עט: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
בשדה ואילן אמאי מחליף. הא כ"ע מודו דמכר אילן מכר
ואי בשדה ואילן. פליגי לעיל גבי הקדישן ריקנין וה"ה בסיפא אמאי
לא א מיי' פכ"ז מהל'
א) [יבמות צג. קדושין סב:
מכירה הל' י סמג עשין
עח: גיטין יג: מב: ב"מ טז:
מחליף כ"ש הכא דמועלין במה שבתוכן דאיכא תרתי גידולי הקדש
פירותיו דבבור ושובך ודאי הויא פלוגתא אם מכר מה
א
פב טוש"ע ח"מ סי' רכ
לג: לקמן קכז: קלא. קמא:
שבתוכו כדאמר לקמן : אבל בשדה ואילן ד"ה מועלין בו ובמה
❖
וגם הקדיש הכל ביחד דלא גרע ממוכר אלא אי בבור ושובך
(ב)
ב
קנז.:], ב) רש"ל מ"ז, ג) [לעיל
סעיף טז:
עח:], ד) [צ"ל לאחר רש"ש],
שבתוכו. הוה מצי למימר ד"ה מועלין בו ולא במה שבתוכו למ"ד אין
מוקמת לה איכא לפרושי טעם מחלוקתן במלאין וריקנין כדמפרש
❖
ה) [צ"ל ב"מ קב.],
לקמן אבל בשדה ואילן ליכא למיתב
מעילה בגידולין ג ומיהו הא לא מצי
רבינו גרשום
טעמא אמאי מחליף: ה"ג אלא
למימר דבין בזה בין בזה פליגי בבור
ואי בשדה ואילן אמאי מחליף אלא אמר רבה
ואי. מוקמת לפלוגתייהו
הגהות הב"ח
אמר רבה מחלוקת כו'. מחלוקת
ושובך ושדה ואילן בהקדישן ריקנין (ד)
מחלוקת בבור ושובך אבל בשדה ואילן
בשדה ואילן אמאי מחליף
דמלאין וריקנין בבור ושובך כדמפרש
ונתמלאו לפי מה שמפרש ר"י בסמוך
(א) גמ' מצי אמר ליה בירא:
הא מגופייהו קאתי: אלא
דברי הכל מועלין בהן ובמה שבתוכן ובבור
(ב) רשב"ם ד"ה ואי בשדה
אי איתמר הכי איתמר
ואזיל אבל בשדה ואילן בין מלאין
דאין בידו להקדיש דבר שלא בא
כו' דלא גרע ממוכר אבל אי
ושובך בריקנין במאי פליגי ובמלאין במאי
מחלוקת בבור ושובך דת"ק
בין ריקנין דברי הכל מועלין בהן
לעולם אם לא שזוכה בהן תחלה
בבור: (ג) ד"ה סבר וכו'
סבר אין מועלין וכדמפרש
פליגי בריקנין פליגי בפלוגתא דרבי מאיר
דסבירא ליה בעין: (ד) תוס'
לפלוגתייהו לקמן. והשתא
ובמה שבתוכן כרבי יוסי דנימוקו
ומיהו הוה מצי למימר דפליגי אם
ד"ה אבל וכו' ריקנין ואח"כ
קא שייל תלמודא בריקנין
ורבנן דתנא קמא סבר לה כרבנן דאמרי
❖
עמו: פלוגתא דר"מ ורבנן. גבי
יקדשו פירות האילן והשדה אם יבואו
נתמלאו:
פליגי דת"ק סבר [אין]
אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ור"א
מועלין ור"א סבר (אין)
לרשותו אבל לא ניחא ליה למימר
האומר לאשה הרי את מקודשת לי
מועלין: אין אדם מקנה דבר
ברבי שמעון סבר כר"מ דאמר אדם מקנה
דפליגי אלא בבור ושובך דוקא דומיא
ע"מ ד) שאתגייר ע"מ ד) שתתגיירי כו'
א)
שלא בא לעולם. ומש"ה
מוסף רש"י
דסיפא: אימור דשמעינן ליה
בהרבה מקומות: אימור דשמעת
לא הקדישן ואין מועלין:
דבר שלא בא לעולם אימור דשמעת ליה
מכר בור. של מים מכונסין
ור"א סבר לה כר"מ. א)
❖
לרבי מאיר כגון פירות דקל כו'.
ליה לר"מ כגון פירות דקל. שהמוכר
לרבי מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו
(לעיל עח:).
במים הבאים מאמת המים
תימה מהיכא שמעינן לר"מ דאמר
פירות דקל לחבירו אע"פ שעדיין
דרך חצירו בבור או שעשה
הני מי יימר דאתו אמר רבא משכחת לה
כל חצירו במדרון דודאי
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
לא באו לעולם אינו יכול לחזור בו
ירדו מי גשמי החצר לבור.
במים הבאין דרך חצרו לבור ויונים הבאין
מוסף תוספות
היינו מדתנא האומר לאשה הרי את
משיבואו לעולם דהא ודאי עבידי
וכן יונים נמי דאתי דרך
דרך שובכו לשובך ובמלאים במאי פליגי
א. וכ"ש הקדישן. רבינו
שאר שובכין לשובך זה של
דאתו דומיא דע"מ שאתגייר דדעתיה
מקודשת לי לאחר שאשתחרר כו' דאמר
יונה. ב. [ד]טעמא דר"א
הקדש. דהני כגון פירות
אמר רבא כגון שהקדיש בור סתם ור' אלעזר
ר"מ מקודשת כדאמר בהאשה רבה
לאיגיורי וכי האי גוונא נמי מפרשינן
בר"ש, דקסבר מכר בור
דקל דודאי אזיל ומקני לשם
דלא מכר את מימיו וה"ה
הקדש ומש"ה מועלין: כגון
ברבי שמעון סבר לה כאבוה דאמר דנין דין
(יבמות דף צג:) וההוא לא עביד דאתו
לע"מ שאשתחרר ע"מ שתשתחררי
להקדש. שם. ג. אלא רבה
דאקדיש בור סתם. דלא
דמי יודע דישחררנו רבו ומפרש
כו' שהבטיחו רבו לשחררו. ומיהו
גבוה מדין הדיוט מה דין הדיוט מצי אמר
סברא דנפשיה קאמר,
(א)
אמר בור זה עם מימיו
דסבר לה כר' יוסי, ומוקי
רבינו שמואל דמיירי שהבטיחו רבו
ר"מ לא איירי בפירות דקל אלא רב
אני מקדיש ור"א בר"ש
בירא זביני לך מיא לא זביני לך אף דין
לה בהכי. רמב"ן. ועיי"ש.
סבר לה כאבוה דאמר בסוף
לשחררו כדאמר בס"פ ארבעה אחין
הונא דקאי כוותיה במסכת יבמות
גבוה בירא אקדיש מיא לא אקדיש ב) (ות"ק
ד. דרוב גוססין למיתה
פירקין דלעיל המקדיש את
(שם דף לה.) דשמעה מבי מרה וריב"ן
בפ' האשה רבה (דף צג.) דאמר רב
(גיטין כח.) רבינו יונה.
השדה לא הקדיש אלא
סבר אין דנין דין גבוה מדין הדיוט) ודין
ה. ועבדי מלאכה, דמותר
חרוב המורכב וסדן שקמה
מפרש דכל הנהו עבידי דאתו כגון
נחמן בר יצחק רב הונא כרב ורב
דידהו עביד דאתי. רמב"ן.
משום דהמקדיש בעין רעה
הדיוט לא והתנן ג) מכר בור מכר מימיו אמר
חציו עבד וחציו בן חורין ושפחה נמי
כרבי ינאי ורבי ינאי כרבי חייא ורבי
ו. דתרי גווני איכא
מקדיש: מה דין הדיוט.
רבא מתני' יחידאה היא דתניא מכר בור לא
בדשלב"ל חד מינייהו
אי זבין ליה בור סתם
א
חציה שפחה וחציה בת חורין ונהגו
חייא כר"מ וכולהו סבירא להו אדם
שלב"ל כלל, ואחד שהוא
מצי למימר בירא זביני
מכר מימיו ר' נתן אומר מכר בור מכר מימיו:
בה מנהג הפקר שכופין את רבה
מקנה דבר שלא בא לעולם רב הונא
בעולם אבל אינו ראוי
לך מיא לא זביני לך:
להיות מקנה כאילו לא בא
אף דין גבוה נמי. הואיל
מתני'
לעשותה בת חורין כדאמרי' בהבא
מאי היא דאיתמר המוכר פירות
לעולם כלל, ובאותו
דהוו מים בבור ולא פירש
על יבמתו (שם דף סו.) ולאחר שימות בעליך ואחותיך בגוססין
דקל לחבירו אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו
ד
שלב"ל כלל ס"ל לר"מ דלא
מצי למימר בירא אקדישית
מיקני אלא היכא דעבידי
לעולם אינו יכול לחזור בו: הני מי יימר דאתו. אם לא יביא מים
מיא לא אקדישית. מש"ה
ושיחלוץ לך יבמיך דמצות חליצה קודמת למצות יבום א"נ בחולצת ולא
דאתו כגון פירות דקל אבל
מחליף דאין מועלין ורבנן
וישפוך לתוך הבור או יביא יונים לשובך: הבאים דרך חצירו. שהבור
מתייבמת וקשה דאמר בפ' אע"פ (כתובות דף נח:) המותר ר"מ אומר
ההיא שהגוף בעולם אעפ"י
סברי דמועלין: ומקשי' וכי
עשוי במקום מדרון דממילא אתו לבור: דרך שובכו. הסמוך לזה
הקדש ומפרש בגמ' דקדוש לאחר מיתה קאמר דאמר ר"מ מקדיש
שאינו ראוי להיות נקנה
דין הדיוט. אם מכר הבור
מעכשיו, כאילו לא בא
לא מכר מימיו והאנן תנן
דודאי עבידי דאתו יונים הנולדים לשובך ריקן זה. ודוקא שובכו אבל
דבר שלא בא לעולם אע"ג דלא עביד דאתו שתמות היא קודם
לעולם, ס"ל לר"מ דהיכא
וכו': יחידאה הוא. ולא הוי
שובך של אחרים יכולין הן לעכב שלא יבואו לכאן (ולא דמי לפירות
הבעל ולא אפשר לאוקומי בגוססת שהרי עושה מלאכה כדתנן הרי
ה)
שהקנהו לאחר שיהא ראוי,
עיקר כוותיה:
קנוי ליה אע"ג דלא עביד
דקל) בשם רבינו זקני מ"כ: סבר לה כאבוה. בשילהי המוכר את
זו עושה ואוכלת וי"ל בחולה וזקנה ה וה"ר אליעזר מפליר"א אומר
דאתי. חידושי הר"ן ב"מ לג:
א) נראה דחסר כאן וצ"ל
דכיון שהגוף בעולם אלא שאינו ראוי לקנין כמו כל הנך חשוב כמו
הבית [לעיל עא.] דאמר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב כו'
ז. דכל שהוא ברשות אדם
דס"ל דאדם מקנה דבר
מסוים ראוי הוא לפייסו
שלב"ל ולפיכך מועלין בהן.
עבידי דאתו ומותר דקדוש אע"פ שאינו בעולם ולא עביד דאתי שתמות
ומפרשי בגמ'
דסבירא בעין רעה מקדיש דדנין דין גבוה מדין
(ג)
ו
[לעיל עב:]
וחשיב כאילו עביד דאתי
האשה קודם מ"מ כיון שהמותר מיהו עביד דאתי חשוב הוא כאילו
הדיוט כו' והלכך כי היכי דהדיוט המוכר בור סתם לא מכר את
משא"כ באלו שאינם
ברשות אדם כאילו אינם
בעולם כבר ואם היה בעולם לא הוי בעינן שיהא זה עביד דאתי
מימיו כדמפ' בסמוך ודלא כמתני' דאמר מכר בור מכר מימיו אף
בעולם דמי כי המים
שתמות היא לפני הבעל וא"ת והא דפריך הכא מי יימר דאתו הא
דין גבוה כו' ומיהו היכא דאין בו מים בשעת הקדש קדשי המים
שבעבים מי יביאם לידו וכן
לא בעינן דעביד דאתו בדבר שישנו בעולם והמים הן בעולם וי"ל
הבאין לאחר מכאן דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ודעתו היה
היונים הפורחים באויר.
