המוכר את הספינה פרק
חמישי בבא בתרא עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מועלין
בו. פי' בקונט' שיש מעילה במה שהניח חפציו בבור ואין
עד נופח. כלומר אש שמנופח מעצמו כדכתיב תאכלהו אש לא נופח
כט א מיי' פ"ה מהל'
א) מעילה יג. ע"ש, ב) צ"ל
❖
נמכר במקומו ביוקר. דק"ס,
מעילה הלכה א:
(איוב כ): שתדאיב נשמתן. כמו ודאבון נפש (דברים כח) ולאדיב
נראה לר"ת דאמר בהשולח (גיטין דף לט.) ובפרק קמא
ל ב ג ד ה מיי' שם הלכה
❖
[את] נפשך (שמואל א ב): עד דעבד.
קודשא בריך הוא מאי דבעי
דסנהדרין (דף טו. ושם) דהמקדיש עבדו אין מועלין בשערו משום
ו:
למיעבד לרשעים לעולם הבא דאילו
בעולם הזה דרכם צלחה כדי
דאיתקש לקרקעות אלמא דאין מעילה במחובר א ואמר נמי בפרק ולד
תורה אור השלם
לטרדם לעולם הבא. עד דריש ליה
חטאת (מעילה דף יג. ושם ד"ה ומועלין
1 וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם
רבינו גרשום
עד דעבד ומידבא דריש ליה מאי
בהן) הדש קלעילין בשדה הקדש מעל
עד נפח עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח
מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ
שאינה צריכה ניפוח. זו
תֹּאכְלֵם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ
בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם: דבעי ובלשון קצר: מהאש יצאו. מן
ואמר שמע מינה אבק מעלי לה משמע
עד מידבא עד שתדאיב נשמתן ואמרי לה
אש של גיהנם: עד דעבד.
התורה פירשו דכתיב (ירמיה כג) הלא
דוקא אבק שנתלש כבר אבל מחמת
האש: מאי דבעי. שאין
יחזקאל טו ז
עד דעביד מאי דבעי אמר רב יהודה אמר
2 אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל
מי שיכבנה: מהאש יצאו.
השדה לא מעל כיון שהוא מחובר
כה דברי כאש וכתיב (דברים לג)
רב כל הפורש מדברי תורה אש אוכלתו
מאש של תורה יצאו
בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ:
ואר"ת דשייכא מעילה בבור כגון
מימינו אש דת למו ופסוק הוא בירמיהו:
כדכתיב מימינו אש דת
משלי כא טז
שנאמר ונתתי [את] פני בהם מהאש יצאו
1
3 וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם
למו: והאש. של גיהנם
רפאים בעמקי שאול. כפל לשון הוא:
שעקר חוליא מן הבור ונהנה ממנה ב:
תאכלם: מדרך השכל.
ואין מועלין במה שבתוכו. דלא
והאש תאכלם כי אתא רב דימי א"ר יונתן
בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:
❖
תנן התם. במס' מעילה פ"ג: כל
ג
מן התורה: פיסקא מכר
משלי ט יח
כל הפורש עצמו מד"ת נופל בגיהנם שנאמר
אשפה. מקום עמוק ג"ט
הראוי למזבח ולא לבדק הבית. כגון
אמרינן שיקנה חצר הקדש
שמתאספים לשם הזבל:
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים
שור וכשב ועז תמימים דהמתפיס
כמו שקונה חצר הדיוט דחצר משום
2
תנן התם. במס' מעילה:
הגהות הב"ח
תמימים לבדק הבית עובר בעשה
יד איתרבאי ולא מצינו יד להקדש:
ינוח ואין רפאים אלא גיהנם שנאמר ולא
הקדיש בור מלא מים. ראוי
3
דברי רבי יהודה. ל"ג שאינו
(א) רשב"ם ד"ה אשפות
לבדק הבית כדי לעשות
וכן תורים ובני יונה סולת ולבונה
ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה:
מלאות זבל אינן ראוי' לא
חומר לתקון הבית ולא
ויין ושמן כל הנך גופן ראוי למזבח
בסדר המשנה במסכת
למזבח: (ב) ד"ה אין מועלין
למזבח דלא קא עביד
מכר אשפה מכר זבלה וכו': תנן
התם
א)
וכו' דמ"מ אין ממשות
נסוך המים כי אם ממי
ואינו ראוי לכבשן בבנין: לבדק
מעילה (דף יג.) והא דקתני רבי
❖
א כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית לבדק
דהקדש:
שילוח דנובעין הן. ולא
הבית ולא למזבח.
כגון זהב וכסף
בברייתא נראין דברי רבי יהודה
מדיחין בשר המזבח אלא
הבית ולא למזבח לא למזבח ולא
לבדק
מאמת המים שהיה בעזרה:
ואבנים יקרות וכיוצא בהן: לא לזה
יודע היה רבי דרבי יהודה היא:
אשפה מלאה זבל. לא
הבית מועלין בהן ובמה שבתוכן כיצד
מוסף רש"י
בשלמא
נראין דברי ר' יהודה
ולא לזה. כגון חלב גבינה מורייס
חזי לבדק הבית דלא חזי
הקדיש בור מלאה מים אשפות מלאות זבל
בור מלאה מים. ראוי לבדק
לתקען בבנין במקום אבן
בבור ושובך כו'. אין
אשפה עשבים וכיוצא בהן. וכל הני
הבית לעשות בו טיט, ולא
ולא למזבח: שובך מלא
שובך מלא יונים שדה מלאה עשבים אילן
דקתני ראשון ראשון חשוב דקדשי
להקשות אמאי בשלמא הוא דקאמר
למזבח, ולניסוך המים נמי
יונים. ראוי למזבח לקרבן
נשוי פירות מועלין בהן ובמה שבתוכן אבל
לא חזי, שלא היו מנסכין
מזבח חשיבי מקדשי בדק הבית וקדשי
נראין מכלל דר' יוסי פליג עליה בבור
עולה ולא לבדק הבית.
אלא ממי השילוח שהן מים
דלא חזי לשקועי בבנין:
בדק הבית חשיבי מקדשי דמים שאין
ושובך ורבי יוסי לא פליג אלא בשדה
הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים אשפה
חיים (מעילה יג.). אשפות
אילן מלא פירות. לא חזין
ראוין גופן לא למזבח ולא לבדק הבית
ואילן דודאי נראין דברי רבי יהודה
מלאות זבל. היא עצמה
הפירות לתקען בבנין ולא
ואחר כך נתמלאה זבל שובך ואח"כ נתמלא
אינה ראויה לא למזבח ולא
למזבח דבכורים לא היו
אלא לימכר וליקח בדמיהן צרכי מזבח
בבור ושובך ניחא דמצי לפרש שאף ר'
יונים אילן ואחר כך נשא פירות שדה ואחר כך
. אילן
לבדק הבית (שם)
קרבין כלום על המזבח כי
או בדק הבית הכל כמו שפירש בשעה
יוסי לא נחלק אלא בשדה ואילן אבל
מלא פירות. אמר לי רבי
אם לפני המזבח דכתיב
נתמלאה עשבים מועלין בהן ואין מועלין במה
דהאי אילן הוא גפן וראוי
והנחתו לפני מזבח ה'
שהקדיש הלכך לא זו אף זו קתני
נראין דברי רבי יוסי בשדה ואילן
למזבח ולניסוך היין ואינו
וגו' וכהן הוה אכיל להו.
שבתוכן דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר
אי אפשר לקיים אם לא נמחק נראין:
דלא מיבעי' הנך קמאי דחמירי דמועלין
ראוי לבדק הבית לפי שעצי
וה"נ שדה מלאה עשבים
הכי קאמר נראין דברי רבי יהודה
המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן
גפן דקין הן ואינן ראויין
לא חזיא לא לבדק הבית
במה שבתוכן אלא אפילו הנך בתראי
לשום בנין, ובבכורים לא
ולא למזבח. ואם הקדיש
ובגידוליהם מפני שהן גידולי הקדש תניא כו'. ואיצטריך רבי לאשמועי' דלא
מועלין נמי במה שבתוכן: בור מלא
מיתוקמא שהרי אינם קרבין
מכל הני כלום מועלין
אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בבור ושובך
לגבי המזבח (שם). שדה
מים. כשהקדיש לא הזכיר אלא את
בהן ובמה שבתוכן הואיל
נימא לדבריו דר' יהודה קאמר ליה:
ב
מלאה עשבים. אינה ראויה
דאקדיש להו בכה"ג מלאין.
הבור: מים. ראויין לבדק הבית
ודברי ר' יוסי בשדה ואילן האי מאי בשלמא
ואי אבל הקדיש בור ואח"כ
ג
לא למזבח ולא לבדק הבית
(שם). ואין מועלין במה
לעשות טיט ולא למזבח דמים מכונסין
נתמלא מים וכו' מועלין
נראין דברי ר' יהודה בבור ושובך מכלל דפליג
אשדה ואילן אלא נראין דברי
שבתוכן. דבור ונתמלא מים
בהם ואין מועלין במה
פסולין לניסוך המים וגם אין מדיחין
רבי יוסי בשדה ואילן מכלל דפליג בבור ושובך והא רבי יוסי שדה ואילן
וכל הני הוו גידולין (שם). ר'
שבתוכן משום דבשעה
בשר הקרבנות אלא מאמת המים
יוסי אומר כו'. לא פליג
שהקדיש ליתנייהו כל הני:
קאמר וכי תימא לדבריו דרבי יהודה קאמר והתניא אמר רבי יוסי אין אני
אלא אהנך תרתי, דת"ק אמר
ר' יוסי אומר המקדיש
שבעזרה: אשפות מלאות זבל. (א)
אין מועלין בשבח הקדש במה
רואה דברי של ר' יהודה בשדה ואילן מפני שהן גידולי הקדש בשדה
את השדה ואת האילן
שובך
לא למזבח ולא לבדק הבית:
שהשביחו לאחר שהוקדשו,
מועלין בהן ובגידוליהן
ואילן הוא דאינו רואה הא בבור ושובך רואה הכי קאמר נראין דברי רבי
ור' יוסי סבר המקדיש שדה
מפני שהן גידולי הקדש.
מלא יונים. ראוי למזבח ולא לבדק
או אילן מועלין בגידוליהם,
ומגופייהו דהקדש נפקי.
יהודה לרבי יוסי בבור ושובך שאף רבי יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן
הבית דלא חזו לשקען בבנין והשובך
הואיל וגדלו ממש בהקדש,
אבל בור ואשפה ושובך
אבל בבור ושובך מודי ליה תנו רבנן הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין
אבל בור ואשפה ושובך דלאו
אם הקדישן ריקנין ואח"כ
עצמו לא הוקדש אלא לדמיו דאם
ד
גידולי נינהו לא פליג ר' יוסי
נתמלאו אין מועלין בהן
❖
בהן ואין מועלין במה שבתוכן רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף מועלין
עוקרין אותו ממקומו ליתנו בבנין
(שם).
הואיל דלא מגופייהו קאתי:
זהו הפסד גדול שהשובך נמכר ביוקר
ודברי ר' יוסי בשדה ואילן.
במה שבתוכן אמר רבה מחלוקת בשדה ואילן דתנא קמא סבר לה
ב)
דמועלין משום דמגופייהו
ועוד כל הני דקתני למזבח ולא
כרבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה כר' יוסי אבל בבור ושובך
של שדה ואילן קאתי
מוסף תוספות
לבדק הבית כו' אמה שבתוכם קאי
הפירות גופייהו: מכלל
דברי הכל מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן א"ל אביי ואלא הא דתניא
ה
א. דבפ' הנהנה (מעילה
דפליג. ר' יהודה אפי'
וה"ק לא מיבעיא אי הוו מה שבתוכו
הקדישן מלאין מועלין בהן ובמה שבתוכן
ורבי אלעזר ברבי שמעון מחליף
יח:) ילפינן מעילה חטא
בשדה ואילן דאין מועלין
קדשי מזבח דקדישי אלא אי הוו נמי
חטא מתרומה. תוס' גיטין
אע"ג דגופייהו דקרקע
ואי
לט. תוד"ה עבדא.
נינהו. אבל בבור ושובך
קדשי בדק הבית קדשי: אילן מלא
ב. ואפשר להעמידה
קאמר. דנראין דבריו: אלא
פירות. לא למזבח ולא לבדק הבית דלבנין לא חזו ולקרבן נמי לא חזו כדכתיב כל שאור וכל
דבש לא תקטירו (ויקרא ב) ובכורים לכהן
בשיש להן כותלי בנין
הא קשיא לי. מדקאמר רבי
ותלה בהן ויש מעילה
נראין דבריו של רבי יוסי
הן כתרומה: שדה מלאה עשבים. עשבים לא חזו לא למזבח ולא לבדק הבית: מועלין בהן. אם נהנה מהן שוה פרוטה כגון הצניע
בתלוש ולבסוף חברו
בשדה ואילן מכלל דר'
חפציו בבור או הוריד שם חבית של מים לקרר וכן אם תלה חפציו באילן או נתן יונים בשובך והניח זבלו במקום אשפתו: ובמה שבתוכן.
כדמוכח בשילהי מ'
יוסי פליג אפי' בבור ושובך
מעילה (כ.). רמב"ן.
אם נהנה מגופן שאכל מן הפירות ומן היונים ומן המים כדנפקא לן במסכת מעילה בפרק הנהנה מן ההקדש (דף יח: ע"ש) דבמחובר לקרקע
עליה דר' יהודה דמועלין.
ג. וק"ל והא כשבאו שם
והיכי מצית למימר הכי והא
יש מעילה אם נהנה אע"פ שלא פגם ובתלושין לא הויא מעילה עד שיפגם: אין מועלין במה שבתוכן. דס"ל לר' יהודה אין מעילה בגידולין
זכה בו ההקדש מדין חצר,
ר' יוסי שדה ואילן לחודייהו
דמשום גרמא דקגרים ליה קרקע הקדש ליגדל אין לנו לעשותו הקדש דמ"מ אין ממון דהקדש מעורב בהן: נראין דברי ר' יהודה.
[ו]י"ל. ריטב"א.
קאמר דמועלין מכלל דלא
(ב)
פליג בבור ושובך. וכי
במקדיש בור ושובך ריקנין ואח"כ נתמלאו דאין מועלין במה שבתוכן: בשלמא. מאי דאמר רבי נראין לי דברי ר' יהודה בבור ושובך
תימא ודאי פליג ר' יוסי
דמשמע אבל בשדה ואילן אין נראין לי אלא דברי ר' יוסי שפיר קאמר דהא חזינן דפליג ר' יהודה אדר' יוסי בשדה ואילן אלא האי
אפי' בבור ושובך דר'
יוסי דלא נקיט אלא שדה
דקאמר נראין לי דברי ר' יוסי בשדה ואילן דמשמע אבל בבור ושובך אין נראין לי מכלל דפליג בבור ושובך בתמיה: והא רבי יוסי
ואילן לחודייהו לדבריו דר'
בשדה ואילן קאמר.
בהדיא ובבור ושובך מודי ליה והכי הוה למימר הלכה כר' יוסי או רואה אני דברי ר' יוסי. ומיהו במאי דקאמר
יהודה קאמר לדידי אפי'
בבור ושובך מועלין אע"ג
נראין דברי ר' יהודה בבור ושובך איכא לאקשויי נמי דהא משמע מכלל דפליג עליה ר' יוסי בבור ושובך וכיון דמסיפא פריך לה בהדיא
דלאו מגופייהו קאתי. אלא
טפי הך פירכא גופא לא חייש לפרוכי מרישא: הכי קאמר כו'. כלומר האי ודברי ר' יוסי דקאמר רבי לאו אנראין קאי לומר ונראין
לדידך דאמרת דבכולהו אין
מועלין אודי לי זה מיהא
דברי ר' יוסי אלא כן תפרש אותו שדברי ר' יוסי בשדה ואילן אבל בבור ושובך מודי ליה. ורבי לפרושי אתא דבבור ושובך לא פליגי
בשדה ואילן דמגופייהו
דלא תימא ר' יוסי בבור ושובך נמי פליג וס"ל כר' אלעזר בר' שמעון לקמן בשמעתין דאמר מועלין במה שבתוכן היכא דהקדישן לבור
קאתי א) ואין מועלין בהם.
ושובך ריקנין ואח"כ נתמלאו ולדבריו דר' יהודה קאמר לדידי מועלין נמי בבור ושובך דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם דקנה לו רשות
אלא הכי קאמר רבי נראין
דברי ר' יהודה לר' יוסי
הקדש אלא לדידך אודי לי מיהא בשדה ואילן דמועלין בגידולין הבאין לאחר מיכן משום דקינקי מהקדש וקא"ל ר' יהודה לא קמ"ל רבי
בבור ושובך שנתמלאו דאין
דבבור ושובך מודי דלא אלים רשות הקדש לקנות מן רשותו כיד הדיוט דאילו בהדיוט אתרבאי רשות מואם המצא תמצא בידו (שמות כב)
מועלין בהם שר' יוסי
לא נחלק וכו'. ולא תימא
אבל לא בהקדש: הקדישן ריקנין. לקמן מפרש אי בבור ושובך אי בשדה ואילן: דברי הכל כו'. כר' יהודה ור' יוסי דלא פליגי בהו נמי לעיל:
ונראין דברי יוסי אלא
א"ל אביי. לרבה רבו הקשה הלכך גרסי' לקמן אלא אמר רבה כלומר חזר בו ופירש כן ולא גרסי' אלא אי איתמר הכי איתמר: הקדישן
[ע"ב]
נראין דברי ר' יהודה לר'
יוסי: ת"ר הקדישן. האי
מלאין. סיפא דהך ברייתא דהקדישן ריקנין היא כדקתני: ור' אלעזר מחליף. החליף שיטתו דלעיל גבי הקדישן ריקנין מועלין במה שבתוכן
בור ושובך ושדה ואילן
והכא קאמר אין
מועלין במה שבתוכן ומשום דמילתא דתימה היא דכ"ש הכא הוה ליה למימר מועלין במה שבתוכן הלכך קתני מחליף:
ריקנין ואח"כ נתמלאו:
דתנא קמא. דר' אלעזר
ואי
סבר לה כר' יהודה דאמר
לעיל דאין מועלין ור"א סבר לה כר' יוסי דהואיל דמגופייהו דהקדש הן מועלין אבל בור ושובך דלאו מגופייהו קאתי דברי הכל וכו': ור"א בר"ש מחליף. דאין מועלין במה שבתוכו
א) נראה דצ"ל דמגופייהו קאתי דמועלין בהם: אלא הכי קאמר וכו'