. אבל גבי
חושב בלבו שאותו שכר
של קטן מחופתו של חבירו הגדול ממנו: שנקראו שיחין. אילנות כדכתיב (תהלים צב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה וכתיב והוא
חמור כי אמר ליה חמורה
הנאה מפסידו לעוה"ב: עיר
עומד בין ההדסים (זכריה א) ואמר ר' יוחנן (סנהדרין דף צג.) אין הדסים אלא הצדיקים כדכתיב [אסתר ב] ויהי אומן את הדסה וכתיב (שיר ז) אמרתי אעלה
מניקה ליכא למימר הכי
סיחון. משמע הכי אם אדם
לחלב דאי לא דלסיח
הולך אחרי יצרו הרע כעייר
בתמר וגו' ואמור רבנן (סנהדרין דף צג.) אני אמרתי אעלה בתמר ולא עלתה בידי אלא סנסן ומנו חנניה מישאל ועזריה. תחת אחד השיחים
קאמר ליה דמניקה היא
זה המהלך אחר סיחה נאה:
(בראשית כא) מתרגמינן תחות חד מן אילניא וכתיב נמי וכל שיח השדה טרם (שם ב) ומתרגמינן וכל אילני חקלא: ער מואב. כעיר שמהלך
לחלבה לא קבעי לה מיניה
מה כתיב אחריו כי אש
אחר תאוותו: ואכלה נמי האש גסי הרוח המגביהין דעתן כבמות ארנון הללו: בעלי במות. בעלי גסות דאמר מר כל המגיס דעתו כו'
דאינו ראוי לאכילה ומש"ה
יצאה מחשבון. תצא אש מן
בנה זבין: שמהלך אחר
אותן המחשבין הפסד מצוה
בפ"ק דע"ז (דף יח: ע"ש) אמר ר"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר [משלי כא] זד יהיר לץ שמו וגו' וכל המתייהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר
סיחה נאה. שאם משורר
כנגד שכרה וכו': שנקראו
יום עברה היום ההוא: אבד חשבונו של עולם. כלומר לית דין ולית דיין:
לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר
אדם לפניו הולך אחריו
שיחין. כלומר אילנות.
[צפניה א]
ברצון: אלו המושלים
(כלומר) [כדכתיב] תחת
עד אחד השיחים: וצדיקים.
ביצרן. שכופין את יצרן:
הפסד מצוה. שאם עוסק במצוה ומתבטל מלהרויח וחושב אותו הפסד כנגד אותו שכר שמתקן לו לעוה"ב בשביל המצוה ואותו
נקראו אילנות כדכתיב צדיק כתמר יפרח: אכלה ער מואב. אכלה אש אותו בן אדם שמהלך אחר יצרו כעייר זה שמהלך אחר סיחה
נאה ושולט יצרו עליו שאינו יכול לכובשו ואינו יכול לשלוט עליו: מואב. כמו אב השולט על הבן: אלו גסי הרוח. המרימין דעתן
עליהן כבמות ארנון הללו. ומהאי קרא ב) לא איתפרש לי אי נדרש מהאי קרא. מהאי קרא דנופל בגיהנם: אין רם. כלומר שכינה
א) נראה דצ"ל ושמעת מהכא דבאין עודן עליו מחלוקת. ב) נראה דצ"ל ולא אתפרש לי אם נדרש נמי מהאי קרא דנופל בגיהנם.
קאמר: אבד חשבונו של עולם. שלא נתבע חטאתם: עד דיבון. כלומר אמור לו לרשע המתן עד שיבוא יום הדין: ונשים. כמו אש: