המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
מתני'
באמה (ג) והא בברתא. כלומר משנה וברייתא חד הוא ומפריח
הלוקח פירות שובך. כגון שאמר לו בניסן מכור לי פירות
לב א ב מיי' פכ"ג מהל'
א) תיבת וכו' הוא טעות.
דק"ס, ב) [פרשה לו ג],
מכירה הל' יא יב יג
שנה זו מה שילדו בכל חדש אבל האמהות לא קנה. ודרך
בריכה ראשונה דמתני' היינו בריכה ראשונה של כל אם ואם
ג) [פ"ב הלכה ב], ד) רש"א,
טוש"ע ח"מ סי' ריג סעיף א
❖
היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה חוץ מחדש אדר
[והא בברתא כלומר כל אם ואם בין בנות בין אמהות] וברייתא נמי
ה) [תוספתא שם פ"ב ה"ב],
וסימן רכ סעיף יח:
לג ג מיי' שם הל' יד:
שאין יולדין והנהו ולדות גם הם לסוף ב' חדשים עושים ולדות בכל
ה"ק מפריח בריכה ראשונה
ושניה היינו ראשונה לבריכה שהפריח
לד ד מיי' שם הל' טו וסמג
חדש וכל שני ולדות קרוין בריכה:
והיא שניה לאמה לבריכה הראשונה
שם טוש"ע חו"מ סי'
הגהות הב"ח
מתני' א הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח
מפריח. הלוקח בריכה ראשונה מניח
שבשבילה מפריח אלו והוא הדין שניה
רטז סעיף יד:
לה ה ו מיי' שם הל' יב יג
(א) רשב"ם ד"ה ה"ג בפי'
ושלישית ורביעיתא אלא דאטו כי רוכלא
לפרוח עם האם שאותן לא מכר שכן
בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל ג' נחילים
ר"ח וכו' כדי שיהו צוות
וסמג שם טוש"ע ח"מ
ב
ליחשיב וליזל: דבש בכוורתו
❖
דרך המוכרין פירות שובך לעכב
לאמן וכן משמע כצ"ל ותיבת
סימן רכ סעיף יח ועיין שם:
ומסרס חלות דבש מניח ב' חלות זיתים לקוץ
ג
ד
לבריכת ותיבת ראשונה
בריכה ראשונה להיות צוות לאמהות
אינו יוצא מידי מאכל לעולם. פ"ה עד
מניח שתי גרופיות: גמ' והתניא בריכה
נמחק: (ב) ד"ה דבש וכו'
להתקיים השובך פן יברחו האמהות
שיקצהו למאכל דבורים בפירוש ואין
א"נ הכי קאמר דוקא
לעזי רש"י
ראשונה ושניה אמר רב כהנא לא קשיא הא
בכוורתו: (ג) תוס' ד"ה הא
ה
והוא שובכו לא מכר הלכך מסתמא
נראה לר"י דאין לך דבר ראוי לאכילה
באמה. נ"ב ר"ל ברייתא והא
טירצי"ל. נחיל שלישי
❖
❖
לה הא לאמה מאי שנא אמה דמיצטוותא
גם בריכה ראשונה של שנה זו עיכב
שיועיל בו שום דבר עד שיפסל
בברתא ר"ל מתניתין:
(של שנה).
מאכילת כלב: אינו יוצא מידי מאכל
עם השובך דזו היא קיום השובך. ובגמ'
אברתא ואזוגא דשבקינן לה איהי נמי
לעולם. תימה לר"י דבמס' מכשירין
מפרש דגם פירות הראשונים דההיא
תיצטוותא אאמה ואזוגא דשבקינן לה אמה
מוסף תוספות
רבינו גרשום
בריכה ראשונה שייר המוכר להיות
(פ"ו מ"ד) חשיב דבש בהדי ז' משקים ב
אברתא מיצטוותא ברתא אאמה לא
פיסקא הלוקח פירות
א. שמניחין לאותה
צוות להך עם בריכה ראשונה פן
ואומר ר"י דהיינו אחר שהופרש מן
בריכה שניה בריכה
שובך. כלומר הגוזלות
מיצטוותא: פירות כוורת נוטל ג' נחילין
תברח דהא אאמה לא מצטוותא ומכיון
השעוה אבל בכוורתו שהוא עם השעוה
ראשונה שתלד שהיא ג'
ולא האמהות. יניח ומפריח
ומסרס: במה מסרסן אמר רב יהודה אמר
לאמהות כדי שלא תברח
המוכר בריכה ראשונה
שתברח בריכה ראשונה תברח גם
יש עליו תורת אוכל ולא תורת משקה ג:
הבריכה השניה ותברח
לאחר שמכר לצורך צוות
שמואל בחרדל אמרי במערבא משמיה דר'
האם ונמצא מפסיד שובכו. כך דעתי
תריץ
הראשונה והאמהות עמה.
