המוכר את הספינה פרק חמישי בבא בתרא פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ערמונים.
כסיתא. אילן שגדל בים ויקר הרבה וקורין קוריי"ל: ערי. אילן
מכאן מוכיח רבינו תם דערמונים אין זה שקורין
לט א מיי' פכ"ד מהל'
א) [לעיל עא.], ב) [ב"מ קיח:
שגדילין בו ביי"ש וקורין לדיי"ר: ודולבי. קיישטניי"ר: מתני' הקונה
דעת רבי יהודה], ג) ביכורים
מכירה הלכה ו סמג
קשטניי"ס דהא בפ' לולב הגזול (סוכה דף לב:) אמר
פ"א מ"ו לעיל כז. גיטין דף
עשין פב טוש"ע ח"מ סימן
שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע סביביו כלל ואפי' מקום האילן
ענף עץ עבות שענפיו חופין את עצו ואיזה (זה) הוי אומר זה הדס ופריך
מח., ד) [עי' תוספות לעיל כז.
רטז סעיף ט:
מ ב מיי' שם הלכה ז
ד"ה לא], ה) [עמ"ש על
והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו שכשייבש יעקרנו וילך: קנה קרקע.
ואימא זיתים בעינן עבות וליכא ואימא דולבא ואי ערמון שהוא דולבא
הגליון בתוס' ב"מ סא. ד"ה
טוש"ע שם סעיף י:
דחשבי להו שדה האילן: הגדילו.
היינו קשטניי"ס מאי פריך הלא אינו
מא ג מיי' שם הלכה ו
אלא], ו) [וע"ע תוס' חולין
עץ עבות: ממאי מדקתני משנה
קג: ד"ה כל], ז) [בתוס' ד"ה
הרחיבו הענפים הרבה: לא ישפה.
טוש"ע שם סעיף ט:
כסיתא איכא דאמרי ערונים ערמונים אלמוגים
❖
מב ד מיי' שם הל' ה
הא אמר וכו' וע"ש],
יתירה. ה) וא"ת והא דתנא בסיפא
לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אע"פ
ערונים ערי ערמונים דולבי אלמוגים כסיתא:
טוש"ע שם סעיף ו:
מתני' הקונה שני אילנות בתוך שדה
מג ה ו מיי' שם הלכה ה
שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין
במסכת בכורים (פ"א משנה יא)
א) א
טוש"ע שם ס"ח:
תורה אור השלם
לו קרקע לבעל האילנות שהרי שעבד
הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו
מד ז [מיי' שם הלכה א]
חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר
לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל
מביא וקורא ר"מ אומר אפי' שנים
1 וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי
טוש"ע שם סעיף ו:
קנה קרקע הגדילו לא ישפה והעולה מן
מה ח מיי' פ"ד מהל'
ב) ב
מנת כן לקחן: גזע. בגמרא [פב.] מפרש:
אמאי איצטריך ההיא משנה כיון
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא
בכורים ה"ד:
מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע
שלו. של בעל האילן דמגוף אילנות
דלרבנן קונה קרקע א"כ פשיטא
מו ט מיי' שם פ"ב הלכה
לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל
ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה
א:
קאתי: של בעל הקרקע. דכיון דמתחת
דמביא וקורא וכי תימא איידי דנקט
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
ג
ד
מז י מיי' שם הל' יג ע"ש
אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
❖
לקרקע יוצא מקרקעו גדל: אם מתו.
קרקע הגדילו ישפה והעולה מן הגזע ומן
ר"מ שנים מביא וקורא נקט נמי
ה
ו
השגות וכ"מ:
דברים כו ב
2 רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ
יבשו: אין לו קרקע. ליטע אילן אחר
שלשה לרבנן דמביא וקורא מ"מ
השרשין שלו ז ואם מתו יש לו קרקע:
תָּבִיא בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
גמ' תנן התם הקונה שני אילנות בתוך
במקומן: קנה קרקע. דחשיבי שדה
אמאי איצטריך תו דברי ר"מ בסיפא
הגהות הב"ח
ג)
ח
תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
דקתני ר"מ אומר אפי' שנים מביא
האילן. ובגמ' מפרש כמה יש לו קרקע
שמות כג יט
של חבירו מביא ואינו קורא ר"מ אומר מביא
(א) גמ' ר"מ אף בלוקח
3 וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת
והיאך נטועים דמצטרפי [שם:]: הגדילו.
וקורא וכי תימא איידי דתנא רבנן
פירות האילן ממאי כצ"ל
וקורא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב
רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
חוץ לקרקע שלהן: ישפה. המוכר
תנא נמי ר"מ א"כ מאי קשיא ליה
ותיבות מן השוק נמחק וכן
נָתַתָּה לִּי יְיָ וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְיָ
❖
היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק ממאי
בסמוך:
(א)
אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְיָ
הכא משנה יתירא דלמא איידי דתנא
דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם
❖
דברים כו י
אֱלֹהֶיךָ:
מדקתני משנה יתירא מכדי תנא ליה דיש
רבנן תנא נמי ר"מ דלרבנן איצטריך
בקרקע של לוקח והמוכר לא שעבד
לו קרקע פשיטא דמביא וקורא אלא ש"מ
לעזי רש"י
לאשמועינן דמביא ואינו קורא דלקמן
לו קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו
מוסף רש"י
מאחר שמזיקין לו: גמ' תנן התם.
בעי מאי טעמא דרבנן בשני אילנות
מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק
קוריי"ל [קורי"ל].
כסיתא. מין עץ העולה
במסכת בכורים: ואינו קורא. לפי
ועוד תימה לרשב"א דאי מחייב ר"מ
אלמוג.
והא כתיב אשר תביא מארצך ההוא
1
בקרקע הים ושמו קוראל"ו
ביי"ש. גרגירים.
בלוקח פירות מן השוק בסיפא
שלא קנה קרקע ולא קרינא ביה פרי
(ר"ה כב:). ערי. לויר"ו שם
ט למעוטי חוצה לארץ והא כתיב 2 אדמתך
לדיי"ר [לוריי"ר]. דפנה.
דקאמר ר"מ אפי' שנים הוה ליה
האדמה אשר נתתה לי (דברים כו).
האילן ואת פריו קורין ביי"ש
קיישטניי"ר.
❖
למעוטי אדמת עכו"ם והכתיב אשר נתתה לי
(שם). דולבי. קשטאניי"א
3
[קשטיניי"ש]. עץ ערמון.
ולקמיה פריך א"כ למה מביא: מביא
למימר אפי' לקח פירות מן השוק:
(שם). הקונה שני אילנות.
דיהבת לי זוזי וזבני בהו מתיב רבה י הקונה
ההוא למעוטי חוצה לארץ. והכי
וקורא. ור"מ לטעמיה דס"ל קנה
המוכר שני אילנות לחבירו ולא
אילן אחד בתוך של חבירו מביא ואינו
פירש לו קרקע (לעיל כז.).
רבינו גרשום
ד)
קרקע אבל באילן אחד מודה: מחייב.
נמי דריש בפרק ראשית
הרי זה לא קנה קרקע.
קורא לפי שלא קנה קרקע דברי ר"מ
להביא בכורים בלוקח פירות שבאילן
הגז (חולין דף קלו. ושם) ארצך
ביניהן וחוצה להן וגם אם מתו
שלועזין שפ"א. ערי.
אין לו קרקע ליטע אחרים
ביי"ש: כסיתא. בלע"ז
תיובתא א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר
ואותה שביכרה תחלה קושר בה גמי
למעוטי חוצה לארץ ותימה אמאי
קוריי"ל. קורלו: פיס'
במקומן, כדתנן לקמן, ולא
לידע שמבכרת היא והאי דקתני
איצטריך מיעוטא הא אמר בסוף פ"ק
מאי
קנה אלא לפירותיו כל זמן
אם הגדילו. הנופות שהיו
שיתקיים האילן, ואליבא דרבנן
מתרחבות הרבה לכאן
דקדושין (דף לו:) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת
הקונה שני אילנות משום רבנן נקט להו דאילו רבי מאיר אפי' באילן
אתיא דאמרי מוכר בעין רעה
ולכאן אע"ג שהצל רע לבית
אחד שאין לו קרקע מביא וקורא: משנה יתירא. הך דבכורים:
אלא בארץ ויש מפרשים משום דבכורים איתקשו לבשר בחלב א דכתיב
מוכר, אבל אליבא דר"ע יש
השלחין לא ישפה המוכר
אלא ש"מ מחייב היה ר"מ כו'. והכי קאמר אפי' אם כדבריכם כן
(שמות כג) ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו
לו קרקע ליטע אחרים
לענפין. כלומר לא יקצוץ
ו)
במקומן אם ימותו אלו (לעיל
אותן ענפין דמצי למימר
הוא דשני אילנות אין להן קרקע אפי' הכי מביא וקורא דלא חיישינן
ובמכלתא בהדיא מקיש להו וס"ד שיהו נוהגין אף בחוצה לארץ כמו
הלוקח כי היכי דאין לי
עא. עי"ש שהוכיח כן מהסוגיא
לקרקע גבי מקרא בכורים: והכתיב אשר תביא מארצך. אבל לוקח
בשר בחלב ולרשב"א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה תלויה בארץ
שם). מביא ואינו קורא.
