פא: המוכר את הספינה
פרק
חמישי בבא בתרא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא
לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. בכל מקום
מאי טעמא דר"מ באילן אחד. כיון דאינו קורא משום דכתיב ו) אשר
מח א ב ג ד ה מיי' פ"ד
א) [מנחות מח. וש"נ],
ב) יבמות פו. ע"ש כתובות כו.
מהל' בכורים הלכה ד
תביא מארצך למה מביא הא מהבאה נמי ממעט ליה קרא: מספקא
שיש כעין הקרבה כי הכא שיש הגשה או תנופה למ"ד נ)
חולין קלא:, ג) נ"א ר' מאיר,
סמג עשין קמ:
להו. אי קנה קרקע מן הדין או לא והאי דאמרי לא קנה קרקע
וכן בפרק הזרוע (חולין דף קל: ושם ד"ה אי) גבי חזה ושוק דקאמר
מט ו מיי' פ"ו מהל'
ד) חולין פג: קדושין כה.
תרומות הלכה א סמג
יבמות קד: נדה סו: מנחות
אי מאבראי לפני ה' כתיב ואי מגואי
קא מעייל חולין בעזרה ויש
היינו משום דיד המוכר על העליונה דמספיקא לא מפקינן מיניה:
לאוין רכד טור י"ד סימן
יח: קג: מכות יח: נדרים עג.,
דלמא לאו בכורים נינהו. דשמא לא
בהן תנופה אבל דבר שאין עושין בו
ה) [גיטין מז:], ו) [דברים כו],
שלא:
נ ז מיי' פ"א מהל' מעשר
ז) [בקדושין נז:], ח) [ראה יב
הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור
קנה קרקע וקמעייל חולין לעזרה
מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומ"ט דרבנן
כא], ט) [צ"ל אחר ד"ה מעשר
הלכה ד:
הכנסת חולין בעזרה דאל"כ לא ילבש
ודרשינן ז) בסיפרי ח) כי ירחק ממך
בשני אילנות אמר לו דבר שהראשונים לא
נא ח מיי' פ"ד מהלכות
ראשון], י) [דף יח:],
כהן בגדי חול ויכנס בעזרה וגם
המקום וזבחת (דברים יב) בריחוק
כ) [ויקרא ב], ל) [שם], מ) [כי
בכורים הלכה ד:
אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי
נב ט מיי' פי"ז מהל'
תבא כו ב], נ) [לר"א בן יעקב
ישראל לא יכנס בעזרה ועוד דקאמר
מקום אתה זובח ואי אתה זובח
מעשה קרבנות הלכה ו:
ועי' תוס' מנחות פ: ד"ה וכי],
לביישני אמר רבה מאי קושיא דלמא ר"מ
בהקומץ רבה (מנחות דף כא: ושם ד"ה
בקירוב מקום חולין שלך והוא הדין
נג י מיי' פ"ד מהלכות
ס) [וע"ע תוס' פסחים סו:
באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני
בכורים הלכה ד:
ד"ה מביאה ובמנחות כא:
א
חולין) יאכלוה שיאכלו עמה חולין
לכל הבאת חולין בעזרה שאסור אי
❖
נד כ מיי' שם הלכה ח:
ד"ה חולין ודף פ: ד"ה וכי
אילנות ספוקי מספקא להו ומי מספקא ליה
ותרומה כדי שתהא נאכלת על
נמי מדרבנן דלמא איכא דחזי ליה
ובזבחים עז. ד"ה וחולין כו'
אלא
ובחולין קל: ד"ה אי ובתמורה
השבע ס): מעשר ראשון דלוי
דנוהג בהן מנהג חולין כדינן וסבור
והא קתני לפי שלא קנה קרקע דברי ר"מ
כג. ד"ה אוכלין], ע) צ"ל
מוסף תוספות
הוא. ואע"ג דדמאי אינו מחייב ליתנו
קדשים הן הואיל ואייתינהו בעזרה
אימא שמא לא קנה קרקע וליחוש דדלמא
בביכורים. רש"ש, פ) צ"ל
❖
ואתי לזלזולי בקדשים: דמקדיש להו.