האמהות שלא יברחו
שם. ב. ומכשיר. רמב"ן.
האמהות. מיכן ואילך הכל
לפרשה בגמ': פירות כוורת. של
יוסי בר חנינא לא חרדל מסרסן אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את
ג. כיון דאיכא חלות
של לוקח הפירות: והתניא
שנה אחת. דבורים הנולדים מן
ומערב בהו שעוה, לא חזו
מפריח בריכה ראשונה
דובשנן ר' יוחנן אמר נוטל שלשה נחילין בסירוס במתניתא תנא ו נוטל ג'
למשקה ומאכל הוא. שם.
ושניה: הא באימא. שיש
הכוורת: נוטל ג' נחילים. ג' חבורות
נחילין בזה אחר זה מכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת: חלות דבש
לה בנות כבר מפריחות
הנולדות ראשונה בג' זמנים מט'
וקנה פירות האם מה
מניח שתי חלות וכו' : אמר רב כהנא דבש בכוורת אינו יוצא מידי מאכל
א)
ימים או י' ימים זה אחר זה שכן דרך
שהיא עתידה עוד לעשות
כיון דיש להאם בנות
לעולם אלמא קסבר לא בעי מחשבה מיתיבי דבש בכוורת אינו לא אוכל ולא
הכוורת בתחלת ימות הקיץ יוצא מן
גדולות מפריחות אין צריך
משקה אמר אביי לא צריכא אלא לאותן שתי חלות רבא אמר רבי אליעזר היא
הכוורת נחיל של דבורים ילדות שילדו
הלוקח אלא להפריח בריכה
ראשונה שיעשו האמהות
האמהות ויושבין על ענף האילן
דתנן
אחר שלוקחן משום דבהכי
ומביא כוורת חדש ומכניסן לתוכו וכן לסוף ט' או י' ימים יוצא נחיל של דבורים אחר ומביא כוורת אחרת ריקנית ומכניסן לתוכו וכן השלישי
אית להו לאמהות צוות
בבנות ובבריכה אחת משום
וקורין לו טירצי"ל ויש שעושין עד ז' וח' פעמים במלכות יון ובמלכות זו רובן עושין ג' פעמים והשלישי גרוע מכולן דאחרון אחרון גרוע
דאימא קרובה דעתה עם
הלכך די בג' נחילין ראשונים שהן חשובין: ומסרס.
כלומר מכאן ואילך יגרום להם המוכר שיסתרסו מאליהן ולא יעשו עוד פירות כדי שיהו
בנותיה: הא בברתה. אבל
אם קנה פירות הבנות צריך
טרודין ועסוקין לעשות דבש וכל זמן שעושין דבש אין עושין ולדות והדבש של מוכר הוא שכן דרך הכוורת לאחר שיצאו כל הנחילין עושה דבש
הלוקח להפריח להן שתי
ויש שהורגין אותן ולוקחין הדבש ויש שמריקין אותן לכוורת ריקנית: ומסרס. בגמרא מפרש: חלות דבש. הכוורת לאחר שעשתה פירות ויצאו
בריכות משום דברתא לא
מצוות כלום עם אימה
הנחילין לוקחין את הדבש והוא עשוי חלות חלות ויש בו י' חלות או עשרים זה בצד זה משעוה ודבש מעורב יחד והמוכר חלות כוורתו ולא מכר
אלא עם בנותיה: ומקשי'
את הכוורת רוצה הוא להכניסה בימות הגשמים להצניעה לשנה הבאה לעשות פירות והלכך מסתמא שייר ב' חלות להתפרנס בהן הדבורים
מאי שנא אמה. דבבריכה
בימות הגשמים: גרופיות. ענפים וחוזר וצומח. כדאמרי' בבראשית רבה ויטע כרם [בראשית ט] לא היה לו ליטע לא ייחור אחד ולא גרופית אחת ומהיכן
אחת סגי לה משום
ב)
דמצוות אברתא דאית לה
היה לו א"ר אבא בר כהנא הכניס עמו זמורות לנטיעות וייחורים לתאנים וגרופיות לזיתים: גמ' והתניא. הלוקח פירות שובך מפריח בריכה
ואזוגה דבריכה ראשונה
ראשונה ושניה וקס"ד דשתי בריכות הללו מן האמהות כגון בריכה ראשונה של ניסן ובריכה שניה של אייר והלכך קשיא למתניתין דלא משיירא
דשביק א) לה ואמאי
מפריח שתי בריכות: ומשני
אלא בריכה ראשונה של אמהות לבדה אבל כל מה שילדו האמהות עוד הכל מכור: ה"ג בפי' ר"ח מרומי לא קשיא הא לה הא לאמה. האי
אימא בברתא מצטוותא
שניה אבריכה ראשונה קאי שיפריח גם בריכה ראשונה שתלד ההיא בריכה ראשונה לסוף ב' חדשים כדי שיהו צוות (א) לבריכת אמן ראשונה
וכו': והלוקח פירות כוורת.