בקרקע שלך כלום שאם
דלא מצי למימר פרי האדמה
ייבש האילן אין [לי] רשות
פירות לא מביא ולא קורא: והכתיב אדמתך. ראשית בכורי אדמתך
דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף הפירות מחוייבין בתרומה
אשר נתתה לי (לעיל כז.
לנטוע אחר במקומו ה"נ
❖
תביא: למעוטי אדמת עכו"ם. שאם יש לו לעכו"ם קרקע בארץ ישראל
דטבל נינהו ואסורין באכילה ולכך חשובין הן תלוין בארץ אבל בכורים
וגיטין מח.).
אין לך רשות באילנות
כלום לשפות. ואותן בדי
ולקח ממנו פירות אין מביא מהן בכורים. ונראה בעיני דהכי גרסינן
אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם דאין נאסרין באכילה אע"פ שלא
אילן העולין מן הגזע היינו
והכתיב אדמתך אדמתך שני פעמים כתיב ראשית בכורי אדמתך
הפריש מהן בכורים ועוד מדלא חייב תרומה ומעשר עד שיתמרח
שעולין מן האילן עצמו
מוסף תוספות
בסמוך לארץ דלוקח הוי
בכרי מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן
בספר ואלה שמות בואלה המשפטים [כג] ובכי תשא [לד] וקמשני חד למעוטי
א. דחובת הגוף היא
משום דהאילן שלו: ומן
אדמת עכו"ם וחד למעוטי אדמת גר שהרי הגר עצמו מן המביאין ולא
אבל בכורים ודאי חובת הגוף נינהו כע"ז דילפינן מינייהו בקדושין
ונוהגת בכל מקום. רמב"ן.
השרשין. שהן א) ברחוק
קורין הוא כדתנן במסכת בכורים (פ"א מ"ד) שאין יכול לומר אשר
(דף לז.) שאין החיוב תלוי בפירות אלא באדם ואפי' בעודן באילן
ב. וא"ת לרבנן למעוטי
האילן של בעל הקרקע
אדמת גר וגוי מנא להו
משום דכקרקע דמי: ואם
נשבע לאבותינו לתת לנו [דברים כו] ואתא האי קרא למעוטי דהקונה
מתחייב כדתנן במסכת בכורים (פ"ג מ"א) כיצד מפרישין בכורים
דהא חד מהני איצטריך
מתו. האילנות שיבשו אין
מפירות קרקע שלו לא מביא ולא קורא: תיובתא. וכל הנך
יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו
למעוטי לוקח פירות מן
להם קרקע ליטע אחרים
השוק למאי דמקשי השתא
במקומן: הגדילו. הענפים
בגמי ואומר הרי אלו בכורים ואע"ג דאם אין לו [אינו] חייב לקנות
קראי דלעיל מידרשי בספרי [פרשת כי תבא] ובמסכת בכורים בפרק קמא:
וי"ל דלוקח פירות מן
חוץ מקרקע שלו ב) ששייר
מ"מ חובת הגוף נינהו כמו חובת ציצית דאע"ג דאין חייב לקנות טלית
מאי
השוק נפקא להו מאשר
לאילנות: ישפה. המוכר
כשאין לו חשיב חובת הגוף: למעוטי אדמת עכו"ם. רשב"ם גרס והא תרי אדמתך כתיבי ולפי שקשה לו אידך אדמתך למה לי מגיה
נתת לי, דלא משמע להו
מפני שהצל רע לבית
דיהבת לי זוזי דזבני בהו,
השלחין: מביא. בכורים:
הספרים והא כתיבי תרי אדמתך חד למעוטי אדמת עכו"ם וחד למעוטי אדמת גר ובחנם דחק עצמו דחד אדמתך דרשינן בפ"ק דבכורים
ב
וא"נ לדידהו גוי וגר מחד
ואינו קורא. משום דלא
קרא נפקא להו משום דכל
קנה קרקע: אפי' בלוקח
הנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של חבירו או לתוך של רבים הרי זה אינו מביא משום דכתיב אדמתך עד שיהו כל הגידולים מאדמתך ודוקא
ג
שהוא פטור אף אדמתו
פירות מן השוק. מביא
לוקח פירות מביא וקורא לר"מ ולא מבריך בשל חבירו דכיון דקנה מחבירו חשיב אדמתך ועוד לית לן למעוטי לוקח מגר כיון דגר עצמו
פטור. רשב"א. ג. ואע"ג
וקורא: מכדי תנא ליה. ר'
דליכא איסורא בנטיעתו
בר הבאה הוא כדתנן (שם פ"א מ"ד) אלו מביאים ולא קורין הגר מביא ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ומכח
מאיר במתני' דהקונה ב'
כיון שאין כל גידלוין
אילנות יש לו קרקע כיון
ההיא משנה לא היה מניח רבינו תם לגרים לברך ברכת הזימון לפי שאינו יכול לומר שהנחלת לאבותינו ארץ טובה וקתני נמי (שם) כשהוא
בתוך שלו אינו מביא.