דהכא קאמר. קהילות יעקב,
מספק משום דמצי אמר אייתי ראיה
א. וטעמא דר' אלעזר
לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה
א)
בן עזריה משום דבכ"ד
דלא מתוקן הוא ושקול אומר רשב"א
על התנאי אי הוו ביכורים שפיר ואי
מקומות נקראו הכהנים
ב דמקדיש להו והא בעי מיכלינהו ג דפריק
לאו ליקדשו לקנות בהן קרבן: הא
דלא דמי דהכא אין הכהן מוחזק יותר
לויים וזה אחד מהם. ר"ן.
תורה אור השלם
להו ודלמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו
ב. וטעמא כיון דמעיקרא
בעי מיכלינהו. לכהן ושמא קדושת
מן הלוי ושל ישראל ממה נפשך אינם
1 וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי
היה המעשר של לוים לבדם
מתרומה ומעשר דמפריש להו בשלמא
דאם בכורים הם דכהן הם ואם לאו
דמים יש בהן ונהנה מן ההקדש ומעל:
ד
לר"ע דיין שיקנסום ליתן גם
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא
לאחרים עמהם. תוס' יבמות
תרומה גדולה יהיב לה לכהן מעשר שני נמי
ומשני דפריק להו. אחר שהניחם לפני
מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
בכורים נינהו א"כ מעשר ראשון הוא
פו: ד"ה מר. ג. ומפריש
לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל
המזבח והניף: וקא מפקע להו
והוי דלוי ועוד דמאי דלא הוי אלא
יהיב ליה לכהן מעשר עני נמי יהיב ליה לכהן
באותה תרומה, תרומה
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ
ומעשר מיניה וביה. רמב"ן.
מתרומה כו'. ונמצא אוכל טבלים
ספיקא דרבנן אין צריך לקיים מצות
אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא למאן יהיב
ד. דתני ביבמות, תרומה
דמקדיש
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה
להו. תימה
נתינה:
אבל בכורים הרי הן כתרומה דכתיב
לכהן ומעשר ראשון ללוי
ליה הדיהיב ליה לכהן כר"א בן עזריה ב)דתניא
בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו
דברי ר' מאיר. רשב"א.
דבפ' התודה (מנחות דף פ: ושם ד"ה וכי)
(דברים יב) תרומת ידך אלו הבכורים
הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ כִּי
ו תרומה גדולה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי
ה. נ"א: אי מיתכשרא
בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
גבי תודה שנתערבה בתמורה דמשני
וכל שדהו יכול לעשות בכורים כדתנן
בלא בלילה האי נמי יש
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת
❖
רבי עקיבא רבי אלעזר בן עזריה אומר
ג)
דלמא לאו תודה היא והוי לחם חולין
במסכת בכורים (פ"ב מ"ד). ומשני
לו להביא הכל בכלי אחד,
דברים כו ב-ג
לָנוּ:
דהא חדא מנחה נדר,דבהכי
מעשר ראשון אף לכהן ודלמא בכורים נינהו
דמפריש: למאן יהיב ליה. ואין לנו
בעזרה ואמאי לא פריך דלקדיש ליה
ז
(א)
ניחא ליה, והוי קרבן מהודר
לעשות תקנה לגזול את הלוים: ט) מעשר
על תנאי שאם אינה תודה יקדש
ובעו קרייה קרייה לא מעכבת ולא והאמר
טפי כד מייתי ליה בכלי
הגהות הב"ח
ח
ד)
אחד וגו'. רמב"ן. ו. עיין
שני נמי. אם שנה ראשונה או שניה
הלחם לבדק הבית או לדמי נסכים
ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת
(א) גמ' ר"א בן עזריה
ט
בשיטמ"ק מה שכתב בדעת
❖
וי"ל דגבי תודה כיון שעשה ארבעים
של שמיטה הוא דיהיב ליה לכהן דאיהו
אומר מעשר ראשון לכהן
רשב"ם.
בו ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו
כצ"ל ותיבת אף נמחק:
חלות מארבעה מינים מוכחא מילתא
(ב) לא מצי אכיל ליה דלמא בכורים
(ב) רשב"ם ד"ה מעשר שני
דעביד להו כר' יוסי בר חנינא דאמר בצרן
י
ה)
כ
נינהו: מעשר עני נמי. אם שנת שלש
טובא שלשם תודה מביאם ולהכי
וכו' לא מצי אכיל. נ"ב ותימה
רבינו גרשום
ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא
לי הא איתא בקדושין דף
היא: מעשר ראשון לכהן. ולא ללוי
אפי' הקדיש על תנאי חשיבי חולין
נד ע"ב וכן בכמה מקומות
דמביא וקורא: מאי טעמא
ואינו קורא מאי טעמא דכתיב 1ולקחת והבאת
כדמפרש בכתובות בפרק האשה
בעזרה כיון שאין דרך לעשות משאר
דר"מ ס"ל דמעשר שני ממון
דר' מאיר באילן אחד.