כלומר הוולדות: לוקח
וכן משמע הא לה האי שניה לה לבריכה ראשונה משיירין אותה כדי שתתקיים היא: והא לאמה. האי בריכה ראשונה דקתני במתני' ובברייתא
המוכר ג' נחילין. לצרכו
לאמה קאמר שמשיירין לה לאם בריכה ראשונה ממנה להיות לה לצוותא ובאה הברייתא להשמיענו דמההיא בריכה ראשונה של אם משיירין
דהכי קים לן בתלת נחילין
הוו צוות להו ולא יברחו
גם ממנה בריכה ראשונה ומאי דלא פירש במתני' פירש בברייתא. והאי דקרי לפירות בריכה ראשונה שניה משום דשניים הם לאמהות של
האמהות מרשות מוכר.
אמן בני בנים שניים הם לזקנים. ובין מתני' ובין ברייתא במוכר פירות שובכו סתם מיירי והמשנה והברייתא במכירה אחת מיירי ובשובך אחד
נחילין אלו הבריכות של
כמו שפירשתי אלא שהברייתא פירשה יותר מן המשנה דמתני' לא איירי בבני בריכה ראשונה אם יפריח גם מהם או לא וכן נראה בעיני ועיקר.
דבורים קרי להו נחילין:
ומסרס. כלומר אפי' הכי
ויש לשונות הרבה דמוקי לה בשני שובכין או בשתי מכירות ואין בהן ממש ושיטת השמועה אינה מתישבת בהן כלל: ופריך גמרא לאמה מ"ט.
אי רוצה המוכר לסרסן
די בבריכה ראשונה כדקתני מתני' מפריח בריכה ראשונה ולא קתני ב' בריכות פשיטא דמשום דמצטוותא אברתא כלומר אבריכה ראשונה
כדמפרש בגמ' רשאי לסרסן
דלא מצי הלוקח לעכב על
דשבקינן לה ואזוגא הוא הזכר בן זוגה כן פר"ח. ולא הוה צריך הגמ' להזכיר דבר זה אלא משום דלא תקשי מה לנו לצוותא דברתא הלא יש
ידו ולומר לו הואיל שמכרת
לה בן זוג דמצטוותא בהדיה הלכך פירש לך דלכל היותר שני מיני צוות בעי מתני' בן זוגה ובניה: איהי נמי. בריכה ראשונה תצטוות
לי הולדות ב) אם אתה
מסרס לאלו וגו' האמהות
אאמה ואבן זוגה שהרי יש לה שני מיני צוות ולמה אנו מצריכין להניח לה בריכה ראשונה כדי שלא תברח היא ומתוך כך תברח גם האם וחרב
שיהיו לי הולדות: לא
השובך: ומשני אמה אברתא. לבד מצטוותא שרחמי האם על הבת אבל ברתא דהיינו בריכה ראשונה לא מצטוותא אאמה לבד ואבן זוגה אלא
חרדל מסרסן. לגמרי דאינו
רשאי לסרסן לגמרי אלא
אם כן יש לה בנים הלכך מניחין גם לבריכה ראשונה בנים דהשתא איכא חבורות טובא אמה ובן זוגה ובריכה ראשונה ובריכה של בריכה
מתוך שפיהן חד וחמוץ מן
ראשונה בת הבת דכיון דאיכא ג' חבורות אפי' בני בריכה ראשונה לא ערקי דמצטוותי אאמם ואם אמם ואין להניח להם בנים לאצטוותי
החרדל שאוכלות חוזרות
בהדייהו דהשתא האם מצטוותא אברתא בריכה ראשונה ובריכה ראשונה מצטוותא נמי אברתא בריכה שניה לאם שהיא ראשונה לה וההיא
ואוכלות כדי להמתיק
פיהן ומתעסקות מחמת
מצטוותא אאמה ואאם אמה דהוו להו חבורות טובא. כן נראית בעיני שיטת שמועה זו ויש לשונות רבות וא"א ליישבן: במה מסרסן. דלשון
כן לעשות דבש הרבה
סירוס זכרות משמע פשוטה של משנה: בחרדל. להאכילן חרדל כדמפרש לקמיה: לא חרדל מסרסן אלא. גרמא בעלמא קגרים להו
ומתבטלות מפריה ורביה.