דאשמועינן דיש לו קרקע
מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי
רמב"ן. ד. וכיון שאברהם
ממילא שמעי' לטעמי'
אב לכל העולם ונטלו חלק
דמביא וקורא למה למיתנא
אבותינו ולר"י נראה דשפיר מצי אמר גר לאבותינו ולא קיימא לן כההיא משנה אלא כר"י דפליג עלה כדאיתא בירושלמי (בכורים פ"א)
בארץ קורין לר' יהודה.
בדוכתא אחריתא דמביא
דאמר תני בשם ר"י גר עצמו מביא וקורא מאי טעמא דאמר קרא (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היה אב לארם מכאן ואילך
שם. ה. [י"ל] שלשה אבות
וקורא. אלא לאו ש"מ
העולם היו כאברהם. שם.
להכי דלוקח פירות מן
לכל גוים ר' יהושע בן לוי אמר הלכה כר"י עובדא אתא קומי רבי אבהו ואורי כר"י והא דאמר בפרק בתרא דמכות (דף יט.) כיון דאיכא
ו. דכל זמן שהיא של
השוק דמביא וקורא: והא
גר דבעי למימר אשר נשבע לאבותינו ולא מצי אמר אתי שפיר כר"י וסמיך אלתת לנו דסיפיה דקרא והא דאמר ר"י בירושלמי דמביא וקורא
ישראל כל מי שזורעה
כתיב אשר תביא מארצך.
חייב במעשר וכי זבנה
ולהיכא דלקחן מן השוק
דוקא גר מבני קיני חותן משה דמצי אמר לתת לנו שנטלו חלק בארץ כדכתיב והיה הטוב ההוא אשר ייטיב וגו' והטבנו לך (במדבר י) שנתנו
לעכו"ם, הזורעה פטור,
לאו ארצו היא: למעוטי
להן דושנה דיריחו כדאמר בספרי והכי נמי תניא בתוספתא דבכורים ר"י אומר כל הגרים מביאים ואינם קורים ובני קיני חותן משה מביאים
ד
דיש קנין, דאי אין קנין אין
אדמת עכו"ם. דאי קבלה
זו הפקעה מה שאין עכו"ם
באריסות או בקבלנות אינו
וקורים ור"ת אומר דההיא דירושלמי משבשתא היא דהיכי מצי למימר גר קורא אפי' מבני קיני ארמי אובד אבי דהיינו יעקב וירד מצרימה
ה
מעשר קרקע החייבת,
מביא וקורא דלאו אדמתך
וירעו אותנו ויוציאנו וההיא דתוספתא מוקי באמו מישראל דמצי אמר לאבותינו וכן לתת לנו אם הוא מבני קיני ופליג אמתניתין דמס' בכורים
דהתם פריך בית נמי
קרינן ביה: והא כתיב
דקתני באמו מישראל מביא וקורא ולר"י נראה דמתניתין נמי איירי בבני קיני ולא פליג משום דאמו מישראל לא מהני ליה למימר לתת לנו דהא
מפקיע ממזוזה ומשני
אשר נתתה לי ה'. ולהיכא
מזוזה חובת הדר היא ואין
דלקחן מן השוק לא מצי
אמו עצמה אינה קוראה כדתנן במתניתין (בכורים פ"א מ"ה) האשה והשליח והעבד וטומטום ואנדרוגינוס אינן קורין דלא נטלו חלק בארץ
זה הפקעה. תוס' גיטין מז.
למקרי הכי: ומשני היינו
דממעט להו בספרי מאיש לפי פקודיו (במדבר כו) אע"פ שהיה להן חלק ע"י ירושה כ"ש הוא דלא קרי דלא עדיף מאמו: ההוא למעוטי
ז. דמ"מ חשובה הפקעה
דיהבת לי זוזי וזבני בהו
מה וכו' שאינו מפריש
פירי: תיובתא. דרב יהודה
אדמת עכו"ם. תימה לרשב"א אמאי איצטריך הא לר"מ יש קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר דתנן (ע"ז דף כ:) אין משכירין בתים
ממנה מעשר וכו'. תוס' ע"ז
אמר שמואל דאמר לעיל
לעכו"ם בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות ומפרש בגמ' (שם כא.) מאי ואין צריך לומר שדות דמפקיע להו ממעשר נמי ו ונראה לר"י דדלמא
כא.
א) אולי צ"ל שהן בתוך
מהכא הוא דגמר
בכל דוכתי דיש קנין
מיהו אומר רשב"א
דההיא דע"ז (דף כא. ושם) יש לומר אפי'
כמאן דאמר אין קנין ושם מפורש ז) :
ז
הקרקע של בעל הקרקע.
ודלמא ב) נראה דצ"ל ששייך לאילנות.