פ: המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תריץ
ואימא הכי חישב עליו כו'. אינו מגיה הברייתא אלא ה"ק
דתנן כוורת דבורים כו'. כבר פירשתי בפ' המוכר את הבית [לעיל סה:]: הרי
לו א ב מיי' פ"א מהל'
א) לעיל סה: שביעית פ"י מ"ז
עוקצין פ"ג מ"י, ב) שבת צה.
טומאת אוכלין הלכה יח:
היא כקרקע. והלכך אפי' אם חישב עליה לא הוי מאכל לקבל טומאה
דבש בכוורתו אינו לא מאכל ולא משקה לענין זה שאם
לז ג מיי' פכ"ג מהל'
לעיל סו. ע"ש, ג) [בכורות ז:],
בקנים
ובגפנים
כדנפקא לן מיערת הדבשח): ה"ג דבש שזב מן הכוורת אינו לא אוכל ולא
חישב לאכילה שיהא מטמא טומאת אוכלים:
ד) תענית כה:, ה) שביעית
מכירה הלכה טו סמג
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
פ"ד מ"ה ע"ש נדה ח:,
מן הפקק ולמעלה. וא"ת בלא קנייה נמי יש לו מן הפקק ולמעלה
משקה בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא. ולא גרסינן בשלמא לאביי
ו) [תענית כה.], ז) תענית כה:
רטז סעיף יד:
מתנאי יהושע כדאמר בס"פ מרובה
אע"ג דזב מוקצה הוא ופירוש משובש
לח ד ה מיי' פ"א מהל'
ר"ה כג. [סוכה לז.], ח) [ש"א
❖
❖
(ב"ק דף פא.) וי"ל דלאו פירכא היא
היה בספרים שטעו לומר דלענין
שמיטין הלכה כא כב:
יד],
דתנן כוורת דבורים ר"א אומר הרי היא
א
א)
כלל דאין לו רשות לחתוך בחנם אלא
שבת מיירי ולאו מילתא היא דלא
כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת
בשביל נטיעה ודוקא מן החדש שאינו
שייך למימר האי לישנא דאינן לא
מוסף תוספות
תורה אור השלם
טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב
עושה פירות וממקום שאינו עושה
אוכל ולא משקה אלא לענין טומאה
1 וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ
חטאת וחכ"א אין כותבין עליה פרוזבול ואינה
א. שם איתא: קוטמין
פירות וממקום שאין רואה את החמה
אבל לענין איסור מוקצה דשבת ה"ל
נטיעות, ומפרש"י מן
אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת
כקרקע ומקבלת טומאה במקומה והרודה
האילן קוטם בד, ליטע או
כדאמר התם ועוד דכמה פקקים יש
למימר דבש שזב מכוורת אסור אלא
קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ
להרכיב, ולא יקפיד בעל
וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ
ממנה בשבת פטור ב) א"ר אלעזר מאי טעמא
בגפנים וקנים והכא מן התחתון והתם
לענין הלכות טומאה מיתנייא כדתניא
האילן. ב. והו"ל ספק
וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה
לא מקשי קשי לה ולא
דרבי אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת
איסורא ולחומרא. רמב"ן.
עֵינָיו: שמואל א יד כז
מן העליון:
נמי כי האי גוונא בתוספתא בתחלת
1
2 צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז
ג. אותו ששמו ארז אינו
עלויי מעלי לה. לאו דוקא דא"כ
הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר
מס' טהרות (פ"ב ה"ב) דבש שזב מכוורת
עושה פירות וזה [שעושה
בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
גבי שביעית אמאי אסור הא אמר
דבורים מטמא טומאת משקין חשב
פירות] שמו שטה. תוס' ע"ז
תהלים צב יג
לך מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת
3 אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה
יד. ד. מין אדמה כעין
בע"ז (דף נ:) אוקמי אילנא שרי
עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין:
אף דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת
כובריתא דפ' אר"ע (שבת
וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים
❖
אינו לא אוכל כו'. כלומר לא מקבל
אברויי אילנא אסור אלא לא ודאי
צ.). תוס' ר"ה כג.
בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר
מיתיבי דבש הזב מכוורתו אינו לא אוכל ולא
וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו:
טומאה: בשלמא לאביי. דמוקי דבש
מיקשי קשיא ולא עלויי מעלי לה ב:
❖
ישעיהו מא יט
משקה בשלמא לאביי ניחא אלא לרבא קשיא
מה ארז אינו עושה פירות. וא"ת
כוורת בשתי חלות ה"נ בשתי חלות
רבינו גרשום
אמר רב זביד כגון שזב ע"ג כלי מאוס רב אחא
הא אמר בפ"ק דע"ז (דף יד.
הלכך ניחא ולא תקשי לרב כהנא
(דתניא) [דתנן] וכו' א)
הגהות הב"ח
בר יעקב אמר כגון שזב על גבי קשקשין
ושם ד"ה פירי) מאי איצטרובל פירא
דכיון דאיתקצו לדבורים אע"ג דזב
משום דכקרקע דמי:
(א) רשב"ם ד"ה אף צדיק
ביערת הדבש. מדשני קרא
מיתיבי דבש בכוורתו אינו לא אוכל ולא
בעי מחשבה: אלא לרבא. דלא בעי
דארזא וי"ל דהתם בשאר מיני ארזים
א
וכו' ואין לו חלק לעולם
בדיבורא דמצי למימר
שעושין פירות והכא בההיא שאין
לאוקומי בשתי חלות קשיא לרב כהנא
משקה חישב עליו לאכילה מטמא טומאת
הבא: (ב) ד"ה אפרסמא
בצפיחית הדבש וקאמר
עושין פירות : שיטה תורניתא.
שרף שממנו: (ג) ד"ה שאגא
דאפי' אי מוקי לה כר"א כיון דזב לא
יערת הדבש להכי מפרש
ג
אוכלין למשקין מטמא טומאת משקין בשלמא
❖
איכא דאמר שרף וא"כ:
ליה ר' אליעזר הכי:
חשיב כקרקע: ע"ג כלי מאוס.
והא דאמר בפרק קמא דע"ז (שם)
לאביי ניחא אלא לרבא קשיא אמר לך רבא
מיתיבי דבש הזב מכוורת
דתורניתא אין לו עיקר לאו היינו
והלכך כיון דבתוך הכוורת לא הוי
אינו לא אוכל ולא
תריץ הכי חישב עליו לאכילה אינו מטמא
משקה. דליכא תורת אוכל
לעזי רש"י
תורניתא דהכא אלא מין אחר ד אבל
חשיב אוכל כר"א והשתא כשיוצא הרי
ותורת משקה עליו: בשלמא
טומאת אוכלין למשקין אינו מטמא טומאת
האי שהוא מין ארז יש לו עיקר:
זב ע"ג כלי מאוס הלכך צריך מחשבה
קיצ"א [קישנ"א]. אלון.
לאביי. דמתרץ לעיל באותן
ערמונים משקין תניא כוותיה דרב כהנא דבש
פי"ן. אורן.
שתי חלות דמשום דמוקצה
ג) ב
אבל אליבא דרבנן דחשיבי ליה אוכל
שף [ש"ף]. אשוח.
ניחא. הא קמ"ל דאע"ג
בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה: זיתים לקוץ מניח שתי
בתוך הכוורת לא מיבטיל שם אוכל
בויי"ש [בוי"ש]. תאשור.
דזב מוקצה הוא. החלות
שף [ש"ף]. אשוח.
וליכא תורת אוכל עליו.
גרופיות: תנו רבנן הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ
מיניה משום כלי מאוס עד שיפסל
ד)
ג
קיישנ"א [קישנ"א]. אלון.
אלא לרבא דמתרץ לה כר'
❖
מלאכול הכלב כדאמרינן בשחיטת
בתולת השקמה ג' טפחים סדן השקמה ב' טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק
גלונ"ץ. בלוטים.
אליעזר דכקרקע דמי אמאי
אינו לא אוכל ולא משקה
חולין (דף עא.). כן נראה בעיני:
ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף ובתולת השקמה
דהא לאו כקרקע דמי הואיל
קשקשין. קיסמין דקין שאין ראוי
דזב ופירש מכוורת: אמר
ג' טפחים בעינן ורמינהי אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא
מוסף רש"י
ה) ד
לאספו אבל גבי כלי מאוס חשיב
רב זביד כגון שזב על
עבודה ר' יהודה אומר כדרכו אסור אלא מגביה י' טפחים וקוצץ או גומם
כוורת דבורים. מחוברת
גבי כלי מאוס. דאינו ראוי
ה
אוכל: בשלמא לאביי ניחא. דמוקי
היא בקרקע בטיט, הרי
לא לאוכל ולא למשקה
מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשי הא אידך מעלי לה אמר אביי ג' טפחים
לה בשתי חלות ולא תקשי לרב כהנא:
היא כקרקע. לכל דבר
ומוקצה מחמת מיאוס הוא:
להיות נקנית בכסף ובשטר
מעלי לה מעם הארץ ודאי קשי לה מכאן ואילך לא מקשי קשי לה ולאו
קשקשין. שנפל על הקש
אלא לרבא קשיא. לרב כהנא דבעל
ובחזקה ולקנות על גבה
ועל התבן דמטושטש הוא
עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשי לה גבי מקח וממכר
כרחך לאו ר"א היא דמחשבה לא
מטלטלין ולכתוב עליה
ומוקצה הוא: מיתיבי דבש
פרוזבול כאילו היא קרקע,
בכוורת כו' בשלמא לאביי.
מהניא ליה לשווייה כתלוש כי היכי
עבדינן מידי דודאי מעלי לה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען
דתנן במסכת שביעית פרק
דמוקים לה באותן ב' חלות
דלא מהני לפירות מחוברים לקרקע
מחליף וארז אין גזעו מחליף והא דריש ר' חייא בר לולייני מאי דכתיב צדיק
אחרון אין כותבין פרוזבול
ניחא דמש"ה אינו לא אוכל
ו)
2
אלא על הקרקע ואם
ולא משקה. הא נמי מצי
לקבולי טומאה במחשבה: טפח.
כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר
אין לו מזכה בתוך שדהו
לתרוצי בב' חלות דמוקצות
דהדר וצמח ואע"ג דלא הניח שום
(לעיל סה: עי"ש בארוכה).
נינהו ולהיכא דחישב עליה
ארז למה נאמר תמר אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז
ואינה מקבלת טומאה.
גרופית: בתולת השקמה. שלא נקצצה
לאוכלה מטמא טומאת
אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות לכך נאמר תמר ואם נאמר תמר
זו הכוורת, במקומה. דכיון
אוכלין. אלא לרבא דמוקים
מעולם: סדן. שכבר נקצץ פעם
דמחוברת היא לקרקע יצאה
לה כר' אליעזר דכקרקע
ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין גזעו מחליף
אחרת וגדל: לפי שאין גזעו מחליף.
מתורת כלי וגם הדבש
דמי אע"ג דחישב עליה
שבתוכה אינו מקבל טומאה,
אמאי מטמא טומאת אוכלין
לכך נאמר ארז אלא הב"ע בשאר מיני ארזים כדרבה בר רב הונא דאמר
אם יניח ממנו חוץ לקרקע הואיל
ז)
דבטל לגבי כוורת, ודוקא
הא דבש כוורת כקרקע דמי
ונקצץ בראשו: ובתולת השקמה ג'
רבה בר רב הונא אמרי בי רב י' מיני ארזים הן שנאמר אתן במדבר ארז שיטה
במקומה אבל אם נטלה משם
ובדין הוא לא מטמא: אמר
3
אז מקבל הדבש טומאה כמאן
לך רבא תריץ הכי חישב
טפחים. בתמיה והלא די בפחות:
והדס ועץ שמן אשים וגו' ארז ארזא שיטה תורניתא הדס אסא עץ שמן אפרסמא
דאמר דלא בעי מחשבה,
עליו לאכילה אינו מטמא
מפני שהיא עבודה. שיגדל יותר וכתיב
דאיכא מאן דמצריך מחשבה
טומאת אוכלין. דכקרקע
ברוש ברתי תדהר שאגא ותאשור שורבינא הני ז' הוי כי אתא רב דימי אמר
והלכך אצטריך הכא גבי
דמי: תניא כוותיה דרב
וכרמך לא תזמור (ויקרא כה): כדרכו
הוסיפו עליהן אלונים אלמונים אלמוגים אלונים בוטני אלמונים בלוטי אלמוגים
טומאה למיתני במקומה,
כהנא. דאמר לעיל דבש
אסור. כדמפרש לקמיה: מן הקרקע
וה"ה לכל הנך מילי (שם).
בכוורת אינו יוצא מידי
כסיתא
והרודה ממנה. כשהיא
עד י' טפחים. ולת"ק איכא למימר
מאכל לעולם אע"ג דלא
במקומה דהיינו מקום גידולו
חשיב לאכילה: מכר לו
דלית ליה האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון מג' ולמעלה אסור: וקוצץ. מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן ומכחישו: הא אידך.
של הדבש, חייב חטאת.
זיתים לקוץ. להיות שלו
טפח או ב' טפחים מעליא ליה ואמאי קתני לעיל ג' טפחים במשהו סגיא: מכאן ואילך. מן הקרקע עד ג' ומג' עד י': לא מקשי
כתולש מן הקרקע (שם). מאי
העצים: מניח שתי גרופיות.
טעמא דר' אליעזר. דחשיב
טפחים סמוך לקרקע כדי
קשי. כל כך ולא עלויי מעלי אלא מספקא לן משום דזימנין קשי וזימנין מעלי: הלכך גבי שביעית. שאסור לזמור אילן כדי שיבריא עבדינן
לכוורת דבורים כמחובר,
שיחניט אחר באותו גזע:
מידי דודאי קשי דפשיטא לן ביה דלא ישביח בזימור זה משום דספק איסור דאורייתא לחומרא אבל גבי מקח וממכר דעת המוכר לשייר
דכתיב ויטבול אותה
הלוקח שאר אילן מחבירו
ביערת הדבש. ביהונתן
לקוץ. מגביה מן הקרקע
לעצמו כדי מחיית האילן ודאי: אם נאמר תמר. שעושה פירות ואין גזעו מחליף למה נאמר ארז שגזעו מחליף ואין עושה פירות קשו קראי
כתיב, ובדבש במקום גידולו
טפח וקוצץ דבכך יחניט
אהדדי אם מדמהו לארז ותמר מכל וכל: אף צדיק אין עושה פירות. שאוכל צדקותיו בעוה"ז ואין לו (א) לעוה"ב א"נ שאין מאכילין אותו פרי
מיירי וקרי ליה יער
אחר באותו שיור טפח:
והלכך חשיב ליה מחובר
בתולת השקמה. אם מכר לו
מעלליו לכך נאמר תמר כדכתיב נמי קרא אחרינא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג): אין גזעו מחליף. אם נקצץ: אף
ואפילו אין הכוורת מחוברת
לקצוץ ענפיה מיכן ומיכן
צדיק אין גזעו מחליף. אם מת שלא יוליד בן כמותו. א"נ אם יפול לא יקום: לכך נאמר ארז. כדכתיב כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד):
ממש בקרקע (שם). דבש
ולא הסדן עצמו מגביה ג'
בכוורתו. דאכתי לא חשיב
טפחים וקוצץ כל הענפים
ארזא. קיצ"א בלע"ז: תורניתא. פי"ן. כל שמות הללו הם היו בקיאים בהם: אפרסמא. (ב) שף שממנו עושין הזפת כן נראה בעיני: ברתי.
עליה שהרי הוא בכוורתו,
קטנים שהן מג' טפחים
בויי"ש: שאגא. איכא דאמר (ג) שף וא"כ אפרסמא הוא שממנו יוצא שמן אפרסמון: שורבינא. לא איתפרש: ומקשינן הני שבעה הוו: הוסיפו
ובדבש דבורים מיירי, דאין
ולמעלה מן הארץ ולא אותן
עליהן. חכמים על אותן שבאותו פסוק: אלונים. בוטמי כדמתרגמא
תחת האלה בוטמא (בראשית לה): בלוטי. קיישנ"א שטעון גלונ"ץ:
כוורת אלא לדבורים (בכורות
הענפים שבתוך ג' טפחים
ז:). בתולת השקמה.
סמוך לארץ דקשה לאילן
כסיתא נטיעה שלא נקצצה מעולם
אם קוצצן: וסדן שקמה.
(תענית כה:). סדן השקמה. שכבר הזקין, טרונ"ק בלע"ז, שנקצץ וחוזר ומתעבה, והוא מלשון סדנא בסדניה יתיב (שם, עי' פסחים
אם קנהו לקוץ לפי שחזקה היא וכבר השרישה יפה בארץ מגביה ב' טפחים וקוצץ הכל הסדן עצמו לפי שמאותן
כח.). ב' טפחים. שכבר גזעו מחליף (תענית כה:). מן הפקק. קשר התחתון (שם) והיא הקשר שחלל הקנה פקוק וסתום שם (ברכות
ב' טפחים יכול להחליף ב) מן הקשר הסמוך לקרקע וקוצץ הכל: חופר ומשרש. אפי' השרשים וקוצץ משום דלית
כח:). אין עושה פירות. אין לו שכר לעתיד (תענית כה:). מה תמר אין גזעו מחליף. אם נפסק, אף צדיק. אין לו זכר, צדיק אין
להו תקנתא: שאין גזעו מחליף. מאחר קציצתו. וכן בתולת השקמה יקצוץ ג' טפחים ותו לא. כלומר שמג' טפחים
גזעו מחליף, אינו בתחיית המתים (שם). תורניתא. פיניי"א בלע"ז (ר"ה כג.). ברתי. בוס"ו בלע"ז (שם). שאגא. ש"פ בלע"ז (שם).
ולמעלה קוצץ ולא בתוך ג': ורמינהו כו' מפני שהיא עבודה. בשביעית: אלא קוצץ למעלה מי' טפחים. דאין מועיל
בוטני. אולמ"י בלע"ז (שם, לגירסת בוטמי). בלוטי. צירקוו"ה בלע"ז. שגדילין בו פירי שקורין גילאנד"ה (שם).
כלום לאילן. או גומם. או יחתוך כל הענפים עד הארץ בסמוך לארץ. למימרא דאי קוצץ למעלה מי' או גומם
הענפים מעם הארץ הוא דקשי לה לבתולת שקמה. אבל אי עביד לה באידך גיסא שמגביה ב' טפחים וקוצץ מעלי
לה. והיכי אמרת דמגביה ג' טפחים וקוצץ [דמשמע] דבתוך ג' טפחים לא מעלי. מכאן ואילך כלומר מעם הארץ ולמעלה ועד ג' טפחים לא מעלי מה שקוצץ בתוך ג' הלכך כו'. דודאי קשי לה אם הוא גומם עם הארץ:
מידי דמעלי לה. היינו מג' טפחים ולמעלה: אף צדיק. חס ושלום אין גזעו מחליף שלא יהא לו בן שימלא מקומו: אף הצדיק אין עושה פירות. שכר לעולם הבא: לכך נאמר [ארז] דגזעו מחליף. והיכי אמרת דארז אין גזעו
מחליף: הכא במאי עסקינן דאין גזעו מחליף בשאר ארזים. אבל ארז גופו ודאי מחליף: ברוש. ברתא. שיטה. תורניתא. שורבינא לא איתפרש לן: ומקשי' הני ז' הוי. ולא י':
בוטני.
כדמתרגמינן תחת האלה תחות בוטני. אותו אילן
א) נראה דצ"ל והרודה ממנו בשבת חייב. משום כו'. ב) נראה דצ"ל בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה מן הקשר כו'