והך סירוס יכול לעשות
כדמפרש: חד. מר: ואוכלות את דובשנן. ומתוך שביעותן בטילות מפריה ורביה וחוזרות ועושות דבש. ורבינו חננאל פירש אוכלות דבש
כדי להרבות לו דבש
שבנקבי החלות וחוזרות ומגדלות בנקבים ואיכא למימר דלשנה הבאה יולדו אותן הדבורים ויהיו של מוכר: ור' יוחנן.
לאו אסירוס של זכרות
ובתר הכי יזדווגו: ור'
יוחנן אמר. מפרש למתני'
מיירי כלל אלא האי סירוס לשון דילוג הוא כמו קראה סירוסין במסכת מגילה ירושלמית ג) וה"ק מתני' נוטל ג' נחילין ע"י דילוג ראשון שלישי
מאי מסרס דהכי קתני
וחמישי והמוכר יטול השאר שיהיה לשניהן מן הטובים ומן הכחושין שכן דרך סתם מוכרי כוורת: במתניתא תנא.
והכי הלכתא דברייתא עיקר
דמסרס להו לא סירוס
ממש אלא נוטל ג' נחילין
וגם לשון המשנה דקתני ומסרס כן משמע שתחלה נוטל ג' נחילין רצופין ואחר כך מסרס זה נוטל אחד ד)[הלוקח] נוטל אחד ומניח אחד
בסירוס שלוקח המוכר
לצורך המוכר: דבש. אפי' בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל ואע"פ שיש עת שהדבורים אוכלין דובשנן אפילו הכי אינו יוצא מידי מאכל
נחיל ראשון והלוקח השני
והמוכר שלישי והלוקח
עד שיקצהו בפירוש למאכל דבורים. א"נ (ב) דוקא בכוורתו הוי אוכל אבל אם זב מכוורתו הוי משקה מסתמא אלא אם כן חישב עליו לאכילה
רביעי והמוכר חמישי. מיכן
כדתניא בהדיא בראש ברייתא דמסכת טהרות ה): לא אוכל. לטמא בכביצה: ולא משקה. לטמא ברביעית. ומיהו לעצמו מקבל אוכל טומאה
ואילך נוטל הלוקח כל
בכל שהוא כדמפרש בתורת כהנים [שמיני פרק ט] מכל האוכל אשר יאכל (ויקרא יא) אבל האי דבש בכוורתו אין לו תורת אוכל כלל אפילו לקבל
שעה: במתניתא תני. דהכי
מסרס להן לוקח (ומוכר) ג'
טומאה: שתי חלות. שמניחין לימות הגשמים לפרנסת הדבורים ומפורש בתוספתא [פ"ד ה"ה] שהן חלות חיצונות בפירוש ר"ח: רבא אמר
נחילין רצופין בזה אחר זה.
ר' אליעזר היא. משום דסתם דבש לא משמע ליה שתי חלות אלא כל דבש של כוורת הלכך ניחא ליה לרבא טפי לאוקומה כיחידאה:
מיכן ואילך נוטל הלוקח
אחת ומניח אחת לצורך.
דתנן
וכל הני משום צוותא הוא
שלא יברחו לא זה ולא זה: מכר לו חלות דבש של כוורותיו. מניח הלוקח שתי חלות דבש לצורך הדבורים שלא ימותו: דבש שהוא בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם. שאע"פ שלא חישב עליו לאוכלו מטמא טומאת אוכלין:
אינו לא מאכל ולא משקה. דלא מטמא טומאת אוכלין בכביצה ולא טומאת משקין ברביעית אלמא דיוצא מידי מאכל לעולם: אמר אביי. כי תניא ההיא דאינו לא אוכל ולא משקה אותן ב' חלות דמוקצות נינהו קאמר. אבל שאר
דבש אינו יוצא מידי מאכל לעולם: רבא אמר. הא דקתני אינו לא מאכל ולא משקה מני ר' אליעזר היא דכקרקע דמי:
א) צ"ל איהי נמי תיצטוות אאימא וכו' ואמאי מפריח שתי בריכות. ב) נראה דצ"ל אין אתה רשאי לסרס האמהות כדי שיהיו לי הוולדות: