השותפין
פרק ראשון בבא בתרא
י.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
ימצא חיים.
בעלי אגדה. מתוך שהן דרשנין ומושכין את הלב הכל מכבדין אותם: לבעל הדין. רשע
וכתיב גבי חכמה
כי מוצאי מצא חיים:
צ א מיימוני פ"י מהל'
א) [תוספ' פאה פ"ד] כתובות
סח., ב) [תוס' פאה פ"ד],
מתנות עניים הל' ג סמג
או עובד כוכבים: להנצל אנו בהן כו'. שהצדקה מצלת מגיהנם כדאמרי' לקמן בשמעתין: שמזונותיו של אדם. שכר שיתפרנס ממנו:
ג) [בילקוט ובע"י ליתא] והגי'
עשין קסב טוש"ע י"ד סי'
❖
חסרונותיו. הפסד שעתיד להפסיד: זכה. למזל טוב יתן אותו חסרון לעניים: חזא [להו] בחלמא.
במוצאי (ו) יה"כ: דבעו מחסר שבע רמז סעיף א:
אמר ר"ח ב"א אר"י,
צא ב מיי' שם הל' טו
מאה דינרין. באותה שנה: שקיל צדקה
מינייהו. כל השנה היה כופן בדברים וגובה מהן צדקה:
פש גבייהו. ערב ראש השנה שיבסר
[טוש"ע א"ח סי' צב
דינרי שלא נתנו לצדקה משבע מאה
סעי' י] וטוש"ע י"ד סי'
תורה אור השלם
❖
ואיזו שמצלת ממיתה משונה נותנה
דינרי: לא תדחלו. למיפסד יותר:
רמט סעי' יד:
ימצא חיים בעלי עושר דכתיב צדקה בעלי
1 כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ
וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן: אמאי לא אמרת לן. מתחלה שכך
ואינו יודע למי נותנה. וא"ת
אגדה דכתיב וכבוד כתיב הכא וכבוד וכתיב
חלמת והיינו נותנין כולן: השתא כן.
אדרבה זאת שהיא מצוה רבה היה
משלי ג לה
רבינו גרשום
התם 1 כבוד חכמים ינחלו תניא היה רבי
2 כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים
אם נפלתי: איחייב מאן דסני
לה להציל מדינה של גיהנם שהוא רע
מאיר אומר יש לו לבעל הדין להשיבך
צדקה זו עושר שיהיו
עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי
לן. כאדם שתולה קללתו בחבירו:
ביותר ואומר ר"י דרוב דברים אין
לו נכסים ועושר שיעשה
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְיָ
ולומר לך אם אלהיכם אוהב עניים הוא
מהם צדקה: כבוד. זו
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כה נה
מחללי שבת ועובדי עבודת כוכבים.
עומדין לאדם בעולם הזה אלא לאחר
3 בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ אֱלֹהֵיכֶם
אגדה בשביל שיודע לדרוש
מפני מה אינו מפרנסן אמור לו כדי שניצול
בסקילה ואמר מר (כתובות דף ל:) מי
מיתה ובעולם הזה אין עומדין לאדם
באגדות מכבדין אותו: יש
לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ
אנו בהן מדינה של גיהנם וזו שאלה שאל
לו לבעל הדין. יצר הרע
שנתחייב סקילה או נופל מן הגג
קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת:
אלא מצות גדולות כדתנן (קדושין דף
להשיבך ולהטעותך ולומר
דברים יד א
טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם
או חיה דורסתו דדמי לסקילה דתנן
לט:) אלו דברים שאדם אוכל מפירותיו
4 הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ
לך: ועכשיו אי אתם עושין
(סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה
רצונו של מקום. לפי
אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם
בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא
וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
שאתם בגלות ואי אתם
כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: גבוה שתי קומות וכו': פרקליטין. מליצי
לכך קאמר דאפילו ממיתה משונה
א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם
יכולים לקיים כל התורה:
יושר [של מלאכי השרת]: כי אספתי
עניים מרודים. שנרדים
ישעיהו נח ז
דהוי בעולם הזה מצלת:
א"ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול
5 הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר
מבני אדם ששללום:
את שלומי מאת העם הזה. ומהו
אלא
איכי השתא נפלי. הייתי
לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם
עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר
השלום את החסד ואת הרחמים שהיו
נידון בסקילה כדאמר בית
קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת
שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא
הסקילה היה גבוה ב'
רגילין לעשות: מפעפעו. מרככו:
הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ
קומות (סנהדרין מה).
הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא
להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו
הגוף סובלו. [כל הגוף] מלא רוח:
וכעובדי עבודת כוכבים
עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ
דכתיב (דברי' יז) וסקלתם
ואתם קרוין עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול
דברים טו ט
ואני בצדק. בתחלה ואח"כ
אחזה
חֵטְא:
2
6 יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל
באבני' ומתו: ופרקליטין.
פניך בתפלה: אשבעה
בהקיץ
לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית
מלמדי סניגוריאה: כי
מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי
תמונתך. בשכר הקיצה אשבע
אספתי את שלומי בשביל
עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה
האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו
שאינם עושים לא חסד
אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא
תמונתך: מלוה ה' חונן דל.
החונן
והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו ואנן קרוין בנים דכתיב 3 בנים אתם
ולא רחמים. הא עושין
דברים יג יד
יְדַעְתֶּם:
דלים נעשה מלוה להקב"ה
וכתיב
7 כִּי כֹה אָמַר יְיָ אַל תָּבוֹא
יהיה להם שלום גדול:
לה' אלהיכם אמר לו אתם קרוים בנים וקרוין עבדים בזמן שאתם עושין רצונו
מפעפעו. עושהו רך: אני
בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד
ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב)
:
בצדק. שאעשה צדקה
וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי
של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין
ואיזו היא צדקה המצלת מדינה של
מתחילה והדר אחזה פניך
אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה
עבדים ועכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום אמר לו הרי הוא אומר 4 הלא
נְאֻם יְיָ אֶת הַחֶסֶד וְאֶת
גיהנם. כלומר איזה מן המקראות
הָרַחֲמִים: ירמיהו טז ה
פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי עניים מרודים תביא
הללו מדבר מדין של גיהנם אותו
8 כֹּה אָמַר יְיָ שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט
בית האידנא וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך: דרש ר"י ברבי שלום כשם
שכתוב לא יועיל הון ביום עברה:
וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה
יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי
נותנה
שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין
לְהִגָּלוֹת: ישעיהו נו א
9 לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע
לו מראש השנה זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית $כי הא דבני אחתיה דרבן
וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:
משלי י ב
יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי עשינהו שקל מינייהו לצדקה (א) פוש גבייהו
01 אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ
שיבסר דינרי כי מטא מעלי יומא דכיפורי שדור דבי קיסר נקטינהו אמר להו רבן יוחנן בן זכאי לא
אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ:
תהלים יז טו
תדחלון שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו אמרי ליה מנא ידעת אמר להו חלמא חזאי לכו א"ל ואמאי
11 מַלְוֵה יְיָ חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ
לא אמרת לן [דניתבינהו] אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט
משלי יט יז
יְשַׁלֶּם לוֹ:
21 עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל
כרעיה בעי למיפל אמר השתא כן איחייב מאן דסני לן כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים א"ל חייא
(ב)
וְעֶבֶד לֹוֶה לְאִישׁ מַלְוֶה:
משלי כב ז
בר רב מדפתי לרב פפא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו א) דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר א כל
31 לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם
המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא 5 השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך
עֶבְרָה וּצְדָקָה תַּצִּיל
משלי יא ד
מִמָּוֶת:
בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים תניא
41 יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא
6
יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה
ב) א"ר אלעזר בר' יוסי כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול ופרקליטין גדולין בין ישראל
וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה
לאביהן שבשמים שנאמר כה אמר ה' אל תבא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם כי אספתי
יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל:
7
❖
צפניה א טו
את שלומי מאת העם הזה [וגו' את] החסד ואת הרחמים חסד זו גמילות חסדים רחמים זו צדקה תניא
ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר 8 כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה
גליון הש"ס
ישועתי לבא וצדקתי להגלות הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו
גמרא כי הא דבני אחתיה.
ברזל קשה (ג) אור מפעפעו אור קשה מים מכבין אותו מים קשים עבים סובלים אותן עבים קשים רוח
וכעין זה איתא במדרש רבה
ויקרא פרשה לד בבני אחתיה
דרשב"י: מפזרתן רוח קשה גוף סובלו גוף קשה פחד שוברו פחד קשה יין מפיגו יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה
❖
(ד) מכולם [וצדקה מצלת מן המיתה] דכתיב 9 וצדקה תציל ממות דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בוא וראה
שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו
הגהות הב"ח
הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו [ואם תמצא לומר מקבלים אותו ממנו] ספק רואה פני המלך ספק אינו
(א) גמרא פש גבייהו כצ"ל
רואה פני המלך והקדוש ברוך הוא אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר אני בצדק
ואות ו' נמחק: (ב) שם בעי
01
למיפל חלש דעתיה אמר
אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך רבי אלעזר ב יהיב פרוטה לעני והדר מצלי אמר (ה) דכתיב אני
השתא: (ג) שם ברזל קשה
בצדק אחזה פניך מאי אשבעה בהקיץ תמונתך אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה
אש מפעפעו אש קשה
מים: (ד) שם ומיתה קשה
מעיניהם בעולם הזה והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא א"ר יוחנן מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל אלמלא
11
(מכולם) תז"מ ונ"ב ס"א
משינה: (ה) שם והדר מצלי
מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול 21עבד לוה לאיש מלוה א"ר חייא בר אבא רבי יוחנן ג)(רמי) כתיב 31לא
אמר כתיב כצ"ל ואות ד'
יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי
נמחק: (ו) רש"י ד"ה חזא
9
להו בחלמא במוצאי ראש
צדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם ואי זו היא שמצילתו
השנה הס"ד:
מדינה של גיהנם ההוא דכתיב ביה עברה דכתיב 41יום עברה היום ההוא ואי זו היא שמצילתו ממיתה משונה
נותנה