עד
שנתארמלה [כו.] ומוקי לה לבתר
הקדש מה שעשה מזה אבל הכא
גבוה הוא ואין רשאי ליתן
דאמר ואינו קורא אי ס"ל
במתנה וכאן אי אפשר לתרץ
דהקונה אילן אחד קנה
דקנסינהו עזרא ומשמע ליה לר' אלעזר בן עזריה לוים דקרא אף
בכורים כי מקדיש להו לדמי לא מיחזי חולין בעזרה אלא כשאר
כמו שמתרץ בגמרא שם ואין
קרקע למה אינו קורא ואי
כהנים במשמע דבעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים: ובעי
הקדש שדרך להביא הקדש בעזרה כדאמר (תמיד כט. מדות פ"ג מ"ח)
לומר דלזה פרשב"ם דאיהו
לא קנה קרקע אמאי מביא:
לא מצי אכיל ואז מודה ר"מ
ומאי טעמא דרבנן בשני
קרייה. והיאך יאכל מהם בלא קרייה: לא מעכבת. כדאמרינן בפ'
גפן של זהב היתה שם שכל מי שמתנדב גרגיר מביא ותולה בה שאינו
דיכול ליתנו לכהן זה אינו
אילנות. אי קנה קרקע אמאי
בתרא דמסכת מכות י): כל הראוי לבילה. במנחות בפרק המנחות [קג:] תנן
עושה בכורים ע) אלא הגשה אצל המזבח לרבנן ואפי' לראב"י דמצריך
דא"כ ה"ל לגמרא לתרץ כך
אינו קורא ואי לא קנה קרקע
בקדושין דף הנ"ל הא דתנינן
אמאי מביא. אמר רבה. מאי
תנופה אין הוכחה כל כך מתנופה שלשם בכורים מביאן ואפי' בקריאת
מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי
הפודה מעשר שני שניתן
קושיא כלומר אמאי לא
הפסוקים אין הוכחה כל כך אלא הוי כקורא בתורה הואיל ואינו
עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד ומפרשינן
לו במתנה ר"ל כהן שפודה
אמרי' בהם טעם דלמא לר'
עושה בגוף הפירות כלום: תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי
מעשר שני מפירות בכורים
מאיר באילן אחד מספקא
טעמא בגמ' [שם] משום דששים נבללין ביחד יפה בלוג שמן אבל ששים
שניתן לו במתנה דזה שרי
ליה אי קנה קרקע אי לאו
דברי רבי עקיבא. ודלא כפ"ה דפירש דפליגי בתר דקנסינהו עזרא
ואחד אי אפשר להבלל ופרכינן וכי לא בלל נמי מאי הוי והתנן [שם יח.] אם
ולמה נכנס בדחוקים וצ"ע
ומש"ה מייתי ולא קרי. וכן
וצ"ל דג"כ פודה המעשר
אלא מדאורייתא פליגי כדאמר ביש מותרות (יבמות דף פו:) דמפיק
לא בלל כשר ומשני א"ר זירא כל הראוי לבילה כגון ששים עשרון
הכי נמי לרבנן בב' אילנות:
שני ואח"כ נותנו לכהן מספק
ומי מספקא ליה. לר' מאיר
טעמא מקראי והוי לר"ע דוקא ללוי ולרבי אלעזר אף לכהן א אבל בתר
אם לא בלל כשר אבל ששים ואחד שאין ראוי לבילה בילה מעכבת
שמא הוא בכורים: (ג) ד"ה
אי קנה קרקע: והא קתני
קנסא הוי לר"ע אף לכהן ולרבי אלעזר בן עזריה דוקא לכהן וה"מ
בו כלומר מה שאי אפשר להבלל מעכבת בו דכיון דכתיב ויצק עליה
כל הראוי וכו' דאיכא מביאי
כ)
לפי וכו' אימא שמא וכו'.