ריטב"א. ח. עיין ברמב"ן מה
הא לא חשיב בעולם כיון דליתנהו קמן ז עוד י"ל דפירות דקל וכולהו
להקדישן דבדבר שלא זכה בו עדיין ליכא למימר עין רעה אבל
שמתרץ. ט. שהרי כיון
דליכא בהו אלא מי יימר אחד חשיב עביד דאתו ובפרק המפקיד
כשהבור מלא מים והמים והבור שלו הן והוא הקדיש הבור איכא
שהקדיש הבור והשובך,
כשיבאו שם המים והיונים,
(ב"מ דף לג: ושם) לא חשיב כפל עביד דאתי משום דאיכא טובא מי
למימר דהמים שייר לעצמו ורבנן דפליגי עליה סבירא להו דבעין
אינו זוכה בהם דהא לאו
יימר כדאמר התם מי יימר דמיגנבא ואת"ל דמיגנבא מי יימר דמשתכח
יפה מקדיש אי נמי סבירא להו כרבי נתן דאמר מכר בור מכר
חצרו הם. רבינו יונה.
מימיו ולא גרע הקדש מהדיוט: מתני' יחידאה היא. רבי נתן קאמר
גנבא ואת"ל דמשתכח גנבא דלמא מודה ומיפטר אבל קשה מהך
דהכא אע"ג דליכא אלא חד מי יימר לא חשיב ליוני שובך ולמי
לה אבל רבנן פליגי עליה. מיהו הלכתא כמתני' כדאמר ביבמות
הבור עבידי דאתו ח ומיהו בלאו הכי קשיא לר"י אמאי לא חשיב להו
(דף מב:) דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתני'
עבידי דאתו כמו פירות דקל שהרי אורחא דמילתא הוא שמתמלא
ואע"ג דקאמר יחידאה היא לאו למימר דלא סבירא לן כוותיה אלא
שובך יונים וכן הבור מתמלא מים כשהגשמים יורדין שלא היו שותים
לאשמועינן דרבי אלעזר ברבי שמעון סבירא ליה כרבנן אבל
בכל א"י אלא מי גשמים ועוד קשה דמשמע אי הוו עבידי דאתו הוה
כשאמורא אומר דבר מדעתו לפסוק הלכתא היתר או איסור או דין
ניחא ליה אכתי תקשי ליה היאך המים והיונים קדושים אפי' אדם
ומקשי ליה ממתני' ומשני יחידאה היא לא סבירא לן כי ההיא משנה
מקדיש דבר שלא בא לעולם שהרי מכח חצרו של הקדש אינם קדושים
דאאמורא סמכינן וכמ"ד האמורא לית הלכתא כמתני' דמי:
דאין חצר להקדש כדפרישית לעיל ומכח מה שמקדיש נמי אינן
מתני'
קדושים דהיאך יכול להקדיש דבר שלעולם לא יבא ברשותו ולא יזכה בו לעולם ט ונראה לר"י דה"פ מי יימר דאתו לרשותו שיזכה בהן דודאי
לא יבואו לעולם לרשותו ואמאי מועלין במה שבתוכן והלא אין כח בידו להקדישן כיון שלא באו לרשותו ומשני בבאין דרך חצרו לבור ודרך
שובכו לשובך שזוכה בהן תחלה לפיכך יש כח בידו להקדישן ורשב"א פירש דאי עבידי דאתו ניחא דמצי להקדישן דמצינו לפרש כגון
שהקדיש בור ושובך על מנת שיש לו כח בבור ושובך לזכות במים וביונים לצורך הקדש: ויונים הבאים דרך שובכו לשובך.
תימה לרשב"א דאיך יכול להקדישן הקדש גמור שימעלו בהן והלא אינו זוכה בהן זכיה גמורה דקי"ל ה) בהניזקין (גיטין דף נט) דאין בהן
גזל אלא מפני דרכי שלום ואומר רבינו יצחק דבביצים ואפרוחים זוכין מן התורה: ורבי אלעזר סבר כר"מ דאמר אדם מקנה
דבר שלא בא לעולם. תימא דלא חשיב רבי אלעזר ברבי שמעון בפ' האומר בקדושין (דף סב: ושם) דאמר אביי ר"א בן יעקב ור"מ
ורבי כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלב"ל ופריך נמי התם וליחשוב נמי רבי יהודה הנשיא ור"ע ומשני להו ונראה לרשב"א דדוקא
מהנהו פריך מרבי יהודה הנשיא משום דהוזכר באותה ברייתא גופא שהוזכר ר"מ ומרבי עקיבא פריך משום שהיה רבו של רבי אליעזר
בן יעקב ומסתמא ר' אליעזר בן יעקב מר"ע רבו שמיעא ליה דאמר ביבמות (דף צג.) רבי כר"מ ור"מ כרבי אליעזר [ב"י] ור"א [ב"י] כר"ע:
הא