ב
ביכורים טובא שמביאין:
ולא מצי למיקרי מספיקא מן
לשנויי הכא אפילו כר"ע ובתר קנסא אי נמי שיפריש עליה ממקום
שמן וצוה לבלול דכתיב ל) בלולה ש"מ שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול
(ד) ד"ה ולקחת וכו' הבצירה
האדמה אשר נתתה לי ה':
אחר על תנאי שאם אינן בכורים יהו פירות הללו מעשר ואם הם
לקיים בהן מצות בלילה וכשהוא מביא ששים ואחד מנחה כזו לא צוה
וההבאה עד לירושלים
ואמאי מביא מספיקא
❖
כולה באדם אחד:
והאיכא למיחש דלמא לא
בכורים יהא מעשר של אלו בצפונם או בדרומם ג ומעשר עני שלהם
להביא והרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות דאינה כלום שכל דבר
קנה הקרקע ולאו בכורים
יהיב ללוי עני ואם מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים ובחד מהנך
שצוה הקב"ה להביא יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באותו ענין
נינהו וקא מעייל חולין
לעזרה. וקיימא לן דאין
מוסף רש"י
שנויי צריך לשנויי אליבא דר"מ דמאי טעמא באילן אחד מביא ואינו
שצוה הכתוב ולא בענין אחר אבל מצות האמורות באותה מצוה כגון
מביאין חולין לעזרה:
קורא דלדידיה ליכא למימר כר' אלעזר בן עזריה דבהדיא פליג עלה
תנופה בקרבן בלילה במנחה יש שמעכבין אם גילה הכתוב לשנות
וקא מעייל חולין לעזרה.
ומשני דמקדיש להו.
ביש מותרות (שם.) : כל הראוי לבילה כו'. עיקר מלתא בפ' המנחות
מידי דלא איתעביד ביה צורך
עליו ולעכב ויש שאין מעכבין. וגבי בכורים נמי דחזו לקרייה בעינן
לפירות דהוי קדשים והדר
ד
גבוה (חולין קל:). מעשר
מעייל להו: והא בעי
והנסכים (מנחות דף קג: ושם) גבי הרי עלי ס"א כדפירש הקונטרס
ואע"ג דאיכא מביאי בכורים (ג) שמביאין ולא קורין במסכת בכורים
ראשון אף לכהן. דבכ"ד
לבכורים למיכלינהו. כהן
וא"ת ומאי פריך התם וכי לא בלל מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר
(פ"א מ"ד) ה"מ כגון גר דמעיקרא כי מייתי ע"מ שלא לקרות מייתי
מקומות נקראו כהנים לויים,
והקדש לא מצי כהן למיכל
הלכך אע"ג דמעשר ראשון
דסתם הקדש לבדק הבית
נהי דבלילה לא מעכבא מ"מ לכתחלה מצוה לבלול וטוב שיביאו בשני
להו וכגון מהחג ועד חנוכה דמביא ואינו קורא כדנפקא לן מקראי
לוי כתיבא ביה, כהנים נמי
הוא: ומשני דפריק להו.
כלים דיכול להביא בין בכלי אחד בין בשני כלים כמו שירצה כיון
בסיפרי מ) אבל הנך בכורים דמייתי להו מספיקא שמא טעונין קרייה
משתמעי (חולין קלא:). כל
המביא והדר מצי
הראוי לבילה אין בילה
למיכלינהו: ודלמא לאו
מן התורה דשמא קנה קרקע והלכך חזו לקרייה בעינן: בצרן ושיגרן
דנדר סתם דדוקא כי אמר הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד
מעכבת בו. דקתני האומר
בכורים נינהו וקא מפיק להו
ביד שליח. או שמת שליח בדרך שהשליח עצמו בצרן ומת בחצי הדרך
תנן התם (דף קב: ע"ש) דאם הביא בשני כלים פסול ואומר ר"י דהך
הרי עלי ס"א עשרונים מביא
מתרומה ומעשר. דלא קא
ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחר,
יהיב מינייהו תרומה
דס"א קאי אהך דקתני רישא מתנדב אדם מנחה ששים עשרון ומביא
ומינה שליח אחר תחתיו עד לירושלים או שהביאוהו הבעלים עצמן
ומפרש טעמא משום דקים
[ומעשר] ומשני א) דמפרי'
משם ואילך: מביא ואינו קורא. אין הבעלים קורין כדמפרש טעמא:
בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א כלומר מנחה של ס"א דהשתא
להו לרבנן דששים נבללות בכלי
מע"ש דדידיה הוא. דמש"ר
אחד אבל ס"א אינן נבללות
מצי יהיב ליה לכהן. אלא
ולקחת והבאת. דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא
צריך להביא בכלי אחד דכיון דאמר מנחה לקרבן גדול קא מכוין :
ה
דעביד להו כר' יוסי בר חנינא. פי' שלא עשה לקיחה והבאה
יפה, ומותבינן וכי אין נבללות
מעשר ראשון דלוי הוא
והאי ולקחת קרא יתירא הוא דמצי למיכתב והבאת מארצך ודרשינן
מאי הוי והתנן אם לא בלל
וללוי לא מצי יהיב ליה
כאחד וא"ת ומי דחקו לומר דעביד כר' יוסי בר חנינא
ביה מי שלוקח דהיינו בוצר הוא מביא דבעינן הבצירה והבאה כולה
כשר, ומשני ר' זירא הראוי
משום דכבר בכורים הוא
(ד)
לבילה אין בילה מעכבת בו,
ולא מצי למיכל בכורים כי
לימא דעביד כמתני' ששיגרם לגמרי ביד שליח כדתנן במסכת
עד לירושלים באדם אחד הלכך היכא דבצרן איהו והשליח הביאן לא
דאפילו לא בלל כשר, ושאין
אם כהן: ומשני דיהיב ליה
בכורים (פ"א מ"ה) דשליח מביא ואינו קורא ויש לומר דהכי קאמר
הויא לקיחה והבאה באחד אלא בשנים וכן היכא דמית בדרך לא הויא
פ)
ראוי לבילה בילה מעכבת בו
ו
לכהן כדר' אלעזר וכו':
דראוי לבילה בעינן, דאפשר
וליחוש דלמא קנה קרקע
ר"מ מביא ואינו קורא משמע שמביא הוא בעצמו ולא
לקיחה וגמר הבאה באחד אבל היכא דבצרן שליח והביאן לירושלים
להתקיים בו מצות מנחה
וביכורים גמורין נינהו ובעי
שמשגרם ביד שליח: בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח
אז קורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה הבאתי וגו'
קריאה ואמאי אינו קורא:
(יבמות קד: וכעי"ז נדרים עג.
ומשני קרייה לא מעכבא.
קדושין כה. מכות יח: חולין
בדרך
ומיהו שליח עצמו לא בר קרייה הוא כדתנן במס' בכורים [פ"א מ"ה] שאין יכול
דאע"ג דלא קרא לא
פג: מנחות יח: שם קג: ונדה
לומר אשר נתתה לי ה' וה"נ בצרן ושלחן ע"י שליח דפטר להו מקרייה והא ליכא למיפרך דמהבאה נמי יפטר שהרי בקרקע קדשו כדתנן במס' בכורים:
סו:). ומת שליח בדרך.
מעכבא: ולא והאמר ר'
וחזר והביאן הוא בעצמו,
זירא. במס' מנחות: כל
מכדי
מביא ואינו קורא. ואי
הראוי לבילה אין בילה
אפשר לומר שהביאו שליח אחר, דאפילו לא מת שליח ראשון אינו קורא, דתנן (בכורים פ"א מ"ה) האשה וטומטום ואנדרוגינוס והשליח
מעכבת. כלומר ששים עשרונים בכלי אחד ראוין לבלול בלוג שמן ששים ואחד אין נבללין בכלי אחד ולא בלוג אחד ואם הן
מביאין ולא קוראין, שאין יכולים לומר אשר נתתה לי (גיטין מז:).
ששים בלבד בכלי אחד הואיל וראוין לבלול אע"פ שלא בללן אין בילה מעכבת בהן. ושאין ראוין לבילה בילה מעכבת בהן. הכא
נמי הואיל דהני בכורין אין ראוין לקריאה קריאה מעכבת: ומשני דעביד בהו כדר' יוסי בר' חנינא דפוטרין מן הקריאה דאמר ר'
יוסי בר' חנינא בצרן. לבכורים ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך והביאן שליח אחר מביא ואינו קורא מאי טעמא
וכו' והכא
ליעבד הכי שישגרן ביד שליח ובחצי הדרך ישגר שליח אחר שיקבלן מידו: ואינו
קורא מאי טעמא דכתיב
א) צ"ל דמפריש להו: מעשר שני נמי. כיון דדידיה נינהו ומשו"ה מצי יהיב להו לכהן: אלא מעשר ראשון.